כרך יד
ה'כה
ב"ה, א' בהעלותך י"ג סיון תרפ"א
רוסטוב ע"נ דאן
כבוד ידידי הנכבד ווח"ס אי"א מוהר"ר דוב משה שי'
בניו תלמידינו היקרים יחיו, וחתנו יחי'
שלום וברכה
מכתבו מט"ו בשבט, הגיעני כעשרה ימים קודם החג, וישמח את לבבי לשמוע הוד קול אוהב ורע מארץ רחוקה, שלומם ישגיא.
המנחם ינוחם, אבל במה אוכל התנחם, גלה משוש לבנו נהפך לאבל ר"ל כל מועדינו, שבת כל עוסק בתורה ועבודה, ועומד בפרץ, ומרים צוחה בבוא ח"ו משבר, גם בעת מאושרה, רועה נאמן מבחר המקום ונועם ההנהגה יבחר לצאן מרעיתו, בנאות-דשא ומים בדולחים ינהלם, יחזק הרפא ויחבש הנשבר, ויתמוך הנדכא, ומה גם בעת השרב תחת דלי אילנות רעננים יכלכלם במנוחה ובשימת לב מיוחדה.
אנחנו המקורבים אשר זכו לעמוד בשורה ראשונה כעשרים וחמשה שנה, מאז צאת שמש הצלחת החסידים והחסידות היא שנת רנ"ה אשר ישועה היתה לכל אחד ואחד בפרט, ומה גם בעניני הכלל, ואשר אחת לאחת במשך השנים על כולם מסר נפשו הטהורה. וכשלשה שנים ערך יסוד בנית כרם חמד ישיבת תו"ת עד שהביאה ליסדה בפועל על יסודי השקידה בנגלה ודא"ח ליטע אילני חמד, עצי הדעה והחיים האלקים, ויסקלהו מכל אבן נגף מבלי התחשב עם כל התעמולה והעבודה הקדושה, ומני אז עד עתה העמיד בזרוע כאל בהצלחה מופלגה אלפי תלמידים, בכל מקום שהם יברכם האל הטוב. וישם פניו אל צאן מרעיתו להשפיע למו שפעת דעת בריבוי דרושים מאירים על העבודה וההשכלה ויערוך קונטרסי העבודה ועץ החיים. וישכיל מצוא רווחה לעם הקודש להרחיב תחום המושב. וימצא מזור ליתן חופש לעובדי משמרת הקדש מן הצבא. ולא אמר די וילך הלך וגדל לקרב לב ישראל לאביהם שבשמים, וידרוש בתפלתו תחנוני חסד אל עליון על עמו ונחלתו.
והנה פתע פתאום נכבה אור ישראל השמש שבה לזבולה, אל עליון מי ינחמנו...