ה'סט
[תחלת מ"ח תרפ"ב]
ב"ה
אל התלמידים היקרים היושבים בניקאל'
ד' עליהם יחיו
שלום וברכה
מכתבם מד' שופטים הנכתב ע"י תלמידינו מר ארי' ליב שי' איידילנאנט, התאחר בדרך הילוכו, וגם הגיעני בימי בין כסא לעשור בערך, אשר עתים הללו קדושים הם לכאו"א מישראל ומוקדשי' לעבודה שבלב, בעבודה פנימית מבלי מצא מקום לדבר דבר איש את רעהו, ובכן נשאר הדבר עד היום.
טוב ונכון הדבר שהתיישבו בעיר ניקאל' ולומדים וחוזרים דא"ח. שקדו על התורה בכל כוכחם כי היא חייכם וחיינו, ובזה תצליחו בהצלחה מרובה, כי אור קדש הקדשים נורא עילאה חופף עליכם ועלינו בהתעוררות רחמי שמים ע"י הוד כ"ק נשיאינו אבינו רבינו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר מסר נפשו האצולה עלינו בהיותו אתנו פה יחד בגוף, ומה גם עתה העומד בהיכל קדש הקדשים מתחנן ומבקש רחמים בעד עם הקדש צאן מרעיתו תלמידיו ותלמידי תלמידיו ד' עליהם יחיו.
תמימים יקרים יחיו, דעו כי נחלת אלקים שפכה עלינו אור זוהר מבהיק, עולה ומזהיר. כל אחד ואחד מאתנו, אם כי אזובי קיר אנחנו, עשבי השדה, אבל משדה אשר ברכו הוי', גבורים אנחנו, ת"ל כאשר אנחנו עושי דברו ית' ויתעלה בלימוד תורתו וההתעסקות בתפלה, וכאשר מוסרים אנחנו עצמינו לעבדי הוי' הן המה כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר מאורם תאיר נפשינו רוחינו ונשמתינו, איש איש מאתנו יעמוד חזק על משמרתו משמרת הקדש בעוז נפש ובהדר דעת יעמוד על משמרתו לשקוד בתורה לפאר את הלב לנקותה מכל סיג וחלאה, ולשעבד את המוח. העולם כאדרת ושמלה פרוסה לפנינו להאירה באור אלקי אשר הנחילונו הוד רבותינו הקדושים זצוקללה"ה, החלש יאמר גבור אני, וזאת תעודתי עלי אדמות.
תמימים יקרים דעו את אשר לפניכם, אין לנו בעולמינו אלא התורה והעבודה, איש איש מכם ידע את אשר לפניו. התרועעו והתאחדו כולכם תלמיד[י] האדם הגדול בענקים אשר מרוח קדושתו נסך עליכם. פתחו סגור לבבכם, הוציאו זיקי להבת שלהבת אהבתכם אל התורה והעבודה, ועבדו את הוי' בכל לבבכם ובכל נפשכם. שנה חדשה נתן לנו אל אלקי ישראל לטובה ולברכה, התחזקו והאירו, בשנת אורה וישועה קרובה לנו ע"י עבודתינו בתורה ובמצות באהבה וחיבת הקדש.
ובבקשה להודיעיני בכ"ע מנועם שלומכם הטוב ומאופן חייכם ברוחניות ובגשמיות, כי זה חלקי בחיים להיות עמכם בכ"מ שאתם שם, מבלי התחשב עם ריחוק המקום, כי לבבינו אחת היא, וריחוק לא תדע.
היו ברכה ברו"ג כאו"נ ובן מו"ר.