המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ נח, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/9/index.htm">בס"ד. ש"פ נח, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ נח, העת"ר</h3><div class=pageno>תשד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>אלה</span> תולדות נח נח איש צדיק תמים כו' בדורותיו את האלקים התהלך נח, וצ"ל מהו"ע תולדות נח הלא אח"כ כתיב ויולד נח כו' ובפסוק זה מדבר אודות נח עצמו, וא"כ מהו אומרו אלה תולדות נח, ומהו"ע נח נח ב"פ. גם מהו אומרו בדורותיו. גם צ"ל מ"ש את האלקים התהלך נח אחר שכבר אמר איש צדיק תמים הי' מהו עוד אומרו את האלקים התהלך כו'. ובזהר במקומו דנ"ט סע"ב אי' נח איתחזי מיומא דאיתברי עלמא למהוי בתיבה בחיבורא חד כו', צריכים ג"כ להבין מהו נח ומהו תיבת נח ומהו"ע התחברות שלהם כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל מאה"ז בכל זימנא דאעיל ב"נ לאינון יומין עילאין כו' צריך למיקם על רגלוי ירכין וגופא כחדא תמן כדכורא דקיימא בחילא כו', ונת' ההפרש בין ישיבה לעמידה בג' ענינים, דבישיבה הרגלים עם הגוף אינם במדרי' אחת דהגוף יושב על הכסא והרגלים מושפלים למטה כאלו מובדלים מן הגוף ובעמידה הרגלים הן במדרי' אחת עם הגוף, הב' שבישיבה הראש מושפל ובעמידה הראש מוגבה למע', הג' שבישיבה רגליו מוגבהים מן הארץ ובעמידה רגליו עומדים ונוגעים בארץ</p> <p class=bodytext>כו'. ונת' ענין הישיבה בעבודה הו"ע ק"ש שהוא התגלות המדות ע"י השגה והתבוננות, שע"י שמתבונן תחלה בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות ואח"כ בק"ש שמתבונן בה' אחד נעשה התעוררות האה' ברשפי אש להכלל באוא"ס ב"ה כו' שהאהבה נעשה כסא ומכון אל המוחין כו', וז"ע השמים כסאי דשמים אש ומים הו"ע האה' כרשפי אש או האה' הנמשכת כמים שהן כסא אל המוחין כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שמג)</span> והנה כ"ז הוא בק"ש שנקרא צלותא דמיושב דשמע ישראל הו"ע ההתבוננות שזהו בחי' מוחין דאימא כו', ועז"נ ממושבותיכם תביאו לחם תנופה דאימא עילאה מקננא בעולם הבריאה שנקרא עולם הכסא כו', שהעבודה היא להיות התגלות המדות ע"י ההתבוננות, שהמדות הן כלים לגלוי אור המוחין ובבחי' כסא להם כו', אבל שמו"ע היא צלותא דמעומד שזהו במדרי' דאצי' ועז"א בזהר הנ"ל בכל זימנא דאעיל ב"נ לאינון יומין עילאין היינו בע"ס דאצי' כו', והוא גילוי בחי' מוחין דאבא כו', ושם העבו' אינה בבחי' התגלות המדות כ"א בבחי' ביטול בתכלית, שעז"נ ואחר האש קול דממה דקה דאחר האה' ברשפי אש שזהו בק"ש הוא קול דממה דקה בשמו"ע בבחי' ביטול בתכלית משום דתמן קאתי מלכא כו'. דהנה ידוע ההפרש בין חכ' ובינה שזהו ע"ד שאינו דומה שמיעה לראי' דבינה היא בחי' שמיעה והשגה לבד שזהו מרחוק כו', וכמו השומע דבר הרי אינו יודע עצם הדבר שבאם הי' יודע עצם א"צ לשמוע מזולתו, אלא שאינו יודע עצם הדבר ושומע מזולתו ה"ה מבין את הדבר איך ומהו ומצייר אותו בשכלו כו',</p> <p class=bodytext>ומה שפועל בו הוא שע"י שמיעת הדבר נעשה אצלו הרצון והתשוקה לזה כו', וכמו"כ הוא בהשגה שהוא ברחוק מן העצם ורק בחי' ידיעת המציאות לבד כו', וכמו בהתבוננות דה' אחד אינו יודע מהות ועצם ענין אחדות ה' רק בהשגה לבד שמשיג איך שהכל בטל ומיוחד כו' ועי"ז נעשה האה' להכלל כו'. אבל ראי' היא מקרוב שרואה עצם מהות הדבר כו', וכמא' איזה חכם הרואה את הנולד שרואה את הנולד מאין ליש וממילא ה"ה רואה איך שהיש בטל במציאות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשה</div></p> <p class=bodytext>להאין האלקי כו', דהנה הנבראים נתפסים בבחי' יש מפני שאינם מרגישים את מקורם לפי שהאין האלקי מתעלם ומסתתר מהם והו"ע העלם והסתר הבורא מהנברא כו', והיינו שהנברא אינו מרגיש כלל שיש מקור המהווה אותו ועי"ז הוא נתפס בעצמו במציאות יש כו', אבל כאשר רואין איך שהאין מהווה את היש הרי רואין איך שהיש בטל במציאות אל האין כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג אלמלא נתנה רשות לעין לראות כו' היו רואין איך שבאמת היש אינו במציאות כלל והוא בטל לאין כו'. ולכן בק"ש שהוא בחי' השגה לבד בגדולת ה' ובהיחוד דהוי' אחד כו' ה"ז בבחי' אהבה כרשפי אש או בבחי' קירוב ודביקות כו', אבל בשמו"ע שהוא כעומד לפני המלך ורואה את המלך כו' והיינו שרואה איך שהכל בטל ומיוחד ומבלעדו אין ואפס כו', ה"ז בבחי' קול דממה דקה בבחי' ביטול שלמע' מאהבה כו', דאהבה אינו ביטל דיש מי שאוהב כו', וכאן נעשה בבחי' ביטול בתכלית היינו בבחי' ביטול עצמי משום דתמן קאתי מלכא שרואה עצם מהות הדבר כו'. וזהו ג"כ דק"ש נקרא צלותא דמיושב שהרגלים עם הגוף אינם במדרי' א' כ"א הגוף לבדו</p> <p class=bodytext>הוא בערך במדרי' א' עם הראש אבל הרגלים אינם מיוחדים כ"כ עמהם כו', כי הראש זהו השכל המתבונן והגוף הם המדות אהוי"ר ורחמים שהאדם מעורר רחמים על נפשו כו' ה"ה מיוחדים בשעת ק"ש שזהו בחי' רשפי אש דאהוי"ר הנמשכים מן השכל כו', והעיקר הוא בבחי' פנימיות הלב שנת"ל פ' שמ"ב שזהו שהאור והגילוי שבמוחין מאיר בגילוי ג"כ בלב, והו"ע בינא ליבא ובה הלב מבין שהלב מבין בבחי' בינה שבמוח כו' והתפעלות הלב הוא בדרך ממילא כו' והרצון והתשוקה שבלב הוא מצ"ע כו' וכמשנת"ל, והרי המדות הן במדרי' א' עם המוחין הן בהגילוי שבלב מאיר האור בגילוי כמו במוח והן בהעדר המורגש דמדות אלו הן בלתי מורגשים כו' (ועם היות שאינן בבחי' העדר המורגש לגמרי דבכלל ענין המדות הוא הרגש כו', מ"מ ה"ז מתדמה אל המוחין כי גם המוחין הם בבחי' מורגש להיות שזהו השגה וכל השגה היא בחי' יש כו', ובד"כ ה"ז בלתי מורגש הן בהמוחין והן בהמדות כו'), משא"כ בחיצוניות הלב שאין אור המוחין ממש מאיר בגילוי בלב רק הארה לבד כו' ולכן הוא בבחי' הכרח לבד כו', אין המדות דומין אל</p> <p class=bodytext>המוחין הן בהגילוי והן בהמורגש שה"ה מדות מורגשות כו', ומ"מ הרי המדות הן לפי אופן המוחין שמתפעל באהוי"ר בלב ומאיר בהם הארת המוחין כו', ועם היות שאינם כמו המוחין ממש ה"ה מיוחדים עם המוחין כו'. אבל בחי' ירכין שאינם עצמות המדות חג"ת כ"א בחי' נה"י שהוא בחי' המעשה בפו"מ אינו במדרי' א' עם הראש והגוף כו', כי ההתבוננות לא נמשך ממנה כ"כ בבחי' אורך למטה שיהי' ממנה אור וחיות לבחי' המעשה כו', וגם אינו מאיר בזה אור וחיות המדות כו', והגם דהמקיימן באמת הוא האוהב שם הוי' וחפץ לדבקה כו' וכן ע"י יראה הוא זהירות שס"ה ל"ת כו', זהו רק בדרך מקור שאהוי"ר הן מקור רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, אבל אור וחיות המדות אינו מאיר בזה כו', כי רק רושם לבד נשאר על כל היום בעשי' לפועל כו', והוא בחי' נצח ענף החסד, והיינו שאחר האה' נשאר הסכם על קיום המצות בפועל בכל היום כו', ומ"מ אינו דומה כמו הסכם לבד בלי הקדמת אהבה קודם שאין בזה חיות כלל, כי יכול להיות הסכם חזק על סו"מ וע"ט בפו"מ גם בלא הקדמת אה' והוא מצד התוקף שיש בנפש ה"ה עושה הסכם חזק בלבו להיות סו"מ וע"ט בפועל אבל אין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשו</div></p> <p class=bodytext>בזה חיות כו', ובד"כ הן בחי' נו"ה השייכים לקבועמ"ש כו', משא"כ כשיש הקדמת אה' אז גם ההסכם יש בו קצת חיות שהוא רוצה בקיום המצוה ומה שהוא היפך אלקות אינו רוצה בזה כו', והוא ע"י הקדמת האה' שהיא בחי' קירוב ודביקות באלקות ה"ה רוצה בקיום המצוה ויש לו חיות בזה כו' וכמ"ש במ"א, אבל אינו דומה כלל כמו אור וחיות האה' כו' ומכ"ש שאין בזה אור וחיות המוחין כו', וכידוע דיסוד אימא קצר ואינו מגיע רק עד החזה דז"א ואינו נמשך בנה"י דז"א כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה שמו"ע צלותא דמעומד, גילוי בחי' מוחין דאבא, והו"ע קול דממה דקה, דהנה בינה הוא בחי' שמיעה מרחוק, והיינו רק ההשגה והתבוננות איך שה' אחד, וע"כ נעשה מזה האהבה והתשוקה, וחכ' הוא בחי' ראי' שרואה איך שהאין מהווה את היש והיש בטל במציאות לגמרי, וע"כ מזה הוא הביטול, וזהו דק"ש הוא בחי' ישיבה שהראש עם הגוף יש להם חבור, והוא שע"י ההתבוננות נעשה התפעלות האהבה, והעיקר הוא בפנימיות הלב, אבל הירכין והו"ע המעשה בפועל אינו מיוחד, דאהבה היא רק מקור מ"ע אבל הקיום הוא בבחי' נצח והסכם, והסכם לבד אין בזה חיות כלל, והסכם שאחר האהבה יש בזה חיות, אבל המדות וכ"ש המוחין אינן מאירים בהעשי' דיסוד אימא קצר ונמשך רק עד החזה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שדמ)</span> והטעם וסיבת הדבר הוא מפני שההתבוננות היא אינה עצמות המוחין ממש דעצמות המוחין הוא בחי' החכ', ובינה היא בחי' התפשטות המוחין כו', הן בענין ההשכלה הרי עצם הדבר שכל הוא בנקודת ההשכלה דחכ', דכאשר נופל לו השכלה חדשה הרי בתחלת בריקת וסקירת השכל הוא שבא העצם דבר שכל המתחדש אצלו כו', וגם מאיר לו אור עצם הענין כו' שהאור והגילוי שבנקודת ההשכלה הוא שמאיר אצלו עצם הענין כו', ואח"כ כשבא בהשגה שהוא הבנת הדבר איך ומה הוא ובא בריבוי הסברים ובהתחלקות הפרטים בזה ה"ז רק התפשטות הענין לבד כו', עם היות שבזה דוקא מושג הענין דהרי בנקודת ההשכלה הוא רק שיודע את הדבר אבל אינו מושג עדיין ובבחי' בינה ה"ז בא בהשגה, מ"מ ה"ז רק התפשטות הדבר לבד כו', וכמו"כ האור שמאיר בזה אינו עצם הענין, וכידוע דדקות הענין שמאיר בנקודת ההשכלה ה"ז מתעלם בההשגה כו', וענין ההתבוננות הוא דוקא בהשגת הדבר כי מנקודת ההשכלה לא יהי' התעוררות המדה כ"א מההשגה דוקא כו'. והנה בהתבוננות יש לפעמים גם מבחי' החכ' דהיינו השכלת הדבר כו',</p> <p class=bodytext>והוא כאשר ההתבוננות הוא בעומק הענין (גם בבחי' חיצוני' המוחין כו') מתחדשים אצלו ענינים בזה שהענינים המתחדשים הן בסדר והדרגה דחו"ב דהיינו השכלה והשגה כו', או לפעמים בשביל לידע איך ומה הוא, דכן הוא בהתבוננות שצ"ל שהענין יהי' בהנחה במוחין איך ומה הוא כו', שלפעמים צריכים לחדש בזה איזה ענין כו', דהנה בד"כ ההנחה הזאת איך ומה הוא זהו ע"י שמקשר א"ע יותר בההשגה עי"ז תהי' ההנחה במוחו איך ומה הוא הענין כו', אבל לפעמים אין השגה מספקת כי בההשגה אינו מובן עדיין איך הוא הענין ובהכרח לחדש בזה דבר דהיינו שמגיע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשז</div></p> <p class=bodytext>יותר לעומקו של הענין שעי"ז הונח אצלו הענין כו', והרי יש בזה ענין ההשכלה שמחדש הדבר וההשגה בזה כו', דבהתחדשות הענין באמת מאיר לו גילוי אור הענין יותר כו'. אך התעוררות המדות הוא מההשגה דוקא לא מההשכלה, שאם יהי' התעוררות המדה מההשכלה ה"ז באחת משתי פנים אם הוא במדרי' כזו שתהי' המדה מהשכלה דחכ' אין זה בבחי' התפעלות כ"א בבחי' דביקות כו', דבאמת אין זה בכלל מדה כי הדביקות אינה מה שרוצה להידבק רק שנדבק ממילא בהאור המאיר לו כו', ואם אינו במדרי' זו הרי התפעלות המדה הנעשית מהשכלת הדבר אינה אמיתית כו', ואמיתית המדות הן שבאים מההשגה דוקא כו', וז"ע ההתבוננות שהוא השגת והבנת הענין באריכות ובריבוי הפרטים שבזה כו' כמ"ש במ"א שכ"ז הוא בחי' התפשטות הענין כו'. אמנם ידוע דאמיתית ענין החכ' הוא בחי' ראי' וזהו עיקר ענין השכל הנקרא ראיית עין השכל כו', עין השכל הוא כמו עין המעיין עיקרו ועומקו של מעיין כו', וכנודע דחכ' נקרא מעיין ובינה נהר כו' אך עומקו של מעיין זהו בחי' ראי' דחכ' כו', דראי' ה"ז ידיעה דעם היות שזהו</p> <p class=bodytext>למע' מהשגה היינו שאינו בא לידי השגה רק שהשגות נמצאים מזה כו' כמ"ש במ"א, אבל זה אינו בא לידי השגה כלל כו' מ"מ ה"ז ידיעה כו', ואדרבא היא אמיתית הידיעה עד שהשכלי דחכ' נקרא התפשטות לגבי' כו', וכדאי' באדר"ז דר"צ ע"א דהאי חכ' אתפשט ואפיק מיני' בינה הרי בחכ' מה שהיא בבחי' מקור לבינה דהיינו השכלי דחכ' ה"ז בבחי' התפשטות לגבי עצם החכ' שהוא בחי' ראי' כו', אמנם גם בהשכלי דחכ' כמו שהוא מצד החכ' ה"ה בבחי' הנחה שכלית כו' כמשנת"ל בכ"ד, ובינה מקבלת את השכלי לבד כו'. וא"כ הרי בכל המדרי' החכ' היא בבחי' עצמי דהיינו בחי' הראי' וההנחה שכלית וגם בההשכלה הוא עצם הדבר שכל כו', ובינה הוא בחי' התפשטות הדבר לבד כו', ולהיות שזהו בחי' התפשטות אינו נמשך למרחוק כו', דהעצמי נמשך בכל מקום אבל ההתפשטות אינו נמשך בכ"מ כו', ור"ל שנמשך בסדר והדרגה דצמצום והעלם כו' (ועמשנת"ל פ' שט"ו). וע"כ אין האור והגילוי בכל המדרי' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וסיבת הדבר הוא דהנה עצמות המוחין הוא בחי' חכ', ובינה היא רק התפשטות המוחין, שהרי נקודת ההשכלה הוא עצם השכל, ומאיר בזה עצם, והשגה היא רק הבנת הענין, ואין בזה עצם האור. ועיקר החכ' הוא ראיית העצם, שגם השכלי דחכ' הוא התפשטות לגבי', ומ"מ בחכ' גם בהשכלי העיקר הוא ההנחה, ובינה מקבלת רק השכלי, והתבוננות הוא דוקא בהשגת הענין (ויש בזה לפעמים גם בחי' חכ' דבעומק ההתבוננות מתחדשים ענינים, או שלהבנת הענין צריך לחדש דבר). והמשכה דהתפשטות הוא בסדר והדרגה, וע"כ יש הגבלה להגילוי.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שמה)</span> ועוד זאת שהבינה היא בבחי' מקבל מהחכמה, דחכ' שהוא עצמות השכל דהיינו נקודת ההשכלה הרי אין זה בבחי' מקבל שהרי זהו השכל שנתחדש אצלו ובינה הוא כמו כלי המבין את השכל, וכמובן מהמשל שאינו דומה שמיעה לראי' הרי השומע הוא מקבל מזולתו, וכמו"כ ענין שמע ישראל כו' שההתבוננות איך ה' אחד הוא עדיין אצלינו בבחי' שמיעה כמו ששומע הענין הזה מזולתו ולא שהוא רואה בעיניו ממש, ואינו דומה לראי' איזה חכם הרואה את</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשח</div></p> <p class=bodytext>הנולד וכמו ומבשרי אחזה אלוקה (ומבו' במ"א שזהו בחי' הכרה כאילו רואה ובחי' ראי' חושיות הבאה מעניני העולם וכמו שאו מרום עיניכם וראו כו'), וכמו אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים שיהי' זה כאלו רואה בראי' חושיות כו', משא"כ שמיעה בחי' בינה היא בבחי' מקבל כו' דהיינו שאין זה שהוא בעצמו יודע את הדבר כמו בראי' שהוא רואה את הדבר כו' כ"א רק ששומע ומקבל את הדבר בשכלו כו', וכיון שההתבוננות היא בבחי' מקבל ע"כ איידי דטריד למיבלע לא פליט ולכן לא יומשך ממנה האור והשפע רק בקרוב כו'. וענין איידי דטריד למיבלע היינו שהענין אינו עצמי אצלו ואינו מתעצם ממש אצלו והוא תמיד בבחי' מקבל דטריד למיבלע וע"כ אינו יכול לילך בזה למרחוק כו', וכמו במשפיע ומקבל דהמקבל את ההשפעה כאשר ההשפעה אינה מתעצם עמו א"א להתרחק מהמשפיע דכאשר מתרחק מהמשפיע מתעלם ומסתלק ממנו ההשפעה וכאשר הוא מתעצם עמו אז יכול להתרחק כו', רק שבהמשל הוא באופן ההשגה דכאשר עוד לא השיג הענין היטב (דהיינו שיהי' הוא משיג את אמיתית הענין) רק מה שקיבל מהמשפיע ה"ז</p> <p class=bodytext>מתעלם ע"י הריחוק, וכאשר משיג בטוב דהיינו שהוא משיג בעצמו את אמיתית הענין ה"ז מתעצם עמו כו', אמנם כמו"כ בכללות ענין ההשגה להיות שאין זה שהוא יודע בעצמו הדבר (דהיינו בבחי' ראי') כ"א רק שמשיג את הדבר א"א לו להתרחק ממקורו ונמשך רק בקירוב והיינו בהמדות שמתעורר באהוי"ר ע"י ההתבוננות. אבל בבחי' נה"י שהוא השפעת המדות ובחי' המעשה שלהם מסתלקת ההתבוננות ונשאר רק רושם לבד כו', משא"כ החכ' שהיא בחי' ראיית עין השכל שזהו עצמי לא רק התפשטות והוא אצלו ענין עצמי שהוא הרואה כו', ה"ז מגיע גם בבחי' נה"י דיסוד אבא ארוך כו', וכמו בכל דרכיך דעהו דהיינו שגם בכל דרכיו בקיום המצות בפועל וגם בהילוך דרכי העולם יהי' בבחי' התקשרות באלקות ולא יסיח דעתו אפי' כרגע כו' זהו מבחי' החכ' דוקא, דכאשר הידיעה היא בבחי' התאמתות ה"ז בלתי מסתלק ובלתי נפסק לעולם שהענין אצלו תמיד בלי הפסק כו' וכ"ש בבחי' ראי' ממש כו', ולכן החכ' היא בבחי' ביטול לא בבחי' אה' כו' להיות שזהו בחי' ראי' ע"כ היא בבחי' ביטול כו', וזה מגיע בכל מקום גם בבחי'</p> <p class=bodytext>המעשה כו' והיינו שהביטול וגם הגילוי מגיע גם בבחי' המעשה כו'. וענין הגילוי הוא ההרגש דאחדות ה' שאצלו בבחי' התאמתות ה"ז אצלו בכל דרכיו ובכל עניניו גם במעשה בפועל כו' ובכל מקום הוא בבחי' ביטול עצמי כו', וכמשל הראי' שנמשך למטה מהשמיעה לתפוס גם דברים גשמיים כו', וזהו שחו"ב הן אורך ורוחב דבינה הוא בחי' רחובות הנהר בבחי' התפשטות והתרחבות כו', ויש נו"ן שערי בינה שערים רחבים להמשיך האור בהמדות אבל אינו נמשך באורך כ"כ כו', וחכ' הוא בחי' אורך והו"ע ל"ב נתיבות חכ' כמו נתיב קצר וארוך שנמשך עד למטה מטה גם בבחי' עשי' כו'. ולכן ק"ש שהוא בחי' שמיעה והתבוננות נקרא צלותא דמיושב, שבישיבה הגוף והראש הן במדרי' א' דהיינו בחי' האהבה הנמשכת מההתבוננות כו' (ומ"מ ישיבה בכלל היא בחי' ירידת והשפלת הראש והמוחין כו', והיינו דהמשכת המוחין במדות אינן כמו שהמוחין הן בראש ממש כו', לא מיבעי בבחי' חיצוניות הלב שנמשך בזה רק הארה לבד כו', וגם ההתבוננות שבמוח הוא בבחי' חיצוניות המוחין דהיינו המוחין השייכים אל המדות כו' ורק הארה מזה נמשך בהמדות להתפעל באהוי"ר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשט</div></p> <p class=bodytext>בהתגלות הלב כו', אלא גם בחי' פנימי' הלב דההתבוננות בזה הוא בבחי' פנימי' המוחין בעצם ענין האלקי שלמע' מלבושי השגה ובא בגילוי בלב כו', מ"מ אינו דומה ממש כמו שהוא במוח כו', וכמ"ש במ"א בענין סודות התורה כאשר בא מהם ההתפעלות בלב, וכמו גחין ר"ש ונשיק לעפרי' שזהו התפעלות הלב שבא בדרך ממילא כו', דמ"מ אין זה כמו התפעלות המוחין ממש, וכמו שזלגו עיניו דמעות שהוא ההתפעלות במוח שלא בא בלב שזהו גבוה במעלה ובמדרי' בבחי' המוחין כו', דכמו שבא בהרגש הלב ה"ז נעתק קצת מעצמות המוחין ממש כו'. וזהו בהשגה דוקא לפי שכללות ענין ההשגה אין זה עצמות המוחין כנ"ל ע"כ כל שבא בבחי' המשכה ה"ז יורד ממדרי' למדרי' כו' שנקרא זה בשם ירידה כו', וזהו שבכללות הוא בבחי' ישיבה דהיינו בבחי' ירידה והשפלה כו'. אבל בחי' ראי' דחכ' גם כמו שבא בהרגש הלב דולבי ראה הרבה חכ' כו' אין בזה שינוי והעתקה כלל והעצם הוא הנמשך בכל מקום עד גם בבחי' עשי' וכענין בכל דרכיך דעהו כו' כנ"ל). אבל הירכין אינן מתייחדין עדיין עם הגוף כו', אבל שמו"ע שהוא בחי'</p> <p class=bodytext>חכ' ברוך אתה ה' בחי' גילוי וראי' וכמ"ש והוי' עליהם יראה כו', הוא בעמידה דירכין וגופא כחדא דהיינו שנוגע הביטול גם בירכין כמו בהגוף דהיינו גם בהחיצוניות כו', וכן הוא בהביטול דשמו"ע שצ"ל בחיצוניות הגוף דוקא כו' וכמ"ש במ"א, והיינו לפי שהביטול דשמו"ע הוא הביטול דחכ' שמגיע גם בחיצוניות כו', וזהו כדכורא דקיימא בחילא שתוקף ההעמדה על רגליו הוא בקיום המעשה בתומ"צ (דבאמת זהו המעמיד ומקיים את כל הגוף דסוף מעשה עלה במח' תחלה ונעוץ תחב"ס דוקא, וע"י המעשה דוקא נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה כו', וכמ"ש צדקה תרומם גוי דפי' גוי ג' בחי' נה"י וא"ו הן מדות ויו"ד חכמה שכ"ז מתרומם ע"י הצדקה כו'), והיינו שגם במעשה יהי' מאיר הביטול כו', משא"כ מהתבוננות לבד יומשך האור והחיות בהמדות, אבל בכדי שיהי' ההשפעה גם בנה"י בחי' המעשה זהו ע"י הביטול מבחי' החכ' דוקא שלמע' מהשגה כו'. וזהו ג"כ החילוק הב' שבין ישיבה לעמידה שבעמידה מוגבה הראש יותר מבישיבה דהיינו הגבהת המוחין, כי בק"ש הוא בחי' מוחין דאימא ובשמו"ע בחי' מוחין</p> <p class=bodytext>דאבא שהן נעלים הרבה יותר וע"ד שאינו דומה שמיעה לראי' כו', ועי"ז גופא נמשך עמידת הרגלים ע"י הגבהת הראש, שלפי שהחכ' והראי' גבוה יותר מבחי' ההבנה והשמיעה לכך נמשך תוקף וחיות למטה יותר היינו גם בבחי' ירכין כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ועוד שבינה היא בחי' מקבל כמו שמיעה מהזולת, ואיידי דטריד למיבלע שאין הענין מתעצם אצלו שהוא עצמו יודע את הענין, לא פליט למרחוק, כמו התלמיד כ"ז שאינו משיג בעצמו אמיתת הענין א"י להתרחק מהמשפיע, אבל חכ' ראי' שיודע בעצמו הענין שמתעצם אצלו, נמשך למרחוק כמו בכל דרכיך דעהו, דהרגש אחדות ה' הוא בכל עניניו. וזהו דבינה רוחב וחכ' אורך. וזהו דק"ש ישיבה שבמדות מאיר הענין, וג"ז בבחי' ישיבה שאין עצמיות המוחין ממש מאירים גם בפנימיות הלב, וכמו גחין ר"ש, ובנה"י אינו מאיר, ושמו"ע צלותא דמעומד בחי' ראיית המהות שמגיע גם במעשה, והוא העיקר דנתב"ס. והסיבה מפני שבעמידה הראש מוגבה משא"כ בישיבה, מוחין דאבא ומוחין דאימא.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשי</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>שמו)</span> והנה באתעדל"ת בבחי' עמידה וביטול הנ"ל נמשך ג"כ אתעדל"ע בבחי' ומדרי' זו וכמ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא כו', כי בחי' השמים כסאי הוא בחי' ישיבה ואז כבי' אין הרגלים מגיעים למטה דהיינו שבעולם עשי' לא נמשך כלל הגילוי כו', כי אע"פ שלמע' נעשה בחי' יחו"ע באמירת אחד שזהו בחי' יתיב על כורסייא כנ"ל פ' שמ"ב, הרי גילוי זה רק למע' בעולמות עליונים משא"כ למטה החשך יכסה כו', ולכן דוקא לעתיד כתיב ביום ההוא יהי' ה' אחד כו' שיהי' הגילוי למטה כו', אבל עכשיו אע"פ שבק"ש ממשיכים האור וההמשכה להיות התלבשות אוא"ס ב"ה ששורה ומתגלה יחודו ית' בו' קצוות ונקרא אחד כו', הנה גילוי זה עיקרו למע' לבד אבל לא נמשך הגילוי בעשי' ולכן נקרא ישיבה כו', אבל לעתיד שיהי' הגילוי למטה נקרא ועמדו רגליו עמידה ממש למטה כו', והיינו מפני שבעמידה הוגבה ג"כ הראש כבי' פי' לפי שיהי' הגילוי מבחי' עליונה יותר מהגילוי דעכשיו כו' וע"כ יהי' הגילוי למטה כמו למע' כו'. וז"ע שיהי' נקרא כמו שנכתב דהיינו שהגילוי יהי' כמו שהוא בעצם כו' והוא</p> <p class=bodytext>שההמשכה יהי' המשכה עצמית וע"כ כמו שהוא בעצם כן יהי' ההמשכה והגילוי ויהי' הגילוי עד למטה מטה כו', דכאשר כללות ההמשכה הוא בחי' הארה לא עצמיות אז בחי' האור והגילוי הוא הארה לבד, ויש בזה חלוקי מדרי' באופן ההמשכה עד שלמטה נמשך האור רק הארה מצומצמת לבד כו', אבל כאשר כללות ההמשכה הוא בחי' המשכה עצמית אז האור והגילוי הוא ג"כ העצמי ואינו מתצמצם ומתעלם כו'. וזהו ג"כ מה שעל לעתיד נאמר והי' הוי' לי לאלקים דעכשיו כללות ההמשכה הוא מבחי' שם הוי' דלתתא שהוא השם הוי' דסדר השתל' כו', והגילוי הוא ע"י שם אלקים שהוא בחי' הצמצום כו' וזהו נכתב בשם הוי' ונקרא בשם אד' כו', אבל לעתיד יהי' נכתב בשם הוי' ונקרא בשם הוי' והיינו שההמשכה תהי' מבחי' שם הוי' דלעילא שלמע' מהשתל' כו', והגילוי יהי' ע"י שם הוי' דלתתא שיומשך האור כמו שהוא ויהי' בגילוי גם למטה כו'. וזהו דעכשיו הוא בחי' ישיבה היושבי בשמים וכתיב כונן שמים בתבונה בחי' מוחין דאימא דבינה היא עיקר ההשתל' ולכן מבחי' זו א"א להיות נמשך הגילוי רק בבחי' שמים כו', אבל</p> <p class=bodytext>בחכ' יסד ארץ שמבחי' חכ' נמשך הגילוי גם בארץ למטה וזהו כמשל הגבהת הראש כו', להיות כי חכ' היא בחי' עצמות המוחין כנ"ל, ובחכ' שורה עצמות אוא"ס ב"ה בחי' יחיד שלמע' מהתלבשות במדות בחי' אחד כו', וכמ"ש ואמת הוי' לעולם דהיינו בחי' שם הוי' שלמע' מהשתל' כו'. דהנה ההתהוות היא משם הוי' דהוי' ל' מהווה כו', רק משם הוי' עצמו א"א להיות ההתהוות כ"א ע"י שם אלקים כו', וזהו דהוי' הוא הוי' אחד כו', וכאשר מאיר גילוי שם הוי' בשם אלקים אין זה עדיין אמיתית הוי' כ"א אמיתית דשם אלקים כו', ואמיתית דשם הוי' הוא שם ה' שלמעלה מהשתל' והוא בחי' יחיד כו', דהוי' דהשתל' (שזהו שם הוי' המהווה כו') הוא בחי' אחד להיותו בבחי' השתל' עכ"פ כו', אבל ה' שלמע' מהשתל' הוא בחי' יחיד כו' (ועמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו), וזהו בחי' עצמות אוא"ס השורה בחכ' כו' (ועמ"ש לעיל פ' קס"ג), ולכן בגילוי מבחי' זו נמשך הגילוי גם למטה כו', וזהו ועמדו רגליו בחי' עמידה ירכין וגופא כחדא כו'. ובכ"ז יובן ענין ותקם את דבריך שיהי' קימה בבחי' מל', דהנה עיקר</p> <p class=bodytext>ענין הישיבה הוא בבחי' מל' וכמ"ש מושיב מלכים לכסא, והיינו כמו שהמל' יורדת לבי"ע שהיא בבחי' ירידה והשפלה ובריבוי צמצומים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשיא</div></p> <p class=bodytext>ובחלוקי המדרי' בהגילוי' בעולמות בי"ע עד שלמטה בעשי' הוא בחי' העלם האור למטה, וכמ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו' שאינו דומה הגילוי בעולם הברי' ובעולם היצי' ומ"מ מאיר בהם גילוי אור כו' וברי' ויצי' הן מ"מ בערך זל"ז, אבל בעשי' נאמר אף עשיתיו הפסיק הענין כו', ואות ה' מורה ע"ז שהב' קוין מחוברין וקו הג' נפסק כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה חייב אינש לבסומי כו', ושרש ההמשכה היא מבחי' בינה שהיא ההמשכה דס' השתל' כו' (וגם ידוע דהפרסא הוא לבוש החשמל מבחי' בינה כו' ובד"כ הוא בחי' חיצו' הבינה כו') והקימה בבחי' מל' הוא שיהי' ההמשכה מבחי' חכ' שעי"ז נמשך גילוי אור במל' ולהיות הגילוי גם למטה כו', וזהו ע"י העבודה דעמידה וביטול שזהו בשמו"ע צלותא דמעומד שעי"ז נעשה עליית המל' כו', וכמו ובעמדם תרפינה כנפיהם דכנפי' הן אהוי"ר כנודע ובעמדם בתפלה תרפינה כנפיהם כו', שעי"ז נעשה עליית המל' באצי' כו', וע"י העבו' דשמו"ע נמשך גם למטה לרפאות החולים ולברך השנים כו', וז"ע הקימה והעמידה דקיימא בחילא כדכורא כו', ובמדרי' דמל' גופא הוא</p> <p class=bodytext>עליית חיצוני' המל' בבחי' פנימי' המל' כמו שהוא באצי' בחי' כתר מל' כו'. והענין הוא כמ"ש בזהר ח"א דרמ"ו ע"א דמכנס"י ולעילא הכל בחי' דכר כו' דגם פנימי' המל' הוא בבחי' דכורא כו' (ועמש"ל פ' ע"ז), וזהו"ע הקימה עליית המל' היורדת לבי"ע לבחי' פנימי' המל' בחי' כתר מל' כו', וההמשכה י"ל היא מבחי' אני שבאין דמל' שנת"ל פ' ש"מ. וזהו ג"כ ענין ארוממך אלקי המלך דבחי' אלקי המלך שזהו בחי' המל' כמו שיורדת לבי"ע בבחי' כח הפועל בנפעל כו' לרוממה ולהקימה שז"ע העלי' בבחי' רוממות הא"ס בחי' כתר מל' ובבחי' הרוממות שלמע' גם מאצי' כו', והוא בעבודה דתפלה שבסולם דתפלה יש ד' שליבות שהן עליית המל' ממדרי' למדרי' עד שמו"ע שראשו מגיע השמימה בחי' שמי השמים שלמע' מבחי' השמים כסאי כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש אלה תולדות נח כו', דהנה נח הוא בחי' יסוד אבא וזה נח ל' נייחא דחכ' היא בחי' נייחא וכמו דברי חכמים בנחת נשמעים כו' וכענין קול דממה שהוא בחי' ביטול כו', ותיבת נח אי' בלק"ת מהאריז"ל שהיא יסוד אימא, ובזהר אי' שהיא בחי' המל', ושניהם אמת דבחי' חכ' נמשך בכל המדרי' ותחלה היא ההמשכה בבחי' יסוד אימא הנמשך עד החזה דז"א ואח"כ בוקע את יסוד אימא ונמשך ביסוד ז"א ובבחי' מל' כו', והו"ע ותקם את דבריך המשכת החכ' בבחי' מל' כו', וז"ע נח נח ב' פעמים כמו שהוא ביסוד אימא ובבחי' מל' כו'. וזהו בדורותיו דדור דור הוא מל' דארי דארי שורות שורות, והו"ע דנה"י דאימא נעשה מוחין לז"א ונה"י דז"א מוחין לנוק' כו' דבס' השתל' ה"ז מדרי' מחולקות כו', אבל בחי' החכ' שהיא בחי' עצמית ה"ז נמשך בכל המדרי' גם בבחי' המל' כו', וזהו ג"כ מ"ש את האלקים התהלך נח דבינה ומל' שניהם נק' אלקים דבינה נקרא אלקים חיים כו' ובחי' חכ' נמשך בב' המדרי' כו'. וזהו תולדות נח היינו ההמשכה והגילוי למטה שזהו דוקא מבחי' נח יסוד</p> <p class=bodytext>אבא כו', וזהו שפרש"י עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים שמבחי' החכ' נמשך גם בעשי' כו', וזהו אלה תולדות הן הגילוים וההמשכות למטה זהו מבחי' נח דוקא, וזהו איש צדיק תמים הי' בדורותיו בכל הדורות את האלקים התהלך נח שנמשך האור בבחי' מל' להיות הגילוי גם למטה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשיב</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאתעדל"ת בבחי' עמידה נמשך מלמעלה ג"כ בחי' עמידה ועמדו רגליו, דהיושבי בשמים הוא שהגילוי למעלה, ולמטה רק הארה, וזהו נכתב בהוי' ונק' באד', והוא מפני שבכללות ה"ז הארה לבד, ולעתיד נק' כמו שנכתב שיהי' גילוי העצמות ויהי' הגילוי למטה, והי' הוי' לי לאלקים, והו"ע ואמת הוי' לעולם אמיתית דהוי', וזהו ותקם את דבריך, עיקר ישיבה במל' ולכן אף עשיתיו והקימה מבחי' חכ', בחכ' יסד ארץ, והוא ע"י צלותא דמעומד שנמשך למטה לרפאות החולים, והיינו דמל' ג"כ בבחי' דכר, וזהו ארוממך ע"י סולם דתפלה. והנה נח בחי' יסוד אבא, והתיבה יסוד אימא ומל', והיינו שהחכ' נמשך בכל המדרי', וזהו נח נח ב"פ. וזהו תולדות נח תולדתן של צדיקים ההמשכה והגילוי למטה.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>