ה'סז
[י"ט תמוז תרפ"א]
הנדיבות אחת ממדות המסולאות, הבאות לנו בירושה מאבותינו, והיא מצות האל יתברך אשר יצוה לכל אחד ואחד מאתנו לאמר, עזב תעזב והקים תקים לכל יצור אשר מעפר ואפר גלמתי, וצלמי בו הושם, להיות בעזרו. ואשרי מי שבדרכי קדש יהלוך, בה החזיקו ומחזיקים חסידים ואנשי מעשה, יהי' ד' אלקי אבותינו אתם, ועזרתו יקדם פניהם.
אמנם כל איש באשר הוא חוסה תחת דגל הקדוש, אשר בשם חסיד יכונה, לא רק באלה בהרמת איזה שקלים, גם בסכומים נכונים, יוכל לשלם חובו במורשי לבבו, אל גזעו ובור מחצבתו. לא ידעתי את מי אדברה, לי אחת המה כל איש ישראל, אשר לבו תם ומוחו יגביל לתורת ד', יהי' באיזה דבר שיהי', מזמירת מלך ישראל, האמורה בתום לב, וברגש הנרצה, עד לימוד סוגיא היותר חמורה בש"ס, וענין העמוק ביותר בדא"ח, כולם כאחד מרועה אחד נתנו, ואל אחד אמרם. לא את חכמתינו והשגתינו האלקים דורש, ולא בתבונתינו יתאווה. ברצונו יתברך עלה, כי יואיל להתענג על שפיכת נפש, ולב תם הולך מישרים, בלמדו תורתו, בהחזיקו לומדי' ובקיימו מצותיו ית'. והחסידים הם אלו שמביאים בפועל בחיים ההוים בעצמם וכן גם בזולתם את אשר ידעו מהדברים הטובים בקביעות עתים לתורה בשיעורים ברבים בחול ובש"ק, בשיחות רעים האהובים וקירוב הלבבות. וזאת היא דרישת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע כתוב מפורש באגרתו הדפוסה מכבר.
והנה אתם עמם תלמידינו הנעלה היקר והכי נכבד הרב ר' אברהם אלי' שי' אשר בעזרת יושבי העיר היו יכולים ליסד שיעורי לימוד בדא"ח ובנגלה, ואז אור יהי' במושבותם בגו"ר.
והי' ברכה כאו"נ ובן מורו ורבו.