המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ חקת, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/48/index.htm">בס"ד. ש"פ חקת, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ חקת, העת"ר</h3><div class=pageno>א'מה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> הוי' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה הוי' כו', ויקחו אליך פרה אדומה תמימה כו', וצ"ל מה"ע ב"פ הוי' אחרי שאו' וידבר הוי' מהו עוד אשר צוה ה' כו'. גם מהו"ע זאת חקת התורה, דמהו חקת התו', ולמה בפרה אדומה דוקא נא' חקת התו' כו'. גם צ"ל כללות ענין פרה אדומה שהעיקר הי' האפר שהרי בקרבנות הי' העיקר ההקרבה ע"ג המזבח עד שיהי' אפר, וגם עולה שהיא כולה כליל הרי העבודה בשריפה ע"ג המזבח עד שיעשה אפר, ובהאפר לא הי' עבודה רק תרומת הדשן כו', ובפרה אדומה הי' העיקר האפר ונתן עליו מים חיים וזה הי' מטהר כו', וצ"ל מהו הענין הזה. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דבכל המדרי' צ"ל רצו"ש הן בנשמות למטה העבודה היא ברצו"ש דאם רץ לבך שוב למקום כו', וכן במלאכים כתי' והחיות רו"ש דחיות המרכבה עבודתם ברו"ש, וכן גם בע"ס דאצי' בהכלים יש בהם רצו"ש וכמו החכ' ירא לעלות אל הכתר, ובזהר ע"פ שחורה אני אי' מגו דחיקו דרחימא דלא יכלי למסבל אזעירת גרמה כו', וזהו הרו"ש בהכלים דע"ס דאצי' כו', וגם האור הוא ברצו"ש שעז"נ</p> <p class=bodytext>והחיות רצו"ש דקאי על האור וחיות האלקי שבעולמות שהוא ג"כ ברו"ש כו', ונת' שהרו"ש שבאור הוא ג"כ כמו בהכלים שהרצוא הוא בבחי' עלי' והתכללות במקורו והשוב הוא בבחי' ירידה והמשכה כו'. ונת' הטעם על הרו"ש שזהו בשביל ההתחדשות מפני שהכל צריך להתחדש וכמש"א המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, דנבראים ודאי צריכים להתחדש, אך גם האור צריך להתחדש כו', וההתחדשות הוא חיזוק הכח כי האור בבחי' חלישות מפני שנתרחק ממקורו וע"כ צריך להתחדש ולהתחזק שיהי' גילוי האור למטה כו', וזהו ובטובו מחדש, בטובו בחי' האור כי טוב בחי' אור הגנוז שזהו האור שלמע' מהשתל' דמשם הוא ההתחדשות כו', ובכדי שיתחדש זהו ע"י הרצוא, כי המקבל הרי צ"ל כלי ראוי לקבל את האור עליון, וזהו ע"י הרצוא שהוא ביטול שעי"ז הוא כלי לקבל את האור עליון כו', וזהו דבשבת שאז העולם מתחדש בגילוי אור חדש בחי' גילוי התענוג וכמ"ש וקראת לשבת עונג, והוא ע"י העבודה בששת ימי החול בעבודת הבירורים דבחי' מל' מבררת למע' ונשמות למטה כו', דהבירור הו"ע הביטול שעושים בנה"ב ובכל הדברים הגשמיים</p> <p class=bodytext>שמקבל חיות מהם כו', ובשבתא דמעלי שבתא הכל עולה למע' באצי' והיינו שנעשה ראוי לקבל אור האצילות, ואז נמשך גילוי האצילות ולמעלה מאצילות בבי"ע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> עבודת הבירורים היא העבודה דששת ימי החול, אבל בשבת אין העבודה לברר בירורים דבשבת בורר אסור, וידוע דבעבודת הבירורים יש ב' אופנים הא' בירור דאו"ח והב' בירור דאו"י, וכמו עד"מ במצרף לכסף שיש ב' אופנים בהצירוף, הא' שלוקח חתיכת כסף כמו שהוא מעורב בסיגים ופסולת ומהתך אותו, הנה בהיתוך הראשון לוקח ממנו פסולת היותר גס שאין בו חלקי כסף כלל, ונשאר הכסף מנוקה קצת ועדיין יש בו הרבה פסולת ומהתך אותו עוד הפעם ולוקח ממנו עוד פסולת שאינו גס כ"כ כהקודם אבל הוא מ"מ פסולת, והכסף נעשה מנוקה יותר ומהתך אותו עוד ומסיר ממנו עוד פסולת, וככה הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מו</div></p> <p class=bodytext>עושה כמה פעמים עד שמוציא ממנו כל חלקי הסיגים והפסולת גם היותר דק, והכסף יוצא נקי לגמרי מכל סיג ופסולת, ונמצא דבהיתוך הראשון יוצא הפסולת היותר גס והכסף מעורב עדיין עם פסולת, ובהיתוך האחרון יוצא פסולת היותר דק והכסף נקי לגמרי. והאופן הב' הוא שבהיתוך הראשון יוצא הכסף היותר טוב ונקי לגמרי ואין בו תערובות פסולת כלל, והשאר נשאר הכל בפסולת, אבל יש בו עדיין הרבה כסף, ואח"כ בהיתוך ב' לוקח מהפסולת עוד כסף נקי אבל אינו דק כ"כ כמו הכסף הראשון, והפסולת הנשאר הוא גס יותר, כי ע"י שנלקח ממנו הטוב היינו הכסף נעשה הפסולת יותר גס כו', ויש בו עדיין חלקי כסף, עד שבהיתוך האחרון נלקח כל הכסף אף שאינו דק כ"כ, ונשאר הפסולת היותר גס שאין בו חלקי הטוב ונשלך לחוץ כו'. ונמצא שבהיתוך הראשון מצטרף ומתברר היותר טוב ודק, ובהיתוך הב' מתברר ג"כ הטוב רק שאינו בדקות כ"כ, ובכל פעם נדחה פסולת גסה יותר רק שיש בזה טוב עדיין שג"ז הולך בכלל הפסולת לגבי הטוב שנלקח ממנו, עד שבהיתוך האחרון מתברר כל הטוב גם שאינו דק בעצם כ"כ ונדחה</p> <p class=bodytext>הפסולת היותר גס (וכמו בשמנים שבמקדש במנחות פ"ט שלשה זיתים הן ובהם שלשה שלשה שמנים כו', הראשון למנורה והשאר למנחות כו', הראשון שבראשון אין למע' ממנו כו', דע"ה שגם השני נקי רק שהראשון הוא טוב ודק בעצם והשני אינו בדקות כ"כ כו'). והדוגמא מזה הוא בעבודת הבירורים בהבירור דאו"ח ואו"י, דהבירור דאו"ח הוא שמסיר תחלה הפסולת היותר גס, והיינו דהאדם בתולדתו הוא גס וחומרי, וכמו עיר פרא אדם יולד ונמשך אחר החומרי', וע"ה שיש בו טוב שהוא הנה"א שנמצא בו בהעלם גם מתחלת יצירתו וכמ"ש בהלו נרו עלי ראשי כו', וכמארז"ל נר דלוק על ראשו ומלמדין אותו כל התו' כולה כו', ומכ"ש כשנולד יש בו הנה"א בהעלם כו', אבל הוא בהעלם ובבחי' מקיף לבד, וכמו בכ"י דקודם התפלה הנשמה היא רק באפו שאינה מתפשטת בגוף בבחי' פנימי רק עומדת בבחי' מקיף כו' וכמשנת"ל (ד"ה יהודה אתה יודוך), כמו"כ בתחלת ימי האדם שהנשמה האלקי' היא אצלו בבחי' מקיף לבד ומה שפועל בו בכח פנימי הוא הנה"ט כו', וע"כ הוא נמשך אחר הטבעית כו' (וצ"ל דנשמות הגבוהות שאינם נתפסים</p> <p class=bodytext>בגשם מאיר בהם אור הנשמה מתחלתם בפנימי', וכמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא דמיד כשנולד הי' בו גילוי האור כי טוב דהיינו גילוי הנשמה כו'), ובהיותו י"ג שנה מאיר בו הנה"א בבחי' או"פ, אבל זהו בהתלבשות מאד בנה"ב שנתפס בהתלבשות זאת ובא בהגשמה, וגם מתעלם אורו ע"י הסתר הנה"ב כו', דההתלבשות היא בבחי' תפיסא כ"כ דרשע מכתיר את הצדיק ונעשה מסך מבדיל כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויקח קרח).</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"כ</span> בגשת האדם אל הקדש כאשר ינדבו לבו ורוחו להיות עובד ה', ראשית דבר צריך להסיר הפסולת היותר גס והוא החומרי' והעביות אשר מורגל בהם ומוטבע בו בעצם טבעו כו', והו"ע שכחי עמך ובית אביך כו', והיינו להיות נקי בבחי' עשי' בפו"מ עכ"פ, ולא רק בדברים האסורים כ"א גם בדברי' המותרים לפרוש א"ע מהתענוגים הגשמי' בדרך כפי' בפועל בדרך הכרח להכריח א"ע שלא להמשך אחרי התענוגים כו', והיינו לא לפעול בעצמו שלא לרצות בהם כ"א רק שבפועל לא יעשה מה שהוא דבר תאוה ותענוג גופני כו' (והכח ע"ז הוא דוקא בכח עצמי שבנפש והוא מה שיש בכח הנפש לכבוש את רוח תאוותו לא בדרך עבודה שפועל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מז</div></p> <p class=bodytext>בעצמו שלא ירצה בהם, כ"א גם בתוקף רצונו מ"מ יבטל את רצונו מפני רצון ה' בלי שום טענה ומענה כלל, רק מפני שיודע שזה היפך רצון ה' ושא"ז כלי כלל להיות שורה בזה אור הקדושה ה"ה מבטל רצונו כו', והו"ע קדש עצמך במותר לך שזהו בכח החכ' שבנפש כו'). וזהו הסרת הפסולת היותר גס שאין בזה טוב, והיינו שאין בזה שום שימוש אל הקדושה, כי הנה יש מהמדות הטבעי' שיש בהם מ"מ איזה שימוש אל הקדושה, וכמו מדות הגאות שהיא מדה רעה מאד והרחיקו אותה מאד חכמי האמת ונק' אבי אבות הטומאה כנודע, מ"מ ארז"ל ת"ח צריך שיהי' בו שמינית שבשמינית מגסה"ר כו', וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' שעי"ז דוקא מעוררים למע' ענין כי גאה גאה שמתגאה על גיותנא להיות ואת עשו שנאתי כו' וכמ"ש בהוספות לתו"א ד"ה ויקח המן, אך זהו בחי' הדקות שבמדה הזאת ושנכללת בקדושה היינו שא"ז הגבהה חומרי' כו', אבל הגסות המדות הן במדת הגיאות והן בשארי מדות טבעי' הרי"ז פסולת שאין בזה טוב כנ"ל וצריך דחי' לגמרי כו'. ובעבודה בכל יום הו"ע הכובד ראש שקודם התפלה בבחי' מרירות על הריחוק</p> <p class=bodytext>להיות בבחי' לב נשבר ונדכה שעי"ז נעשה שבירת החומרי' בכלל והסרת ההעלם וההסתר הגס כו', כי בכל יום בשינה הוא התגברות החומרי' כו' וכמו שנת"ל (ד"ה ויהיו חיי שרה), וע"י הכובד ראש שקודם התפלה נשבר החומרי' כו', ואח"כ הוא בירור וזיכוך הכחות טבעי' ע"י עבודה דנה"א בהתעסקות עם הנה"ב לבררו ולזככו להפריד הרע שבהכחות היינו להיות ביטול הרצון דרצונות זרות, ושהטוב יתעלה ויהי' נכלל בנה"א כו', וזה הבירור הוא לאט לאט בסדר והדרגה דמעט מעט אגרשנו מפניך ותחלה בגסות הרע ואח"כ גם בדקות הרע כו', וכמו בכי"ו בעבודה בתפלה בפסוד"ז שנעשה החקיקה מבחוץ בנה"ב ע"י ההתבוננות בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות כו', שעי"ז מסיר החוחים וקוצים הסובבים את הנה"ב ומתעלה עי"ז במדרי' עליונה יותר כו', וכמשנת"ל (ד"ה יהודה אתה) דהנה"ב להיותו חומרי בעצם גם לאחר שנעשה ההפרדה הכללי' בראשית העבודה כנ"ל, מ"מ כשהוא במקומו א"א לעשותו כלי לאור אלקי' וע"י החקיקה מבחוץ שמתעלה בדרגא עליונה יותר ה"ה נעשה בדקות יותר (ער ווערט איידעלער במהותו) כמשנ"ת</p> <p class=bodytext>שם, ויכולים לעשותו כלי כו'. ואח"כ בברכת ק"ש וק"ש שפועל ביטול פנימי בהנה"ב בהכחות שלו להיות ואהבת את ה"א בכל לבבך בשני יצריך כו', דכל מה שמתקרב יותר לאלקו' בהשגה פנימי' שזהו בחי' הקירוב מה שהוא בבחי' השגה פנימי' ומאיר בזה האור יותר כו', שזהו ג"כ בהדרגות דתפלה, דתחלה הוא בבחי' הודאה שא"ז השגה כו' כנודע, ואח"כ בפסוד"ז הוא ההשגה וההתבוננות בענין יש מאין כו', אך ההשגה היא בדבר הבלתי מושג בעצם, שהרי עצם הענין דהתהוות יש מאין אינו מושג, דא"א להשיג איך הוא שמאין יהי' יש כו', רק ההשגה בזה איך שבהכרח שהיש נתהווה מאין ואיך הוא אופן ההתהוות דהיינו שבהכרח שהאין מופלא ומובדל מהיש ומ"מ הוא בבחי' קירוב אליו כו' וכמשנת"ל (ד"ה ואלה שמות בנ"י) פרטי הענינים בזה, אבל עצם הענין דהתהוות יש מאין הוא למע' מהשגה כו', וע"כ ההשגה בזה אינה השגה פנימי' דמאחר שבעצם הדבר אא"ל ציור שכלי, ע"כ גם מה שמושג בזה א"ז השגה פנימי' ממש כו'. אמנם ההתבוננות דברכת ק"ש וכמו בענין קדוש כו' ה' צבאות כו' איך שאוא"ס מובדל ומופלא מהעולמות ומה שנמשך בעולמות הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מח</div></p> <p class=bodytext>רק הארה לבד שז"ע מלא כל הארץ כבודו כו', או דמכהא"כ זהו מה שאוא"ס נמצא למטה כמו למע' כו' וכמ"ש במ"א, השגה זו היא בבחי' השגה פנימי' כו', ובפרט ההתבוננות דק"ש שמע ובשכמל"ו ה"ז בבחי' השגה פנימי' כו', וכל שההשגה היא פנימי' יותר מאיר בזה יותר האור והגילוי והוא בבחי' קירוב יותר אל האור האלקי כו', וכל שהקירוב הוא ביותר היינו בבחי' השגה פנימי' יותר ובהרגש פנימי יותר נעשה הביטול בנה"ב יותר בהפרדת הרע, דהיינו ביטול הרצונות זרות, והחלק הטוב שבו מתקרב יותר לאלקו' כו', עד שבשמו"ע מתברר ונפרד גם דקות הרע כו', וכמשנת"ל שז"ע סלח לנו שאומרים בשמו"ע כו'. וכן היא העבודה במשך כל ימי חייו שזה כל האדם לברר ולזכך את הכחות טבעי', והיינו להפריד את הרע והחומרי' שלהם, והטוב יהי' לאלקו' כו', דאופן העבודה בזה תחלה הוא בבחי' גסות הרע והחומרי' יותר ואח"כ גם דקות הרע כו', דא"א לתקן תחלה דקות הרע, וע"ד אם יאמר טול קיסם משיניך אומרים לו טול קורה כו', דא"א להתקיים התיקון בדברים הקלים אם לא יש תחלה התיקון בענינים הגדולים</p> <p class=bodytext>כו', וגם אינו בא כלל על דקות הרע לידע כל חלקי הפרטים בזה כו', וה"ז מוטעה מכל הצדדים והיינו שאינו בא על חלקי הדקות באמת (ובפנימי' הענין הוא שאינו נרגש אצלו באמת הרע בזה), ומה שהוא עושה בנפשו אין זה מתקיים כלל כו', כ"א שתחלה יברר ויזכך עצמו בענינים הגדולים ואח"כ הוא בא גם על חלקי הדקות ויתקן אותם, ואז הוא בקיום בנפשו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והאופן</span> הב' הוא הבירור בדרך או"י והוא ליקח חלקי הטוב מהנה"ב ע"י הגילוי אור בנה"א כו', וכמו בהבירור מלמע' בז' מלכין דתהו שתחלה נתברר היותר טוב מה שנכלל באלקו' דאצי' והשאר נפל לברי' וה"ז בחי' פסולת לגבי אצי', ונתברר עוד בעולם הברי' והטוב נכלל בעולם הברי' והשאר נפל ליצי' כו' וכמ"ש בע"ח. וכמו"כ הוא בעבודה שע"י גילוי אור עליון דאור התו' ודביקת נפשו בתפלה שמאיר אור אלקי בנפשו האלקי', ואור נפשו האלקי' מאיר בגילוי כו', עי"ז מתברר חלקי הטוב שבנה"ב שיהיו גם הם לאלקו' כו', והיינו שגם כחותיו הטבעי' רוצים באלקו' דוקא ובזה דוקא הוא מוצא תענוג נפשי, ונותן כל כחותיו בזה, ואינו שייך כלל לעניני' החומרים כו' (וזהו במי ששייך לאופן בירור כזה, והיינו שנשמתו היא במדרי' עליונה שאינה נתפסת בגשם כ"כ שמאיר בה האור האלקי ע"י תו' ותפלה כו', דכאשר הנשמה נתפס בגשם אינו מאיר בה אור התו' ואור התפלה דההשגה וההתבוננות בתפלה אינו כדבעי, שאינו משיג בטוב ואינו מאיר בו האור כו', וכ"ש שאינו בבחי' דבקות כו', ובזה</p> <p class=bodytext>צ"ל תחלה הבירור בדרך מלמטלמ"ע להסיר ההעלמות וההסתרים שיאיר בו אור נפשו האלקי' כו', אבל במי שנשמתו אינה נתפסת בגשם מאיר בה אור התו' והתפלה כו', ובזה יש כמה חילוקי מדרי' איך שהיא מופשטת מן הגשם, ומ"מ כאשר אינה נתפסת בגשם יכול להיות הבירור באופן הנ"ל. ואפשר שזה כשנשמתו בשרשה ומקורה היא מבחי' ש' מ"ה כו', וידוע דש' מ"ה אינו מקבל העלמות והסתרים כו', שהרי גם בנשמות דמ"ה יש כמה מדרי' ומי שהוא במדרי' גבוה אינו נתפס בגשם כלל, אך באיזה מדרי' שהוא להיות דש' מ"ה אינו מקבל העלמות והסתרים מאיר בו אור נפשו האלקי' כו', וגם נפשו הבהמית אינה חומרי כ"כ ונרגש בה האור האלקי באופן שהתיקון והבירור הוא אמיתי בלתי מוטעה ומרומה כו'). ואופן התיקון הוא להיפך מהאופן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'מט</div></p> <p class=bodytext>הא' והוא שבתחלה הוא מופשט לגמרי מענינים החומרים והיינו שהוא בתמידות בעבודה אלקי' ובד"א של הלכה ואינו שייך כלל לענינים אחרים כו' (וזה לא בדרך כפי' שכופה ופורש א"ע מהם כ"א הוא ממילא ע"י הגילוי דאור אלקי בנפשו אינו רוצה בהם ואינו חושב כלל בזה, רק הוא מסור ונתון בכל כחותיו גם הטבעי' רק לאלקו' לבד כו'), ואז כל הענינים החומרי' (גם שיש בהם טוב) ה"ה אצלו כפסולת ממש ופחותים וגרועים מאד בעיניו (ער זעט דאס אן זייער נידעריק), ואח"כ כאשר נכנס בעניני העולם אין בו הרצון והחשק בהם ובנקל הוא פועל בנפשו לפרוש מהם, או שיהיו בכוונה לש"ש (שכ"ה העיקר באופן הבירור הזה שהדברים הגשמיים הן בכוונה לש"ש כו'), והיינו רק במה שמוכרח לקיום גופו כי אל המותרות אינו שייך כלל ואינו מתאווה בזה כלל, רק במה שמוכרח לקיום גופו וג"ז הוא בכוונה אלקי' כו', וע"ה שהבירור בזה הוא באופן נעלה מ"מ הטוב בזה אינו בבחי' דקות כ"כ כמו הטוב הקודם כו' (דהנה מה שהכל הוא בכוונה אלקי' ה"ז למע' מכוונה לש"ש שזהו מה שבכח זה הוא לומד ומתפלל כו',</p> <p class=bodytext>שכ"ה גם בהבירור דאו"ח כו', אבל מה שהוא בכוונה אלקי' הוא שמה שאין בזה כוונה אלקי' אינו נכנס בזה כלל, כ"א מה שיש בזה כוונה אלקי' כו', ועצם הכוונה היא במדרי' גבוה ונעלית הרבה יותר כו', וע"כ הבירור דהטוב בזה הוא במדרי' נעלית, ומ"מ אין זה כמו הטוב שבתחלה כו'). וזהו הבירור בדרך מלמעלמ"ט שמתברר תחלה הדק דק יותר והיינו הטוב ביותר (מה שאינו מלובש כלל בחומרי'), ואח"כ מתברר גם חלקי הטוב שאינם בדקות כ"כ כו'. וההפרש הוא בב' האופנים, דבאופן הא' הוא שמתעסק עם הנה"ב לזככו ולתקנו כו', והאופן הב' הוא שענינו הוא להאיר אור נפשו האלקי' ועי"ז נעשה הבירור כו', וממילא אופן הבירור באופן הא' הוא להפריד את הרע תחלה ועי"ז נלקח ומתעלה הטוב דנה"ב שיהי' נכלל בנה"א כו', וגם מה שמעורר האה' לאלקו' שעי"ז מתרחק מן החומרי', וכידוע שהאה' היא בבחי' הילוך וכמו הלוך ונסוע כו', דבהילוך ממקום למקום כל מה שהולך ומתקרב למקום שהולך לשם הרי מתרחק מן המקום שהלך משם, וכמו"כ כל מה שהולך ומתקרב לאלקו' ה"ה מתרחק מעניני העולם כו', הנה</p> <p class=bodytext>הכוונה בזה הוא שעי"ז יהי' הפרדת הרע דהיינו ביטול הרצונות דנה"ב כו', ובאופן הב' הוא שנלקח הטוב דנה"ב ע"י האור דנה"א ועי"ז נפרד ומתבטל הרע ממנו כו', והוא שאופן הא' הוא בירור הפסולת מתוך האוכל, והאופן הב' הוא בירור האוכל מתוך הפסולת כו'. והנה ב' אופני הבירורים הנ"ל לא יש בשבת דכל בורר אסור בשבת הן בורר פסולת מתוך האוכל והן בורר האוכל מתוך הפסולת הכל אסור בשבת (ויש חילוקים ע"פ הדין באופן האיסור וכמ"ש בשו"ע, אבל הכל אסור בשבת), דכמו"כ בעבודה הוא שב' אופני הבירורים הנ"ל אינם שייכים בשבת כו'. והענין הוא דהנה בשבת כתי' כי בו שבת מכל מלאכתו דכל מלאכה אסורה בשבת, והרי הבירור דאו"ח ה"ה בדרך עבודה ויגיעה כו', אמנם גם הבירור דאו"י הרי זה מ"מ המשכת האור בכדי לברר כו', וכמו למע' הבירור שנעשה ע"י ש' מ"ה דתיקון ה"ז המשכת ש' מ"ה לברר, וע"ה דהבירור נעשה בדרך ממילא, מ"מ זהו שנמשך בכדי שיהי' הבירור כו', וכמו"כ בעבודה בהבירור דאו"י ע"י התו' ועבודה דתפלה ה"ז לא עבודת הנשמה מצ"ע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'נ</div></p> <p class=bodytext>כ"א עבודתה בכחות הטבעי' שיתברר ויתעלה עי"ז הטוב שבנה"ב כו', וכמו ר"י כולהו תנויי בנזיקין הוה שזהו לצורך הבירורים בכח התו' דע"ה שא"ז בדרך התלבשות ממש, מ"מ ה"ז בכוונה לברר בכח זה כו', ולכן הי' עיקר העסק שלו בנזיקין דוקא בשביל הבירור כו', שג"ז הוא בכלל מלאכה (והגם שאמרו במד"ר ממלאכת עולמו שבת אבל לא שבת ממלאכת הצדיקים כו', י"ל שזהו בעבודת הנשמה מצ"ע כו'). ועוד זאת שהרי השביתה היא העלי' וע"כ בחי' ירידה והמשכה אסור בשבת, דכמו"כ הוא למע' דהמשכת החכ' דבחכ' אתברירו (שזהו בדרך מלמעלמ"ט) ה"ז ירידה לגבי' ית', וכל ענין השבת הוא בחי' העליות עד רוכ"ד, וע"כ כל הבירורים שזהו ע"י המשכת וירידת האור לא יש בשבת כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> צ"ל לפי הנ"ל מהו"ע מעשי הקרבנות בשבת, והלא במקדש היו מקריבים קרבנות שהי' קבוע להם זמן גם בשבת, והרי כל ענין הקרבנות הו"ע הבירורים כו', וכידוע בענין אש תמיד תוקד על המזבח שזהו בחי' ה"ג דמל' שמבררים בחי' נוגה דבי"ע שזהו הקרבת הבהמה הגשמי' שנכללת באש שלמע' כו', ועמ"ש במ"א בענין בנימין זאב יטרף שהמזבח נק' זאב הטורף ע"ש ותתן טרף לביתה כו', ולפי הנ"ל איך היו מקריבים קרבנות בשבת. גם איך מותר לאכול בשבת, שהרי אכילה הו"ע הבירורים, וכמו בגשמי' המאכל מתברר באצטומכא ונעשה דם ומתברר בכבד ועולה ללב כו' וכמשנת"ל, כמו"כ הו"ע אכילה ברוחני' שהו"ע הבירור כו', ויש בזה ב' אופנים אם שהבירור הוא מלמטלמ"ע וכמו נהמא אפום חרבא ליכול כו' והו"ע בירור הפסולת מתוך האוכל כו', או שהבירור בדרך מלמעלמ"ט וכמ"ש במ"א בענין כי הוא יברך את הזבח ואחר יאכלו הקרואים כו', והוא בירור האוכל מתוך הפסולת כו' ושניהם אסורים בשבת, וא"כ איך מותר לאכול בשבת כו'. אך הענין הוא דהבירור דשבת א"ז הבירור מתוך הפסולת כ"א הוא</p> <p class=bodytext>בירור אוכל מתוך אוכל, והיינו שהמתברר הוא ג"כ אוכל ממש שאין בו שום פסולת כלל, ומ"מ צריך בירור בכדי לעלות למדרי' עליונה יותר כו'. והענין הוא דהנה הבירורים דימות החול הן בעולמות בי"ע דשם מעורב טו"ר ויש פסולת ממש והבירור הוא להבדיל הטוב מן הרע ולהעלותו כו', והבירור הוא בשני האופנים הנ"ל אם להפריד הפסולת או להבדיל את הטוב כו' (והוא בירור דב"ן ובירור דמ"ה כו') ושניהם אסורים בשבת כו', אמנם בשבת הוא שהבירורים עולים באצי' ונכללים באלקות ממש דשם אין שום תערובות רע ח"ו כלל וכלל כו', רק להיות שבשבת הוא עליות שהן למע' מע' עד אין קץ, שגם אצי' עולה בלמע' מאצי' כנודע, וע"כ גם המדרי' דאצי' צריכים בירור בכדי לעלות למדרי' עליונה יותר, אבל א"ז בירור מהפסולת כ"א בירור האוכל גופא כו', דעם היותו אוכל ממש מ"מ צריך בירור דהיינו ביטול בכדי שיהי' כלי לגילוי אור עליון יותר כו'. ויובן זה ע"ד ר"ז צם מאה תעניתא בכדי לשכוח תלמוד בבלי, דבכדי לבא לתלמוד ירושלמי דאין תו' כתורת א"י הי' מבלבל לו ההשגה דת"ב והי' צריך לשכוח</p> <p class=bodytext>כו', שזהו בירור האוכל גופא דהיינו ההשגה דתו' בכדי לבא להשגה עליונה יותר כו', שהי' צ"ל הביטול בהשגת תלמוד בבלי בכדי לבא אל ההשגה דתלמוד ירושלמי כו', וכ"ה בעליית הנשמות בג"ע כשעולים מגעה"ת לגעה"ע צריכים טבילה בנה"ד וכמ"ש נהר דינור מן קדמוהי נפיק כו', ובו טובלים הנשמות בעלייתם מגעה"ת לגעה"ע כו'. וצ"ל מה"ע נה"ד זה, והלא ארז"ל חגיגה די"ג סע"ב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'נא</div></p> <p class=bodytext>מזיעתן של החיות נה"ד יוצא ואו' ע"ז על ראש רשעים יחול כו', שזהו הפרדת הפסולת מתגבורת הרשפי אש של החיות כי טבע הגבו' להוליד פסולת כו', ולהיות שזהו פסולת הגבו' נעשה מזה נה"ד לענוש הרשעים כו', ובעבודה הו"ע לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו' וכמ"ש בלק"ת שלח ד"ה בפ' נסכים כתי', ואיך שייך בנשמות העולים מגעה"ת איזה עונש ח"ו. אך הענין הוא דהנה יש ב' בחי' נה"ד, הא' בין גיהנם לגעה"ת, והוא שהנשמות דעוה"ז טובלים בנה"ד זה קודם עלותם לגעה"ת אחר שמתבררים תחלה בגיהנם, ונה"ד זה הוא מזיעתן של החיות כו' ועמ"ש בזהר ויקהל ד' רי"א ע"ב, ועוד יש נה"ד בין געה"ת לגעה"ע שהנשמות טובלים בו בעלותם לגעה"ע וכמ"ש בזהר שם דרי"ב ע"א וזה אינו לעונש ח"ו כ"א הו"ע הביטול וכידוע דטבילה אותי' הביטל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא דהנה ידוע דגיהנם הוא אש דק ורוחני שמכלה ומלבן לחומרי' הרע שנעשה מתאוה רעה באש זר וחום הקשה שהוא בחי' רע גמור, והאש דגיהנם שורף ומכלה את האש זר כו', וכן אפי' הרהור רע שנק' הרהורי עבירה והיא מח' ברצון שבא מחמת חום הטבעי שמתגבר ביותר שמטמאה כח המח' שבנפש וסובב ומקיף את נפשו כו' דהרהורי עבירה קשין כו', דהיינו בזה שסובב ומקיף את הנפש הרהורי עבירה קשין יותר כו', וכן בכעס וקנאה שבא בפו"מ להרע לרעהו כמלבן פני חברו וכמדבר רק רע וכמו מלשינות כו' וכה"ג בדברים שהן רע בפו"מ, ע"ז הוא הזיכוך דגיהנם לשרוף ולכלות את האש זר כו', וע"י תשו' מעומקא דלבא בבכי' מקירות הלב וע"י היסורים שמייסר ומסגף א"ע יטהר וינקה ג"כ מן הרע כמו ע"י יסורי גיהנם ר"ל (וזהו שאברהם בחר שעבוד כו'), וזהו לבער גבו' קשות דרע גמור. אך יש מדרי' שהוא בדקות יותר מהנ"ל דעם היותו ג"כ רע מ"מ אינו רע גמור כנ"ל, והוא הריחוק שנתרחק לבו מאלקו' והי' כאבן, ולא יקבל במוחו ולבו גילוי אור אלקי כלל וכמת יחשב בטמטום הלב וטמטום</p> <p class=bodytext>המוח כו', וזהו מצד העדר עבודתו בתו' ותפלה מחמת טרדות נפשו שהוא נתון ומסור בעניני העולם ומוטרד בהם ביותר, והיינו שעניני העולם תופסים מקום אצלו מאד ומטרידים ומבלבלים אותו ומונעים מתו' ועבודה כו', ועי"ז נעשה חומרי וגשמי ביותר שמתגברים בו כחותיו הטבעי', והכחות דנה"א מתעלמים בו עד שאינו כלי לאור אלקי כו', כי לאום מלאום יאמץ דכאשר הכחות דהנה"א הן בהתגלות ה"ז פועל הביטול בהכחות הטבעי', אבל בהעדר העבודה מתגברים הכחות הטבעי' וממילא הכחות דנה"א מתעלמים כו', ובפרט בחומריות וגסות גופו וטבעו שנעשה ע"י התאוות שאע"פ שלא נמשך אחר הרע אפי' בהרהור עבירה, אבל בתאוות היתר משוקע ומושרש ביותר ויבולע בזה כל חיותו הרוחני כו'. וע"ז הוא הטבילה בנה"ד שאחר הבירור דגיהנם בתאוות רעות ממש, בא אח"כ הזיכוך דנה"ד שהוא אש רוחני ודק יותר שמוציא ומכלה כל הגשמה גופני' וחומרי' שקיבלה הנשמה בעוה"ז כו' (ועמ"ש בראשית חכמה שער היראה ספי"ג בשם מורו הרמ"ק ז"ל). וז"ש בזהר שם דכל עיקר טבילה זו דנשמות בנה"ד זה הוא לשכוח כל חיזו דהאי</p> <p class=bodytext>עלמא שהוא גסות וחומרי' דמדות הטבעי' ומחדו"מ שעסק כל ימיו בלו"נ כו', ואז תוכל הנשמה לעלות לגעה"ת לקבל שכרה בעונג אלקי במורגש בשכל ומדות באוי"ר אלקי' כו', וכמו בכובד ראש שקודם התפלה בבכי' מסט' דא כו', שע"י המרירות ובכי' על ריחוקו מאלקו' יבא לפ"ע זה לקירוב וחדוה אלקי' בתפלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'נב</div></p> <p class=bodytext>בק"ש ושמו"ע כו'. וכ"ז הוא בנה"ד התחתון שעומד בין גיהנם לגעה"ת כו', אמנם נה"ד העליון שעומד בין געה"ת לגעה"ע הוא שגם לאחר שעלו הנשמות לגעה"ת צריכים לעלות בעלי' גבוה מזו לגעה"ע כו', שזהו ע"י הטבילה שטובלים הנשמות דגעה"ת בנה"ד העליון דנגיד ונפיק מקדמוהי כו', שישכחו לגמרי על כל מה שקבלו בגעה"ת כו' (וזהו ג"כ ענין העמוד שבין כל מדרי' שבג"ע שהנשמה בהילוכה דרך העמוד מתבטלת ממדריגתה הקודמת כו', וכמו ההולך אל המלך הנה קודם בואו אל היכל המלך פנימה ורואה את המלך שמתבטל בביטול כל עצמותו כו', הרי בהילוכו בחצר החיצונה ובהיכלות החיצונים ה"ה מתבטל לגמרי ממציאותו וישותו הראשון כו', ועד"ז הו"ע העמוד כו' וכמ"ש במ"א, ונר' שהביטול דנה"ד הוא יותר בהגשמת המציאות מן העמוד כו', והוא שאחר הטבילה בנה"ד הוא העלי' בהעמוד כו'). והענין הוא דודאי גם שכבר הופשטה הנשמה מכל גסות וחומרי' בתכלית בנה"ד התחתון קודם עלותה בגעה"ת, דאל"כ לא הי' ביכולתה לקבל אור אלקי כלל בגעה"ת שמופשט מכל גשם כו' (דגם ג"ע שבארץ הוא מופשט מכל גשם</p> <p class=bodytext>וחומרי' דהד' יסודות הגשמי' כו', דגם קרקע הגן הוא הרוחני דיסוד העפר כו' וכמ"ש במ"א), והוא רק במדרי' אלקו' מופשט מכל ישות ומציאות כו', מ"מ ההשגה האלקי' בשם היא בבחי' יש ועונג מורגש כו', וכמו בעבודה בתפלה בהתבוננות אלקי בהשגה אמיתית שמשיג הענין האלקי בטוב ובהנחה וקליטה טובה במוחו ומתענג מאד על הענין האלקי שמאיר במוחו, ומתעורר באהוי"ר אמיתי' בלבו כו', מ"מ כ"ז הוא במורגש ובבחי' יש כו', דההשגה היא בבחי' תפיסא בלבושי השגה שבאה בבחי' יש וכן העונג הוא עונג מורגש, וגם האהוי"ר היא בהתפעלות מורגשת, וע"ה שכ"ז הוא בבחי' עונג והתפעלות אלקי מ"מ ה"ז במורגש כו', וכמו"כ בהשגות הנשמות בגעה"ת והעונג ע"ה שזה עונג אלקי מ"מ הוא עונג מורגש כו', וע"כ צריך העברה וביטול דהרגשת הישות גם ברוחני' ולשכוח על כל מה שמשיג ומתפעל בהשגת אלקות בגעה"ת, כי אין ערוך כלל לגבי זיו השכינה שבגעה"ע ששם לא יוכל לבא כל בחי' יש ודבר מה במורגש כלל, רק מי שהוא בחי' אין ומה בעצם שבלתי מרגיש א"ע כלל שנק' ביטול עצמי למע' מביטול היש לאין</p> <p class=bodytext>ע"י התפעלות בהשגה כו' וכמשי"ת, וז"ע טבילת הנשמה בנה"ד העליון בכדי להתבטל לגמרי ממציאותה בגעה"ת בתענוג האלקי במורגש להיות בבחי' ביטול במציאות בגעה"ע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש זאת חקת התו' כו', דהנה ידוע דענין תומ"צ הוא להיות בחי' רו"ש, דעבודת האדם הוא ברו"ש דוקא, ובכדי שיהי' בחי' רו"ש זהו ע"י תומ"צ שהוסדה על ענין רו"ש שהן בחי' חו"ג, דבתו' כתי' מימינו אש דת למו, וכן המצות הן מ"ע ומל"ת שהו"ע רצו"ש כו', וכמו"כ פרה אדומה ג"כ בחי' רו"ש דאפר פרה הוא בבחי' רצוא, והמים חיים הוא בחי' שוב כו'. אמנם הרו"ש דפרה אדומה ה"ז למע' מהרו"ש דכללות המצות, דהנה רו"ש יש בבחי' ממכ"ע ובבחי' סוכ"ע, דהרו"ש דממכ"ע הוא העבודה שע"פ טו"ד שזהו בבחי' התיישבות בכלים, והיינו שגם הרצוא אינו בבחי' יציאה לגמרי מהכלים כו', שהרי כללות האור דממכ"ע הוא ששייך אל הכלים והוא בבחי' התלבשות בכלים ע"כ גם הרצוא אינו בבחי' יציאה לגמרי והשוב הוא בבחי' התיישבות כו', אך הרו"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'נג</div></p> <p class=bodytext>דסוכ"ע שזהו בהאור שלמע' מכלים הרצוא הוא בבחי' יציאה לגמרי והיא העבודה בבחי' רעו"ד כו'. וזהו הרו"ש דפרה אדומה, דהרי ידוע דמי חטאת הוא שיורא טלא דבדולחא כמ"ש בזהר תזריע דמ"ט ע"א, והיינו ההמשכה מבחי' הכתר כו', והיינו כי הרו"ש דפרה אדומה הוא בבחי' סוכ"ע כו'. וזהו שהעיקר הוא האפר, דהנה ידוע ענין שריפת הפרה שזהו שריפת ציור הדבר, שהרי עצם הדבר הוא מיסוד העפר דהכל הי' מן העפר, והג' יסודות זהו ציור הדבר כו', וכששורפין את הבהמה היינו שנשרף ציור הבהמה ונשאר האפר שזהו עצם הדבר כו', וכ"ה הענין ברוחני' בבירור הנה"ב שנשרף ציור הרע ונשאר עצם כח המתאווה שאינו רע ויכול להיות נכלל בקדושה כו', וזהו"ע אפר הפרה דאחר שהטוב נכלל בקדושה אז העבודה בזה הו"ע בירור האוכל והוא להיות הרצוא דבחי' רעו"ד, וכמשי"ת דבירור האוכל הוא בחי' רעו"ד כו', והיינו העבודה לא בבחי' כלי כ"א בבחי' העדר הכלי דוקא, ועי"ז הוא ההמשכה מבחי' עצמו' אוא"ס כו'. וז"ש כאן חקת התו', דהנה יש אותי' הכתיבה ואותי' החקיקה, וידוע דאותי' הכתיבה הן בחי'</p> <p class=bodytext>הכלים וכמו שהדיו הוא דבר נוסף על הקלף כו', והיינו בע"ס דאצי' כו', ואותי' החקיקה שהן מיני' ובי' היינו בחי' הכתר כו', והנה התו' היא תושב"כ שזהו בע"ס, וחקת התו' היינו מקור התו' זהו כמו שהתו' היא בבחי' הכתר כו'. וזהו שבפרה אדומה נא' חקת התורה, להיות שזהו בחי' רו"ש דסוכ"ע שזהו בירור האוכל ה"ז בבחי' חקת התו' כו'. וזהו ג"כ ענין ב"פ הוי', דהנה ידוע מ"ש באד"ר דבכ"מ שנא' ב"פ הוי' הראשון בז"א והשני בעתיק, וז"ש זאת חקת התורה אשר צוה הוי' היינו ההמשכה מבחי' הוי' דעתיק כו'. וזהו וידבר ה' אל משה היינו בחי' ה' דז"א, זאת חקת התורה אשר צוה ה' דבכדי להמשיך מבחי' חקת התו' שזהו בחי' ה' דעתיק זהו ע"י הרצו"ש דפרה אדומה, וזהו ויקחו אליך פרה אדומה בחי' הרצוא דרעו"ד כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>