ה'מב
[תחלת תמוז תרפ"א]
ב"ה
כבוד רבני ישראל, ופרנסי הקהלות, שומרי משמרת הקדש, בכל אתר ואתר, ד' עליהם יחיו.
רועה נאמן,
רבותינו אמרו (תענית ו' א) עץ קטן מדליק גדול, אף ת"ח כן. שליחותא דמרנא ורבנא, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע קא עבידנא, אשר פקדני לאמר, בוא תבוא בכתובים את ידידינו היקרים יחיו, ומוריהם בראשם, לדבר אתם בהנוגע להנהגתם, ולהיות לעוזר למו, בכל אשר תוכל, בקביעות שיעורי לימוד בנגלה ובדא"ח.
זאת היא דרישת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובקשת נפשו הטהורה, בהתחננו אלינו, ומאת כל אחד ואחד, אשר אור לו בציון, נפשו להתקשר אל הוי', לעמוד בסוד קדושים רבה, להתחשב על דגל תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, כי יקבע עתים לתורה, במה שיוכל וכמה שיוכל, בהודיעם ברור, אשר לא המדרש והלימוד עיקר, כ"א כשרון מעשה הטוב הבאה לרגליו, נוסף על גוף ועצם הקבעומ"ש בלימוד התורה, חכמתו ית'.
נודע, אשר בעת שבא רבינו הגדול, בכתובים גלוי לכל העירות, כי ילמדו את הש"ס במשך שנה, וכה יעשו מדי שנה בשנה, בהזדמנותו את אחד ממנגדיו, שאלו המנגד, ואיזה חידוש ישנו בדרככם, הלא גם אתם חפצים בלימוד הגמרא, ומה נשתנה אלו מאלו. ענהו כ"ק רבינו הגדול, רבותינו אמרו קבעת עתים לתורה, בתחלה היתה המחשבה כי קביעות זו הנה רק בזמן יסודה, ודרכינו אומרת אשר בנפש מקומה. כל אחד מישראל, צריך להיות קביעות בנפשו ללמוד תורה בכל יום, והעושה כן, הנה נפשו קבועה, לברכה בלתי מוגבלת.
בדברים האלו, חיו אלפי אנשים בחיות פנימי, בהם התפללו ושפכו נפשם, באהבה והתמסרות אל אל חי, ובזה המשיכו ארחם ורבעם בחיי עולם הגשמי בכל עניניהם.
איש איש באשר הוא, הי' תכן אור, וחיות פנימי, גם בחייו החומריי, הם לא התנשאו לעוף בשמים, ולטפס בהרים, להתברך להשיג השגות הכי רמות, העטופים במושכלות עמוקות, הדורשים ידיעה גדולה, וכשרון החושים, כי אם הלכו ישר, להתחיל באשר התחילו ראשית העבודה החזק מעמד, לעמוד בעזרתו יתברך, על יסוד נאמן, בתורה תפלה וקיום המצות, ולהביא בחיים בפועל, את אשר ידעו, ואחרי כן עלות בהררי קדש, ואשר על כן ה' עליהם יראה בכל מפעלם, בדרכי החיים.
במדע, איננו נופלים אנחנו מאתם, יודעים אנחנו למדי, כי המדות בלתי טובים כמו הכעס הקנאה הכבוד והלה"ר והדומה בכעור, צריכים לעקרם ולשרש אחריהם, אשר בל יראו ובל ימצאו בגבול לב ישראל. וכן יודעים אנחנו כי מעולות המה מדות הטובות באהבת ריעים ודיבוק חברים, להתחסד עם זולתו ולהטיב למו, בכל אשר תשיג ידו, הן בעניני לימוד, והן בעניני החומר והגשם,
(אשר הגשמיות של ישראל, המה יסוד ועילוי הרוחניות, וכאשר שמענו יבר רעד,לארשי ומעל הבוט הסנרפ ןתי ת"ישה,רמא,םייחל,וכרבב ד"סרת ת"שב ה"הללקוצז ק"הרה ר"ומאא ק"כ דוהמ - לודגה וניבר ק"כ - האט גיזאגט אז אידעשע גשמיות איז רוחניות, ונראה במוחש, אז א איד האט פרנסה בריוח ובנקל, לבד זאת שההנהגה בצדקה ובכל הענינים הוא בטוב יותר, איז טאקע דיא קאפ רוהיגער און קאן טאן, און דער אמת איז, אז יעמולט קאן מען בא אים מאהנען, טוא, פאר ואס טוסטו ניט. דער אייבערשטער זאל העלפין גם בגשמיות, און מיר, כל ישראל, ועלין מאכין פון דיא גשמיות רוחניות, דאס הייסט, ויא דיא כוונה העליונה איז, אלץ א כלי צוא אלקות. ולזאת יקר בעיני עבדי הוי' גשמיותם ופרנסתם של ישראל, יברכם האלקים),
ויודעים אנחנו, עין בעין, בעין השכל, כי הן המה השליבה הראשונה בסולם בית אל, אשר עליו ידרוך האדם, בגשתו להעלות קרבן נפשו להוי'. אמנם להביאם בחיים בפועל, לפעמים יחסר, ונשאר רק ח"ו בדמיון בלבד.
מה רבו הסיבות מסיבות שונות, מולידי הטעות בדרכי העבודה, בענינים מענינים שונים, ומהם בהעיקר ויסוד הראשון, ברבים האומרים, כי העת בכל משלה, וכאלו הכוכבים ממסלותם אתנו נלחמים, ושגיא כח המר לנו.
למה לנו, עלות גבוה גבוה, מרחק לא נודע, ולעזוב את אשר לפנינו, נפקחה נא עינינו, וסגור לבבינו, לתת דין וחשבון ברור לעצמינו, מכל הנעשה עמנו, והסובב אותנו, נראה, אשר כל אלה ידינו יצרה, עזבנו את התורה ופקודותי', כפר שמים על ידינו נולד, ועל גמולת קרח נורא נבוא.
ואתה, רועה ישראל ופרנסו, טוב אחינו, ביתו, אשרו, וארחות חייו, בידכם הוא, וביגיעתכם ושקידתכם בחסדי אל עליון, ובעזרתו יתברך לעשותו לעטרת תפארת ע"י אמצעות התיסדות אגודות לומדים, בכל כנסת ומדרש, תפארת בחורים, שומרי שבת, התועדות בכל עת, לחזק כל בדקי הקהלה, בחדר, ישיבה, מקוה, והדומה, ובעניני הכלל בהקמת ועד לאוסף צדקת הרמב"ן ולומדי תורה, לעודדם ולחזקם באמרות טהורות, להתעניין במצב איש ואיש, וכמבואר בשמות רבה פ"ב, סי' ב ג, כרועה נאמן ידאג לצאן מרעיתו, ועדתו הנעימה, ברוכים יהיו עם ד', הם ביתם וזרעם, וכל אשר להם, על כל צעד ומדרך כף רגל, תומת מישור, עם סגולה, ביפיו ועזוז שאיפתו, יראה, כל אשר לו יתן באהבתו את תורתו, חכמיו, גאוניו, ומאשריו.
אשרי העם שככה לו, ואל אלקים הוי', ממעון קדשו יאר פניו אליהם ואלינו, לנטלם ולנשאם למעלה ראש, להתברך בברכות מאליפות בכל אשר להם, מנפש ועד בשר, ועין בעין יראה לכל, כי ד' אלקינו בקרבנו שוכן.
בשם חכמי ישראל, עבדי ד' הנני לעוררם כי בא מועד להתדבר, הבו נדבר דברינו גלוי, בחיזוק התורה והיהדות, אין מונע ואין מעצור בעדינו. עלינו החובה והמצוה עמוד על משמרתינו לעודד לב ונפש אחינו בשרינו, היקרים והנעימים, יברכם האל, המבקש חנינה בעדו ובעד ביתו, כל רב ופרנס בעירו, ישם פניו אל כל צרכי הדת לדאוג להשיגם, כאח וכריע יהלוך את עדתו, ויראה פרי טוב בעמלו.
מצורף לזה הנני מתכבד לשלוח מכתב כללי, לעורר על דבר קביעות שיעורי לימוד בחול ושבת קדש, אשר יואיל נא כת"ר באר ושם לו מהלכים בקרב עדתו.
והאל הטוב יהי' בעזרינו להודיע ולהודע אך טוב, ועינינו תחזינה עדת ישראל בנוי' על תלה, מושפעים באושר ועושר, שמחים וטובי לב בגו"ר.
והי' ברכה כאוות נפשו וידי"ע מברכו בכט"ס בגו"ר, בן מו"ר.