ה'כז
[אמצע סיון תרפ"א]
...בפת שחרית. והשי"ת יתן לו מנוחה ויקבל ענג מכל אשר יעשה ברו"ג, ויעמיד על עצמו לקיים כאמור, יראה ויוכח בעזרתו ית' כי יוטב בריאותו אי"ה ולא יוסיף לדאבה עוד.
והנה לא על הלחם לבד יחי' האדם כ"א כו' הלחם של חסידים הוא ההתקשרות שלהם, אבל אין זה עוד מספיק ובפרט בעתים הללו, שלקה האל אותנו ונטל עטרת תפארת ראשינו, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ושה פזורה ישראל, יתומים נאנחים מבלי מאגד ומחבר, עלינו להתחזק לעורר איש את רעהו, ולאגד אגודות לומדי דא"ח בקביעות עתים לתורה, ובהתעוררות התפלה איש איש באשר תשיג מוחו ולבו, והחלש יאמר גבור אני לעשות רצון אבינו שבשמים. ובאמת גבורים אנחנו בכח תורת אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר במסירת נפשם הטהורה והאצילה, סללו לנו דרך רחבה לעלות בית-אל. והמאור הגדול על דרכינו יזרח ויאיר, וכל אשר ילך בדרך הקדש, הנה בזכותם יותמך בתמיכה וסעד אלקי במוחש.
כבד עלי הדבר במאד מאד לדבר בסוד חסידים ואנשי מעשה, אשר קטנם עבה כו', אבל הדבר נוגע עד הלב ועד בכלל, הלא כעשרים וחמשה שנה זכני האל ית' עמוד בקירוב אל איש האלקים, אשר כל זה הי' מעינו לילה ויום, התרפס לפני האלקים והתחנן כי יעזור יגן ויושיע לעם קודש להתקשר אל התורה והמצוה והתעוררות התפלה כמבואר בהקונטרסים שפרסם, ביקש והתחנן, וכרועה נאמן כלכל עדתו, וידרוש כי איש את רעהו יתדברו בדברים היוצאים מן הלב, לזכך את המדות, ולטהר את ההשגות שיהי' מתאימות אל הלימוד וההדרכה האלקית, אשר גילו לנו אבות העולם.
ועתה מה. כל אחד יביט מי המתחיל, וע"י כמה ענינים צדדיים מתבטלים הקביעות בלימוד, הן בנגלה והן בדא"ח, וכן בשארי הענינים בצדקה אהבת ודיבוק חברים, וכמה מן העיירות הנחשבים על דגל המקושרים והעומדים ראשונה לכל דבר טוב בהרגש של חסידות, ובכ"ז הנה הוא כמו מן השפה ולחוץ, ויוצאים ידי חובתם בענינים חיצוניים באיזה תמיכה על אחד הענינים ובהתלהבות במכתב והדומה, והעיקר לפעמים חסר. אין אגודה ללמוד דא"ח הן בספר והן בע"פ, וטעם תפלה מי יטעום אותה, רק לעת מן העתים אחד בעיר ושנים במחוז, ולהתקבץ יחדיו בסוד אוהבים נאמנים, בני אב אחד, הוא פעם או פעמיים בשנה. הכן הוא כוונת רבותינו הקדושים, והנכון היות כן.
מדוע לא יאגדו אגודת לומדים בכל יום בשיעורי נגלה ודא"ח, ובפרט בשבת ויו"ט. מדוע לא יגבילו זמני התוועדות יחדיו לשמוח בנועם גזעם, חסידים הראשונים, ולדבר דא"ח, ולעורר על העבודה הן בתפלה והן בעבודת היום, בהתעסקות בעניני העיר בהגדלת החדרים תלמוד תורה, ומי יאמר ישיבה, ושארי עניני העיר. הלא האדם שני פעלים לו פרטי וכללי, וכאו"א צריך למצוא לו ענין להתענין בו לטובת הרבים בדעה ישרה ובתמימות לב, ומזמן לזמן להתאסף יחד, ולהרבות קירוב הלבבות וההתאחדות, ובזה יפיקו חסידי אבותינו רבותינו הקדושים רצון מכל אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
יגיד נא שלום וברכה בשמי לכל אוהבינו וידידינו אוהבי בית מורם ורבם הרה"ק זצוקללה"[ה] נבג"מ זי"ע מוקירי ומכבדי רצונו הקדוש, שהוא רצון הוי' ב"ה, ויעוררם על כל האמור בכאב לב, ואשר זה תקוותי, כי בוא יבוא דבר הוי' להאיר ולהעיר לב כל אחד ואחד בחסד וברחמים.
והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש בן מורו ורבו.