המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ שלח, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/46/index.htm">בס"ד. ש"פ שלח, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ שלח, העת"ר</h3><div class=pageno>א'כט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>שלח</span> לך אנשים ויתורו את ארץ כנען כו', וצ"ל מהו"ע שלח לך דלכאו' תי' לך מיותר, גם מהו הל' ויתורו כו'. ובמד"ר שה"ש אי' ע"פ ונתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה מהו לתור בחכ' לעשות תייר בחכ' הה"ד ויתורו את ארץ כנען, ד"א לדרוש ולתור ולהותיר, וא"כ צ"ל דמ"ש ויתורו ג"כ הוא לעשות תייר ולהותיר, וצ"ל מה"ע לעשות תייר בחכ' ולהותיר בחכ', ומה שייכים ענינים אלו כאן במ"ש ויתורו את ארץ כנען כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין והחיות רצו"ש דקאי על האור והחיות אלקי שהוא בבחי' רצו"ש, ונת' דהרצו"ש בהאור הוא שהרצוא הוא בבחי' עלי' והתכללות במקורו והשוב הוא בבחי' המשכה כו', וסבת הרצוא הוא מפני שהאור הוא רק הארה לבד שאינו לא עצם ולא אור הכלול בהעצם כ"א אור היוצא מן העצם ע"י הנרתק שהוא הצמצום כו', וע"כ הוא באין ערוך לגבי העצם כו', ומ"מ הוא בבחי' דבקות בהעצם ומעין העצם כו', ולכן נק' א"ס ולא אין לו תחלה כי תחלה יש לו להיותו רק הארה לבד רק שהוא בבחי' א"ס להיותו מעין מקורו כו', וזהו הטעם שיש בו טבע הרצוא כטבע כל דבר</p> <p class=bodytext>להיות נמשך לשרשו ומקורו, וגם להיותו תחלה כלול בהעצם וההתגלות הוא בחי' ירידה לגבי האור והיינו שנעשה בבחי' מציאות כו', על כן הוא בבחי' רצוא לחזור לאין ולהכלל במקורו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> עוד יש סבה להרצו"ש של האור והוא בשביל התחדשות האור שיתחדש ממקורו שזהו ע"י הרו"ש של האור כו', דהנה נת"ל (ד"ה נשא) בענין ההסתלקות וההתפשטות של הדם שזהו בכדי שיתחדש ויתחזק כחו, שאם הי' בבחי' התפשטות לבד הי' הולך בחלישות וע"י שמסתלק ונסגר בלב עי"ז מתחדש ומתחזק כחו, וחיזוק זה הוא חיזוק החיות שהולך בכח ועוז יותר כו', וכמו"כ הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'ל</div></p> <p class=bodytext>באור וחיות האלקי שבעולמות שצריך להתחדש תמיד, והוא דלהיות דכללות האור שבעולמות דהיינו אור הקו ה"ה בא מאוא"ס ב"ה דרך הצמצום שזהו שבא בבחי' ריחוק מאוא"ס כו' (והגם שהקו נוגע ודבוק באוא"ס מ"מ זהו דרך דילוג הצמצום כו', וכמ"ש במ"א המשל בזה כמו במשפיע ומקבל שאחר שמעלים המשפיע אור שכלו העצמי הרי חוזר ומאיר כו' באופן שהשפעת השכל אל המקבל הוא מ"מ מאותו השכל שהשכיל לעצמו כו', דעם היותו באין ערוך כו' מ"מ הוא מאותו השכל עכ"פ כו' וכמ"ש במ"א, ועכ"ז הוא שבא בדרך הפסק אצל המשפיע כו' והוא שאור שכלו הגם שחוזר ומאיר הוא מ"מ מתעלם בעצמו ואינו מאיר בגילוי כמו שהי' קודם (ולכן אין אור ההשפעה מתבטל) כ"א שהוא עומד בדרך מקיף לבד כו', והאור הנשפע נמשך ממנו בדרך דילוג ההפסק כו'), ובפרט בהמשכת האור וירידתו ממדרי' למדרי' שהמדרי' התחתונות מתרחקים מאוא"ס ב"ה, וכדאי' בס' הבהיר הובא בפרד"ס שט"ו פ"ד שכינה למטה כשם ששכינה למע' כו', מלה"ד למלך שהי' לו ז' בנים ושם לכל א' מקומו ואמר להם שבו זה ע"ג זה, וא' התחתון אני למטה לא</p> <p class=bodytext>אתרחק ממך, אמר להם הריני מסבב ורואה אתכם כו', והיינו דמצד הקו שייך מעומ"ט כמשנת"ל באורך, וראשית גילוי הקו הוא בחכ' ששם מאיר גילוי אור הקו, אבל בחי' מל' היא בחינה אחרונה שהיא בבחי' ריחוק מאוא"ס כו' (ומ"ש ושם לכ"א מקומו שכן הוא בתחלה בעליית הרצון בבחי' השערה בכח להיות בחי' מעלה ומטה כו'), ואמר התחתון אני לא אתרחק ממך שהרי מצד אור הקו ה"ה רחוקה יותר כו', והי' התשובה הריני מסבב אתכם כו', והו"ע מתחת זרועות עולם דהעיגול הגדול שלפני הקו סובב ומקיף כולם (ובפרטי' הוא בחי' עיגול אריך שמקיף הע"ס כו') דבזה הרי בחי' המל' היא בקירוב יותר כו', ומשו"ז יש במל' דוקא כח ההתהוות מאין ליש כו' וכמ"ש באגה"ק סי' כ'. אמנם מה שיש במל' מבחי' אור הסובב זהו בבחי' העלם במל' ובהאור שבבחי' גילוי בע"ס הרי המל' היא בבחי' ריחוק ובבחי' מיעוט האור כו', וזהו בחי' החלישות שבהאור בכללותו שהוא בבחי' ריחוק מאוא"ס ב"ה וביותר במדרי' התחתונות כו', וה"ז כמו שפרש"י ע"פ ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, מנהג הדיוט כל זמן שמאריך לתקוע</p> <p class=bodytext>קולו מחליש וכוהה אבל כאן הולך וחזק מאד כו', והוא מהמכילתא, וי"ל דכמו"כ בע"מ שנק' מילין דהדיוטא דבד"כ הוא בחי' כללות האור שנמשך בעולמות כו' שהאור הולך ומחליש כו', וע"ה שהחלישות הוא בסוף המדריגות כו' כנ"ל, מ"מ זהו הוראה על החלישות גם בתחלת ההמשכה כו', דאם הי' תחלת המשכת האור בחי' אור חזק בעצם (היינו בחי' אור עצמי) הי' בכל מקום בשוה כו', ומה שהוא מתחלש בסוף ההמשכה הוא מפני שגם בתחלת ההמשכה הוא בחי' אור מוגבל שבא בבחי' ריחוק כו'. וכמ"ש בהבי' דכי ההרים ימושו ההפרש בין בחי' יסוד שבהשתל' לבחי' יסוד שבעצמות דבד"כ בחי' יסוד הוא שמקשר ומחבר וכמ"ש כי כל בשו"א דאחיד בשמיא ובארעא כו', אך בס' השתל' יש כמה יסודות שהן בבחי' התחלקות (וכמשי"ת בסמוך), אבל וברית שלומי הוא בחי' יסוד דעתיק המקשר ומחבר א"ס ב"ה בנאצלים לא תמוט היינו שיומשך גילוי זה מא"ס ב"ה גם למטה בעשי' כו', והיינו לפי שזהו אור עצמי ע"כ נמשך בכ"מ גם למטה בעשי' כו', וכמשנת"ל בכ"ד דאור האצי' רק באצי' הוא בבחי' א"ס משא"כ בבי"ע כו', אבל אוא"ס</p> <p class=bodytext>שלמע' מאצי' בכ"מ שנמשך הוא בבחי' א"ס כו' (גם כמשנת"ל ההפרש בין ב' הקוין לקו האמצעי דב' הקוין יש בהם חילוקי מדרי' משא"כ קו האמצעי מתחלת המשכתו עד סוף סיומו הוא בכל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לא</div></p> <p class=bodytext>מקום בשוה כו', והוא לפי שהמשכתו הוא מבחי' פנימי' ועצמו' א"ס כו'). וכמו"כ יובן כאן דהחלישות בסוף המדרי' הוא מפני שכללות האור הוא שבא בבחי' ריחוק ובבחי' מיעוט כו' וע"כ צריכים לחדש את האור כו'. וזהו ובטובו מחדש בכ"י ופי' הרד"א שזהו מ"ש האור כי טוב, וידוע שזהו האור שנברא ביום ראשון שעז"א במד"ר בראשית פי"א ובגמ' חגיגה י"ב א' אור שברא הקב"ה ביום ראשון הי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו כו', וידוע שזהו שהביטול בכללות העולמות בבחי' עדאת"כ ועדאת"ג (שבזה נכלל כללות ההשתל') בשניהם בשוה כו', מפני שזהו האור שלמע' מהשתל' שלא יש בו התחלקות מדרי' כו', כיון שנסתכל כו' עמד וגנזו כו', ואי' בזהר אמור דפ"ח ולא מנע לי' בכל יומא כו', דאע"פ שגנזו מ"מ נמשך ממנו בכל יום דבי' מתקיים עלמא כו', וכ' הרמ"ז שם שז"ע ובטובו מחדש בכי"ת כו', דהאור הגנוז הוא המחדש את האור וע"י הוא הקיום כו', והיינו כנ"ל דהאור שבא בהתלבשות בעולמות צריך להתחדש תמיד ועז"א ובטובו מחדש דבחי' האור הגנוז שזהו האור שלמע' מהשתל' הוא המחדש ומקיים</p> <p class=bodytext>כו'. והנה בס' השתל' גופא יש כמה מדרי' שעז"א ג"כ ובטובו מחדש כו' כי יש כמה מדרי' טוב כו', דהנה ידוע שיסוד נק' טוב וכמו אמרו צדיק כי טוב כו', והטעם שנק' יסוד טוב כי יסוד הוא בחי' משפיע וכל ענין ההשפעה היא מצד הטוב דוקא דהיינו שטבע הטוב להיטיב לזולתו כו', וההשפעה שמצד הטוב אין לה הפסק כו', ואינו דומה להשפעת החסד שמצד האה' שיש בזה מדה ושיעור דלפי אופן האה' לפי אופן כזה הוא ההשפעה כו', וגם יכול להיות בזה הפסק שהרי האה' היא מצד הטעם וכאשר מתבטל הטעם מתבטל האה' וממילא נפסק ההשפעה כו', אבל השפעת החסד שמצד מדת הטוב אין בזה הפסק כי להיותו טוב בעצם ה"ה משפיע טוב לכל כו' (ושרש ההפרש בזה דאה' הוא מצד המקבל וע"כ יש בזה מדה ושיעור והפסק, וטוב הוא מצד המשפיע שאין בזה הגבלה והפסק כו'), ולכן נק' היסוד טוב דלהיות היסוד הו"ע השפעה שזהו מצד הטוב כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובאד"ר</span> דק"ל ע"א דיוסף נק' טוב עין שנא' טוב עין הוא יבורך משום כי מלחמו נתן לדל שהשפיע לכל, וכמ"ש ויוסף הוא המשביר כו' ויכלכל יוסף כו', ומבו' שם דטוב עין הוא בחי' עין דעתיק עינא פקיחא דלא נאים כו', דמאשגחותא דהאי עינא מתזנן כולהו כו', דכללות ההשתל' מתזנן מהאי עינא בחי' טוב עין שמשם מקור ההשפעה כו', וזהו בכללות דטוב, ובפרטיות יש בזה כמה מדרי' וכמ"ש מרב כל דכל הוא בחי' יסוד ונק' כל מפני שכל המדרי' מתכללים ביסוד ונשפעים ע"י היסוד כו', ויש ריבוי מדרי' כל כו', וכמו"כ יש ריבוי מדרי' טוב וכמו זכר רב טובך יביעו ריבוי בחי' טוב כו' והן ט"ו יסודות שבחמשה פרצופי' שבכל עולם כו', והן ט"ו ווי"ן דאמת ויציב דבווי"ן תתקטר דיסוד מקשר ומחבר וכמ"ש כי כל בשוב"א דאחיד בשמיא ובארעא כו', וההתקשרות היא המשכה וז"ע בווי"ן תתקטר כו', והט"ו ווי"ן הן הט"ו יסודות שבהחמשה פרצופים שבכל עולם דבכל פרצוף יש ג' יסודות. וביאור ענין הג' יסודות שבכל פרצוף הנה כל הוא בחי' יסוד כנ"ל, וכל עולה חמשים והן נ' שערי בינה</p> <p class=bodytext>דשערי בינה הן בבחי' המשכה מבינה, וכמו השער שמשמש כניסה ויציאה והיינו בחי' העלאה והמשכה, וכמו לך ה' הגדולה והגבו' כו' שזהו העלאת המדות בבחי' בינה, וכי כל בשו"א הוא ההמשכה מבחי' בינה דהכל הוא דרך השערים כו', ויש השערים בשכל גופא וכמו שנמשכים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לב</div></p> <p class=bodytext>בלב וכמו הלב מבין דמה שבהלב נרגש מבחי' המוחין ה"ז ע"י השערים כו', ובד"כ הן מדות שבשכל, ולהיות שהן ז"מ וכ"א כלול מז' ה"ה מ"ט שערים ושער הנו"ן הוא הכולל כולם כו', והמשכה זו הוא במדות שבשכל וגם במדות שבלב כו', וז"ש בזהר נודע בשערים בעלה כחו"ח לפום שיעורא דילי' לפום מה דמשער בליבי', דהיינו לפי אופן השער וההמשכה מבינה והיינו לפי אופן השגתו והרגשתו בלב, לפי אופן כזה הוא העבודה וההתקשרות שלו כו' (והגם שהן רק נו"ן שערים ולפמ"ש בזהר כחו"ח לפום מה דמשער כו' ה"ה בריבוי התחלקות מאד, הענין הוא דמה שהן נו"ן שערים זהו בההמשכה מבינה למדות ואח"כ בהמדות מתחלק לריבוי מדרי' כו', וכידוע דהז"מ כלולים מיו"ד ויו"ד מיו"ד עד ס' רבוא שהן שרש ס"ר נשמות דבכאו"א הוא המשכה מיוחדת כו', וזהו דנודע בשערים בכחו"ח לפום מה דמשער בליבי' כפי שרשו ומקורו בבחי' ז"א דאצי' כו', וכללות כולם הן הנש"ב כו'), וזהו עיני כל אליך ישברו דכחו"ח לפום ש"ד אליך ישברו כו'. והנה בזהר ואתחנן דרס"ב א' בענין ד' בתים דתפילין אי' ביתא תנינא והי' כי</p> <p class=bodytext>יביאך אר"י מוחא דתרעוהי נפקין לחמשין תרעין כו', וידוע דפ' והי' כי יביאך הוא בינה כו' וממ"ש מוחא דתרעוהי נפקין משמע דמוח הבינה עצמו נבדל בערך משערי בינה רק דממוח הבינה יוצאים נו"ן שערים כו', ועד"מ שערי ההיכל שאינם ההיכל עצמו רק שע"י נכנסים מן החוץ אל ההיכל וכן ע"י יוצאים מבפנים לחוץ כו', והיינו למע' בחי' המשכת האור והגילוי שא"ז העצמות ממש כו'. והענין דהנה בחי' בינה הוא עצם השכל כמו שהוא דהיינו השגת הדבר בעצם המושג שלו בלתי ימצא בו עדיין פתח והטי' לדון ממנו איזה מדה ושכל המטה כלפי חסד או כלפי דין כו', כי הוא למע' עדיין מבחי' המדות כו' (וכמו בהתבוננות אלקי בעצם ההשגה בגדולת ה' או ברוממות הא"ס כשמעמיק שכלו בעצם הענין ה"ה למע' מבחי' התפעלות אה' גם בהעלם בשכלו, רק הוא בבחי' דבקות בעצם הענין האלקי שנדבקה נפשו בכח השגתה שמשגת באלקות כו', וכ"ה בכל ענין שכלי כשהוא עמוק בעצם הענין ה"ה למע' מאיזה הטי' אל המדה הבאה מזה כו', הגם שבכל שכל יש מדה כנודע שזהו בהכרח שיש איזה מדה בכל השגה שכלי' (ולכן בכל</p> <p class=bodytext>השגה צ"ל איזה עבודה הבאה מהשגה זו וכמ"ש במ"א) ה"ה שם לא בבחי' מציאות כלל כו', ובשעה שהוא בעצם השכל ה"ה למע' מהמדות כו'), וגם בהסברות שבהשכל שיש סברות נוטות לכאן ולכאן, וכמו באיזה פלפול שיש כמה סברות שיכולים לומר כך ויכולים לו' כך, הרי הכל הוא בעצם השגת הדבר שיכולים להבינה באופן כך היינו ע"פ טעם וסברא כזו ויכולים להבינו בטעם וסברא כזו, ה"ז ג"כ למע' מהמדות מפני שהכל הוא עדיין בהשגת הענין כו', וגם הרי לפי הסברות שונות משתנים המדות הבאים מזה וא"כ כ"ז שהוא בפלפול הסברות אינו יכול לבא עדיין אל המדה כו', וגם מצד ההשגה ה"ה למע' מהמדות עדיין כו' (וזהו שהטיית השכל לחסד ולדין הוא ע"י הדעת הנק' דעת נוטה כו', כי הדעת הוא הכרעת הענין באופן כך או כך ומזה בא אח"כ לידי מדה כו', וגם שהדעת מטה את השכל להיות בבחי' שכל הנוטה כלפי חסד או כו', דהשכל וההשגה עצמה היא למע' עדיין מהטיית המדות כנ"ל והדעת מטה את השכל לבא לידי מדה כו'), וכאשר נפתח מן השכל וההשגה פתח לדון עפ"ז לזכות או לחוב נק' שכל המטה כלפי חסד או כו', ופתיחה זו נק' שער שזהו ירידה מעצם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לג</div></p> <p class=bodytext>השכל שבא לידי הטי' למדה כו' (וכנ"ל דכשהוא בעצם ההשגה ה"ה למע' ממדות כו'), ומ"מ ההמשכה היא ההשגה עצמה שבאה בבחי' הטי' והמשכה כו', וכמו כאשר מהשכל והסברא בא לידי פסק דין (ע"י דעת נוטה) באופן כך וכך ה"ז הטיית והמשכת ההשגה שבשכל אל המדה כו', אבל אינו בבחי' התפעלות המדה היינו שמתפעל בהמדה עצמה בחסד או בדין כ"א הוא הטיית השכל שמחייב החסד או הדין כו'. וע"ה שזהו ירידה מעצם ההשגה כנ"ל וה"ז יציאת השכל דרך שער לחוץ מעצם ההשגה שבא לידי מדה כו', מ"מ הרי א"ז שנעשה מזה מדה והתפעלות שהוא מהות אחר מן ההשגה, כ"א שזהו מה שההשגה באה בבחי' מדה כו', וה"ז יציאה פנימי' עדיין שלא יצאה עדיין לחוץ להיות מזה מהות אחר דהיינו התפעלות מדה כו', וכמו בהשגת הנשמות בג"ע שמשיגים אלקות ונהנין מזיו השכינה כל חד לפום שיעור מדריגתו אם הוא מבחי' החסד או מבחי' הגבו' כו', דכל נשמה יש לה שרש ומקור ומיוחד במדות עליונות וכידוע שהנשמות מושרשי' בז"א דאצי' כו' (וי"ב שבטים הן י"ב גבולי האלכסונין כו' וכמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה כו'</p> <p class=bodytext>וכמ"ש במ"א), וג"ע הוא בחי' בינה כנודע (ובפרטיו' הוא בחי' בינה שבמל' כו'), ונמשך ההשגה בכל נשמה לפי מדריגתה כו', וכמו בהשגת הנשמות למטה שמחולקים הם בהשגתם בבחי' חו"ג, וכמו ב"ש וב"ה דהשגת ב"ש הי' בהטי' לגבו' וב"ה הי' הטיית השגתם לחסד, כמו"כ הוא בהשגת הנשמות בג"ע שכל נשמה השגתה הוא לפי אופן שרשה אם בבחי' חסד או בבחי' גבו' כו', והרי הכל הוא השגה לא מדה רק שההשגה היא כפי אופן שרשה בחו"ג כו', וכמו המחלוקת דב"ש וב"ה בכללות ענין העלי' דנש"י שנחלקו בענין הריקוד לפני הכלה, שזהו מה שנש"י נק' כלה על שם כלתה נפשי כו', דבש"א כלה כמות שהיא דהיינו בדרך מלמטלמ"ע ובה"א כלה נאה וחסודה ואפי' היא חיגרת כו' שזהו בדרך מלמעלמ"ט כו' וכמ"ש בלק"ת בסופו על מא' זה, שכ"ז הוא ההשגה באופן העבודה כללי' אם באופן כך או כך כו' (וכמו שהם וישפה דפליגי בזה תרין מלאכיא ברקיע ותרין אמוראי במערבא כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ושמתי כדכד כו').</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> מה שנמשך מן השכל להתפעל באיזה מדה באה' או ביראה הרי המדה היא מהות אחר מן השכל וכמשנת"ל (ד"ה ושבתה הארץ) דמוחין ומדות הן מהותים נבדלים זמ"ז, וא"כ מה שמהשכל מתפעל בהמדה ה"ז יציאה לחוץ מעצם השכל וההשגה כו', וא"ז דומה לשכל המטה כלפי חסד שהעיקר הוא השכל ומאיר בזה גילוי אור השכל רק שמטה כלפי המדה כו', דמ"מ הרי עיקר מעמדו בזה הוא בהשכל וההשגה לא בעצם המדה, שאינו עומד בהתפעלות המדה כ"א עומד בהשכל המחייב את המדה כו', אבל בהתפעלות המדה הרי יצא מכלל שכל ובא לידי מדה ורק הארת השכל הוא בהמדה כו', ובזה יש ב' מדרי' הא' ההמשכה במדות שבשכל והיינו כמו שמהשגת המוח מתפעל בשכלו באה' או ביראה כפי אופן ההשגה כו', והב' ההמשכה במדות שבלב שמתפעל באהוי"ר בהתגלו' הלב כו', שז"ע שערי בינה שהן היציאה מהמוחין לחוץ מעצם מהותן להיות בחי' התפעלות המדות כו', ועיקר היציאה לחוץ מן המוחין הוא במדות שבהתגלות הלב, כי המדות שבשכל הרי אינן מדות מורגשות עדיין כו', וגם המדות שבשכל ה"ז מה שמתפעל על עצם הטוב דאלקות</p> <p class=bodytext>ומדות שבלב הוא שמתפעל על הטוב שלו היינו מה שקרבת אלקי' לי טוב כו' וכמשנת"ל, וא"כ מה שמהות המדות הוא הרגש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לד</div></p> <p class=bodytext>עצמו זהו במדות שבלב דוקא והן עיקר המהות הנבדל מן המוחין כו', וע"כ בחי' השערים שהן בבחי' יציאה לחוץ העיקר הוא בההמשכה במדות שבלב כו'. וזהו ג' יסודות בפרצוף הבינה הא' המשכת ההשגה עצמה בבחי' הטי' כלפי חסד כו', הב' המשכת ההשגה להיות התפעלות המדות רק במדות כמו שהן כלולין בשכל עדיין, והג' ההמשכה במדות שבלב שהו"ע בינה ליבא ובה הלב מבין כו', וכ"ה בכל פרצוף שיש בו ג' יסודות והן הא' המשכת הכח עצמו (והוא ג"כ רק הארת הכח ההוא לא עצם הכח ממש, וכמו שכל המטה כלפי חסד שאינו עצם ההשגה ממש מ"מ הוא בכלל ההשגה עדיין כו'), והב' כמו שממנו מתעורר מהות כח אחר רק שעדיין כלול בו כו', והג' כמו שבא בכח מובדל ממנו כו', וכמו ברצון שרוצה להתחכם ועדיין לא יש התעוררות ההתחכמות כו', והב' כמו שמתעורר להתחכם בכח הרצון והוא עדיין בכח השכל הכלול בהרצון כו' והיינו שכח השכל עומד להתחכם טרם שמתחכם עדיין כו', והג' כמו שבא בהתחכמות בפועל כו'. וזהו ריבוי מדרי' טוב היינו ריבוי היסודות כו', וזהו ג"כ ובטובו מחדש שהוא ההמשכה ממדרי'</p> <p class=bodytext>העליונה, שהרי הפרש גדול בין המדרי' הראשונה שבהיסוד שבכל פרצוף שהוא רק המשכת אותה המדרי' עצמה, ובין שהיא לעורר המדרי' שהיא מהות אחר ממנה ובפרט בההמשכה להיות התגלות המהות האחר כו', וע"כ ההעלאה וההמשכה בבחי' יסודות הנ"ל ה"ז ג"כ התחדשות כו'. אמנם הרמ"ז פ' פקודי דר"ך ע"ב כ' דיסוד אבא בחי' אצי' שבו גנוז ובי"ע שבו מאירים בזו"נ כו' ובחי' בי"ע הן בחי' בינה וזו"ן ואצי' הוא בחי' חכ' שבחכ' כו', וי"ל דג' יסודות הנ"ל שבכל פרצוף זהו בי"ע שבו ואצי' הוא בחי' החכ' שבכל פרצוף והוא בחי' אור הגנוז כו'. והענין הוא דהנה בבינה הן בחי' שערים שערי בינה ובחכ' הן נתיבות ל"ב נתי' פליאות חכ' כו', והנה שער עשוי לרבים דוקא שהוא פתוח פתח רחב שיצאו ויכנסו בו כל מי שירצה כקטן כגדול כו', כך בחי' שערים דבינה הכל נכנסים והכל יוצאים בהם כו', וכמו בהשגה אלקי' הכל יכולים להשיג כל חד לפו"ש דילי' כו' שעז"נ נודע בשערים בעלה שנודע בכחו"ח לפום מאי דמשער בליבי' כו', כי כל השגה אפי' היותר קטנה ה"ה השגה כו', וכמו שערי ג"ע שהנשמות</p> <p class=bodytext>נכנסים שם גם הקטן שבקטנים יש לו כניסה שם לפ"ע כלי השגתו המצומצם כו', והיינו לפי שהשערים דבינה הוא שהאור האלקי מתפשט ומתצמצם להשפיע השגת אלקות שכל מי שירצה להשיג יוכל להשיג כו', שהרי כללות ההשתל' הוא בגין דישתמודעון בי' וידוע דעיקר התחלת ההשתל' הוא מבינה כו' ומוחין דאבא הן למע' מהשתל' כו', וע"כ שערי בינה הוא מה שהאור האלקי מתצמצם להיות בבחי' השגה לכל מי שרוצה להשיג לכל חו"ח לפו"ש דילי' כו'. וזהו שכל הנבראים אומרים שירה וכמבו' בפרק שירה שירת כל הנבראים בפרט לפ"ע השגתם באור המצומצם כו', וכמו נשמו' דבי"ע עד נפש דמל' דמל' דעשי' ומלאכים עליונים עד הגלגלים ומזלות רוחני' שהן רוחני' דהד"י הגשמי' כו', והן מחיצוני' דחיצוני' הכלים דמל' דמל' דעשי' כו', כולם יש להם השגה באלקות כאו"א לפי ערכו ואומרים שירה שמהללים ומשבחים כו'. אבל הנתיבות דחכ' בלתי מתפשטים בעולמות ולא יכנסו בהם רק הנשמות הגבוהות ביותר, וכמו נשמת הג' סבות ונשמות רשב"י ורע"ק ור"א הגדול שהן ממדרי' משה שזכה לשער הנו"ן שנק' שביל דקיק דבי' עייל אבא לאימא כו', שהוא בחי' האין דכח מ"ה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לה</div></p> <p class=bodytext>דחכ' שאינו בא לכלל השגה דבינה כו', וה"ז עד"מ הנתיב שהוא קצר ומוצנע ולא נודע הילוכו רק למקצת יחידי סגולה בעיר ההולכים בסתרי העיר כו', והו"ע נתיב לא ידעו כו' שגם המלאכים אומרים אי' מקום כבודו דאי' בת"ז שהו"ע נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו כו', שהנתיבות נעלמים מהם רק לנשמות הגבוהות הן נשמות דאצי' דידעין רזא דביתא כו'. וזהו בחי' אור הגנוז שנסתר ונעלם מכל הנבראים ונגנז לצדיקים הגדולים שהן בבחי' אצי' כו', ולעתיד יהי' גילוי אור זה לכל הנשמות המקיימים תומ"צ (שזהו בד"כ בחי' אצי' שבעולמות וכמו אורייתא מחכ' נפקת כו', ונק' תורת הוי' ומצות הוי' כו'), ומ"מ הארה מזה יש גם עכשיו וכמ"ש בזהר ולא מנע מיני' בכל יומא כו' כנ"ל, וז"ע ובטובו מחדש כו' דבחי' הטוב זהו בחי' אור הגנוז הנ"ל וכמ"ש הרמ"ז שם, והוא המחדש את בחי' האור הנמשך בעולמות שמתחדש מבחי' האור הגנוז כו'. וענין ההתחדשות הנה עד"מ כמו בהתחדשות החיות שבדם הוא שיתפשט בכח ועוז כו', כמו"כ י"ל ענין התחדשות האור שהרי האור המצומצם הוא שנמשך ע"פ קו המדה שמתמעט</p> <p class=bodytext>ומתעלם ממדרי' למדרי' כו', וכללות הגילוי הוא האור כמו שבא בהתלבשות הצמצום שהוא בבחי' יש כו', וההתחדשות הוא שנמשך האור כמו שהוא בבחי' אין והיינו כמו שהוא למע' מבחי' הצמצום כו' ואינו מתמעט ממדרי' למדרי' שנמשך כמו שהוא בעצם כו'. והענין הוא דכמו שנת"ל דאור הגנוז הוא בחי' אצי' י"ל דבשרשו זהו בחי' אצי' דכללות שהוא בחי' האוא"ס שלפה"צ כנודע, וא"כ גילוי בחי' אור הגנוז הוא גילוי אור שלמע' מהצמצום וכמו שהאור הוא בחי' אין כו', והמשכת האור הזה הוא שנמשך בכ"מ שלא ע"פ מא' קו המדה כו', ובפרט לפי המבו' בכ"מ דאור הגנוז הוא בחי' כתר וכמ"ש אשר צפנת ליראך צפנת בגימ' כתר כו', ובשרשו י"ל שזהו בחי' העלם עצם האור כו' והיינו בחי' הוא שלמע' משמו כו' וכמשנת"ל (ד"ה בהעלותך), דאור זה נמשך בכ"מ בלי שום חילוקי מדרי' כו', וכמו בחי' יסוד שבעצמות דוברית שלומי לא תמוט שנמשך עד למטה מטה כו'. ולפ"ז י"ל דאור הגנוז הוא בחי' יומם יצוה ה' חסדו יומא דאזיל עם כולהו יומין והוא בחי' אור החסד דאריך שאינו מתעבה והוא שוה למטה כמו למע'</p> <p class=bodytext>כו', וז"ע ההתחדשות שהאור המצומצם מתחדש מן האור הגנוז שיהי' הגילוי גם למטה בעשי' כו', וזהו ההתפשטות בכח שיהי' הגילוי גם למטה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש שלח לך אנשים ויתורו, דהנה כתי' וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כו', דיתרון החכ' הוא מן הסכלות דוקא שע"י בירור הסכלות דוקא נעשה יתרון בחכ' כו', וכמו ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם דמחכ' בני קדם מזה ותרב כו' וכמ"ש במ"א, והיתרון בחכ' היינו גילוי בחי' עצמות החכ' כמו שהיא למע' מהשתל' וגם גילוי בחי' הכתר בחכ' שהוא בחי' אור הגנוז כו', וזהו ג"כ ענין ויתורו את ארץ כנען ל' יתרון וכמו ויתרון ארץ בכל הוא כו', להיות יתרון אור ע"י הבירור דבחי' ארץ דעשי' בפו"מ שעי"ז נמשך האור הגנוז להיות הגילוי למטה כו', ובעבודה הו"ע קיום מצות מעשי' דכל המצות מלובשים בדברים גשמי' שעי"ז נעשה הבירור שלהם, וכמו האתרוג כשעושין אותו למצוה ה"ה מתברר עי"ז וגם עושה הבירור בכללות מין הצומח כו' (וכמ"ש בסש"ב פל"ד בענין הקרבנות), וכן בקלף התפילין וצמר דציצית כו', וגם שנעשה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לו</div></p> <p class=bodytext>עי"ז בירור דנה"ב, ובפרט במצות צדקה שנעשה בירור כללות דנה"ב שהרי הריווח בא ע"י היגיעה בכל כחות נפשו, וגם הי' יכול לקנות בזה דבר לחיי נפשו החיונית וכשנותן לצדקה ה"ז בירור כללות נפשו החיונית כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ז, וכן בכל מצוה יש בזה כפי' פרטי' דנה"ב וכמו בתפילין לשעבד הלב והמוח כו', וז"ע מעשה גדול שע"י מעשה המצות ממשיכים בחי' גדול ה' היינו בחי' אור א"ס שלמע' מהשתל' כו'. אמנם בכדי שיהי' הבירור ע"ז צריכים המשכה מלמע' כי הבירור הוא מש' ב"ן וצריכים המשכה ע"ז מש' מ"ה להיות הבירור כו', וכמו שההעלאה מלמטלמ"ע הוא ע"י המשכה מלמע', וכמו לכה דודי לקראת כלה דשבת הוא העלאת כל הבירורים שעולים למעלה כמשי"ת, ע"ז צ"ל תחלה המשכה מלמע' כו', וכמו"כ בכדי להיות הבירור זהו ע"י המשכה מלמע' כו', וע"ז שלח משה לתור את הארץ דמשה הוא בחי' מ"ה והיינו להמשיך מבחי' ש' מ"ה להיות בירור הארץ ועי"ז יהי' היתרון אור כו'. וענין לתייר הוא כמו שא' בגמ' ב"ק דקט"ז ע"ב ואם שכרו תייר ההולך לפניהם ופרש"י מראה להם הדרך, וי"ל שזהו להיות</p> <p class=bodytext>ההמשכה מלמעלמ"ט, דהנה משה רצה לפעול בנש"י שיהי' בהם עבודה בדרך מלמעלמ"ט וע"ז בקש לראות את הארץ אעברה נא ואראה כו' כנודע, שע"ז צריכים תחלה ההמשכה מלמע', וכמו חנוך לנער שצריך תחלה החנוך ע"י גדולים ואח"כ ילך מעצמו כו', וכמו"כ צ"ל תחלה ההמשכה מלמע' בכדי שיהי' בנש"י העבודה באופן כזה בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', וזהו לתייר בחכ' להיות שזהו מבחי' ראי' דחכ' כו' כנודע, וכ"ז הי' צ"ל ע"י משה דוקא בחי' ש' מ"ה כו'. וזהו שלח לך אנשי משה דוקא שימשיכו את האור מלמע' וגם ליתן כח על בירור הארץ כו', וזהו שלח לך אנשים ויתורו כו' דהכוונה הוא לעשות תייר בחכ' בבחי' המשכה מלמעלמ"ט וגם לעשות יתרון להמשיך האור שיהי' הגילוי למטה כו', וע"כ שלח לך אנשי משה דוקא, ועי"ז ויתורו להיות ויתרון ארץ בכל כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>