ה'לח
[שלהי סיון תרפ"א]
ב"ה
כבוד הנכבד וו"ח אי"א מו"ה זלמן שי'
שלום וברכה
שילוחו בסך ק"פ רו"כ התקבל, והשי"ת יהי' בעזרו להצליחו בכל עניניו בגו"ר, ועלה יעלה במעלות הסולם העולה, כי זה כל האדם, ותעודתו בחיים, וכדכתיב תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תרצנה (משלי כג), ואמרו במד"ר (במדבר י) תנה בני, אלו ישראל, שנקראו בנים, שנא' בנים אתם להוי' אלקיכם, לבך לי, כד"א ושמתם את דברי אלה על לבבכם, ועיניך דרכי תצרנה (כהקרי) כד"א וראיתם אותו [וזכרתם] את כל מצות הוי', להיות התורה והמצוה מיישבים את האדם ומעמידים אותו על הדרך הישרה בעיני אלקים.
רבותינו אמרו (מגילה יד א) אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו. רום הוא תואר העילוי, בכל דבר, הנה העילוי שלו יתואר בתואר רום, וכמו רומו של עולם, יהי' פירושו תכלית העילוי של מהות העולם. וענינו במציאותו העצמי, ואס ער איז, איז דיא העכסטע גיהייבינקאייט זאיינע, איז דאס דער תכלית העילוי שלו, און דאס ווערט מתואר בתואר הרום, כמו ענין הרום שהוא מה שבולט ויוצא לעוצם גדלו, כמו"כ הנה בכל דבר, הלא עיקרו הוא תכליתו, שזהו מעלת הדבר ההוא, ולכן נקרא בשם רם, דאס איז דאס העכסטע אין דער זאך.
ואשר ע"כ יהי' ביאור מאמר זה (בעבודה) שהאדם בא משתי רמות, היינו שנבנה משני גרמיים ששניהם רמים, והוא להיות האדם כלול מהעליונים (שכלים הנבדלים) והתחתונים (בהמות וחייתי יער) שבכל אחד מהם יש בו העילוי והתכלית שלו, רום העליונים, ורום התחתונים, ושתי הרמות האלו צופות זו את זו להבנות זה מזה על ידי שהזדמנו בכוונת הבורא יתברך במקום אחד הוא האדם, בשלשת חלקיו הכלליים, מהותו טבעו ושלימותו, מהות האדם היא נפשו, טבעו הוא גופו, ושלימותו היא הכוונה עליונה, הנרצית בבריאתו, ובהתחבר המהות והטבע, פי' כשטבעו מזדכך, עד שע"י הזדככות זו מאיר ומתגלה המהות, שהוא הנפש, אז היא שלימותו, דאז הוא לפי הכוונה העליונה שזהו שלימו' האדם.
והנה האדם הוא מורכב מגוף ונפש, שכללותם הם חומר וצורה, הגוף לעצמו נקרא בשר אדם, ומוכרח אל הנפש שהיא צורתו הפנימי, והנפש לעצמו נקרא נפש האדם, ומוכרח אל הגוף שהוא חומריו, פי' שהוא הכלי שלו. ולהיות שבהגוף שהוא החומר, ישנה צורה (ואף שהיא רק צורת החומר, מ"מ ה"ה מענין הצורה, ואס ניט אזייפיל חומר, ולזאת יש בו עלולית לקבל צורת הנפש), ובהנפש ישנו מענין החומר, והוא מה שבא במוגבל להחיות, ולא להצמיח או לשרוף והדומה, ה"ז בו הגבלה כדוגמת החומר, ולכן ביכולתם להתחבר. והמחברם הוא הכוונה העליונה, המפליא לעשות, ובהתחברותם בהרכבה ומזיגה נכונה נקרא אדם, שמורה על השלימות. ולזאת כל כמה שהמזיגה וההרכבה דגו"נ יהיו באופן היותר טוב, יותר יתעלה במעלת שלימות האדם. וזהו אדם הבא משתי רמות, רום המהות שהוא הצורה, ורום הטבע שהוא החומר, וצופות זו את זו, להבנות זו מזו ע"י התחברותם בהאדם שביכולתו להגביר הצורה על החומר, ועל ידי זה בא השלימות האמיתי.
אמנם בכדי שיהי' היכולת בהאדם להביא בפועל, בחיים היומיים, תעודתו הנרצית בבריאתו, בהגברת הצורה על החומר, ניתן לנו, עם סגולה, תורה ומצות, שהיא עוז ותושי', מתשת כח עביות החומר ומזככו, ונותנת עוז להנפש להאיר אורה, כי טוב, וכמאמר רצה הקב"ה לזכות (ריין קלאר מאכין) את ישראל, לפיכך הרבה להן תורה ומצוות.
הדבר הזה, הוא חובת גברא, בכל אדם ובכל זמן, מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בכשרון וידיעה, מחוייב הוא עפ"י דת קדשינו, לקבוע עתים לתורה, ולהתעסק בעבודה, ככל אשר תשיג ידו, זה ילמוד גמרא, וזה אגדה, זה הענינים העמוקים בדא"ח וזה דרושים המובנים יותר בנקל, הנה כולם כאחד בהשואה גמורה אהובים ונחמדים בדרי מעלה, להעלות זכרונם לטובה ולהצלחה מופלגה בכל עניניהם להיות במנוחת הלב והמוח לעבוד את הוי' בתורה ושיעבוד הלב בעבודת הצדקה להיות עושה ומעשה ככל אשר יוכל, והאל הטוב יתן בלבנו לעבדו בלבב שלם.
והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש בן מו"ר.