המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ קרח, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/47/index.htm">בס"ד. ש"פ קרח, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ קרח, העת"ר</h3><div class=pageno>א'לו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויקח</span> קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, וצ"ל מהו"ע ויקח קרח מה לקח. גם צ"ל מפני מה לא חס על כבוד אבותיו הקדושים ומזכיר אותם על מחלקותו, הלא יעקב אינו נזכר כאן משום ובקהלם אל תחד כבודי, ולמה מזכירים אבותיו אלו. והנה רש"י הביא בשם המדרש מה כתי' למע' מהענין ועשו להם ציצית לקח קרח טלית שכולה תכלת ובא לפני משה ואמר זו חייבת בציצית או פטורה א"ל חייבת בציצית, התחיל לשחק עליו ומה טלית של מין אחר חוט א' של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטר עצמה, וצ"ל מה שייכות זה למחלוקתו שהוא חלק על הכהונה מה שייך לזה ענין טלית שכולה תכלת אם פטורה או חייבת בציצית כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דוהחיות רו"ש קאי על האור האלקי המחי' את</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לז</div></p> <p class=bodytext>העולמות שהוא בבחי' רו"ש, ונת' הטעם שזהו בשביל התחדשות האור ממקורו דהאור הנמשך בעולמות צריך להתחדש מפני שהוא בבחי' חלישות היינו בבחי' מיעוט האור כו', כי להיות שבא ע"י הצמצום ה"ה בבחי' ריחוק ממקורו משו"ז הוא בבחי' חלישות ומיעוט כו', ולכן בהמשכת האור ממדרי' למדרי' הנה במדרי' התחתונות האור הוא בבחי' מיעוט וזהו מפני שכללות האור הוא בבחי' חלישות ומיעוט כו', וע"כ צריך להתחדשות ועז"נ ובטובו מחדש בחי' האור כי טוב בחי' אור הגנוז שזהו אוא"ס שלמע' מהשתל' שעי"ז מתחדש האור דס' השתל'. וענין ההתחדשות נת' שזהו בחי' הכח והעוז בהאור להיות בגילוי גם למטה, דהאור מצ"ע הרי יש בו חילוקי מדרי' ובמדרי' תחתונות הוא בבחי' מיעוט לגמרי, והתחדשות הכח שיהי' גם למטה בעשי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> בכדי שתהי' ההתחדשות זהו ע"י הרצוא, שע"י הרצוא בכל המדרי' הנ"ל הן בנשמות ונבראים בכלל והן בכלים ואורות כו', ה"ה מתחדשים באור וחיות חדש שזהו בחי' השוב כו', וכמו התחדשות חיות הדם הוא ע"י שהדם עולה ונתעלם בהלב שעי"ז מתחדש חיותו מהרוח חיים שבלב להיות התפשטותו בכח כו', כמו"כ ברוחני' ההמשכה בבחי' שוב זהו ע"י הרצוא תחלה כו', והטעם הוא כי האור הנמשך צריך להיות לו דבר על מה שיחול ושיהי' דבר הראוי לקבל את האור כו', וזהו שע"י הרצוא נעשה המקבל בבחי' כלי הראוי לקבל כו', דהנה האור הרי נתרחק ממקורו ובא בבחי' הגבלה בבחי' מציאות דבר כו' וכמשנת"ל, וממילא ה"ה באין ערוך לגבי האוא"ס שלמע' מהשתל' כו', וענין הרצוא הוא בחי' הביטול בהאור כו' ועי"ז מתחדש בבחי' אור חדש להיות בו תוקף ההמשכה כו' כנ"ל, וכ"ש שהוא כן בבחי' הכלים ובנבראים שצ"ל בהם הביטול שעי"ז דוקא נמשך האור לחדש אותם כו'. וביאור הענין יובן עד"מ בגשמיות הרי הדם נעשה מהמאכל שאוכל שמתברר באצטומכא שהפסולת נדחה לחוץ ומהמובחר נעשה דם שמתברר</p> <p class=bodytext>תחלה בכבד ועולה המובחר ללב כו', והיינו שמתברר הדם ונעשה זך ונקי וגם דק בעצם מהותו להיות חומר דק שיהי' כלי לקבל את הרוח חיים שבלב כו', והוא החיות הנמשך מהמוח אל הלב כו' וכמשנת"ל (ד"ה נשא). וכמו"כ הוא ברוחני' עבודת האדם בעבודה דתפלה שהוא בירור וזיכוך הנה"ב לזככו מחומריותו ולנקות הסיגים והפסולת שבו כו', דהנה"ב הוא מקלי' נוגה שמעורב טו"ר, והטוב שבנה"ב הוא הכח המתאווה שבו שאינו רע בעצם, דגם בדברים הגשמי' שמתאווה בהם רק לקיום גופו לא למלאות תאוות נפשו א"ז רע, והוא טוב שבנוגה כמ"ש בסש"ב ח"א פ"ז, ובהכח המתאווה יכול לרצות אלקות כו', והרע הוא התאוה רעה שזהו הציור שבו הנק' יצה"ר, והיינו מה שמתאווה בזה למלאות תאות נפשו שזהו רע, ולאו דוקא בדברים האסורים שזהו רע גמור מגקה"ט, אלא אפי' בדברים המותרים מה שהוא רוצה למלאות תאות נפשו ה"ז רע כו', וזה צריכים להפריד ולדחות לגמרי, וע"ז הוא עבודת האדם להפריד הרע שבנה"ב ולנקותו מסיגים ופסולת שלא תהי' התאוה רעה, והטוב שבו יתעלה היינו שבכח המתאווה ירצה באלקות כו',</p> <p class=bodytext>ולהיות שהכח המתאווה הוא חומר עב וגס, הנה בכדי שיהי' כלי לאור אלקי צריכים לזככו מחומריותו, וזהו ע"י העבודה וע"י שקידת העבודה, וכמשנת"ל (ד"ה במד"ס) דע"י התעסקות במושכלות מזדכך חומר המוח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לח</div></p> <p class=bodytext>כו', וכן ההשגה מזדכך ע"י עסק המושכלות כו', כמו"כ ע"י העבודה שהנה"ב יבין ענין אלקי, וע"י שקידת העבודה בזה, ה"ה מזדכך מחומריותו להיות כלי לאור אלקי היינו שיאיר בו אור הנשמה ואור אלקי כו'. וזהו מ"ש אכלתי יערי עם דבשי יערי יוצ"א שהוא ההתבוננות בביטול המלאכים שרפים ואופנים כו', איך שהשרפים אומרים קדוש שעומדים ברצוא ותשוקה גדולה להכלל בעצמות אוא"ס עד שכל מהותם נשרף ברצון זה כו', והאופנים וחיוה"ק ברעש גדול אומרים ברוך שרוצים להיות המשכת אלקות למטה כו', ובד"כ כולם עומדים ברום עולם בתכלית הביטול לאלקות כו', ועי"ז נעשה הזזה גדולה בנה"ב להיות בו ג"כ הביטול כו', וה"ז כמשל איש המוני כשרואה את המלך הנה להיותו המוני אינו מבין כ"כ גדולת המלך כ"א ממה שרואה שרים רבים ונכבדי ארץ שכורעים ומשתחוים לפני המלך ובטלים אליו עי"ז תפול עליו ג"כ אימה ופחד מגדולת המלך כו', וכמו"כ הוא ע"י ההתבוננות איך שהמלאכים שמופשטים מהגשם ומשיגים אלקות איך שהם בטלים ומקדישים ומעריצים כו', עי"ז נופל אימה ופחד גם על הנה"ב כו',</p> <p class=bodytext>ובפרט אשר שרשו ומקורו הוא משמרי האופנים, וע"כ ההתבוננות בביטול שרשו ומקורו ה"ז עושה הזזה גדולה בנה"ב כו'. וזהו אכלתי יערי דמלאכים נק' עצי היער וכמ"ש אז ירננו עצי היער דקאי על המלאכים כו', והוא ההתבוננות בביטול המלאכים כו', ועם דבשי הוא ק"ש שהוא בבחי' ביטול פנימי כו', והעיקר הוא בהביטול דנה"א שהוא בחי' המתיקות והעונג בההשגה ובהאוי"ר כו', אך כמו"כ הוא ביטול הנה"ב שנעשה ע"י השגה והתבוננות אלקי (לא רק מביטול המלאכים) שמשיג הענין האלקי ומתבטל עי"ז בבחי' ביטול פנימי כו', ואו' ע"ז אכלתי יערי שזהו כמשל האכילה שמהמאכל נעשה דם ומתברר מכל סיג ופסולת ומזדכך מחומריותו עד שנעשה כלי להחיות כו' כנ"ל, כמו"כ הוא בתפלה העבודה לברר ולזכך את הנה"ב עד שיהי' כלי לאלקות כו'. וקודם לזה כתי' אריתי מורי עם בשמי, ופי' מורי הוא ל' מרירות והיינו מה שמתמרמר על ריחוקו מה' ועל גלות נפשו כו' וכמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים), והוא הכובד ראש שקודם התפלה שעי"ז נעשה הפרדת הרע הגס ודחיית הרע כו', וכן בשעת התפלה שאז מכיר יותר את</p> <p class=bodytext>פחיתותו כי בהיותו יותר קרוב לה' מכיר יותר את ריחוקו כל היום כו', וגם שאז נרגש גם דקות הרע, שז"ע מה שאומרים סלח לנו בשמו"ע דלכאו' מהו המקום לזה בשמו"ע שהוא בתכלית העלי' לומר אז סלח לנו כו' והול"ל זה קודם התפלה כו', אך הענין דקודם התפלה כל דרך איש ישר בעיניו דכאשר לא עבר עבירה בפו"מ ועוד עשה מצוה או עסק בתו' נדמה לו שהוא קרוב לאלקות, אבל כאשר מתחיל לעלות במעלות התפלה אז הוא רואה איך שהוא מרוחק כו', וזהו דבשמו"ע דוקא בהיותו בתכלית הקירוב אז מרגיש יותר את הריחוק גם בדקות ומתמרמר ע"ז ונעשה עי"ז דחיית הפסולת, וכידוע בענין תרומת הדשן כו'. ובכ"ז הוא שמתברר הנה"ב עד שיהי' כלי לאלקות כו', וכמו המאכל שנתברר ונעשה דם זך ונקי הראוי לחיות הנפש כו', כמו"כ הנה"ב מתברר ע"י הנה"א להיות כלי לאלקות כו', וכן גם הדברים התחתונים שהאדם מקבל חיות מהם וכמו המאכל הגשמי וכה"ג כאשר האדם מתפלל בכח זה ה"ז נכלל באלקות כו', ועי"ז מתחדש האדם באור וחיות חדש בגילוי אור עליון שמאיר בו גילוי אור הנשמה וגילוי אור האלקי כו', דבתחלה הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'לט</div></p> <p class=bodytext>בבחי' העלם בהאדם כו', וע"י העבודה בבירור וזיכוך הנה"ב מאיר בו גילוי אור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכשם</span> שהוא בהאדם בפרט כ"ה בהעולמות בכלל שע"י העלי' דעולמות בי"ע שעולים באצי' עי"ז נמשך בהם תוס' אור מבחי' אצי' ומלמע' מאצי' כו', וכידוע בענין השבת שהוא עליית העולמות שז"ע ג"פ הבו לה' שאומרים בקבלת שבת שזהו עליית עולמות בי"ע כו', ואומרים השתחוו לה' כו' שזהו עלייתם באצי' כו' ומאיר גילוי אור האצי' בבי"ע כו', וכמשנת"ל (ד"ה על ג' דברים) בענין ביום השביעי נתעלה וישב כו', וגם למטה בבי"ע מאיר בשבת גילוי אור עליון יותר וכידוע דגם חיצוני' העולמות מקבלים בשבת חיותם מבחי' המח' כו' וכמ"ש במ"א, ובפנימי' הגילוי בשבת הוא שמאיר בחי' התענוג וכמ"ש וקראת לשבת עונג כו', וכ"ז הוא ע"י העבודה דששת ימי החול שהוא העבודה בכל המדרי' דעולמות בי"ע בבחי' ביטול היש שהוא הבירור והזיכוך בכל מדרי' ומדרי' לפי מעלתה כו', ובשבתא דמעלי שבתא הכל עולה ונכלל בבחי' מל' דאצי' כו', ועי"ז נמשך גילוי האור בבחי' המל' וע"י המל' נמשך הגילוי בעולמות בי"ע כו'. והענין הוא דהנה כתי' ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וקאי על בחי' מל'</p> <p class=bodytext>שנשפלת בבי"ע לברר בירורים היינו ניצוצות דתהו שנפלו בנוגה דבי"ע שבחי' נוגה מסתיר על הניצוץ האלקי להיות נראה ליש ודבר נפרד כו' (דבאמת מתעבה ומתגשם הניצוץ ע"י ההסתר והעלם דנוגה שמתרחק עי"ז מאד ממקורו כו' וכמו"כ ע"י תערובות הפסולת שבו כו', ויובן זה במכ"ש מהתלבשות הנה"א בהנה"ב שבהתלבשות זאת ה"ה בא בהגשמה דהכחות דנה"א בהתלבשותם בנה"ב כמו ההשגה האלקי' אינו בערך כלל לגבי השגת הנשמה קודם התלבשותה בגוף וכן באהוי"ר וכה"ג כו', וגם מתעלם אורה ע"י הסתר הנה"ב מפני שמתרחק עי"ז הנה"א משרשו ומקורו האלקית, דהנה"א כאשר לא יש דבר המסתיר מאיר אורו ביותר וע"י הסתר הנה"ב מתעלם אורו כו', וכמו עד"מ אור השמש כאשר יש ענן המפסיק בין האור והשמש אינו מאיר שהרי גם אחרי הפסק יש אור השמש דיומא דעיבא כולו שמשא רק שאין האור מאיר כו', וכמו"כ הנה"ב נעשה כמו מסך שמפסיק בין הנה"א ובין האלקות וכמ"ש כי עוונותיכם מבדילים כו', ועוונותיכם אינו עון ממש כ"א הוא ל' עיוות ועיקום והיינו שמעקם דרכו בעניני הנה"ב יהיו איזה ענינים שיהיו</p> <p class=bodytext>ה"ה מבדילים בין הנה"א והאלקות ועי"ז מתעלם האור דנה"א כו', ועוד זאת שנעשה מעורב בפסולת וחומרי' הנה"ב כו' והוא מה שהנה"א נסרך ונדבק בהענינים החומרי' כו' (ועמ"ש בסדור בד"ה זכר רב טובך דמ"מ הנה"א אינו מתפעל בזה כו', ואפשר יש בזה הפרש במדרי' הנשמה אם היא בבחי' דקות או בבחי' גסות הרוח כו' וכמ"ש בלק"ת בד"ה להבין מ"ש מי אל כמוך), וכ"ז הוא בהנה"א שההתלבשות אינו בדרך גלות ח"ו שהרי בכח הנה"א להתגבר כו', וכ"ש בהניצוץ האלקי שבנוגה שהוא בבחי' גלות שמתעלם ומסתתר ביותר ונעשה בבחי' הגשמה מאד כו'), והבירור הוא שמתברר הניצוץ ונפרד ממנו הרע ומזדכך מכל סיג ופסולת בדרך עלייתו ממדרי' למדרי' מעשי' ליצי' ומיצי' לברי' דבפרטי' יש בזה מדרי' רבות מאד שבכל מדרי' ה"ה מזדכך יותר עד שמתעלה ונכלל באלקו' כו'. וזהו העבודה דנש"י למטה בששת ימי החול וכן בבחי' מל' למע' לברר בירורי הנוגה דבי"ע כו', ובשבת הוא עליית המל' עם כל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מ</div></p> <p class=bodytext>בירורי הניצוצות המתבררים כו' (וז"ע עליית העולמות דבשבת כו'), ועי"ז נמשך בחי' עונג עליון בשבת בבחי' המל' (וכן גם בהעולמות העולים ונכללים בחי' מל' כו'), דהנה נת"ל (ד"ה על ג' דברים) שהכלים ממשיכים אור וזהו מפני שהכלי קדמה בשרשה, וענין הקדימה של הכלי הוא שהכוונה בהאור הוא להאיר את הכלי וע"כ הכלי ממשיך את האור כו', וכמו"כ הוא בענין הזה שהרי הכוונה היא שיתבררו ויזדככו הניצוצות ויהי' ביטול היש כו', וע"כ ע"י הבירור שמתהפך החשך ונעשה כלי לאלקות עי"ז מאיר גילוי האור והוא גילוי בחי' התענוג העליון כו', וההמשכה הוא בבחי' תוס' אור מפני שנשלם בזה הכוונה שקדמה במח' תחלה כו', דכ"ה גם בעליית הכלים שהוא בחי' הביטול שלהם שעי"ז מאיר בהכלי אור עליון יותר מן האור שבתחלת המשכת האורות בכלים כו', ובפרט בעליית בי"ע בבירור הנוגה שעי"ז נעשה הגילוי ביותר כו'. וכמו עד"מ בהתנשאות המלוכה כאשר עם רב מנשאים כבוד מלכותו יהי' המלך מלא חדוה ותענוג מזה וכ"ש מביטול מדינות הרחוקות, כך עד"מ בחי' מח' ורצון אנא אמלוך שעלה במח'</p> <p class=bodytext>להיות התפשטות בחי' המלוכה ואין מלך בלא עם שהוא בחי' נפרדים דוקא, ומזה שהם מתבטלים ומקבלים עליהם עול מלכותו ית' יהי' זה לנח"ר ועונג כבי' לפניו ית' וכמא' נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני כו', ולכך נמצא העונג העליון מלובש ושורה במדת מל' דאצי' כו'. וביאור הענין הוא דהנה בחי' הארת תענוג העליון נמשך ומתלבש בכל הע"ס דאצי' והוא עיקר חיות כל הע"ס כו', ועז"א במא' דפתח אליהו ואיהו שקיו דאילנא כו' וכמיא דאשקי לאילנא ואתרבו בההוא שקיו כו', דבד"כ הוא אור הקו המאיר בע"ס ובפרטי' הוא בחי' הארת העונג המתלבש בהם כו', וע"ה דשרש ומקור הע"ס הוא מבחי' א"א בחי' חיצוני' הכתר ותענוג ידוע שזהו בחי' עתיק בחי' פנימי' הכתר שמובדל בערך מן הנאצלים כו', מ"מ עיקר חיות כל הע"ס וסבת ההתרחבות שלהם הוא דוקא ע"י הארת התענוג שבהם כו', וי"ל שזהו בחי' הכוונה פנימי' שבאצי' הע"ס שזהו עיקר חיותם כו', ולכן התרחבות והתפשטות האור בהע"ס הוא דוקא כאשר נשלם הכוונה כו', וכמו תנאי התנה הקב"ה במע"ב שאם יקיימו ישראל את תורתי מוטב כו' דהכוונה</p> <p class=bodytext>הוא שעי"ז נמשך תוס' אור בהע"ס כו', וכמארז"ל במד"ר ע"פ אלה תולדות השוה"א אלה בזכות מי הן עומדין ובזכות מי הן קיימים בזכות ואלה שמות בנ"י ואלה כו' בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים כו', וכמו ועתה יגדל נא כח אד' דבזמן שישראל עושין רש"מ מוסיפין כח בגבו' של מע' כו', וי"ל דז"ע ואיהו שקיו דאילנא דהיינו בחי' פנימי' הקו כו'. ובזה י"ל הכפל ל' שאו' אח"כ דאשקי לאילנא בההוא נביעו וההוא נביעו איהו כנשמתא כו', דמ"ש וההוא נביעו איהו כנשמתא זהו בחי' חיצוני' הקו והיינו מה שמאיר באצי' בסוד שרש כו', ומ"ש דאשקי לאילנא הוא בחי' פנימי' הקו כו'. וכמו שאנ"ר בחוש בהאדם דעיקר חיות כל כחות הנפש שכל ומדות הוא מבחי' העונג שנמשך בהם, ולכן אנ"ר דעיקר התגלות והתרחבות הכחות הוא לפ"ע העונג שבהם, וכמו התגלות והתרחבות כח השכל הוא לפ"ע העונג שיש לו באותה החכ', וזהו שארז"ל לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ כי החפץ והתשוקה היא בחי' התענוג ובאותו הענין שחפץ בו יצליח וישכיל יותר כו'. וכן במדות ג"כ נמשך ומלובש בהם בחי' התענוג, וכמו במדת החסד הנה אברהם שהי' מדת החסד הי' מתענג מאד במדת חסדו וזהו סבת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מא</div></p> <p class=bodytext>התרחבות המדה הזאת, וההוראה ע"ז הוא שמצינו שכשלא הי' לו למי לגמול חסד הי' בצער גדול מזה, וכמו שפרש"י בפ' וירא שהי' מצטער ע"ז שלא הי' לו אורחים, וא"ז נמשך מצ"ע מדת החסד, כי הנה מדה זו היא שכשיש מי שצריך לחסדו אזי ישפיע לו חסדו אבל למה יומשך הצער כשלא יהי' מי שיקבל חסדו, אלא זהו נמשך מצד העדר התענוג דהתענוג מלובש במדת החסד וכאשר לא בא התענוג לפועל יצטער בזה כו', וגם במדת הגבו' שבאדם שהוא טבע האכזריות והכעס לשפוך חמתו על בנ"א הנה זהו התענוג שלו, דכאשר ישפוך חמתו אזי ינוח וישקט כי הגיע למחוז חפצו ותענוגו וכאשר ימנעוהו מזה יצטער כו', וכמו בשלוחי הדין כשפועלים הדין ר"ל זהו חיותם כו', וכן בכל אדם שיש לו תענוג במלאכתו, וכמארז"ל ב"מ דע"ז א' אוכלשי דמחוזא אי לא עבדי חלשי, אוכלשי הם נושאי משאות או חופרי אדמה אי לא עבדי חלשי, הרי שגם בעבודה קשה יש בזה תענוג וזהו המוסיף לו כח וחיות כו', ובגמ' ברכות דמ"ג ע"ב ע"פ את הכל עשה יפה כו' מלמד שכאו"א יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו, ופרש"י דאפי' בורסי נאה אומנתו בעיניו כו', וכן בכל המדות יש בהם תענוג שזהו חיותם וקיומם וסבת התרחבו' והתפשטו' שלהם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והדוגמא</span> מזה יובן למע' דע"ס דאצי' חב"ד חג"ת כו' עיקר חיותם הוא ע"י בחי' עונג העליון אשר נמשך ומלובש ומתפשט בכל הע"ס ובו תלוי עיקר התפשטותם והתרחבותם כו' (כמדומה דבמ"א מבו' ההפרש בין חיות לעונג דחיות הוא מה שמוכרח ועונג הוא השפעה יתירה, וכמו בורא נפשות רבות וחסרונן ועל כל מה שבראת להחיות בהם כו', ופי' הטור סי' ר"ז בורא נפשות רבות וחסרונן הוא מה שחסר בלא זה, ועל כל מה שבראת להחיות הוא דברים שהן לעידון ולתענוג כו', וא"כ חיות הוא מילוי החסרון לבד שזהו בחי' אצי' מצ"ע כו', ועונג הוא מבחי' עשירות בחי' פנימי' הכתר כו' וכמשנת"ל ד"ה ויקח קרח והלאה וד"ה פדה בשלום נפשי), דכמו"כ בחי' המל' יש בה בחי' עונג שהוא התענוג בענין המלוכה כו'. וכ"ז הוא בחי' הארת העונג לבד שנמשך בכל הע"ס וראשית ההמשכה הוא בבחי' חכ', וכמו שראשית גילוי הקו הוא בחכ' כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו כו', כמו"כ גם הארת העונג ראשית המשכתו הוא בבחי' חכ', וכמו כשמשכיל איזה השכלה חדשה הנה בסקירה ראשונה של ההשכלה שמתחדש אצלו מתמלא</p> <p class=bodytext>עונג, וכמו צהבו פניו כו', וכמו חכמת אדם תאיר פניו שזהו מבחי' העונג כו', וכך למע' ראשית התגלות הארת העונג הוא בחכ' ראשית האצי' ומחכ' נמשך במדות כו', וסיום ההמשכה הוא בבחי' מל' סופא דכל דרגין דאצי' כו'. וכידוע בהארת הקו מא"ס ב"ה המלובש בעולם האצי' הוא מסתיים במל' דאצי' ואינו נמשך בבי"ע, והיינו ע"י המסך והפרסא המפסיק בין אצי' לבי"ע שהוא המונע ומעכב שלא יומשך הארת הקו בבי"ע רק יופסק אורו בבחי' מל' דאצי' כו', ולכן הנבראים דבי"ע הן בבחי' יש, דע"ס דאצי' הן אלקו' גם בחי' המל' היא אלקות ממש כו', והכלים דע"ס דברי' וגם האורות נ"ר הן בחי' נברא בבחי' יש ומציאות כו' מפני שאינו מאיר שם הארת הקו כו'. וכמו"כ הארת התענוג מסתיים במל' דאצי' כו', וזהו לפי שהיא רק הארה לבד ע"כ יש בזה חילוקי מדרי', וכמו שאנ"ר בנפש שאינו דומה התענוג שבחכ' להתענוג שבמדות ובשארי הכחות, וכמו"כ הוא למע' שיש חילוק בין הארת התענוג שבחכ' ובין התענוג שבז"א ומל' כו' וזהו לפי שהוא הארה לבד כו'. אמנם ע"י הבירורים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מב</div></p> <p class=bodytext>שבחי' המל' מבררת בנוגה דבי"ע עי"ז נמשך מבחי' עצמי' העונג בבחי' מל' שלמע' מבחי' הארת העונג שבחכ' ראשית הע"ס (ובהעלם יש בבחי' מל' מבחי' עצמי' העונג שז"ע נעוץ תחב"ס כו', דנעיצת התחלה הוא בסוף יותר מבראש המתפשט כו', וראש המתפשט הוא בחי' חכ' ובבחי' המל' שהיא סופא דכ"ד יש בה מבחי' תחלה יותר מבראש כו' וזהו כח ההתהוות שבבחי' מל' דוקא כו', וכמו"כ בחי' עצמיות התענוג יש במל' בהעלם כו' ומתגלה בה ע"י הבירורים כו'), והוא בחי' טלא דנטיף מעתיקא שזהו בחי' טלא דבדולחא והיינו בחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס כו', וידוע דגבו' דעתיק הוא בחי' עצמו' עתיק כו', דהרי לית שמאלא בהאי עתיקא והגבו' היא בחי' תגבורת העצמית דהיינו בחי' עצמי' עתיק כו' (והגם שנת"ל ד"ה אדם כי יהי' דחסד הוא גילוי בחי' עצמות עתיק כו', היינו בענין הגילוי לבד להיות דחסד הוא בחי' גילוי כו', אבל בעצם מדריגתן בחי' גבו' הוא בחי' עצמות וחסד בחי' התפשטות והארה לבד כו' וכמ"ש במ"א) ומלובש במו"ס כו', ובחי' זו הוא שנמשך בבחי' מל' ע"י הבירורים כו'. והענין</p> <p class=bodytext>הוא דהנה ידוע דשרש הבירורים הוא מבחי' ח"ס וזהו שא' בזהר בחכ' אתברירו שהכוונה היא בחי' ח"ס כו', וז"ש באד"ר דקכ"ח ב' דח"ס שקיט ואשתכך כחמר טב דשקיט ושכיך על דורדי' כו', והוא להיות דבירורים הם מבחי' ח"ס וכל מברר צ"ל תחלה מבורר בעצמו וכמו קשוט עצמך כו', וכמו"כ בחי' ח"ס מברר תחלה הסיגים שבו עד שנעשה ברור וצלול ונק' חמר טב והשמרים נופלים למטה כו' וזהו דשקיט ואשתכיך כו', ואח"כ יורד הארה מבחי' ח"ס למטה באצי' בכדי לברר כו' וכמ"ש בבה"ז על מאה"ז הנ"ל. ויובן ע"פ משנת"ל (ד"ה ויקחו לי תרומה וד"ה אח"מ) בענין ההבדלה בין חכ' דתו' לחכ' דמע"ב שזהו הבדלה בבחי' חכ' גופא, דכל מע"ב שרשם מבחי' חכ' דאצי' וכמ"ש כולם בחכ' עשית שכל מה שנתהווה הוא מבחי' חכ' דאצי', רק שהחכ' דמע"ב היא בחי' פסולת לגבי החכ' דתו' כו', וההבדלה היא מבחי' ח"ס כו' (והיא ההבדלה שע"י יגת"ד שמבדילים בין עצמות החכ' שהיא חכ' התו' ובין בחי' אחורים וחיצוני' דחכ' שהיא חכ' דמע"ב כו'). והנה הרצון ג"כ בכ"מ בשוה דהרי הרצון הוא על כל דבר כו' דהכל עלה</p> <p class=bodytext>במח' כו', וכמ"ש במ"א דתהו ותיקון שניהם עלו במח' וכן ישראל ועכו"ם כו', רק שזהו בפנימי' וזה בחיצוני' כו', הרי דבחיצוני' הרצון הכל שוה כו', וזשארז"ל במד"ר והארץ היתה תהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ כו', והיינו דמצד הרצון הרי כחשיכה כאורה שניהם שוה לפניו כו' (ובמ"א מבו' דהתהוות התהו הוא מהעדר הרצון וכמא' דין לא הניין לי' כו', וזהו בבחי' הפנימי' דוקא וזש"א הניין ולא הניין דהיינו בבחי' העונג כו', אבל בחיצוני' הרצון הכל שוה כו'). והבירור וההבדלה בהרצון זהו מבחי' ח"ס שהוא בחי' טעם כמוס לרצון כו', דגם ח"ס הוא בחי' חכ' וטעם אלא שהיא חכ' נעלמה שלמע' מהשגת הנאצלים וכמא' שתוק כך עבמ"ח כו', וכאשר הרצון מתלבש בחכ' הנעלמה שהוא בחי' טעם לרצון נעשה הבדלה בהרצון לרצות בהטוב ולשנוא את הרע מחמת הטעם שכן הוא ראוי ע"פ החכ' כו', וע"ה שהרצון הוא בלתי מוגבל בעצם ה"ה בא בבחי' הגבלה ע"י בחי' ח"ס כו', וזהו ע"י בחי' גבו' דעתיק שמלובש במו"ס והו"ע בחי' קו המדה שמודד ומגביל את הרצון להיות הרצון דוקא בזה ובאופן כך כו' (וא"ז קו המדה המודד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מג</div></p> <p class=bodytext>בחי' חיצוני' האור דס' השתל' שבהמדידה בא האור בבחי' הגבלה ממש, וכאן היא מדידה פנימי' והיינו דגם כמו שהוא מדוד הוא בלתי מוגבל כו' ועמשנת"ל ד"ה ראשי המטות). וזהו הבירור שמבחי' העונג, דהנה הרצון הוא בהכל בשוה כו' אבל העונג הוא דוקא במה שמוכשר הוא כו', וכאשר העונג בא בבחי' ח"ס נעשה עי"ז הבירור וההגבלה בבחי' הרצון והיינו הבירור מה שהוא עצמות הרצון שבזה דוקא הוא עצם הרצון והחפץ כו', וזהו שרש הבירורים שהוא מבחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס כו', וע"כ ע"י הבירורים שמל' מבררת נמשך בבחי' מל' בחי' עצמות התענוג שבח"ס כו', והמשכה זו במל' הוא בשבת דאז הוא עליית העולמות דהיינו שכל הבירורים שמתבררים עולים בבחי' מל' כמו שהיא באצי' כו' ועי"ז נמשך בחי' התענוג בבחי' מל' וע"י המל' נמשך הגילוי גם בבי"ע כו'. והענין הוא כמ"ש בפע"ח ובסי' בכוונת רצה והחליצנו שהוא בחי' חליצת הנעל דמט"ט שהוא המסך וישלוט אצי' עצמו שלא ע"י הנעל כו' (בפע"ח שער השבת פי"ז אי' חליצת נעל דמט"ט לעלות לברי', ובסי' האריז"ל אי' וישלוט אצי' עצמו או</p> <p class=bodytext>ברי' וכ"כ במ"ח ובפי' הרמ"ז חקת דקפ"א ע"א), והיינו שנמשך גילוי האצי' בבי"ע כו', וזהו ע"י הזיכוך ובירור דעולמות בי"ע בעבודה דששת ימי החול ועולים בבחי' העלאת מ"ן בליל שבת בחי' שבתא דמעלי שבתא וראוים הם לגילוי האצי' כו', עי"ז נמשך אור האצי' בבי"ע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ויקח קרח כו', דהנה ידוע דקרח רצה להגביר הגבו' על החסדים וזה הי' מחלקותו על הכהונה, דכהנים ולוים הם חו"ג כהן הוא בחי' חסד כמ"ש אתה כהן לעולם ולוים בחי' גבו' כמ"ש ועבד הלוי הוא כו', ורצה להגביר הגבו' כו', דהנה אי' בזהר חילא דאורייתא שמאלא אתכליל בימינא והיינו שצ"ל בחי' שמאלא אבל שיהי' כלול בימינא כו', וכמו ברצו"ש שהן בחי' חו"ג דהשוב הוא ע"י הרצוא דוקא דהרצוא הוא הביטול והיינו הבירור והביטול דנבראים להיות ראוים לאור האצי' ועי"ז דוקא נמשך בהם אור האצי' כו', אבל תכלית הכוונה הוא השוב והגילוי והרצוא שהוא העלי' הוא בשביל הירידה כו', וזהו דשמאלא אתכליל בימינא כו'. אבל קרח רצה להגביר הגבו' מפני שראה שהגבו' קודמים לחסדים, וכמו הצמצום הראשון שקדם לגילוי הקו שזהו הוראה שהגבו' קודמים בשרשן, וכמא' בתחלה עבמ"ח לברוא את העולם במדה"ד ואח"כ שיתף מדה"ר כו' וכמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים), וכן הרצוא הו"ע עיקרי שאא"ל השוב בלי הקדמת הרצוא כו', וכן בהשתל' הרי גבו' דעת"י למע' במדרי'</p> <p class=bodytext>מבחי חסד דעתי' דגבו' בחי' עצמו' עתיק כו', מכ"ז חשב להגביר הגבו' כו'. אבל טעה בזה דקדימת הצמצום בשרשו הוא מה שנמצא כלול בהגילוי דאוא"ס שלפה"צ שהכוונה בהגילוי הוא שיהי' ע"י הצמצום דוקא וכמשנת"ל ד"ה הנ"ל, וא"כ הרי הצמצום הוא בשביל הגילוי כו' (ומעלת הצמצום מצ"ע שיש לו קדימה בעצם זה יתגלה לעתיד אבל הקדימה בהגילוים הוא רק שעי"ז יהי' הגילוי כו'), ואם תופס הצמצום עצמו היינו שנאחז בהצמצום ה"ז היפך הכוונה לגמרי כו' וכמשנ"ת שם, וכן ברצו"ש הרי העיקר הוא השוב שהרי לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה שאין הכוונה בהעלי' מצ"ע כ"א שעי"ז תהי' ההמשכה כו', וכן במעלת גבו' דעתיק הנה הגילוי הוא ע"י בחי' החסד דוקא, וגילוי בחי' גבו' דעתיק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מד</div></p> <p class=bodytext>עצמו יהי' לעתיד אבל הגילוי הוא ע"י בחי' החסד דוקא. וזהו ויקח קרח בן יצהר ואי' במד"ר שטען אני בן שמן שזהו בן יצהר דיצהרך זהו שמן, ומה אלו שרק נמשחו בשמן זכו לכהונה ומל' אני בן שמן לא כ"ש כו', והענין דשמן זהו בחי' גבו' דעת"י כשמן הטוב היורד על הראש כו', דח"ס זהו בחי' חמר טב כנ"ל וגבו' דעתיק המלובש בח"ס הוא בחי' שמן שצף ע"ג יין כו', והיינו דשרשו מבחי' גבו' דעת"י שלמע' מבחי' חסד כו', בן קהת ל' קיוהא והיינו מדבר חריף דוקא שנהפך למתיקות שיש בזה עונג יותר כו', ובן לוי מל' הפעם ילוה אישי אלי שבזה ג"כ מעלת הגבו' וכמו ישיש כגבור לרוץ אורח כו'. אבל טעה בכ"ז דע"ה דשמן למע' מיין מ"מ הגילוי עתה הוא ע"י בחי' חסד דוקא, ורק לעתיד בגמר הבירורים יכול להיות גילוי הגבו' עצמן כו', ולכן לעתיד יהי' הלוים כהנים וכמ"ש בכהאריז"ל ע"פ והכהנים הלוים בני צדוק כו', אבל עתה צ"ל הגילוי ע"י החסד דוקא כי מבחי' הגבו' נעשה למטה העלם והוא בחי' יש כו', ולכן דוקא לעתיד בגמר הבירורים שלא יהי' בחי' הישות אז יכול להיות גילוי</p> <p class=bodytext>הגבו' כו' אבל עתה הגילוי ע"י החסד דוקא כו', וגם מה שמהגבו' הוא הקיוהא מ"מ ההמשכה מזה הוא בבחי' החסד דוקא כו'. וג"ז גופא שיהי' הבירור זהו ע"י החסד, ע"ה שהבירור עצמו הוא בחי' הגבו' מ"מ בכדי שיהי' הבירור זהו ע"י החסד דוקא, כי הניצוץ אינו מתעורר מעצמו לעלות והיינו מפני שזהו מבחי' הגבו' בחי' העלם כו' כ"א ע"י החסד דוקא עי"ז הוא התעוררות הבירור והעלי' כו', וכמו כאשר ירד הגשם כו' והרוה את הארץ כו', דענין הזריעה והצמיחה הוא עבודת הבירורים דתנא סדורא דפת נקיט הזורע והחורש כו', אבל כ"ז הוא ע"י הגשם היורד מן השמים בחי' החסד כו', והיינו שהעיקר עתה הוא בחי' החסד דוקא כו'. וזהו ג"כ מה שלקח טלית שכולו תכלת כו', הנה טלית הוא בחי' מקיף וידוע דמקיף הוא בחי' העלם והגילוי הוא ע"י הציצית אין ציצית אלא יוצא שהוא הגילוי בבחי' או"פ כו', וקרח לקח טלית שכולו תכלת וטענתו הי' דבחי' חיצוני' המקיף שהוא בבחי' או"מ דוקא ה"ה בבחי' העלם לגבי המקבלים והגילוי הוא ע"י הציצית כו', אבל טלית שכולו תכלת היינו בחי' גבו' דעתיק</p> <p class=bodytext>והוא בחי' פנימי' המקיף, וידוע דפנימי' הוא מקור האו"פ, וע"כ אמר שפטורה מציצית, וכ"ז הי' טענתו שא"צ להמשכה דכהנים בחי' החסד כ"א לגילוי בחי' הגבו' כו', אבל האמת אינו כן דבחי' פנימי' המקיף א"א שיהי' עתה בבחי' גילוי ממש כ"א לעתיד בגמר הבירורים כנ"ל, וע"כ חייבת בציצית דהגילוי בבחי' או"פ הוא ע"י החסד דוקא כו'. וזהו ויקח קרח שלקח לו לטענה היותו בן יצהר בן שמן כו', וזהו שלקח טלית שכולו תכלת בחי' גבו' דעתיק דמשם שרשו ומקורו כו', אבל באמת ע"ה דגבו' היא למעלה במדריגה כו' הגילוי הזה יהי' לעתיד, ועכשיו צ"ל הגילוי ע"י בחי' החסד שזהו בחי' אהרן הכהן כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>