המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ בהעלותך, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/45/index.htm">בס"ד. ש"פ בהעלותך, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ בהעלותך, העת"ר</h3><div class=pageno>א'כא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>בהעלותך</span> את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, וצ"ל מה"ע או' יאירו שבעת הנרות דהול"ל יהיו שבעת הנרות, דכשאו' יאירו משמע שיהיו מאירים את פני המנורה וצ"ל מה"ע שיאירו כו'. והנה רש"י הביא בש' המדרש למה נסמכה פ' הנרות לפ' נשיאים דכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כב</div></p> <p class=bodytext>דעתו שלא הי' הוא ולא שבטו עמהם בחנוכה א"ל הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות. ולכאו' א"מ והלא כמה קרבנות הקריב אהרן משלו בשבעת ימי המלואים ולמה חלשה דעתו מזה שלא הי' עמהם בחנוכה כו', גם מה שא"ל שלך גדול משלהם א"מ והלא קרבנות הם ענין גדול ונעלה מאד ובפרט בחנוכת המזבח שהי' ריבוי קרבנות ומפני מה הדלקת הנרות גדול מהקרבנות כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דיום ולילה בעבודה הו"ע רצו"ש כו', דענין רו"ש הוא בנשמות וכן במלאכים למע' בחיות המרכבה וגם בבחי' הכלים דע"ס כו', ועיקר הרו"ש הוא בהאור שז"ע והחיות רצו"ש כו'. ונת' הטעם מפני שהתהוות הכלי מן האור הוא דוקא ע"י הרו"ש של האור בחי' מטולמ"ט כו', וגם לאחר שנתהוו הכלים התחברות האור והכלי אינו יכול להיות בבחי' התיישבות ממש כ"א בדרך רו"ש דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> לפי הנ"ל הרצו"ש של האור אינו כמו הרצו"ש שבהכלים, דהרי בהכלים וכן בנשמות ובנבראים הרי הרצוא הוא בבחי' עלי' והסתלקות והשוב הוא בבחי' התפשטות כו', ובהאור הוא להיפך שהרצוא הוא בחי' מטי דהיינו התפשטות האור, והשוב הוא בחי' ולא מטי שהוא בחי' הסתלקות האור מן הכלי כו'. ומצינו ל' רצוא בבחי' המשכה כמ"ש מגדול עוז שם הוי' בו ירוץ צדיק כו', ופי' בזהר בראשית דל"ז ע"ב דמגדול עוז היינו בחי' מל' שהיא ש' ה' שמו של ה' כו', ובפרד"ס ערך מגדל פי' הטעם שהמל' נק' מגדל כי היא ראשית לכל אשר ממנה ולמטה שהיא סוף האצי' וראש לכל הנבראים כו', וי"ל שזהו כענין אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, דמלכא בלא מטרוניתא לאו מלך ולאו גדול אקרי כו', וידוע דעיר אלקינו הוא בחי' מל' שנעשית מקור לבי"ע, ועי"ז דוקא ניכר גדולת ה', וכדאי' במדרש ע"פ השמים מספרים כבוד אל משל למלך כו' מאבנא דהוא מתגושש בהון אתון ידעין גבורתו כך השמים מספרים כו', וזהו מגדול עוז ש' הוי' שעי"ז הוא גדול ה' כו'. וגם י"ל מגדול שממשיך בחי' הגדולה</p> <p class=bodytext>בז"א כו', ע"ד שאין נותנים לאדם פרנסה אלא בשביל אשתו כו', דכל גדולה היא בא"א (וכידוע בענין חג"ת וגג"ת כו'), וע"י המל' נמשך הגדולה מא"א בז"א כו'. בו ירוץ צדיק בחי' יסוד והוא התקשרות בחי' סוכ"ע בממכ"ע והו"ע יחיד חי העולמים מלך, חי העולמים בחי' יסוד מקשר ומחבר בחי' יחיד בחי' אוא"ס יחיד ומיוחד עם בחי' מל' כו', ופי' ירוץ כמ"ש לרוץ אורח דהיינו שתהי' ההמשכה גם בבחי' ה"ס אחרונות דמל', וכידוע דה"ס הראשונות דמל' תמיד מאירות מבחי' ז"א וענין מלא וחסר הוא בה"ס האחרונות כו', ואומרו ירוץ צדיק שיהי' הגילוי גם בה"ס האחרונות כו', וגם דהמשכת האורות הוא במהירות בלי שום מניעה ועיכוב כו', דבס' השתל' הרי יכול להיות עכבה, אבל כאשר הגילוי מלמע' מהשתל' אז אין שום עכבה וההמשכה היא במהירות כו'. ונמצא שייך ל' רצוא גם בבחי' המשכה מלמע' והו"ע הריצה והגילוי כו'. גם י"ל בזה רצוא ל' רצון, שהרי המשכת האור בהכלי הוא בבחי' רצון בהאור כו', וכידוע דכל השפעה אא"ל בדדך הכרח וכמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים) דכאשר ההשפעה היא בדרך</p> <p class=bodytext>הכרח אז הצמצום הוא שמעלים כו', כ"א שבהאור יש בו רצון להאיר בהכלי, והיינו מפני ששרש הכלי קדום אל האור ויש בה כח עליון יותר כו', וע"כ ע"י שנרגש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כג</div></p> <p class=bodytext>בהאור שרש ומקור הכלי ה"ה רוצה להשפיע בהכלי כו' וכמ"ש במ"א, ולפ"ז הרצוא שהוא המשכת האור הוא ל' רצון שרוצה להיות נמשך ולהאיר כו'. ונמצא דהרו"ש של האור הוא שהרצוא הוא בבחי' המשכה והשוב הוא בבחי' עלי' והסתלקו' כו', וה"ז להיפך מהרו"ש שבכלים כו'. אמנם זהו בהאור לגבי הכלים ובד"כ כמו שהוא בבחי' חיות להחיות כו', אבל לגבי למע' דהיינו לגבי שרשו ומקורו הוא ג"כ בבחי' רו"ש כמו בהכלים שהרצוא הוא בבחי' עלי' והסתלקות והשוב הוא בבחי' המשכה כו', וכידוע בענין למען יזמרך כבוד ולא ידום דנהו"ת קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך דבחי' מל' שיורדת בבי"ע להוות ולהחיות עולמות בי"ע היא תמיד בבחי' רצוא לעלות למע' כו' (ועי"ז נעשה ג"כ הרצוא בחיות המרכבה עי"ז שהיא מתהלכת בהם בבחי' רצוא כו', כמ"ש בזח"א דרכ"ט ע"ב ע"פ משכני אחריך נרוצה דכד סלקא דא כולהו סלקין אבתרה כו', כענין בתולות אחרי' רעותי' מובאות לך שהם היכלות דברי' (שהן ז' נערות הראויות לתת לה כו'), והנשמות כולם בבחי' רצוא ע"י הרצוא דבחי' מל' כו').</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועש"ז</span> נק' בחי' המל' צמאה וכמ"ש למען ספות הרוה את הצמאה ופרש"י בסנהדרין דע"ו ע"ב הצמאה זו כנס"י שהיא צמאה ליוצרה כו', ולמע' היא בחי' מל' שהיא בבחי' צמאון לעלות למע' כו', ופי' הצמאה ה' צמאה דאות ה' הוא בחי' בהבראם בה' בראם כו', וכמא' בה' נברא העוה"ז כו', והוא כללות בחי' דבור העליון כו'. ומבשרי אחזה אלק' שאצל האדם יש שכל ומח' ודבור ובשכל אין שום אות ניכר עדיין, וכמו בהברקת השכל שאינו נרגש שם כלל מציאות אותי', וגם במחשבת שכל לעצמו אין האותי' נרגשים עדיין כו' וכמשנת"ל (ד"ה זה יתנו), וכן בעצם המדות כמו בעצם חמדת הלב אינם ניכרים אותי' כו', רק במח' שהיא חיצוני' השכל שם נראה ונתהווה בחי' אותי' במורגש לעצמו כו', ואח"כ בדבור נעשו בחי' אותי' בגשם היינו שמתלבשים בהבל הגשמי המתחלק בה' מוצאות כו', ומבטה ההבל הוא אות ה' וכמ"ש בלק"ת בד"ה וספרתם לכם דחה"ש, דכללות ההבל דאותי' הדבור הוא אות ה', דאחה"ע מן הגרון שהוא ההבל וכללות ההבל הוא אות ה'. וכמו"כ הוא למע' דבחי' שכל ומדות שלמע' שהן בחי' חו"ב</p> <p class=bodytext>וז"א וגם בחי' המח' שהוא חיצוני' בינה ה"ז למע' עדיין מבחי' מקור לעולמות כו', רק בהבראם בה' בראם שזהו בחי' המל' בחי' דבור העליון זהו שנעשה בבחי' מקור לעולמות כו', ולכן בהג' קוין דה' מרומז ג' עולמות בי"ע בחי' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו' כמ"ש בת"א ד"ה חייב אינש לבסומי בפורי' הא', לפי שזהו המקור המהווה ג' עולמות בי"ע כו', ועז"א הצמאה דאות ה' הנ"ל רוצה ומשתוקק תמיד לחזור לאין להכלל באחדות פשוטה כו'. וכמו"כ הוא בכללות האור הנמשך מא"ס ב"ה הוא בבחי' רצוא לעלות למע' כו', גם באוא"ס שלפה"צ שהי' בזה הצמצום שהאור נכלל בהמאור מבו' במ"א שזהו עליית האור שלא יהי' בפ"ע. והענין הוא דהנה מה שהי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל זהו בחי' התפשטות האור כו' וכמא' הפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, הוא היינו בחי' עצם האור שלמע' מבחי' גילוי והוא בחי' ההעלם כו' (והיינו בחי' העלם שלמע' ממקור לגילוי כ"א בבחי' העלם בעצם כו' והוא בחי' עצם האור כו'), ושמו הוא בחי' גילוי האור בעצמותו כו', ובזה גופא יש ב' מדרי' בחי' הגילוי לעצמו והגילוי השייך אל העולמות כו', וכמשנת"ל (ד"ה וידבר אלקים) דשמו הוא ש' הוי' (והוא בחי' אצי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כד</div></p> <p class=bodytext>דכללות שזהו בהאוא"ס שלפה"צ כו' וכמ"ש בלק"ת בהבי' דלמוצאיהם), וידוע דבש' הוי' יש ב' מדרי' בחי' י"ה ובחי' ו"ה והו"ע הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו, די"ה הוא בחי' נסתרות שלמע' מבחי' העולמות וכמו אלפים שנה קדמה תו' לעולם כו', וו"ה הוא בחי' והנגלות השייך לעולמות כו', וכמו"כ הוא בבחי' שמו הגדול שלפה"צ דבחי' י"ה הוא בחי' אור המאיר לעצמו עדיין וכמא' הבדילו לעצמו כו', ובחי' ו"ה הוא בחי' התפשטות האור שבעצמותו גופא כבי' הוא בחי' אור השייך אל העולמות כו' (והנה לפה"צ לא הי' ניכר עדיין בפ"ע האור השייך אל העולמות והי' כלול בפנימי' האור כו', ונת"ל ד"ה ויהי הענן דלפה"צ הי' מאיר בחי' פנימי' האור כו', ומ"מ צ"ל שא"ז שהאיר בחי' פנימי' האור כמו שהוא לעצמו, רק שבבחי' התפשטות האור השייך אל העולמות הי' בזה גילוי בחי' פנימי' האור, וזהו מעלת חיצוני' האור כמו שהוא לפה"צ, דהרי בחי' חיצוני' האור כשהי' כלול בהפנימי' הי' במעלה ומדרי' גבוה יותר כו', וזהו שהי' גילוי בחי' הפנימי' היינו בחי' חיצוני' כמו שהוא במע'</p> <p class=bodytext>העליונה כו'). ומבו' בלק"ת ד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ספ"ג שזהו בחי' מח' ודבור כמו שהוא לפה"צ דהיינו בחי' הדבור לעצמו וכמו אמרה ד"פ בינו לבין עצמו כו', ומבו' שם שזהו בחי' השפלה וירידה לגבי האור כמו שהוא במח' לעצמו כבי' כו', ובחי' התעלמות האור הוא שנסתלק מלהאיר באותי' הדבור ונכלל באותי' המח' כו', ה"ז עליית האור שלא להיות בפ"ע כ"א בבחי' התכללות במקורו כו', דבחי' הדבור הוא שנעשה דבר בפ"ע שהרי מתגלה אל הזולת כו', ומובן דבמדרי' שלפה"צ אינו שייך לו' שנעשה דבר בפ"ע שהרי הכל כלול בעצמותו כו', רק שמ"מ ה"ז בדוגמא כמו בבחי' התגלות הדבור כו', וע"כ בחי' הסתלקות והתכללות האור במח' זהו כמו עליית האור שלא להיות בפ"ע כו', וזהו כדוגמת בחי' רצוא בהאוא"ס שלפה"צ, וכ"ש שהאור כמו שהוא לאחה"צ הוא בבחי' עלי' והסתלקות במקורו כו', שז"ע והחיות רו"ש שהאור וחיות שבעולמות הוא בבחי' רו"ש תמיד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> סבת הדבר מה שהאור הוא בבחי' רו"ש, הענין הוא דהנה ידוע בפי' אור שהוא רק התגלות העצם לבד ואינו מתייחס כלל בערך אל העצם כו', וכמו אור השמש המאיר לארץ ולדרים עלי' ה"ז רק אור וזיו השמש לא עצם השמש דעצם השמש קבוע בגלגלו ואינו מתפשט בעולם רק אור וזיו ממנו הוא המתפשט בעולם להאיר, ועצם השמש נק' מאור ואינו בגדר להאיר, ואפי' האור כמו שהוא כלול בהעצם ג"כ אינו בגדר להאיר רק אור וזיו היוצא ממנו ע"י המגן ונרתק הוא המאיר כו'. ויובן זה עד"מ מאור הראי' שזהו רק אור המתפשט ויוצא מכח הראי' והוא הרואה כו', שהרי הסומא נק' בל' רז"ל סגי נהור או מאור עינים, ולכאו' א"מ איך נק' בשם ההפכי לכאו' שהרי אינו רואה כלל ואיך נק' סגי נהור שזהו ריבוי אור, או מאור עינים שהוא מקור האור וה"ז לכאו' כמו לועג לרש. אך הענין דא"ז לועג לרש כי באמת הוא בריבוי אור וזהו סבת העדר הראי' כו', וכידוע דחומר העין יש עליו כמה קליפות שהן כגלדי בצלים זע"ז והן המכסים ומעלימים על אור הראי' שעי"ז אור הראי' יוצא מעצם כח הראי'</p> <p class=bodytext>ומתעלם עד שיהי' בבחי' אור להאיר ולראות ע"י, דחומר העין יש בו עצם כח הראי' שהרי גם הסומא יש בו כח הראי' בחומר העין שלו כו', והוא להיות שחומר הוא כלי מוכן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כה</div></p> <p class=bodytext>לקבל אור הראי' ע"כ יש בו מעצם כח הראי' (וכמו עצם כח התנועה שביד קודם שמנענע וגם באיזה קלקול שא"י לנענע ומ"מ יש בו כח התנועה כו' כידוע), והאור הכלול בו הוא עדיין אור הכלול בהעצם כו', אך המסכים המכסים על חומר העין שאינם כלים אל אור הראי' ה"ה מוציאים את אור הראי' חוץ לעצם כח הראי' והאור מתעלם בהם, ועי"ז הוא הראי' בפועל כו', וכאשר נחסר מהקליפות ההן מחמת הזקנה וריבוי השמוש בהם מאיר אור הראי' ביותר, וזהו הסבה שאינו רואה מפני שמאיר האור כמו שכלול בעצם הכח שהוא בבחי' ריבוי אור שאינו בגדר להאיר וכ"ש כשמאיר עצם הכח כו', וזהו שנק' סגי נהור או מאור עינים שהאמת הוא כן והוא סבת העדר הראי' כו' (ועמשנת"ל ד"ה ויקח קרח). ונמצא מובן דמה שהוא בבחי' אור להאיר ה"ז רק האור והזיו וכמו שהוא יוצא מן העצם וכמו שמתעלם דוקא, אבל האור כמו שהוא כלול בהעצם ומכ"ש העצמי אינו בגדר להאיר כו', וכמו"כ הוא באור השמש המאיר למטה שזהו רק האור והזיו וכמו שבא דרך הנרתק כו'. וכמו"כ יובן בדוגמא למעלה דאור א"ז עצמי דא"ז בגדר אור</p> <p class=bodytext>להאיר וגם לא האור הכלול בהעצם כ"א רק אור וזיו המתפשט ויוצא מן העצם וע"י הצמצום שמתעלם האור כו', ולכן אין האור פועל שינוי כלל בהעצם וכמ"ש אני ה' לא שניתי מפני שזהו רק הארה לבד שאינו עצמי ובאין ערוך לגבי העצם כו', וכמו באור השמש כשאינו מתפשט בבית מפני איזה מניעה ועיכוב וכמו מסך המבדיל א"ז שינוי כלל בעצם השמש כו' (ויש להבין בזה דאור השמש אינו פועל שינוי בעצם השמש אם מאיר או שאינו מאיר כו', דהרי השמש ענינו הוא להאיר וכמ"ש ויתן אותם כו' להאיר על הארץ כו', וכ"ש האור הכלול בהשמש שהוא להיות ממנו אור וזיו המאיר כו', וא"כ כשאינו מאיר הרי הי' צ"ל מזה שינוי בהשמש ולכה"פ בהאור הכלול בו כו', דכל כח שאינו פועל פעולתו הוא משתנה ומתעלם בעצם כו', והנה במשל השמש הרי האור תמיד נמשך מהשמש רק שאינו מאיר למטה מהעננים כו', אמנם ברוחני' הענין דכאשר אינו מאיר האור הוא שאינו נמשך כלל כו', וא"כ ה"ז צ"ל לכאו' שינוי בעצם הכח כו'. וצ"ל שיש בזה הפרש אם הוא פועל בדרך שפע או בדרך אור, דזה שכל כח מתעלם בעצמו ע"י העדר</p> <p class=bodytext>הפעולה זהו כשהפעולה הוא בבחי' שפע כו', וכמו בהשפעת השכל הנה ע"י השפעת השכל אל הזולת מתוסף שכל בהמשפיע, וכמו ומתלמידי יותר מכולם שזהו לא רק במה שהתלמיד מחכים את הרב ע"י הקושיות וכה"ג, כ"א שע"י ההשפעה לבד אל התלמיד מתוסף חכמה ושכל אצל הרב כידוע, ובהעדר השפעה מתעלם השכל בעצמו כו', וזהו דוקא בפעולה שבדרך שפע שמתפעל בהפעולה, וכמו"כ מתפעל בהעדר הפעולה, אבל כאשר פועל בדרך אור שאינו מתפעל בהפעולה, כמו"כ אינו מתפעל בהעדר הפעולה כו', ולכן אור השמש שבא מהשמש בדרך אור לא בדרך שפע כנודע, ע"כ אינו פועל שינוי בהשמש כו'. וכמו"כ הוא האור למע' שבא בבחי' אור, דגם אור הקו הגם שבא דרך הצמצום מ"מ הוא בבחי' אור כו' (ולכן הגם שהוא כמו המשכת השערות שנק' מזל מ"מ הוא בבחי' ריבוי אור כו' וכמ"ש במ"א), וכ"ש האור שלפה"צ שהוא בבחי' אור כו'. ומ"מ א"ז מובן עדיין שהרי איך שיהי' הרי הכוונה אינה נשלמת, וא"כ העדר שלמות הכוונה שבהמקור ה"ז גורם שינוי כו'. וצ"ל שג"ז אינו פועל שינוי מפני שהמניעה אינו מצד המקור שהרי השמש או האור הכלול</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כו</div></p> <p class=bodytext>בתוכו בכחו להאיר בכל מקום והמניעה היא רק מצד המקבל שאינו כלי לקבל וכמו מפני מסך וכה"ג, ע"כ א"ז עושה שינוי בהמקור כו'. וכ"ה גם בבחי' שפע, דבשפע הרי העדר ההשפעה פועל שינוי בהמשפיע כו' וכמשנת"ל מזה בד"ה שופטים באורך, הנה זהו דוקא כאשר המניעה מצד המשפיע שמעלים אור שפעו ואינו חפץ להשפיע, אבל כאשר המניעה הוא רק מצד המקבלים היינו שאין לו מקבלים או שהמקבלים אינם כלים לאור ההשפעה שלו, א"ז שום שינוי וגרעון בהמשפיע כו', דכאשר המניעה היא מצד המשפיע ה"ז בדרך היסח הדעת שמסיח דעתו לגמרי מהשפעה, וע"כ ה"ז גורם התעלמות בעצם הכח כו', אבל כאשר המניעה היא רק מצד המקבלים א"ז בדרך היסח הדעת ואינו עושה התעלמות כו'. ונמצא דגם בשפע א"ז עושה שינוי כו', וא"כ כ"ש שהוא כן בענין האור כו', ולפ"ז צ"ל שגם בהאור אין שינוי ע"י שאינו מאיר בהבית מפני שאין המניעה מצד האור שהרי ביכולתו להאיר רק המניעה הוא מהמקבל ע"כ א"ז עושה שינוי וגרעון בהאור ג"כ כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> עדיין א"ז מספיק דמ"מ יהי' איך שיהי' הרי הכוונה אינה נשלמת (ואם כי בודאי אינו דומה אם זהו מצד המשפיע או רק מצד המקבל כנ"ל, מ"מ הכוונה אינו נשלם כו'). וע"כ צ"ל דהעיקר בזה הוא מפני שהמקור הוא מובדל בערך מהגילוי, ומה שיש בכח המאור להאיר הוא בו כח עצמי והיולי, והיינו שהאור הכלול בהמאור הוא עצמי והיולי לא בבחי' מקור לאור המאיר, וע"כ אין העדר הגילוי פועל בו שינוי מפני שאינו מקור עדיין לגילוי כו', וע"כ גם כשאין האור והזיו מתפשט ממנו אין זה עושה בו שום שינוי כי הוא בעצם מהותו כמו שהוא כו', ולפ"ז צ"ל דבהאור ע"י העדר הגילוי גם שהוא רק מצד המקבלים ה"ז שינוי בהאור שהרי ענינו הוא להאיר כו', והיינו שהוא מתעלם בעצמו עי"ז כו', אך ידוע דהעלם וגילוי א"ז שינוי כ"כ כו' וכמ"ש במ"א. והנה לפי הנ"ל צ"ל הדוגמא למע' דמה שאינו נוגע זהו בפנימי' האור להיות שזהו בחי' עצם האור שאינו בבחי' מקור אל הגילוי, ע"כ אינו נוגע שם כלל אם האור מאיר כו', אבל בחיצוני' האור והיינו בעצמותו גופא האור השייך אל העולמות</p> <p class=bodytext>שם נוגע העדר הגילוי כו', והרי מבו' בכ"ד דכחשיכה כאורה הוא בחיצוני' האור כו', משא"כ בפנימי' האור נוגע וע"ד להתם מטי כו' וכמשנת"ל ד"ה צו את אהרן. אך הענין הוא דלבד זאת דכללות האור שלפה"צ הוא למע' מבחי' מקור עדיין כו', הנה גם לפמ"ש בכ"ד דחיצוני' האור הוא בחי' העלם של הגילוי לגבי הקו כו', והיינו שהוא בבחי' מקור אל הגילוי כו', הרי מה שאנו מדברים כאן זהו מצד הכוונה, דמצד ההשפעה והגילוי ה"ז בדרך אור לא בדרך שפע כו' שא"ז פועל שינוי כנ"ל, כ"א מה שהקשינו ע"ז הוא מצד השלמת הכוונה, והרי הכוונה פנימי' א"ז בחיצוני' האור כ"א בפנימי' ועצמי' האור כו', ולכן בבחי' חיצוני' האור כחשיכה כאורה כו', ובפנימי' שם הוא הכוונה המושרשת כו', ובחי' פנימי' האור ה"ה עצמי שלעולם הוא בבחי' עצמותו אם המקבלים המה כלים אל האור ומאיר בהם א"ל ח"ו, וכבר נת"ל שם דבפנימי' הגם שאינו נוגע ומ"מ הכוונה היא שיהי' דוקא גילוי אור ובאופן אחר אינו נשלם הכוונה כו', רק שהעדר שלמות הכוונה ח"ו א"ז עושה שינוי ח"ו להיותו אור עצמי (וכמו היולי</p> <p class=bodytext>העצמי כנ"ל), והשינוי הוא רק בהמקבלים, וע"י שמאיר האור בגילוי בכלים נשלם הכוונה הפנימי' ומאיר בזה האור הפנימי והעצמי כו'). והדוגמא מזה יובן למע' דאור הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כז</div></p> <p class=bodytext>בחי' הארה לבד שאינו העצם וגם לא אור הכלול בהעצם דכ"ז אינו בגדר אור להאיר כו', רק הוא בחי' זיו המתפשט ויוצא כבי' מן העצם ע"י הצמצום ונתעלם האור עד שהוא בגדר אור להאיר כו', והנה האור ע"ה הארה לבד ה"ה מ"מ מעין המאור כו', שז"ע אור שהוא בבחי' דבקות במקורו ומעין מקורו כו', וכמשנת"ל ד"ה שופטים, וע"כ מ"ש אני ה' לא שניתי קאי גם על האור שגם בו אין שינוי כו', וכמו באור השמש שאם יש עננים המסתירים שאין האור מאיר א"ז שינוי גם בהאור כו', וכמו"כ הוא בהאור הנמשך מאוא"ס בעולמות אין בו שינוי, דהשינוי הוא רק מצד הכלים המקבלים (וכנ"ל דהמניעה אינו מצד המשפיע כ"א מצד המקבל כו') ובהם הוא השינוי אבל לא בהאור כו' (ומ"מ אינו דומה ממש לאור השמש שמאיר רק בדרך מקיף אבל האור שבעולמות ה"ה בבחי' או"פ וכאשר הכלי אינו בבחי' כלי לקבל הרי האור מתעלם כו', וכמו כד אנת תסתלק מינייהו כו' שגורם סילוק והתעלמות האור כו', וכמ"ש בד"ה ארדה נא הב' שע"י הכלים ידוע גם בהאור כו', וכמ"ש מחטו לי כו' וכמ"ש במ"א, רק שהסילוק אינו בבחי' סילוק</p> <p class=bodytext>לגמרי ח"ו כ"א שמתעלם כו' וכמ"ש במ"א, והעלם וגילוי א"ז שינוי כו' וכנ"ל), וזהו לפי שהאור הוא מעין המאור כו', ומ"מ הוא באין ערוך לגבי המאור וכמ"ש כי עמך מקו"ח רק עמך בטל וטפל לך מפני שאין ערוך כו', והיינו דלהיות בחי' אור שהוא בבחי' דבקות ה"ה מעין המאור, ולהיותו בחי' הארה לבד וזיו המתפשט מן העצם הוא באין ערוך כו'. וזהו הטעם שנק' בש' א"ס ולא אין לו תחלה, דהרי אין לו תחלה הוא מע' יתירה מאין לו סוף כו', אך זהו מפני שתחלה יש לו דמאחר שהוא הארה לבד הרי יש לו מקור דמשם הוא נמשך כו', וע"כ אינו נק' אין לו תחלה רק שאין לו סוף מפני שהוא מעין מקורו כו' כנ"ל. וזהו הטעם שיש בהאור טבע הרצוא שנמשך לגבי מקורו כטבע כל דבר להיות נמשך לגבי שרשו ומקורו כו', וטבע זאת הוא כמ"ש בסש"ב פי"ט ושם טבע מושאל לכל דבר שלמע' מטו"ד כו', וכמו האש שחוזר תמיד לעלות למקורו האש היסודי אע"פ שיתבטל שם ממציאותו הראשון לגמרי ויהי' שם אין ואפס אעפ"כ כך הוא טבעו כו', וכמו"כ האור טבעו לחזור למקורו ושרשו כו'. ועוד זאת שהרי האור הי'</p> <p class=bodytext>כלול תחלה במקורו, ואז הי' במע' ומדרי' עליונה הרבה יותר וכמו זיו השמש כשהוא בעצם השמש כו', ומה שנמשך להיות בבחי' אור להאיר ולהחיות את העולמות ה"ז ירידה גדולה לגבי האור כו', וכמשנת"ל דגם מה שע"י הצמצום נבדל החיצוני' מן הפנימי' ה"ז ירידה לגבי האור כו', ובפרט כמו שנתעלם תוך העלם הצמצום כו', ובכללות הוא שהאור נעשה בבחי' יש ומציאות דבר כו', וע"כ תמיד הוא בבחי' רצוא לעלות לשרשו ומקורו שזהו עלי' מירידתו ולחזור להיות בבחי' אין כו', וזהו והחיות רצו"ש שתמיד הוא בבחי' רצו"ש הסתלקות והתפשטות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> זה מובן דהרצוא שבהאור הוא למע' במדרי' מהרצוא שבכלים כו', וי"ל דהנה ידוע שיש ג' אהבות אהבת עולם ואה"ר ואה' בתענוגים כו', אה"ע היא האה' שבא מההתבוננות בהעולמות איך שהאור והחיות המתלבש בהעולמות הוא רק הארה לבד ובאין ערוך כלל לגבי העצם כו' וכמשנת"ל (ד"ה נשא), ועי"ז הוא האה' והרצוא להיות בבחי' התכללות בעצמו' אוא"ס כו', וזהו הרצוא דנשמות למטה שהיא בבחי' התפעלות מורגשת כו', ואה"ר היא שבאה ע"י ההתבוננות בעצמו' אוא"ס דהיינו בהפלאת ורוממות אוא"ס כו', שעי"ז הוא הרצוא בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כח</div></p> <p class=bodytext>רעו"ד שזהו הרצוא דבחי' הכלים כמשנת"ל שם, אמנם אה' בתענוגים הוא להתענג על ה' עד כלותה ממש היינו בבחי' כליון ובבחי' ביטול ממש, וה"ז למע' במדרי' מבחי' אה"ר שזהו מ"מ בבחי' התפעלות ובבחי' רשפי אש (רק שזהו מה שבאש ה' כו'), אבל אה' בתענוגים הוא בבחי' ביטול בתכלית בחשאי בלי שום התפעלות ומורגש כלל וכמו עבודת הכהנים שהיא בחשאי דוקא כו'. וזהו בחי' הרצוא שבהאור דלהיות שהאור הוא בבחי' דבקות במקורו ע"כ הרצוא הוא כענין אה' בתענוגים כו', דהכלים עם היותם אלקות הרי מ"מ אינם בבחי' דבקות ולכן הרצוא הוא כמו אה"ר בבחי' התפעלות ורשפי אש כו', אבל האורות שהן בבחי' דבקות הרצוא הוא בבחי' ביטול בתכלית כו'. ועל ל' השמות ג' ענינים אלו הן ג' שמות ע"ב מ"ה ב"ן וכמ"ש בתו"א בהבי' דחכלילי, דאה"ע הוא בחי' שם ב"ן, ועי"ז נעשה ג"כ בירור העולם בכלל ובירור הנה"ב בפרט כו', וכמשנת"ל ד"ה הנ"ל דבהתפעלות מורגשת דנה"א נעשה ההתחברות דנה"א עם הנה"ב להיות הבירור דהנה"ב כו', ואה"ר היא בחי' ש' מ"ה, וידוע דש' מ"ה הוא המברר בבחי' בירור שני,</p> <p class=bodytext>דלאחר שמתברר ע"י ש' ב"ן שזהו בבחי' ביטול היש בלבד, הנה אח"כ הוא הבירור ע"י ש' מ"ה בכדי שיוכלל באלקות כו', והיינו שלאחר בירור הנה"ב ע"י האה' דאה"ע, כשבאים לבחי' אה"ר נעשה הביטול במציאות בנה"ב (הביטול במציאות היינו ע"ד דוגמת הביטול דכלים כו') להיות נכלל באלקות כו', ובחי' אהב"ת זהו בחי' ש' ע"ב שלמע' מענין הבירורים, רק שלאחר שיש בחי' אה"ע ואה"ר נותנים מלמע' בחי' אהב"ת שהו"ע עבודת מתנה אתן את כהונתכם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מש"א במדרש דחלשה דעתו כו' וא"ל חייך שלך גדול משלהם כו', דהנה ענין הקרבנות על המזבח הו"ע עליית הבהמה בשרשה ומקורה ע"י בחי' הגבו' שבמל', וכמ"ש אש תמיד תוקד על המזבח שזהו בחי' ה"ג שבמל' שע"י הוא הבירור והעלי' כו', והו"ע הבירור שע"י ש' ב"ן הנ"ל, אמנם בכדי שתהי' העלי' ע"י בחי' המל' הי' צ"ל מתחלה המשכת אור עליון שז"ע חינוך המזבח, דענין החינוך הוא שממשיכים גילוי אור מלמע' בכדי שיוכל להיות אח"כ ההילוך בכח עצמו כו', וז"ע הקרבת הנשיאים שהן מבחי' אימא והיינו שהמשיכו בחי' ה"ג דאימא שזהו גילוי אור עליון הרבה לגבי בחי' המל', והוא הנותן כח ועוז בבחי' מל' להיות ההעלאה מלמטלמ"ע כו', דכמו שהבירור שני הוא ע"י ש' מ"ה כנ"ל כמו"כ עי"ז נמשך הכח בש' ב"ן לברר כו'. והנה אהרן חשב שהמשכת האור במל' צ"ל ע"י דוקא, כי אהרן הוא בחי' אור אבא, וכידוע דמשה ואהרן שניהם בחי' ש' מ"ה ומשה הוא בחי' מ"ה דמ"ה ואהרן ב"ן דמ"ה כו', ולהיות דאבא יסד ברתא ע"כ חשב דחנוכת המזבח צ"ל ע"י דוקא להמשיך במל' בחי'</p> <p class=bodytext>אור אבא כו', וזהו שחלשה דעתו על שלא הי' עמהם בהחנוכה ולא על עצם הקרבנות שהקריבו שגם הוא הקריב כמה קרבנות משלו כו', רק החנוכה שזהו המשכת האור עליון בבחי' מל' חשב שצ"ל ע"י דוקא כו', וא"ל הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק כו'. דהנה ידוע ההפרש בין אש המזבח ואש המנורה דאש המזבח הוא בחי' מל' כנ"ל ושרשו מבחי' ה"ג דאימא, ולכן הוא בהתלהבות מורגש ברעש כו', והיינו בחי' הרצוא שע"י ההתבוננות שהוא בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כט</div></p> <p class=bodytext>רעש כו', דגם בשרשו בבחי' בינה הוא בבחי' התלהבות ורשפי אש כו' כנ"ל, אבל אש המנורה הוא בחי' אור כו' והעלי' אינה בבחי' התלהבות והתפעלות כלל והוא בחי' אהבה בתענוגים שזהו מבחי' אור אבא שהוא בבחי' ביטול ממש כו'. וזהו חייך שלך גדול משלהם דגם הקרבת הנשיאים שזהו מבחי' בינה ה"ז בחי' אה"ר כו' ובד"כ הוא בחי' הרצוא דבחי' כלים כו', אבל אתה מדליק ומטיב את הנרות דבחי' אור המנורה הוא הרצוא בבחי' אור שזהו בחי' אה' בתענוגים כו'. אמנם אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, פני המנורה היא בחי' מל', והיינו להיות גם המשכת אור זה במל', דתכלית הכוונה הוא להיות הגילוי בבחי' מל', וזהו אל מול פני המנורה יאירו כו'. וזהו בהעלותך את הנרות בחי' אור אבא שזהו הרצוא בבחי' אור ובעבודה הו"ע אה' בתענוגים כו', אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות להמשיך האור והגילוי בבחי' מל' כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>