ה'מה
[תחלת תמוז תרפ"א]
ב"ה
כבוד ידידי הנעלה וו"ח אי"א מוה"ר ח"ד שי' שו"ב
שלום וברכה
מכתבם הקצר, המלא צער ואנחה ר"ל מג' בהעלותך ע"י מר אזערניקאוו שי' התקבל. והרגעו נא יקירי וידידיי. אמת נכון הדבר נעשו כמה ענינים מבהילים, סגרו את הישיבה ותפסו ל"ע את חתני ר"ש שי' וארבעה אנשים שי' על משך ה' ימים, אותי קראו ליתן מענה על כמה שאלות (הכתובים אצלי לזכרון עם התשובות, אשר יעזור השי"ת אפרסמו להחפצים דעת) ולקחו כל אשר הי' בבית מבגדים וכסף הכלים הישנים וכלי הבית, וכעבור איזה ימים חופשה ניתן להנ"ל ת"ל. ואותי בתחלה חפצו לאסור, אבל אח"כ לקחו רק חתימה כי לא אסע בלי רשות. והחפצים לעת עתה לא השיבו כל מאום, שעולה לסכום גדול, בכמה פנים, מפני ההכרח והמחסור (וגם שבעת מן העתים הי' זה לעזר הנהוג במכירה וכו'), וגם דרך אגב נגנבו כמה חפצים יקרים.
אבל בכל זה, לא זה צריך לצער את הלב ח"ו, ולבלבל את הדעת. ישנם דברים שאי אפשר להעתיק בכתב, ובכל אופן על כל אחד לדעת כי מפי עליון לא תצא הרע, והכל בהשגחה עליונה יתברך ויתעלה.
כמובן הדבר שהי' הכל בעתו, בעת שהכינו הכל להחתונה ת"ל בשעטו"מ. ובכ"ז עזרנו השי"ת והיתה החתונה בשעטו"מ בי"א בסיון כאשר כתבתי במכתביי הקודמים, ביום כ' סיון וא' לח"ז (נשלחו ע"י פאסט), וגם לידידינו הרמ"ש שי' כתבתי מעט.
אמנם תורת החסידות תלמדנו, מבלי אשר יתפעל איש מכל העובר עליו, הוא יבין באשר יתנהגו אתו, יפשפש במעשיו לתקנם ככל האפשרי, וכאמרם ז"ל, אבל לא שזה יהי' למניעה ומעצור בעבודתו חלילה, וכאשר מפורש שמענו בש"ת רס"א (ואחרי זה בש"ת רס"ג) בדיבור ארוך ומסודר אין שמחה אלא בבשר ויין, וביאר כי היין הוא שהי' כנוס בענביו, ויצא לחוץ ע"י דריכה וכתישה, והבשר אחרי הטהרו מדמו ע"י מליחה וכו' הוא שמחת יו"ט. וכה הי' לשונו כ"ק, איז אז מיא קוועצט אוייס ואיין, אבער אוייסקועצין טאקע, און מיא קאכט אוייס דיא פלייש (כבשר בקלחת) אט דאס איז א שמחת יו"ט, ע"כ.
באמת הנה כל צער של אחד מישראל הנה זה נוגע למעלה, ויש בזה כוונה עמוקה ופנימיות, אשר ע"כ אין צריך להיות נפילת הרוח ח"ו מזה, אדרבא להוסיף עבודה ויגיעה, לתקן כל העניני' שיהיו לאמיתתם, וקוה קויתי וכן אקוה להשי"ת כי ידידינו שי' עזור יעזור לי, כי כולנו כאחד כוונתינו רצוי' לעשות רצון אבינו שבשמים, מבלי להתפעל משום דבר, ורק לעבוד באמונה, והאל הטוב יעזור לנו.
ועתה ידידיי, לא עת החליש איש את רעהו, אדרבא איש את רעהו יחזקו בדברים ובפועל, והלא לא על הלחם בלבד יחי' האדם, כ"א עשות טוב ושקוד הרבץ תורה ועבודה.
ואם כי בריאותי חלושה וכבד לי לדבר בכל ש"ק דא"ח, ונקל לי ביותר לבוא בכתובים, הנה כוונתי רצוי' עשות רצון צדיק, הוא כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ופקודתו אשמור לשקוד בחיבת הקדש להתענין בטובת ידידינו אנ"ש שי' בכל מקום שהם יברכם האל, בכל אשר אוכל, עובד הנני באמונה, מבלי התחשב עם כל.
חפץ הנני להיות ציר נאמן לשולחיו, ויקר לי כל אחד ואחד בפרט להיות בעזרו יותר מאשר אוכל, כי ידעתי נאמנה אשר כל עניניי כהיום, בכתיבה ודיבור גלוי הוא נגד טבעי וקשה לי מאד, אבל כאלו נצטויתי לשכוח על עצמי ועל עניניי הפרטיים, וכהיום אין לי בעולמי, ולא כלום, לא אני ולא טבעי, לא חשבונ[ו]תיי הפרטים, כ"א מצות כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. והאל הטוב ירחמני בחסדו חסד חנם כי באמת ובתמים אהלוך, ועיני תחזינה בטוב עם הקדש בגו"ר.
התמימים שי' נסעו לפאלטאווע, אשר בפה לא יכולתי החזיקם, והוכרחתי להעבירם מפה, ועלה הוצאה גדולה, מה שהנני בע"ח. החיים בפה קשים מאד היוקר מתגבר מיום ליום, וד' הוא יודע מה יהי' אחרית דבר כי קשה כח הסבל, והוא יתברך ירחם.
עבדו ועשו בתוס' כח על העבר, והשי"ת יהי' בעזרכם בגו"ר.
והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש במו"ר.