המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ בראשית, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/8/index.htm">בס"ד. ש"פ בראשית, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ בראשית, העת"ר</h3><div class=pageno>תרצו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>בראשית</span> ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו כו', וצ"ל מאחר שאומר ברא אלקים את השמים ואת הארץ איך אומר אח"כ והארץ היתה תהו, דתהו היינו שאינו דבר מה וכמו מאפס ותהו נחשבו והיינו שאינו דבר ומציאות, והלא ברא אלקים את השמים כו'. גם צ"ל הלא אח"כ נא' בריאת השמים באומרו יהי רקיע ויעש אלקים את הרקיע ומה"ע ברא אלקים את השמים ואה"א כו'. והנה בגמ' סוכה דמ"ט ע"א אי' שיתין משימ"ב נבראו שנא' חמוקי יריכיך כו', תנא דבי ר"י בראשית א"ת בראשית אלא ברא שית, וצ"ל מהו השיתין לבראשית ברא אלקים דדריש בראשית ברא שית. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דאלקי המלך זהו כח האלקי שבא בבחי' כח הפועל בנפעל להוות הנבראים כו', ובכדי שיהי' בחי' אלקי המלך זהו ע"י גבורות וצמצומים וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו שהן הגבו' לצורך בנינה כו' ונת' שיש בזה ב' צמצומים הא' להעלים ולהסתיר פנימיות ועצמות האור שנשאר בחי' חיצוניות האור לבד כו', והב' שגם חיצוניות בא בבחי' אותיות וצירופים שהן מעלימים ומסתירים ג"כ על האור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שלט)</span> וזהו מ"ש ארוממך אלקי המלך דבחי' אלקי המלך שזהו בחי' מל' היורדת</p> <p class=bodytext>לבי"ע שזהו דוקא ע"י בחי' צמצום והעלם האור עד שיכול להיות מקור למציאות יש כו', צריכים לרומם בבחי' רוממות הא"ס כו'. וי"ל ע"ד מ"ש ותקם את דבריך להקים ולרומם בחי' דבור העליון במל', שהרי בחי' פנימיות המל' היא למעלה באצי' כנ"ל, ובד"כ זהו בחי' כתר מל' הדבוק בז"א כו', והט"ס</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרצז</div></p> <p class=bodytext>דמל' ירדו למטה כו', וזהו ותקם את דברך להעלות הט"ס למעלה בבחי' אצי' ועוד למעלה יותר בבחי' עצמות א"ס שזהו בחי' הרוממות כו', דהנה בחי' הרוממות הוא בחי' אוא"ס הסוכ"ע היינו מה שלמעלה מסדר השתל' דהיינו מה שמובדל ומרומם מן העולמות כו', דסדר השתל' הוא בבחי' או"פ שבא בבחי' התלבשות הרי אינו בבחי' הבדלה כו', ועם היות שאצי' בכלל נק' בחי' סובב לגבי בי"ע היינו לפי שאצי' מובדל בערך מבי"ע שהן בחי' יש ואצי' הוא אלקות ממש כו', ואלקות ומציאות יש הלא מובדלים זמ"ז לגמרי כו', והאור דאצי' הוא גילוי הארה ממש מאוא"ס המאציל הבא בבחי' גילוי מההעלם שלא ע"י הפסק והעלם שהוא בחי' גילוי אור ממש, שלא יש בחי' גילוי כזה בבי"ע כלל שגם אור הנשמה דבי"ע שזהו בחי' אצי' שבבי"ע הוא רק מבחי' הכלים דאצי' שנעשים נר"ן לבי"ע כו', וכמ"ש בע"ח שער פו"ח ד"ח שאין הכלים נעשים אורות לבד מאצי' לבי"ע שהכלים דאצי' אורות לבי"ע, אבל האורות דאצי' אינם מאירים בבי"ע כו', וכידוע שהארת הקו מסתיים במל' דאצי' ואינו מאיר בבי"ע כו'. והנה בחי' יושר דא"ק</p> <p class=bodytext>נמשך בכל העולמות עד תחתית העשי' דרגלי א"ק מסתיים בעשי' כו' אך זהו בהעלם כו', דהנה בחי' א"ק הוא בחי' אור כללי שכולל כללות ההשתל' דכל מה שנתהווה הכל הוא כלול בבחי' א"ק שנתהווה שם הכל, אך הם שלא בבחי' מציאות כלל באופן דעם היות דהכל נתהווה בא"ק ה"ז עצם אחד פשוט ממש כו' (ועמשנת"ל פ' קס"ו), ואח"כ נמשך בחי' היושר דא"ק בכל העולמות והוא בבחי' העלם כו', אבל אצי' ה"ז בחי' גילוי אור שה"ה הפרשת הארה מאוא"ס המאציל כו', וע"כ הגילוי הוא רק באצי' לא בבי"ע כו'. והגם דבכלים דאצי' כמו שירדו לבי"ע יש בהם ג"כ בחי' האור, שהרי הארת הקו שהי' מאיר בכלים די"ס דמל' בקע הפרסא עמהם ומאיר בהם בבי"ע כמו באצי' ממש כו' כמ"ש באגה"ק סי' ך'. הנה לבד זאת שי"ל שזהו רק הארת הקו שבכלים דמל' שאין זה כמו האורות דאצי' ממש, וכידוע דבחי' ז"א הוא סוף עולם הא"ס ובחי' מל' היא שרש ומקור בי"ע שבאצי', דהארת הקו שבמל' הוא בבחי' הארה דהארה שהיא הארה נבדלת כו', וכמ"ש במ"א בענין שהמל' נק' מראה כו', ורק כאשר זו"נ הן שוין בקומתן די"ל שמאיר</p> <p class=bodytext>האור במל' כמו בז"א כו' וכמ"ש בתו"א פ' תרומה בל' אדמו"ר נ"ע, והיינו משנת"ל פ' שכ"ד שהמל' היא ג"כ בבחי' אספה"מ כו'. אבל בבחי' מל' היורדת לבי"ע משמע בע"ח שגם באצי' מתמעט פרצופה לצורך הירידה בבי"ע כו', וז"ע לכי ומעטי א"ע היינו גם בהיותה באצי' נעשה בה המיעוט בכדי שתהי' הירידה בבי"ע כו', וא"כ י"ל דהארת הקו בזה הוא בחי' הארה דהארה לבד כו', שהרי גם בע"ס דאצי' נת"ל באורך מפ' קמ"ה ואילך שיש הפרש בהעו"ע דע"ס שלצורך אצי' ולצורך בי"ע כו', וכ"ש בבחי' מל' שיש בזה הפרש גדול כו', די"ל שגם בזה שמל' נעשה בבחי' נר"ן לבי"ע אין זה כמו שהיא במדרי' האצי' כו', וגם הרי אומר ומאיר בהם בבי"ע דהיינו בבחי' הכלים די"ס דמל' לא שמאיר האור בבי"ע רק בבחי' הכלים דמל' (דאל"כ לא היו הכלים בבחי' אור ונשמה לבי"ע שהרי כלים בלי אורות ה"ה כגופא בלא נשמתא כו', וע"כ בהכרח לומר שגם כמו שהן בבי"ע מאיר בהם האור שעי"ז הן בבחי' אור וחיות לבי"ע כו') אבל לא שהאור מאיר בבי"ע כו', וכמ"ש במ"א דגם בחי' אור הנשמה אינו בבחי' גילוי ממש בכלים דבי"ע, וכמו נשמת האדם שידוע רק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרחצ</div></p> <p class=bodytext>מציאותה כו' וכ"ש בחי' הארת הקו שבהם כו'. הנה לבד הנ"ל י"ל דבחי' האורות והכלים דאצי' כאשר בקעו את הפרסא אינו כמו באצי' ממש, וכמ"ש בע"ח שעמ"ז פ"א בענין נקודת המל' שבקעה ושברה את הפרסא כו', והקשה למה נק' ראש הבריאה שהרי זהו נקודת המל' דאצי' כו', ותי' דמה שאמרנו דנקודה זו היא אור האצי' זהו בערך הבריאה אבל ודאי אין לה ערך עם האצי' כו', דיש שינוי גדול מז"א לנוק' אפי' בהיותה שלמה בפרצופה כו', וא"כ כאשר תתמעט מפרצופה כו' ואח"כ תצטרך לבקוע מסך הברי' בכדי לירד ובכח בקיעה ההיא ודאי שנתמעטה יותר ואח"כ בהכנסה בברי' מתמעטת יותר כו', ומזה מובן שבודאי אינו דומה האור כמו שהוא באצי' וכמו שבקע את הפרסא כו', שהרי גם אורות עצמיים כשבאים בדרך בקיעה נת"ל פ' רע"א שמתעלם האור, דעם היות שהוא בחי' אור עצמי מ"מ ה"ז מתעלם ע"י הבקיעה שאינו בבחי' גילוי ממש כו', וכמשנת"ל פ' ער"ב בענין הנשמות וכן הוא בתורה וכן בכל אורות עצמיים כמו האור דשם מ"ה כו', וביותר שהוא כן בבחי' המל' דכאשר בקעה את הפרסא אינה כמו באצי' כו', וכ"ש</p> <p class=bodytext>שהמדרי' שלמעלה מהמל' שמובדלים בערך מבי"ע כו', וזהו שאצי' נמשל לאש כמ"ש כי ה' אלקיך אש אכלה כו' דכמו שהאש אינו מתערב ומתחבר עם היסודות כמו אצי' אינו מתערב ומתחבר עם בי"ע כו'. ומ"מ כ"ז הוא בחי' הבדלת המעלה לבד כו', דמאחר דכללות אור האצי' הוא האור שבא בבחי' מדידה והגבלה לפ"ע העולמות וכל ענינו הוא להאיר העולמות כו', הרי כללות האור הוא בבחי' שייכות אל העולמות כו', והרי באמת כל סדר ההשתל' דע"ס הוא בבחי' ממוצע בין אוא"ס לעולמות הנבראים שע"י סדר והמשכת האור ממדרי' למדרי' יהי' באפשר להיות התהוות הנבראים וגם שעי"ז יהי' גילוי אלקות בעולמות כו', וכידוע בענין אצילות רוחו של משה שעי"ז יהי' באפשר להיות ההשפעה אל העם, וכמ"ש וירדתי ואצלתי אוריד ואמשיך בחי' שלך למטה ממדריגתך בכדי שהזקנים יהיו בערך להשפיע כו', וכמו"כ הוא כללות ענין האצי' בכדי שיוכל להיות ההשפעה לבי"ע כו', וזהו"ע השתל' הע"ס שהוא הבאת והמשכת האור הן שיוכל להיות התהוות הנבראים והן שיהי' בהם גילוי אלקות, שז"ע ש' הוי' דאצי' שהוא סדר המשכת האור</p> <p class=bodytext>ע"י הד' אותיות צמצום והתפשטות כו' בכדי שיוכל להיות הגילוי בבי"ע כו', וע"כ הגם שהנבראים אינם בערך האצי' שיאיר בהם אור האצי' כמו שהוא כו', מ"מ אין האור דאצי' בבחי' הבדלה לגמרי מבי"ע בבחי' הבדלה עצמיות כ"א בבחי' הבדלת המעלה כו' (וזהו שאצי' נק' עליון דעליון ותחתון הוא שיש להם שייכות זל"ז כו', דעם היות שהתחתון אינו יכול לקבל אור העליון כמו שהוא מ"מ יש להם שייכות זל"ז כו').</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו ארוממך אלקי המלך ע"ד ותקם את דבריך לקומם בחי' חיצוניות המל' היורד בבי"ע בבחי' רוממות הא"ס. דהנה אצי' מובדל מבי"ע מפני שהוא גילוי הארה ממש מאוא"ס בבחי' גילוי, וע"כ הוא רק באצי' (ויושר דא"ק מסתיים בעשי' ה"ה העלם) וכלים דאצי' נעשים אורות בבי"ע, ומאיר בהם גם האור (ולכך ה"ה בחי' חיות לבי"ע), היינו האור שבמל' די"ל דגם באצי' הוא רק הארה דהארה (וכ"ש מה שלצורך בי"ע), ומאיר רק בהם לא בבי"ע שגם אור הנשמה אינה בבחי' גילוי המהות, וגם כשבוקעת הפרסא אינה כלל כמו</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תרצט</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>באצי'</span>, ומ"מ ה"ז רק הבדלת הערך שהרי כללות האצי' הוא בחי' ממוצע, הן בההתהוות והן בהגילוי בבי"ע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שמ)</span> אמנם בחי' כתר מל' הוא בחי' רוממות שמובדל בערך מבי"ע בבחי' הבדלה עצמיות כו', הגם דבחי' המל' בכלל הוא בבחי' קירוב לבי"ע יותר מע"ס דאצי' כו' (דז"ע ההשתל' דע"ס בכדי שבחי' האין דמל' יהי' בבחי' קירוב הערך לבי"ע להיות בבחי' מקור ליש כו', והיינו להיות בבחי' רצון להוות בי"ע כו' וכמ"ש במ"א ונת"ל פ' שכ"ח), מ"מ בחי' כתר מל' הגם שזהו באמת עיקר המקור להתהוות מציאות היש כו' ה"ז מ"מ בבחי' רוממות והבדלה מבי"ע להיות דכתר עליון איהו כתר מל' וכידוע דהשתל' הכתרים זה מזה כו', דיש שייכות לבחי' כתר מל' לכתר דאצי' יותר מיש שייכות בחי' החכ' לכתר, לפי שחכ' הוא בחי' או"פ בעצם וכתר הוא בחי' או"מ כו', ומש"א איהו כתר המל' לפי שההשתל' בבחי' הכתרים אינו כמו השתל' עו"ע שהעלול אינו מהות העילה רק התפשטות הארה ממנו (או שהוא מהות אחר כו'), משא"כ בבחי' הכתרים המדרי' שלמטה היא מהות המדרי' העליונה כו', וכמשנת"ל באורך בענין המקיפים כללים ופרטים שהן הכל מהות אחד כו'. וע"כ בחי' כתר מל' הוא בחי' רוממות לגבי בי"ע</p> <p class=bodytext>כו', רק שבחי' הרוממות דכתר מל' הו"ע רוממות הטבע כו', וענין רוממות זו היא כי הנה הטבע המוטבע בבריאה הנה זהו מאין ליש היינו מה שנתהווה ליש ודבר מאפס המוחלט, והכח דאין זה להוות מציאות היש הוא מפני כי שרשו הוא מאין דכתר המהווה מציאות היש דחכ' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא כו', וכמו שכח הצומח הוא בארץ דוקא לא בשמים הגם ששמים לרום כו', וזהו מפני שנעוץ תחב"ס דוקא כו', כמו"כ כח ההתהוות הוא במל' דוקא לפי שבה דוקא הוא נעיצת התחלה כו', ולכן כמו שבתחלתן האין דכתר ממציא מציאות היש דחכ' להיות בחי' חכים כו' כן האין דמל' מהווה היש דבי"ע כו' (והוא כח ההתהוות שבבחי' ריחוק כו' וכמשנת"ל פ' שכ"ד). והנה אין ואני הם אותיות א', ואני פי' עצמותו ומהותו מה דלא אתרמיז בשם כו', וכענין אני הוי' שפי' אני הוא עצומ"ה הוא הנק' הוי' כו' (דש' הוי' הוא קריאה והמשכה מבחי' אני כו' וכמו לך נאה לקרות הוי' דהיינו שקרא והמשיך את הש' הוי' כו' וכמ"ש במ"א, ואומר ע"ז אני הוי' לפי שש' הוי' דבוק בהעצמות כו'), ופי' אני הוי' היינו בחי' העצמות</p> <p class=bodytext>שנושא וסובל על עצמו כבי' ש' העצם דש' הוי' (ופי' שם העצם הוא עצם האור לא עצם העצמות כו'), והוא בחי' אוא"ס יש האמיתי שממנו נמשך ב' בחי' האין הנ"ל הא' להאציל הנאצלים והב' להוות הנבראים דבי"ע כו', ולכן כמו שיש בחי' האין כמו שהוא בבחי' אני שהגם ששם הוא בטל בתכלית כידוע בהמשל דזיו השמש בשמש כו', מ"מ הזיו שם בתוקף יותר מכמו שהוא זורח על הארץ ברחוק מהשמש כו', כמו"כ יובן שהאין של היש כמו שהוא כלול בבחי' אני אם כי הוא בטל בתכלית עד שאינו עולה בשם כלל גם להקרא בשם אין כו' (היינו בבחי' אין המקור ליש כו', ואפשר שגם בזה שייך לומר שהוא בבחי' אפס שלמעלה מבחי' אין כו'), ומ"מ ה"ה שם בבחי' תוקף יותר הרבה מכמו היותו אח"כ בחי' אין להוות היש דבי"ע כו', שלכן נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו', שהוא מפני שהאין הזה הוא מבחי' האני כו' (היינו כמו שהוא כלול בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תש</div></p> <p class=bodytext>האני כו', וכמ"ש במ"א הצמאה דה' צמאה לעלות לשרשה כו'). והנה כשם שיש בחי' אין בהיותו כלול באני כן יש בחי' אני גם בהאין, שהרי האין הוא הארה מהמאור בחי' אני כו' (וכן מבו' בבי' מאה"ז דפ' חיי שרה קוב"ה דאתכלל כו' ברזא דמאה ברכאין, שהו"ע מאה שנה שנא' גבי שרה דמספר מאה הוא בא"א, ונא' בהם שנה ל' יחיד שזהו מפני בחי' עתיק שנק' חד ולא בחושבן שנמצא באריך דמשו"ז גם אריך בבחי' יחיד כו', ושם מבו' הטעם להיותם ב' מדרי' שבממוצע כו', וכאן מבאר להיותו הארה מבחי' אני כו', ועם היות דמל' הרי בא בבחי' הבדלה ממקורה לא בבחי' דביקות בהעצם כו', הנה באמת גם בחי' עתיק ואריך הן מובדלים זמ"ז, וכנודע דאריך אין זה בחי' התפשטות מבחי' עתיק רק שנמצא מבחי' עתיק, וכידוע במשל המתורגמן דמה שמשפיע להעם זהו מה שנמצא אצלו ממה שמקבל השפעת הרב לעצמו כו' (ועמשנת"ל פ' קצ"ו), ומ"מ נמצא מבחי' עתיק באריך כו', וכמו"כ יתכן לומר כן בבחי' מל' כו', וביותר דכ"ע איהו כתר מל' כו' כנ"ל). וזהו שהמל' נק' ג"כ אני מפני שיש בזה בחי' אני כו', וז"ע</p> <p class=bodytext>רוממות הטבע היינו בחי' אני שבהאין דמל', דמזה הוא הניסים שמלובשים בדרכי הטבע שהנס בעצם הוא למעלה מהטבע, ויש ניסים שאינם מלובשים בטבע היינו שהטבע מתבטל בזה לגמרי כו', וניסים המלובשים בטבע הוא שהסיבה לזה הוא ע"י לבושי הטבע, אבל עצם הנס הוא למעלה מהטבע כו', וזהו שנס הוא ל' הגבהה ורוממות כו' והיינו שזהו מבחי' אני, רק להיותו מבחי' אני שבאין שהאין הוא מקור הטבע ע"כ הוא נס המלובש בטבע כו', וזהו בחי' הרוממות שבמל' היינו בחי' אני שבאין כו'. וגם י"ל דבחי' האין דמל' הוא בחי' רוממות הטבע (דב' בחי' אני ואין זהו כמו ב' המדרי' שבכתר בחי' עתיק ואריך כו'), דעם היות שהוא האין המקור ליש ה"ז בבחי' הבדלה וריחוק כו' (דכח הפועל בנפעל הוא בחי' חיצוניות המל' כנ"ל פ' שכ"ח), דיש לומר שגם מזה יכול להיות נסים, שהרי נת"ל פ' שכ"ד ושכ"ח דמה שנתהווה מזה בנבראים הוא התהוות הצורה והו"ע הביטול שבהם כו', והביטול הזה הו"ע מ"ש והחכ' תעוז לחכם כו' שהוא בחי' ביטול עצמי כו' וכמשנת"ל פ"ו, וא"כ מאחר שמזה אינו התהוות מציאות הנבראים</p> <p class=bodytext>כ"א אדרבא הביטול שלהם ובחי' ביטול עצמי כו', וא"כ מובן שיכול להיות מבחי' ומדרי' זו גם ענין הניסים כו'. ע"כ זהו בחי' רוממות שמובדל בערך מבי"ע, וז"ע ותקם את דבריך להקים ולרומם בחי' דבר ה' היינו בחי' חיצוניות המל' שירדה לבי"ע לרוממה בבחי' רוממות המל' דהיינו בחי' כתר מל' שהוא כתר עליון שנעשה העלי' בבחי' רוממות הא"ס שלמעלה מאצי' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם כתר מל' היא בבחי' הבדלה עצמיות מבי"ע, הגם שזהו הרצון להוות הרי מ"מ השתל' הכתרים זמ"ז, וכ"ע איהו כתר מל' אותו המהות, והוא בחי' רוממות הטבע, דאין דמל' שרשו מאין דכתר, אין או' אני בחי' עצמות א"ס, ויש אין כלול באני כזיו השמש בשמש, וכמו"כ יש אני באין (וכמו עתיק באריך דמשו"ז נא' באריך שנה ל' יחיד), וזהו רוממות הטבע להיות מזה ניסים נסתרים, וי"ל דגם בחי' אין (אני ואין כמו עתיק ואריך) הוא בחי' רוממות להיות ניסים, וזהו לרומם בחי' הדבור עליון ברוממות המל' שהיא בעלי' בבחי' רוממות הא"ס.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>שמא)</span> ולהבין מה"ע הקימה הנה בזהר פ' תצוה דקפ"ג רע"א אי' בכל זמנא דאעיל ב"נ לאינון יומין עילאין בין בצלותא בין בשבחא איצטריך לקיימא על רגלוי, ירכין וגופא כחדא תמן, ירכין וגופא לקיימא כדכורא דקיימא בחילי' ולא כנוקבא דאורחאה למיתב, הרי דעמידה היא בעלמא דדכורא עד"מ האיש לפי שהוא בעל גבורה וכח לכך יכול לעמוד על רגליו כו'. וההפרש בין ישיבה לעמידה הוא בג' דברים, הא' שבישיבה הגוף והרגלים אינם במדרי' אחת שהגוף יושב על הכסא והרגלים הם למטה, משא"כ בעמידה הגוף והרגלים הם במדרי' אחת וז"ש בזהר ירכין וגופא כחדא תמן, הב' שבישיבה הראש נשפל למטה ובעמידה הראש מוגבה קומתו למעלה, הג' שבישיבה הרגלים מוגבהים מן הארץ (והוא השרפרף שתחת הרגלים), אבל בעמידה הרגלים נוגעים ועומדים בארץ. והנמשל מזה יובן בעבודת ה' דק"ש היא צלותא דמיושב וכמ"ש ממושבותיכם תביאו לחם תנופה דקאי על ק"ש, ואי' בכתהאריז"ל שזהו בהיותינו בעולם הבריאה כו', ושמו"ע היא צלותא דעמידה והוא באצי' כו'. והענין הוא דהנה כתיב והוא יושב פתח האהל</p> <p class=bodytext>ופי' והוא ע"ד מ"ש ועבד הלוי הוא דעבודת הלוים הי' בשירה ובזמרה לעורר התפעלות המדות שבלב בהתגלות כו', ואין אומרים שירה אלא על היין, יין הוא בחי' בינה כנודע והיא ההתבוננות להיות התעוררות המדות כו', והיינו כשמתבונן בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות דמה רבו מעשיך ה' ומה גדלו מעשיך והן ריבוי הנבראים וגדולי הנבראים, ובכאו"א יש אור וחיות פרטי המהווה ומחי' אותו והכל נעשה במאמר וברוח פיו ית', ברוך שאמר והי' העולם דבאמירה א' נבראו העולמות כו', ובזה הוא אריכות ההתבוננות דפסוד"ז בגדולת ה' כו', ועי"ז מתפעל בלבו על אלקות ולהיות בבחי' קירוב ודביקות באלקות כו', ואח"כ בק"ש בה' אחד איך שהוא אחד בשמים ובארץ וד"ר העולם דהיינו אפי' בהשתל' שמים וארץ רוחניים וגשמיים כו' הכל מתאחד ביחודו ית' כו', ויחוד זה הוא בהאוא"ס שבבחי' שייכות עכ"פ אל העולמות כו', דבעצמות א"ס שאינו בגדר העולמות אינו שייך לומר אחד ג"כ כי הוא יחיד ומיוחד בתכלית כו', וכידוע ההפרש בין אחד ליחיד דאחד הוא התאחדות הפרטים, ויחיד הוא בחי' יחיד בעצם</p> <p class=bodytext>כו', וזהו דעצמות א"ס הוא בחי' יחיד ממש כו', אך בהאוא"ס שהוא בבחי' שייכות אל העולמות (דהיינו בחי' אוא"ס הסוכ"ע כו') שייך ענין אחד שכל מה שנתהווה הכל בטל ומיוחד הן ו"ק הרוחניים הן ו"ק הגשמיים ה"ה בטלים בתכלית דכולא קמי' כלא חשיב כו', וכל מציאות המקום דו"ק מעלה ומטה וכן מציאות הזמן הוא רק מצד הארתו ית' שבא בריבוי צמצומים והעלמות (דהיינו בחי' כח הפועל בנפעל שנת"ל שכן הוא עד רום המעלות גם בהתהוות בחי' מקום וזמן דאצי' כו'), אבל לגבי עצמות הכל בטל ומיוחד בתכלית כו', ומציאות הנבראים הוא רק מה שאוא"ס נותן להם ערך ומציאות שאין זה בחי' מציאות כו', וג"ז שייך רק בהאוא"ס השייך אל העולמות דבעצמות אוא"ס אינו שייך גם נתינת ערך כו', רק בהאוא"ס השייך לעולמות הו"ע נתינת ערך להעולמות שאין זה שהן בבחי' מציאות כו' וכמשנת"ל פ' רל"ה. וכאשר יתבונן היטב בדברים האלה ויהיו נקבעים בלבו באמת אזי לא יחפוץ חפץ ורצון אחר זולתו ית' וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', וכמ"ש כלה שארי ולבבי כו' להיות בטל אליו ית' לדבקה בו לבדו ית' כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשב</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וענין הקימה הנה בזהר לקיימא על רגלי' ירכין וגופא כחדא, ב' הראש מוגבה, ג' שהרגלים נוגעים בארץ, דהנה ק"ש היא צלותא דמיושב, ההתבוננות בגדולת ה' בהתהוות, וה' אחד שהכל בטל, והיינו באוא"ס השייך אל העולמות, ורק שהאוא"ס נותן להם ערך, ועי"ז כלה שארי לדבקה בו לבדו ית'.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שמב)</span> והנה ידוע דבהד' תיקונא שכינתא מטה שולחן כסא ומנורה הכסא הוא ק"ש שזהו התפעלות המדות הבא ע"י השגה כו', כי המדות נק' כסא וכמ"ש השמים כסאי שמים הוא אש ומים והו"ע המדות בחי' אה' כרשפי אש ובחי' אהבה הנמשכת כמים לדבקה בו כו', והם כסא כס א' שהם כסא ומכון לבחי' אלף אאלפך חכ' ואאלפך בינה בחי' חו"ב תרין ריעין להשכיל ולהתבונן בגדולת ה' וביחודו ית' כנ"ל, ושיהיו מאירים ונמשכים בהמדות להיות ואהבת את כו' ובכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', ואז נעשים המדות בבחי' כסא ומכון להשכל המתבונן להיות מוח שליט על הלב כו', ונק' זה בשם שליטה כי מתחלה הוא בבחי' אתכפיא דהיינו שחיוב השכל מכריח את הלב לרצות דהיינו שהרצון שבלב אינו מצ"ע כ"א מצד שהשכל מחייב כן כו' והוא בחי' חיצוניות הלב כו', ואח"כ בא לידי אתהפכא היינו שההתבוננות מאירה כ"כ בגילוי בלב עד שלבו חפץ באמת באלקות כו', וזהו בחי' פנימיות הלב כו' וכמ"ש במ"א, משא"כ אם אינו מתבונן היטב ואין הדברים נקבעים בלבו כו' הרי המדות הן נפרדים</p> <p class=bodytext>מהמוחין כו', ואז ה"ה נמשך אחר שרירות לבו כטבע מדותיו הבהמיים דעיר פרא אדם יולד כו', וע"ז נא' אלביש שמים קדרות כו' דהמדות אש ומים נמשכים בהבלי העולם כו' (והיינו שגם המדות דנה"א נמשכים ונגררים אחרי המדות דנה"ב וכידוע בענין סרכות הריאה כו'), אבל ע"י ההתבוננות בק"ש שמתבונן היטב בהעמקת הדעת נעשו השמים בחי' כסא לבחי' אאלפך חכ' כו', ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' השמים כסאי, וכמ"ש היושבי בשמים כו' דשמים הן בחי' המדות והן בחי' ו"ק הגדולה והגבו' והת"ת כו' להיות שורה ומתגלה בהם יחודו ית', שהרי בעולמות גם בעולמות בי"ע הרוחניים אינו מאיר גילוי ה' אחד כו' וכ"ש בעולם התחתון שהוא בחי' העלם והסתר כו', וענין היושבי בשמים הוא שיהי' גילוי ה' אחד כו', שזהו ענין הישיבה על הכסא וכמא' כגוונא דאינון מתייחדין כו' קוב"ה לא יתיב על כורסייא דיקרי' כו', הרי יחוד וביטול זה דו"ק שמתייחדים ובטלים לאוא"ס ב"ה הנמשך ושורה בהם נק' יתיב על כורסיי' כו', והיינו כמשנת"ל פ' שמ"א דבעצמות א"ס ב"ה אינו שייך ענין אחד כלל כו', ורק</p> <p class=bodytext>בבחי' האור והגילוי מן העצמות כמו שהוא בבחי' שייכות אל העולמות שייך ענין ה' אחד וע"כ הוא בחי' ישיבה כו' וכמשי"ת. אך ענין הישיבה הוא להיות גילוי בחי' ה' אחד בעולם, וזהו ע"י העבודה דק"ש דהיינו שנקבע בלבו ענין אחדות ה' ונעשה מזה התעוררות המדות בבחי' חיצוניות הלב ופנימיות הלב שזהו שהמדות הן בבחי' כסא אל המוחין כו', עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' היושבי בשמים להיות גילוי בחי' ה' אחד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש בראשית ברא אלקים והיינו בריאת שמים וארץ במח' ורצון דכשעלה ברצונו להוות הרי נתהוו במח' ורצון כו', וזהו שת"א בקדמין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשג</div></p> <p class=bodytext>ברא דהיינו מקדם עד שלא נעשו כו', ומ"ש אח"כ ויאמר אלקים יהי רקיע זהו כמו שנפרטו בדבור אך מ"ש תחלה שנבראו השו"א זהו שנבראו בבחי' מח' ורצון כו', דשם אינם בבחי' מציאות רק מה שאוא"ס נותן להם ערך ומציאות כו', וע"ז נפרטו אח"כ המאמרות דהיינו להיות בחי' המציאות ממש שזהו ע"י בחי' דבור עליון, וזהו ויאמר אלקים בחי' אמירה ודבור להיות המציאות ממש, אבל מ"ש בראשית ברא אין זה בבחי' מציאות כו', וזהו דעם היות שבראשית נמי מאמר הוא ונתהוו בזה העולמות כו', מ"מ לא נא' כאן ויאמר להיות שזהו מאמר כללי היינו בבחי' מח' ורצון שאינו בבחי' מציאות כו', וזהו אומרו והארץ היתה תהו דעם היות שברא אלקים ה"ז לא בבחי' מציאות דבר רק מה שאוא"ס נותן להם ערך, היינו ההתהוות כמו שהוא בידיעתו ית' שהוא רק בבחי' נתינות ערך ומציאות לא בבחי' מציאות כו', וע"כ במדרי' זו הוא בחי' האחדות כו' כנ"ל. אך הכוונה הוא שיהי' גילוי בחי' ה' אחד בעולם זהו"ע בראשית ברא שית, דהנה שיתין הן בחי' יסוד והיינו בחי' כלי המקבל כו', וי"ל שזהו ג"כ בחי' ששה מדות</p> <p class=bodytext>כמ"ש בזהר בכ"ד ברא שית ששה מדות כו', והיינו שהמדות הן כלים להמוחין להיות מאיר בהם גילוי המוחין ושיהי' אהבה אמיתית כו', וז"ע ניסוך היין בהשיתין היינו המשכת בחי' הבינה כו' שזהו העבודה דק"ש כנ"ל, ועי"ז נמשך גילוי בחי' ה' אחד כו', וזהו שעל יין הנסכים כתי' יין המשמח אלקים היינו גילוי ש' הוי' באלקים כו', דהנה ש' אלקים הוא שמצמצם להיות בחי' היש וכמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים כו', אבל גבי ש' הוי' כתיב ה' אחד כו', ויין הוא המשמח אלקים להיות גילוי בחי' הוי' אחד כו', וכמו בשבת שהעבודה הוא בבחי' יחו"ע כנודע, וזהו דבשבת אומרים כגוונא דאינון מתייחדין כו' כמ"ש במ"א, והיינו דבשבת כתי' ויכל אלקים שכלו הצמצומים כו' ומאיר גילוי ש' הוי' שבת להוי' כו'. וזהו בראשית ברא שית דמ"ש בראשית ברא כו' הוא הבריאה שברצון שהכל בטל ומיוחד כו', ושיהי' הגילוי זהו"ע השיתין והוא ע"י העבודה דק"ש בהתבוננות דה' אחד שנקבע בלבו ומתעורר באהבה שאין לו חפץ ורצון זה כו', ועי"ז גילוי בחי' ה' אחד כו'. וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ</p> <p class=bodytext>דהיינו בריאת שמים וארץ כמו שהוא בידיעתו ית' כו', וזהו והארץ היתה תהו שאין זה בבחי' מציאות כו' והכל יחיד ומיוחד כו', ומה שמודיעים זה הכוונה היא שיהי' גילוי בחי' ומדרי' זו. וזהו בראשית ברא שית שע"י העבודה דק"ש שהמדות הן בבחי' כסא להמוחין שמאיר בהם גילוי המוחין שהוא ההשגה וההתבוננות בה' אחד ובא עי"ז לידי אהבה אמיתית שלא יש חפץ ורצון זר כו', ע"י נמשך בחי' גילוי ה' אחד בגילוי בעולם כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו בחי' כסא, היושבי בשמים מדות שע"פ טו"ד, שהמוח שליט על הלב, תחלה בבחי' אתכפי' חיצוניות הלב, ואח"כ אתהפכא פנימיות הלב, ועי"ז היושבי בשמים גילוי ה' אחד בעולם, וזהו בראשית ברא במח' ורצון לא בבחי' מציאות, ואח"כ נפרטו בדבור בבחי' מציאות, והכוונה להיות גילוי ה' אחד ז"ע בראשית ברא שית היושבי בשמים, וזה"ע ניסוך היין בשיתין משמח אלקים גילוי ה' אחד.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>