המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ליל ב' דחה"ס, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/5/index.htm">בס"ד. ליל ב' דחה"ס, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ליל ב' דחה"ס, העת"ר</h3><div class=pageno>תרעא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולקחתם</span> לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל כו', וצ"ל למה נבחרו אלו הד' מינים דוקא דמכללות מין הצומח אלו הד' מינים דוקא נבחרו למצוה שבהם דוקא יהי' הרצה"ע כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל מאה"ז ע"פ כשושנה בין החוחים מאן שושנה דא כנס"י כו', דשושנה הוא בחי' חיצוניות המל' וכנס"י היא בחי' פנימיות המל' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שכז)</span> והנה בהקדמת הזהר שם מה שושנה אית בה סומק וחוור אוף הכי כנס"י אית בה דיני ורחמי, סומק וחוור זהו חו"ג דכשם שבחיצוניות המל' יש חו"ג כמו"כ בפנימיות המל' יש ג"כ חו"ג כו', וכ' בזהר"ק דשושנה החיצונה נראין בה הגוונין ויצדק בה לומר חוור וסומק, ואמנם בפנימיות לא ימצא הגוונין כי היא נעלמת מעין כל חי, ואמנם יצדק בה דין ורחמים. והענין הוא דהנה חיצוניות המל' להיות שזהו גילוי מדת מלכותו ית' להנהגת בי"ע והו"ע מלכותו בכל משלה כו', ע"כ שייך לקרות בחי' חו"ג שבהנהגת המלוכה בשם גוונין חיוור וסומק, וכמו עד"מ מלך שמכה ומייסר את עבדו או מרחיקו בפו"מ הרי הגבו' היא בהתגלות בפו"מ, וכן להיפך כשעושה חסד עמו הנה החסד הוא בהתגלות בפו"מ, ונק' זה בשם גוונין שהגוון הוא גילוי הדבר שבא בבחי' פעולה כו', דגוון חיוור הוא גילוי בחי' החסד כשבא לידי פעולה וגוון סומק גילוי בחי' הגבו' כו', וכמ"ש הפרד"ס שער הגוונים פ"ה שהגוונים הם הפעולות של כל הספירות, והביא בשם הזהר שכל הגוונים הם בבחי' מל' להיות שהיא הפועלת בבי"ע כו', והיינו דוקא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תערב</div></p> <p class=bodytext>בחיצוניות המל' שהיא הגילוי והוא בחי' הדבור שבו גילוי המדות לכן נק' החו"ג שבה בשם גוונין חיוור וסומק כו', אבל כנס"י שהיא פנימיות המל' לא יצדק בה גוונים כי החו"ג דשם הם בהעלם לא במציאות ממש עדיין כו', ואדרבא בהתגלות יוכל להיות באופן אחר כו', כי בחי' חו"ג שבהעלם אינם בבחי' התפעלות לפעול בפו"מ ויוכל להיות שבפועל יהי' באופן ההיפך כו'. וכמו עד"מ המלך שיכעס על א' מעבדיו והכעס הוא בלבו שלא בא בהתגלות לא יענוש אותו בפועל ואדרבא ישפיע לו ואינו ניכר כלל הכעס והרוגז שבלב כו', ורק כאשר בא בהתגלות בדבור אז בא העונש בפו"מ וכן להיפך במדת החסד כו'. והדוגמא מזה למעלה דבבחי' פנימיות המל' לא יש עדיין בחי' חו"ג במציאות כ"א בהעלם כו', וזהו שמצינו גבי שלמה כשנשא את בת פרעה הי' בזה בחי' האף והחימה בפנימיות וכמ"ש על אפי ועל חמתי כו', ואעפ"כ בגילוי הי' אז חסדים רבים בריבוי השפעה וגילוי אור בבהמק"ד ובעולם כו', וכמ"ש וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה כו', והיינו לפי שזה הי' בבחי' פנימיות שאין זה נוגע לפועל</p> <p class=bodytext>כו'. וכידוע בענין המדות העליונות שאינם בבחי' התפעלות, ולכן אני ה' לא שניתי שלא יש שום שינוי בבחי' המדות עליונות, עם היות שהן בבחי' חו"ג מ"מ אין זה בבחי' שינוי כלל לפי שאינן בבחי' התפעלות כו', וכמ"ש בס' המחקר בענין המדות למעלה שזהו עד"מ השופט המזכה ומחייב ע"פ התורה ואינו מתפעל בעצמו כלל, שאינו מתרגז כשמחייב ואינו מתחסד כשמזכה והכל תלוי רק בדבור השופט שבא בהתגלות ומזה הוא שבא הפועל בחו"ג, אבל בלבו אינו משתנה כלל בבחי' חו"ג שבו כו'. וכמו"כ הוא בבחי' המדות למעלה שאינן בבחי' התפעלות ולא בבחי' פעולה רק כשבא לדבור עליון בחי' חיצוניות המל' הוא בבחי' פעולה כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ו' דכל שינוי הפרטים בכל עולם ועולם הוא לפי שינוי צירופי האותיות כו' שהן הן המשכת החיות ממדותיו ית' כו', אבל לגבי מהותו ועצמותו ית' כו' וכמו"כ גם בבחי' מדותיו ית' לא יש שום שינוי כלל לפי שאינן בבחי' התפעלות דחו"ג הרי אינן עושין שום שינוי ח"ו, וגם בעצמן אינן בבחי' מציאות ממש עדיין (דז"ע שאינן בבחי' התפעלות ובמורגש כו') כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> הוא בבחי' המל' שנק' בשם לב וכמ"ש צור לבבי וכתי' לבבתיני אחותי כלה כו', דבבחי' פנימיות המל' אין החו"ג בבחי' מציאות ניכרת עדיין ורק כמו שבא בדבור אז הוא בחי' חו"ג בהתגלות כו' (ובמ"א מבו' בענין הגילוי אלקות דבהמק"ד הגם שעל אפי כו' שזהו התכללות חו"ג ע"י מוחין דגדלות כו', הרי ידוע דעיקר ההתכללות הוא בבחי' הפנימיות כו', וכמו באברי האדם הרי בחיצוניותן פועלים כ"א פעולה מיוחדת וההתכללות הוא בבחי' פנימיות דוקא כו', וכמ"ש בסי' על מאה"ז תלתא אינון דזמינין כו'). וזהו דשושנה החיצונה יש בה חו"ג בהתגלות בפו"מ ובבחי' התחלקות כו' וע"כ נק' חיוור וסומק כו', ובפנימיות המל' עם היות שיש בה ג"כ בחי' חו"ג רק שהן בהעלם עדיין ואינו שייך שם ענין הגוונין רק שהן דיני ורחמי כו' (ועמ"ש במ"א בענין נגוף ורפוא שני הפכים בנושא א' שזהו מצד בחי' הפנימיות דוקא כו'). ובעבודה בלב נש"י יובן הענין עפמשנת"ל פ' שכ"ה דב' בחי' הנ"ל הו"ע פנימיות הלב וחיצוניות הלב כו', הרי האהוי"ר דחיצוניות הן האהוי"ר שבהתגלות הלב שבאין במורגש כו', אבל בפנימיות הלב הן האהוי"ר המכוסי' שאינם במורגש כו', דעם היות שתוכו רצוף</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרעג</div></p> <p class=bodytext>אהבה שמלא בזה כל תוכיות הלב כו' מ"מ אינו באהבה מורגשת כלל כו' וכמ"ש במ"א, וגם נודע דבחיצוניות הלב א"א להיות אהוי"ר כאחד, דבשעה שהוא באהבה שזהו בבחי' קירוב ודביקות באלקות אינו בבחי' יראה שהוא בחי' הריחוק דוקא כו' כנודע, דהם שני הפכים וא"א שיעמוד בשני הפכים כאחד כו', משא"כ בפנימיות הלב דיכולים להיות שניהם וכמא' חדוה תקוע בלבאי מסט' דא ובכי' מסט' דא שיכולים להיות שניהם כא' כו', והוא מפני ששם אין העיקר החדוה והבכי' שהן בחי' חו"ג כו', כ"א העיקר הוא הקירוב והרגש נפשו באוא"ס ב"ה ומזה בא החדוה והבכי' שניהם כא' כו' (וכידוע בענין אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג כו').</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובהק' הזהר מה שושנה חיצוניות המל' אית בה חיוור וסומק חו"ג בהתגלות, דכל גוון במל' להיותה פועלת בבי"ע, אוף הכי כנס"י פנימיות המל' שהחו"ג בה בהעלם, וההתגלות יכול להיות באו"א וכמו בבהמק"ד (ובמ"א שזהו מבחי' מוחין דגדלות, וה"ה מאירים בפנימיות), וכמו במדות שהחו"ג אינו בהתפעלות, ועד"מ השופט, ולכן אין עושין שינוי, וכמו"כ בפנימיות מל', והן בחי' דין ורחמים בלי גוון, ובעבודה הו"ע חו"ג המגולים וחו"ג המכוסים שיכולים להיות שניהם כאחד.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שכח)</span> והנה בחי' חיצוניות המל' שיורדת לבי"ע זהו בחי' כח הפועל שבא בהתגלות לפעול כו', דפנימיות המל' דהיינו בחי' המל' כמו שהיא באצי' הגם שהיא שרש ומקור בי"ע שבאצי' (עמ"ש בפ' תרומה בתו"א בל' אדמו"ר נ"ע) והוא בבחי' אין השייך אל היש דבי"ע כו', דהיינו בחי' הרצון להוות עולמות בי"ע והוא בבחי' התגלות הרצון כו', וע"ז הוא השתל' הע"ס דאצי' שהן בבחי' ממוצע בין האוא"ס לעולמות הנבראים כו', דהיינו שיורד ממדרי' למדרי' עד שיהי' בחי' רצון גלוי להוות בי"ע כו', ומ"מ כ"ז הוא עדיין בהעלם באצי' שאין זה עדיין התגלות הפועל לפעול ההתהוות בפו"מ כו', וכמשנת"ל פ' שכ"ה דמבחי' פנימיות המל' הי' ההתהוות ע"ד כמו שנתהוו הנשמות כו', ולהיות התהוות יש זהו מבחי' חיצוניות המל' כו', ומבחי' פנימיות מל' הוא התהוות הצורה דהיינו הביטול שבנבראים כו' והו"ע והחכ' תעוז לחכם כו', וההתהוות שמבחי' פנימיות המל' (וכידוע דבמחשבה אחת נבראו כל העולמות, והיינו דכשעלה ברצונו ית' להוות הרי נתהוו כל העולמות ברצון, דכמו"כ בבחי' המל' כמו</p> <p class=bodytext>שהיא באצי' שזהו בחי' הרצון להוות כנ"ל, הרי נתהווה הכל ועמשנת"ל פשי"ח, הנה התהוות זאת) הוא בבחי' הכנה בלבד, וכמ"ש ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה פי' בשמים הוא בחי' האצי' כו' שכ"ז הוא בבחי' הכנה לבד כו', וכמארז"ל ע"פ וטבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת במד"ר מקץ פ' צ"ב, ובשבת נא' כי שמחתני ה' בפעלך, ולכאו' אינו מובן והלא הבריאה הי' בשימ"ב וביום השביעי שבת ואיך אומרים בשבת דוקא כי שמחתני בפעלך. אך הענין הוא כדאי' במד"ר בראשית ספי"א אע"ג דאת אמר כי בו שבת כו' לא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים כו' שנא' פעלת לחוסים בך כו', והיינו דהפעולה דשבת הוא השפעת שכר הצדיקים כו', וכמ"ש שער החצר הפנימית כו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עדרת</div></p> <p class=bodytext>סגור יהי' כו' וביום השבת יפתח, דבחי' השפעה פנימיות שסגור ונעלם בששת ימי החול וביום השבת יפתח כו', וז"ע הפעולה דשבת המשכת גילוי אלקות כו', וכמו בבהמק"ד דכתי' מכון לשבתך פעלת ה' ואי' בילקוט כשברא הקב"ה את עולמו לא ברא אלא במאמר שנא' בדבר ה' שמים נעשו וכשבנה בהמק"ד כבי' פעולה לפניו שנא' פעלת ה' כו' דבבהמק"ד הי' מאיר גילוי אלקות, וכמו"כ הו"ע הפעולה דשבת כו' דבשבת כתי' ויכל אלקי' ביום השביעי שכלו הצמצומים ומאיר האור בגילוי שלא ע"י צמצום כו', וכידוע דגם חיות העולמות בשבת הוא מבחי' מח' שלמעלה מהדבור כו', והיינו מבחי' המל' כמו שהיא באצי' שזהו בכלל בחי' מח' עדיין כו' וכמשנת"ל פ' שכ"ה, וזהו בשמים הכין כסאו שכ"ז הוא בבחי' הכנה לבד כו' (ועמשנת"ל פ' רפ"ז). גם הכין כענין מכון לשבתך דהיינו כלי אל הגילוי כו', וכמשנת"ל פ' הנ"ל דבה"ס ראשונות דמל' דהיינו כמו שהיא באצי' שם מאיר גילוי אור כו' וה"ז למעלה עדיין מהתהוות בפועל כו', ומה שנתהווה בזה בנבראים העיקר הוא צורת הנבראים שמבחי' חפץ ה' שהוא להיות בהם</p> <p class=bodytext>הביטול כו' וכנ"ל, אבל התהוות בפועל מציאות הנבראים זהו מבחי' דבר ה' שזה בחי' המל' כמו שיורדת בבי"ע כו', וזהו בחי' כח שהוא התגלות כח הפועל האלקי לפעול ההתהוות בפו"מ כו'. אמנם נת"ל פ' שכ"ב במשל דכח התנועה דכללות הכח הוא מה שכבר מוכן לפעול והפעולות פרטיות הוא מה שמתגלה מכח הפועל לפעול פעולה ממשית כו', ועם היות שהן בבחי' התגלות מכח הפועל מ"מ אין זה כמו עצם והתפשטות להיות שבאים בהגבלה כו', והתהוות הפעולה ממש הוא בבחי' התחדשות כו' וכמשנת"ל פ' שכ"ג, וכמו"כ הוא למעלה דבחי' מל' היורדת לבי"ע זהו עד"מ כללות כח הפועל כו', והיינו בחי' המל' שנעשית בבחי' כתר ועתיק לברי' ומתלבשת בבחי' כח"ב דברי' שזהו ג"כ בבחי' הבדלה עדיין כו' (ובמ"א מבואר דבחי' עתיק דברי' הוא בחי' השפעה בקירוב והיינו בחי' העונג דנשמות בג"ע דברי' כו', ומ"מ ה"ז למעלה עדיין מבחי' פעולה ממש בהתהוות הנבראים כו'), ומה שבא בבחי' התלבשות בנבראים להוותם והו"ע התלבשות כח הפועל בהנפעל כו', זהו בחי' צירופי אותיות הדבור שהן כחות האלקי' שבא בריבוי</p> <p class=bodytext>התחלקות צירופים שונים להוות כל נברא ונברא בפרט כו' וכמ"ש בסש"ב ח"ב פי"א וי"ב, וזהו שארז"ל מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחמץ וידלק כו' דזה שהשמן דולק וחומץ אינו דולק זהו מצירופי אותיות הפרטים שהן צירופים מיוחדים כו', אבל כח הדבור הכללי הוא למעלה מהתהוות פרטי' ומשם יכול להיות חילוף הצירופים כו', וכחות פרטים אלו הן התגלות מבחי' דבור העליון שכל כח פרטי בא בבחי' הגבלה, וכמו כל צירוף וצירוף בפרט שהוא המשכת כח פרטי להוות הנברא הפרטי כו', וי"ל דאין זה בבחי' כלל ופרט מבחי' כללות הדבור העליון רק מה שמבחי' הדבור העליון יכול להיות צירופים שונים עד אין קץ ושיעור כו', ולא שהצירופים נמצאים כלולים בהדבור (כמו הגילוי בההעלם, וי"ל ג"כ כמו הדבור במח' שג"ז לא אותן האותיות עצמן כו'), ולא שהן בבחי' התפשטות ממנו (כמו התפשטות מן העצם כו'), רק מה שבכח הדבור לדבר כמה מיני צירופי' שונים ועד אין שיעור כו'. והתהוות הנבראים זהו שבא בבחי' התחדשות ממש מכח הפועל האלקי ומבחי' הכחות פרטיים כו', וע"כ בזה דוקא ניכר גדלות הא"ס בבחי' התחדשות דבר כו', וכמו עד"מ בכח הזריקה שזורק אבן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרעה</div></p> <p class=bodytext>מלמטלמ"ע היפך טבעו בזה דוקא נראה ונגלה כח הזורק כו', כמו"כ בהתהוות הנבראים שזהו התחדשות גמורה ממה שהי' קודם בבחי' אין ונעשה בחי' יש בזה דוקא ניכר שיש כח אלקי הפועל ומהווה את היש (והגם דמהאור הרי אנו יודעים ג"כ שיש מאור כו', מ"מ אין זה ניכר ונגלה בהאור, והוא מפני שהאור הוא עצמו ענין ודבר כו', והיינו שהוא גילוי ואינו ניכר בזה מקור הגילוי כו', אבל בחי' כח הרי בהפעולה ניכר ונגלה כח הפועל כו').</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה פנימיות המל' הוא הרצון שבא בהשתל' ע"י הע"ס עד שיהי' בחי' רצון להתהוות ונתהווה בהרצון והוא רק בחי' הכנה, בשמים הכין כסאו, אין והכן אלא שבת שנק' פעולה דהיינו המשכה פנימיות לנש"י, וכמו"כ הכנה דמל' בבחי' הפנימיות, גם כענין מכון לשבתו בחי' גילוי אור, ומזה התהוות הצורה, וחיצוניות המל' שיורדת לבי"ע זהו בחי' כח להוות בהתגלות, והוא בחי' כח כללי והתהוות ופעולות פרטיות הן צירופי אותיות דבור העליון, ואין זה כלל ופרט, רק שבכח הדבור יכול להיות צירופים שונים ועד אין שיעור, ובזה נראה ונגלה כח האלקי המהווה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שכט)</span> ועוד זאת שבזה דוקא ניכר גדלות הא"ס כו', וזהו היתרון בבחי' כח על בחי' אור שהוא בבחי' גילוי ההעלם דבכללות אינו באופן חדש מכמו שהי' קודם וגם הי' כלול בהעלם רק שנתגלה כו', וכמו גם בזריקה כאשר זורק מלמעלמ"ט אינו ניכר בזה כח היד להיות שאין בזה התחדשות דבר בטבע האבן כו' (וי"ל הדוגמא מזה בכלים דאצי' שהן אלקות ממש ואין זה בבחי' התחדשות ממש לגבי כלים דא"ק כו' וכמ"ש במ"א ונז' ג"כ לעיל פ' רצ"ד ופ' שי"ג, גם י"ל בכללות בחי' התפשטות האור מן העצם שאין זה ענין היפך טבעו כו'), ובבחי' כח דוקא המהווה מאין ליש מציאת הנבראים בזה דוקא נראה ונגלה גדלות הא"ס כו'. וזהו גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו וידוע דעיר אלקינו הוא בחי' עולם הדבור והן הריבוי צירופים המהווים כל הנבראים שזהו בחי' עיר אלקינו כו', ובזה דוקא ניכר גדלות הוי' כו', שהרי ההתהוות הוא מש' הוי' דוקא דהוי' ל' מהווה כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ך' שהאור הוא המהווה כו', אך זהו ע"י ש' אלקים דוקא, דמש' הוי' לא הי' אפשר להיות כלל התהוות הנבראים</p> <p class=bodytext>בבחי' יש כ"א הי' במדרי' הרוחניות, וההתהוות בבחי' יש זהו ע"י ש' אלקים דוקא שמעלים ומסתיר על האור דש' הוי' כו', אך עי"ז דוקא נראה ונגלה גדלות ש' הוי' המהווה כו'. וכמו עד"מ בהשפעת השכל ע"י אותיות הרי א"א להיות שום גילוי אור שכל כ"א ע"י האותיות, והרי עיקר ההשפעה הוא השכל וע"י מה מתגלה השכל ה"ז ע"י האותיות, הרי ע"י אמצעות האותיות מתגלה גודל מעלת השכל כו' (וזהו דוקא ע"י שהאותיות מעלימים על השכל דעצם השכל כמו שהוא א"א להיות בגילוי ממש רק ע"י שהאותיות מעלימים כו' וכמשנת"ל, ועי"ז מתגלה מעלת השכל כו'). ועד"ז הוא בש' הוי' ואלקי' דעיקר ההתהוות הוא מש' הוי' והוא אח"פ בתכלית הפשיטות ועכ"ז מהווה פרטים רבים כו' (וזה מגלה לנו איך שהאחדות והריבוי אינם הפכים בבחי' העצמות כו', ועם היות דהריבוי הוא מש' אלקי' הרי ההתהוות מש' הוי' דוקא, ואם הי' הריבוי היפך האחדות איך הוא מש'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרעו</div></p> <p class=bodytext>הוי' התהוות הריבוי כו', אלא בהכרח שהאחדות והריבוי אינם הפכים כלל כו', וזהו ג"כ מה שריבוי ההתהוות הוא עד אין שיעור כו', דעם היות שהוא בבחי' התחלקות הנה ההתחלקות היא עד אין שיעור כו'), רק שזהו ע"י ש' אלקי' כו', וזהו גדול הוי' כו' בעיר אלקינו שע"י עיר אלקינו ניכר גדלות הוי' והוא גדלות הא"ס המהווה בבחי' התחדשות דבר כו'. ועוד זאת דכח הוא המשכה התלוי ברצון לא הכרחי, שהרי אינו מוכרח לזרוק או לפעול רק תלוי ברצון האדם וכפי רצונו איך וכמה יהי' המשכת הכח באופן כזה הוא נמשך כו', משא"כ אור ה"ה ענין הכרחי, וכמו אור השמש מהשמש שבא בדרך הכרח כו' דכן הוא בכל אור ומאור דכשיש מאור נמשך האור כו', ולמעלה הרי האור אינו בדרך הכרח ח"ו מן המאור כו', וע"ז מורה ענין כח שהוא ברצון דוקא כו', וכמא' כד סליק ברעותא למברי עלמא כו' וכן כשעלה ברצונו הפשוט כו', דכללות ההתהוות אינו בהכרח ח"ו ואם הי' ברצונו שלא להוות לא היו העולמות במציאות רק מפני שעלה ברצונו להוות כו', והי' בזמן שעלה ברצונו ובאופן שעלה ברצונו ית' שתהי'</p> <p class=bodytext>ההתהוות באופן כזה נתהוו כו', שכ"ז מובן מענין כח לא מענין אור כו', וזה מגלה לנו שגם האור הוא גילוי רצוני כו', וכמ"ש במ"א בענין אין ערוך לך ואין זולתך דהתהוות עוה"ז דוקא מגלה ענין אין ערוך, שהרי התהוות היש בהכרח הוא שזהו בדרך אין ערוך שהרי הוא בבחי' התחדשות כו', אבל התהוות האור אינו מגלה ענין אין ערוך מאחר שאינו בבחי' התחדשות כו', וגם התפשטות מן העצם אינו בבחי' התחדשות ממש כו', וכמשנת"ל (ד"ה אנכי אנכי) דההתחדשות בזה הוא מה שהוא בבחי' אור אבל לא שהגילוי הוא בבחי' התחדשות כו' (רק האור מגלה איך שאין זולתך כי א"א להיות אור בלי מאור כו'), ובהתגלות ענין אין ערוך ע"י התהוות היש אנו יודעים שגם האור הוא בבחי' אין ערוך לגבי העצמות כו'. וכן בחי' כח מגלה שהאור הוא ג"כ גילוי רצוני וכפי הרצון באופן התגלות האור כן הוא ההתגלות כו', וגם כח בא בבחי' התחלקות והן אצבעות היד המחלקים את כח התנועה בכמה תנועות שונות כמו לכתוב ולצייר ולזרוק, שבכאו"א יש כמה תנועות שונות כמו בכל אות בפרט כו', משא"כ אור שהוא אור</p> <p class=bodytext>פשוט ואין בו התחלקות כו'. והיינו כמו שנת"ל פ' שכ"ז דבחי' חיצוניות המל' יש בה גוונים חיוור וסומק שהן בבחי' התחלקות, משא"כ בבחי' פנימיות המל' כו' וכ"ש בבחי' האור שלמעלה מבחי' המל' שאינו בבחי' התחלקות כו', והו"ע מה רבו מעשיך ה' שנתהוו ריבוי נבראים עד אין שיעור שזהו מבחי' התחלקות דבחי' חיצוניות המל' כו'. וגם באור אינו שייך כ"כ פנימיות וחיצוניות דלפי אופן המאור כך הוא האור כו', ויש אור גדול ואור קטן וכמו אור השמש ואור הלבנה ואור הנר שחלוקים זמ"ז והכל לפי אופן המאור כו', משא"כ כח יש בו פנימיות וחיצוניות וכמו לזרוק או להגבי' דבר קטן הוא בחיצוניות הכח, ובכדי להגבי' משא גדולה או לזרוק בכח נמשך פנימיות הכח כו', וגם שיש התלבשות כחות עליונים בזה וכמו לכתוב ולצייר מתלבש בזה הארת השכל ולזרוק הוא גילוי כח התנועה לבד כו'. וכמו"כ הכח האלקי בעולמות שבא בבחי' פנימיות וחיצוניות וכמו בעולמות אבי"ע בכלל שהן בחי' חיצוניות ופנימיות, וכן בכל עולם בפרט ובכל מדרי' פרטיות יש בזה חיצוניות ופנימיות כו' כידוע ומבו'</p> <p class=bodytext>במ"א. וגם יש התלבשות המדרי' זה בזה כו', שכל אלו ריבוי אופני המשכות אינו מובן כ"כ מענין האור כ"א מענין בחי' כח כו' (ובאצי' ענין התלבשות הספי' זב"ז הוא ע"י הכלים כו' וכמ"ש באגה"ק סי' ך' השתל' הספי' כו' מצד הכלים כו', ובשרשן הוא הצמצום הראשון כו' שע"י הצמצום מתעלם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרעז</div></p> <p class=bodytext>הפנימיות ונתגלה החיצוניות שעי"ז נעשה בהאור בחי' פנימיות וחיצוניות כו'. והענין הוא דהנה קודם הצמצום לא הי' הבדלה כלל בין הפנימיות והחיצוניות, והו"ע אור וחשך משתמשין בערבובי' דחשך היינו האור השייך אל העולמות וכמ"ש במ"א, והיו מעורבים יחד כו' (ולכאו' גם קודם הצמצום יש בחי' עצם האור והתפשטות וכמשנת"ל פ' ש"כ, הנה בחי' פנימיות וחיצוניות שבהאור הכל הוא בבחי' התפשטות האור כו', והרי גם בזה יש ב' מדרי' בחי' קודם עלות הרצון ובחי' עלות הרצון וכמשנת"ל בכ"ד, ובד"כ הוא בחי' י"ה ו"ה דבש' הוי' שלפני הצמצום כו', י"ל דזהו מפני שכללות הגילוי הוא גילוי רצוני, ומ"מ הי' בהחיצוניות ג"כ ריבוי גילוי אור כמו בהפנימיות כו'. ובכללות הענין צ"ל מפני שלפני הצמצום לא יש התחלקות מדרי' כלל וכלל, ובחי' קודם עלות הרצון ובחי' עלות הרצון אין זה במדרי' מחולקות כ"א הכל הוא התפשטות אור אחד כו', וגם בעקודים דאי' בע"ח שהאורות הן עשר והכלי אחת ומבו' בע"ח שער מול"מ פ"א שגם בהכלי הוא עשר בחי' ומ"מ היא כלי א' יעו"ש, ומבו' במ"א שזה ע"ד</p> <p class=bodytext>שא' במשנה פ"י דמנחות שנתות היו עושין בהין והיינו שהיא כלי א' שנחלקת לעשר כו', וכ"ש שכן הוא באוא"ס שלפני הצמצום שהכל הוא התפשטות אחת כו'), והיינו שהחיצוניות לא הי' ניכר כלל, וכמו עד"מ בהמשפיע כשמשכיל השכל לעצמו אינו ניכר אצלו כלל חיצוניות השכל השכל אל המקבל ואינו שייך פנימיות וחיצוניות דהכל הוא פנימיות השכל כו', וע"י הצמצום הוא שנעשה הבדלה בין הפנימיות והחיצוניות, והבדלה זו הוא בהאוא"ס שלפני הצמצום (עמשית"ל בענין רקיע המבדיל), שהרי נת"ל פשי"ד דאחר הצמצום חזר והאיר האור שהי' ממלא מקום החלל, והיינו שהאיר כללות האור שלפני הצמצום, ופנימיות האור הוא שנשאר בהעלם לגמרי וחיצוניות האור הוא שמאיר בבחי' מקיף (והוא בחי' העיגול הגדול כו'), וכמובן מהמשל דהשפעת השכל המבו' שם, הרי שע"י הצמצום נעשה בהאור הבדלה בין הפנימיות והחיצוניות שבו כו'. והנה בחי' פנימיות וחיצוניות שבהאור שבא בגילוי להאיר העולמות זהו ג"כ ע"י הצמצום כו', וכמו עד"מ אצל המשפיע הרי נמצא בחי' חיצוניות האור השייך אל העולמות בבחי' נקודה</p> <p class=bodytext>(והיינו לאחר שבא תחלה בבחי' מקיף כנ"ל), וה"ה מפרט את הפרטים של הנקודה שזהו בחי' התפשטות, אך זהו למעלה עדיין מכלי המקבל, כי זהו שהמשפיע מפרט הפרטים לפי החושים שלו, הגם שיש בזה השערה מחושי המקבל, מ"מ מפני הקירוב אל העצמות של המשפיע ה"ז עדיין לפ"ע המשפיע לא לפ"ע המקבל, וע"כ צ"ל עוד צמצום שתהי' ההשפעה לפ"ע המקבל כו', הרי שיש באור זה ב' מדרי' היינו מה שלפ"ע המשפיע ומה שלפ"ע המקבל. וכ"ז הוא בחיצוניות האור דבזה שייך ב' המדרי' לפ"ע המקבל ולפ"ע המשפיע שזהו בחי' פנימיות וחיצוניות, אבל בפנימיות האור ממש היינו שלגבי המשפיע עצמו אינו שייך כ"ז, וכ"ז הוא שנעשה ע"י הצמצום של המשפיע שצמצם אורו להיות בחי' אור השייך אל המקבל שעי"ז הוא ההבדלה כללית וההבדלות פרטיות בהאור כו' (ועיקר ההבדלות פרטיות הוא ע"י נקודת הרשימו שהיא כדוגמת כלי שמתעלם פנימיות האור (היינו הפנימיות שבחיצוניות) ומתגלה חיצוניות האור כו'). ושרש ענין פנימיות וחיצוניות בהאור הוא מפני שגילוי האור הוא גילוי רצוני וה"ז כמו קדמו ההעדר שהוא כמו צמצום כו', והיינו שע"י הצמצום וע"י אמצעות הכלים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרעח</div></p> <p class=bodytext>נעשה בהאור בחי' פנימיות וחיצוניות כו'). והנה מה שבבחי' כח דוקא יש כל הענינים הנ"ל זהו לפי שבא בבחי' העלם בעצם מהותו כו', אבל זהו דוקא שמגלה לנו גדלות הא"ס וכל הענינים הנ"ל. וזהו אלקי ל' כח שמורה על האור האלקי שבא בבחי' כח הפועל בנפעל להוות מהות ומציאות הנבראים בבחי' התחדשות ממש שיש בזה יתרון מעלה כו' כנ"ל (ובזה דוקא בא כח העצמות שהוא לבדו בכחו ויכלתו להוות כו'), ומורה על כל הענינים הנ"ל.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וגם שבזה ניכר יותר גדלות ה', וזהו גדול ה' כו' בעיר אלקינו, דההתהוות היא מש' הוי' ע"י ש' אלקים (והוי' הוא אח"פ ונתהוו ריבוי נבראים ע"י ש' אלקים והריבוי עד אין שיעור, איך דאחדות וריבוי אינם הפכים דהוי' ואלקים כולא חד). וגם כח הוא המשכה ברצון, וכפי הרצון כך היא הפעולה, ומזה נודע שגם האור הוא גילוי רצוני. גם כח בא בבחי' התחלקות ושייך בזה פנימיות וחיצוניות וממילא שייך התלבשות זב"ז. ופו"ח בהאור הוא ע"י הכלים, ובשרשו ע"י הצמצום שנעשה הבדלה בין פו"ח בהאוא"ס שלפני הצמצום, וגם פו"ח בהאור המתגלה, וש"ע פו"ח בהאור הוא מפני שהוא גילוי רצוני, וכ"ז בבחי' כח מפני שהוא העלם.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>של)</span> אמנם אלקי הוא ג"כ ל' אלקות דהיינו שאינו דומה ענין כח למעלה לכח למטה, דלמטה הרי כח היד הזורק והפועל והעושה הוא נפרד מן האדם, משא"כ למעלה הרי כח ההתהוות בפועל אינו נפרד ח"ו, ועז"א המחדש בטובו בכי"ו תמיד מע"ב שהכח האלקי מתחדש תמיד ממקורו והו"ע ההתחדשות שמתחדש תמיד ממקורו כו' וכמ"ש במ"א באורך. וגם ענין כח באדם הרי פועל בו שינוי שמתייגע ע"י הפעולה שפועל וצריך לנוח להבריא א"ע, משא"כ למעלה הרי אני ה' לא שניתי שאין הבריאה פועל שום שינוי ח"ו, וכמא' אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא משנבה"ע כו', וכמא' לא בעמל ויגיעה ברא הקב"ה את עולמו כו' ועכ"ז מורה יותר ענין האור שהוא דבוק במקורו ואין פועל שינוי כלל כו' כידוע וכמשנת"ל (ד"ה שופטים הא'), וכמו"כ הוא בבחי' כח שהוא בבחי' דביקות (בדרך התחדשות כו') וכמשי"ת ואינו פועל שינוי כו'. וזהו אלקי ל' אלקות דבחי' כח למעלה הוא כח אלקי שלמעלה מהשגת האדם שאינו כמו כח למטה, כ"א חיות שמהווה ממש מציאות הנבראים ובא בהם בבחי' התלבשות כח הפועל בהנפעל ובבחי'</p> <p class=bodytext>התחלקות כו', ומ"מ ה"ז אלקות שדבוק במקורו ואין עושה שינוי כו' (וי"ל שגם בו אין שום שינוי גם בבחי' כחות הפרטים, וכנ"ל פ' שכ"ב במשל שהכחות הפועלים הם רק שמצטיירים כפי הפעולה ובעצם מהותם הן פשוטים שהכל הוא בא מהכח התנועה הפשוט כו', שזהו ג"כ שאינו כמו העלם וגילוי שזהו שישנם פרטים ממש וכמו פרטי עניני השכלים ה"ה פרטים ממש לא ציורים לבד כ"א בעצם מהותם המה שכליים פרטים וסברות מובדלות, ונמצאים כלולים במקורם בהעלם שזהו כלל ופרט כו', אבל הכחות הפרטים והכח הכללי אין זה בדרך כלל ופרט כ"א מה שממנו נמצאים כחות רבים (דבזה יש לו התדמות לענין עצם והתפשטות כמשנת"ל), וממילא כל הכחות המה פשוטים בעצם מהותם רק שבאים בבחי' ציור לפי אופן הפעולה הפרטיות כו', וא"כ מובן שגם בבחי' הכח אפי' הכחות פרטים אין בזה שינוי כו', ומ"ש במ"א דבכח יש שינוי זהו בחי' כח שמבחי' כלים דבי"ע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרעט</div></p> <p class=bodytext>שהן בחי' נברא כו' וכמ"ש במ"א), וזהו דאלקי הוא ל' כח וגם ל' אלקות להורות שיש בזה ב' המעלות דבחי' כח ובחי' אור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ולקחתם לכם פרי עץ כו', דהנה הד' מינים אלו ה"ה מורים על האחדות כו', דעם היותם דברים גשמים שהן בבחי' יש וגם הן בבחי' התחלקות כו', ומ"מ ה"ה ג"כ בבחי' אחדות, דלולב כפת כתי' שעליו כפותין דעם היותן מחולקים זמ"ז מ"מ הם כפותין באחדות זע"ז כו', ואתרוג דר באילנו משנה לשנה וסובל שינוי האוירים דהד' תקופות כו', והדס תלתא בחד קינא וערבה שגדילים באחוה כו', הרי כולם הם בבחי' אחדות כו', וזה מורה למעלה שהאחדות והריבוי אינם הפכים זמ"ז כו'. והענין הוא לקיחת הד' מינים הוא כעין אמצעי בין העבודה דר"ה ויוהכ"פ להעבודה דכל השנה, דהנה העבודה דר"ה ויוה"כ הוא בהכחות עצמיים שבנפש, וכמו הקבעומ"ש דר"ה שהוא בהתגלות עצם הנפש וכן התשו' דיוה"כ הוא בהזזה עצמיות כו', ושם הכל הוא בבחי' אחדות כו', וכמשנת"ל ס"פ שכ"ז דבכחות הנעלמים בחי' חו"ג שבהם הם בבחי' אחדות כו', וכן כללות הנשמות מצד עצם נפשם הם בבחי' אחדות וכמ"ש בסש"ב שהנפשות מתאימות המה כו', וזהו מ"ש בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל דקאי על ר"ה</p> <p class=bodytext>שכולם הם בבחי' אחדות מצד עצם נפשם כו'. אך העבודה דכל השנה דויעקב הלך לדרכו היא בכחות הגלוים דמוח ולב שהן בבחי' התחלקות כו', הן ההשגה היא בבחי' הגבלה והתחלקות בריבוי פרטים כו' (וגם אין דיעותיהן שוות כו'), והן בהתעוררות אהוי"ר שהן לפי אופן ההשגה וההתבוננות כו', וגם הן מדות מורגשות וכתי' לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו שבזה יכול להיות אחיזה כו', והרי צ"ל אהוי"ר בהתגלות הלב דוקא מפני שזה דוקא סיבה לקיום המצות, וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב ש' הוי' וחפץ לדבקה בו כו' דאהבה מקור לרמ"ח מ"ע ויראה מקור לשס"ה ל"ת כו', ומבו' במ"א דגם בהתגלות המדות צ"ל המוחין בבחי' מקיף על המדה והיינו שההתבוננות מרחף על המדה בכדי שלא תהי' במורגש כו', ומ"מ אין זה בסדר והדרגה דמוחין ומדות כו', דכמו שהן בסדר והדרגה הרי התגלות המדה הוא בהתעלמות אור המוחין כו' כנודע, ובכדי שיהי' הכחות בלתי מורגשים ויהיו בבחי' התאחדות הוא ע"י ההמשכה מהכחות עצמיים כו' (והיינו שיהי' בבחי' ביטול בעצם מהותם כו', וע"ד המבו' במ"א</p> <p class=bodytext>בענין התמימות שבכל הכחות מבחי' התמימות שברצון כו'). וזהו ע"י הד' מינים שבלולב שהן בבחי' התחלקות וגם בבחי' אחדות כנ"ל, עי"ז הוא ההמשכה מבחי' כחות עצמיים שמאיר גם בהכחות הגלוים כו'. וזהו ולקחתם לכם בפנימיות כו', דבר"ה ויוהכ"פ התגלות כחות העצמיים שהן בחי' מקיפים שבנפש, וע"י הד' מינים נמשכים בפנימיות והיינו הגילוי בכחות הגלוים כו', וע"כ נבחרו אלו הד' מינים דוקא מפני שבהם התחברות ב' הענינים כו'. וזהו ולקחתם לכם כו' פרי עץ הדר כו' להיות הגילוי בבחי' הפנימיות, והיינו שגם בכחות הגלוים בחי' ויעקב הלך לדרכו יהי' גילוי בחי' הכחות עצמיים שיהי' בהם בחי' הביטול והאחדות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ואלקי ג"כ ל' אלקות היינו שהכח אינו נפרד שמתחדש תמיד ממקורו, ואינו עושה שינוי, וגם בהכח האלקי לא יש שינוי (רק בכח שמבחי'</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרפ</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>כלים</span> דבי"ע שייך שינוי), וזהו אלקי אלקות, וזהו ולקחתם לכם, ד"מ שבלולב עם היותם גשמיים ה"ה בבחי' אחדות, והוא אחדות וריבוי כא', והנה העבודה דר"ה ויו"כ הוא בעצם הנשמה, דשם הוא בחי' האחדות, ועבודה דכל השנה בטו"ד שהוא בבחי' התחלקות, ובכדי שיהי' בלתי מורגש זהו ע"י ד"מ שבלולב.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>