אגרות קודש - כרך יד - ה'פא

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharyatz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharyatz/ig/index.htm">אגרות קודש</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharyatz/ig/14/index.htm">כרך יד</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharyatz/ig/14/5081.htm">ה'פא</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/maharyatz/ig/14/5082.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/maharyatz/ig/14/5080.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pagenumber>ה'פא</div></p> <p class=bodytext>[אמצע מ"ח תרפ"ב]</p> <p class=bodytext>חן </p> <p class=bodytext>שלום וברכה</p> <p class=bodytext>בזה הנני לבקשו להודיעיני מהנעשה במחנו, האם סידר חדר, או ת"ת ואופן הנהגתו, כמה תלמידי' נמצאו ומה לימודם.</p> <p class=bodytext>כבר כתב אלי כי סידר לימוד לרבים. חפצי לדעת האם נשמר הזמנים, והאם חוזר הוא דא"ח, והאם ישנם מאנ"ש שי' העוסקים בלימוד, והאם נותן לבו לקרב את בני החסידי' להיות כאביהם שומרי עול מסורת אבות בכל אחד לפי יכולתו. כי זאת היא עבודת כל רב בעירו לשום עין, עינא פקיחא, על כל הענינים הנוגעי' בנפש ממש. כי בתי' פקח שני פירושי' שהם א', הא' מל' גלוי, וכמו אז תפקחנה עיני עורים (ישעי' לה) ופרש"י אותם שהיו עד הנה עורים מהכיר את מוראי עליהם, וכן תרגם בכן יתפתחן עיני בית ישראל דאינון כסמן מן אורייתא, שפי' פקח הוא גילוי, וכמו העוסק בתורה, שמתחילה לא ידע שהי' נעלם ממנו ההלכה ההיא, או ידיעת המושכל ההוא, ואח"כ ע"י עבודתו ויגיעתו יתגלה לו דבר מה.</p> <p class=bodytext>אמנם עוד פי' בפקח שהוא חכמה, וכמו אף על זה פקחת עיניך (איוב יד), ופי' במצו"ד אף על ברי' שפלה כזה פקחת עיניך להשגיח במעשיו ולדקדק אחריו. אך להיותו מדבר באלקים, לא נוכל הבין פיר[ו]ש דבריו בהנוגע לנו, באשר טענת איוב היא כי הלא על ברי' שפלה לא תדקדק כ"כ ליסרו, ומפני מה תיסרני על אשר קצרתי בחכמה להבינה כטענת צופר. אמנם כאשר במושג זה נוכל לבאר הכתוב פקוח אזנים ולא ישמע (ישעי' מ"ב) וכפרש"י ומצו"ד הלא יש להם אזנים פתוחות להבין מצות ד', ואין בהם מי אשר ישמע, יובן הדבר כי פי' פקח הוא מרגיש, דלהיות עיקר החכ' והידיעה היא ההרגש דוקא, אז מיא פילט דיא זאך, וכמו שהוא בהשגה, הנה הרגש אמיתית הענין שהוא כן, עושה ומחולל את ההשכלה. דהרגש אין זה רק מה שמבאר את ההשכלה, דנאמר שבתחלה דכאשר למד את הענין ההוא ידע את הענין, רק שלא הרגישו, ובהתבוננות והתעכבות יותר הוא מרגיש את הענין, היינו שיודע אותו יותר. אין הענין כן, אלא דכל שלא הרגיש את הענין, אין זה ידיעה כלל, כי ידיעה הוא הרגשה, ולהיות כי ידיעה הוא השגה פנימית והבנה כללית הוא רק מקיף, שרחוק רחוק ממעל למוחו מרחף שם איזה השערת דבר, ולכן אז הרי אינו יודע גם פרטי הדבר במה שהוא יודע, רק שיודע בד"כ. וכמו עד"מ בענין מלא כל הארץ כבודו, הנה יודע זה בשטחיות הדבר בלבד, אבל כאשר משים אל לבו להתבונן בזה בעומק הענין לידע את הדבר לאמיתתו ולהבינו, והענין נרגש במוחו, אז היא ידיעה אמיתית, מה שההרגש עושה הידיעה, שהידיעה היא ידיעה אמיתית וזה בא ע"י שקידת ההתבוננו', דהתבוננו' היא שעבוד כלי המוח אל כלי השכל.</p> <p class=bodytext>וביאור דבר זה הוא דהנה ידוע דישנו השגת השכל, וישנו השגת המוח, שהם ב' עניני' נבדלי', השכל הוא ראשי' הכלי אל ההשכלה, והוא תנועת הנפש, היינו אבר וכח הנפש (דזהו ההפרש בין שכל למדה, דשכל הוא כח הנפש בלבד ואינו התגלות הנפש, ומדה איננה רק כח כ"א מעין התגלות הנפש (ומ"ש מעין כו' לפי שהמדה שרשה מהרצון, והרצון הוא התגלות הנפש ממש, אמנם המדה להיותה רק תולדת הרצון, פי' דמדות עצמיים בלתי מתגלי' רק לעתים בלתי רגילי' כלל ומה שמתגלי' המדות הוא רק מה שנולדי' עפ"י השכל, אבל גם אז נראה בהם מקורם, שהם רק נולדי' על ברכי השכל אבל המולידם הוא הרצון ולכן הם רק מעין כו'), אבל השכל הוא כח הנפש) המגלה גילויי הנפש בחכמה והשכלה, וגילוי זה הוא רוחני הבא בתנועות שונות, פי' כל תנועה היא חכמה אחרת (פי' חכמה המכוונת כאן הוא אופן, ולא כמו שפירושו בכ"מ חכמה אחרת השכלה אחרת כמו חכ' הרפואה וחכ' התכונה וחכמת הנגינה והטעמי', שהם חכמות מחולקות, אלא כאן פירושו אופן היינו בחכמה זו גופא, וכמו בענין מלא כל הארץ כבודו, לפעמי' הגילוי בהפלאת חיות אלקי הנמצא בכל פרט בהלבשה ולפעמי' הגילוי הוא בהפלאת הבדלת אור וחיות אלקי בכל פרט, דכל זה תלוי בתנועת הנפש המתגלית), וגילוי התנועה בהשכלה הוא כמו כח הצומח שענינו להצמיח, כן כח המשכיל ענינו להשכיל, אבל השכלתו היא רק בכח ולא בפועל, וכמו שכח הצומח עומד תמיד מוכן להצמיח ומ"מ לא יצמיח בלי זריעת גרעין, ואף הארץ שהיא מגדלת גפנים, שהיא ראוי' לעשות פרי רב, הנה בכ"ז הוא דוקא לאחר שיזרעו בה גרעיני גפנים, ובלא זריעה, אף שתהי' הארץ היותר שמנה לא תעשה פרי, כ"א תצמיח עשבים (וג"ז ע"י מטר וגשם כו'), וכן הוא בכח המשכיל, אם שהוא כח הנפש העומד מוכן בכח להשכיל, ומ"מ כח זה חסר פועל, עד אשר יהי' התעוררות דבר מה, המביא את הכח אל הפועל.</p> <p class=bodytext>והנה כמו שצמיחת דבר והעדרו הרי יש בזה ד' אופנים. הא' ארץ הבלתי ראוי' לשום צמיחה ואינו נצמח שם כלל, ומ"מ בהכרח לומר דגם שם ישנו כח הצומח, וכמו המדבר שנק' ארץ מלחה שהוא על שם שאינו ראוי לזריעה ולעשות פרי, ומ"מ הרי כח הצומח ישנו שם אלא שאינו מתגלה לאיזה סיבה, אם מפני רעת האדמה, או איזה סיבה אחת, וכמ"ש ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה (תהלי' קז), הרי שהארץ היא מעצמה ראוי' לעשות פרי, אמנם מרעת יושבי בה (וע"ד שאי' במד"ר בראשי' פל"ט סעי' ח' בשעה שהי' אברהם מהלך בארם נהרים כו' ראה אותן אוכלי' שותים ופוחזי', אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור כו') היא נהפכת מפרי למלחה שאינה עושה פרי.</p> <p class=bodytext>ויובן הענין יותר ע"ד החסידות (שהיא היא המגלה פני אלקים בתורה לראות הכל במוחש שכלי באם שהוא עפ"י הרגש דוקא).</p> <p class=bodytext>מדבר מבואר בפע"ח שער השבת פ"א, אמנם מקום הקלי' עצמו נק' מדבר לפי שאינו ראוי לזריעה כלל, והוא לעומת בחי' ירושלים שהיא המקור בקדושה, כי זה שער השמים, שנמשך שם ההשפעה מלמעלה כי שם צוה ד' את הברכה, ולכן ירושלי' הוא באמצע הישוב, כי הקדושה מיהב יהבי וכמ"ש ואתה מחי' את כולם שתמיד נמשכי' השפעת החיות. אבל מדבר הוא מקור כל הקליפות ולכן הוא ארץ מלחה אשר לא יעשה פרי, ועפר המדבר פסול לכיסוי שאינו מצמיח, דזהו ע' הקלי' שצועקים הב הב שמבקשים הכל רק בשביל עצמם לגרמי' ואינם משפיעים לזולתם. ומ"מ הנה ורב תבואות בק"נ דכשמתהפכת לטוב הוא תכלית הבירור, אשר ע"ז היתה הילוך משה ובנ"י במדבר לפעול ההכנעה, ומשם ניתן הכח שיוכל האדם לברר המדבר שבו, והיא הארציות והחומריות שבכל או"א.</p> <p class=bodytext>הב' שכח הצומח עומד גלוי בהארץ ההיא ומצמחת עשבים שלא ע"י זריעה ונטיעה, ומ"מ הרי יש בזה חילוקי' התלוים במטר וגשם.</p> <p class=bodytext>הג' הצמיחה שבא ע"י זריעה שנצמח תבואה או פירות כפי הגרעין הנזרע.</p> <p class=bodytext>הד' שבא הצמיחה ע"י עבודה בהארץ לעקרה הדק היטיב ולהיטיבה, וגם בחכמה וכמו שפרש"י על יושבי הארץ, שהיא הידיעה וההתחכמו' בחכמת הזריעה והמטע לידע סגולת ארץ וארץ, וכמו ארץ מגדלת כו', דאף דכח הצומח אחד הוא בכללותו, אבל בפרטי' גילוי כח הצמיחה משתנים המה, שארץ זו ראוי' לזה וכו'.</p> <p class=bodytext>והנה ככל הענין שהוא לפרטיו בכח הצומח יובן גם בכח המשכיל שהוא בדוגמת כח הצומח דכחו הוא בארץ דוקא ולא בשמים ולא באויר וכדומה, כמו"כ כח המשכיל הוא במוח שבראש. ואף דכל עניני הגדלה וצמיחה ישנו מלבד הארץ ג"כ, וכמו בבעלי החי שיש בהם ג"כ צמיחה מקטנות לגדלות בכללות המין (וכן בהדומם כמו עפר יש בו (בעצמו) צמיחה מקטנות לגדלות וכמבואר בד"ה וייצר כו' בתו"ח סעי' ו' וההרים יגדלו מן הקטנות כו') וכן בכל דבר, אבל כל זה הוא שם המושאל לכח הצומח שבארץ דוקא, כמו"כ הנה משכן השכל הוא במוח שבראש, להיות המוח הוא כלי אל השכל כדוגמת הארץ שהיא דוקא כלי אל כח הצומח.</p> <p class=bodytext>והארץ הלזו היינו המוח הזה ישנו בו חלוקות שונות, </p> <p class=bodytext>הא' הוא מדבר, ארץ מלחה שאינ[ה] ראוי' לעשות פרי כלל, ובאה מסיבות שונות וביותר הוא מרעת יושבי בה, שאינם עודרי' בשעת העידור, ואינם נוכשי' בעת הניכוש, ואדרבה אוכלים שותים ופוחזי', והיא ארץ ארם נהרים וארם נחור, ארם מבואר בקבלה שהיא ק"נ אשר שם הוא להט החרב המתהפכת פעמי' לטוב ופעמי' חלילה להיפך, ולכן לבן ובלעם התאחזו בה, וכמ"ש ארמי אבד אבי, וכתי' מן ארם ינחני כו', כי זה מקומם, לקבל יניקה מן הקדושה ע"י ק"נ, אבל באמת הלא אר"ם הוא ר"ת ארבע רגלי מרכבה, דתכלית הכוונה ביריד' הנשמה למטה הוא לברר בירורים, ע"י בירור הנה"ב שרשו מפני שור שבמרכבה, שעי"ז הנה והחיות נושאות, שהם נושאות את הכסא, עם האדה"ע שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, וק"נ הנה גם הרע שבה יכול להתהפך לטוב. אמנם באר"ם נהרים (ב' נהרות דחו"ב) ונחו"ר (שהם המדות) שהוא ק"נ מצ"ע בלא עבודה עפ"י התורה, הוא אוכל שותה ופוחז, ענין הפחז אינו רע, אלא שהוא קלות וריקות שאין בו תוכן כלל, וכמו כל התאות היתר, שאינם רע גמור (ובסש"ב מבואר שלפי שעה נכלל בג' קה"ט לגמרי וי"ל שע"י שמברך תחלה וסוף עי"ז מ"מ נכלל כו'), וכמו"כ בההתחכמות שבעולם, וכמו במסחר ושיחות בני אדם (שאינם בדברי' אסורי' כמו שקר רמי' ולה"ר שהם דברי' אסורי', וכמו בסיפורי מעשיות מעניני עולם, שיש בהם (בדוחק) מה שאינם בכלל דב"ט) הרי זה קלות ובלי תוכן, וכן יש פחזות בשכל, בלי שום עיון ויגיעה, וכמו המי' הרודפים ממקום למקום, כן הוא הידיעה והשכל, הנטי' לכאן והנטי' לכאן בלי שום מעמד הכרחי ותוכן פנימי. הנה ארם נהרים וארם נחור שהם החכ' והמדות דעניני עולם הם פוחזי', ורק כאשר בא לסולמה של צור, תחלת הארץ, שהיא ארץ כנען, אשר בידה מאזני מרמה, אבל הם עוסקי' בעידור בשעת עידור כו' היינו בעבודת הארץ לעבדה ולשמרה כפי המצטרך, הנה לזה התאוה אברהם אבינו הלואי שיהי' לו חלק בארץ כזו (וכמובאר במ"א דארץ כנען נעשי' לנש"י ארץ מושבותיכם והוא שבא ע"י הבירור דאתהכפא, דמכנען נעשה ארץ ישראל כו'). אבל מי שאינו זורע וכו' נעשית ארץ מלחה. ומ"מ הרי יש בזה ג"כ בחי' הצמיחה. דכמו"כ הוא בידיעה ושכל, דאף שאינו מאיר במוח וכמו העמי הארץ והדומה שאינם בעלי שכליים, ומ"מ הרי יש בהם שכל שהם רק חסרי לימוד ואולפנא. וכמו"כ בכאו"א הנה מסיבת העדר העבודה נעשית ארץ מלחה, שאינה עושה פרי כלל.</p> <p class=bodytext>והב' הוא דשכלם מאירה במוחם, ואינה עפ"י עבודה ויגיעה כלל, כ"א רק להיות מקום השכל במוח, והמוח הוא כלי אל השכל, לכן מה שהם רואי' בעיניהם ושומעי' באזניהם מבינים בקל, הענינים אצלם מתחלפים, דלפעמי' יודעים שכל עמוק יותר ולפעמי' אינו כן.</p> <p class=bodytext>הג' הצמיחה בשכל שבא ע"י לימוד ואולפנא, דלומד ענין זה דוקא ובעיון גדול, וכמו עד"מ בענין הנ"ל דמלא כל הארץ כבודו, שלומד הענין ההוא באריכות גדולה כפי המבואר בתורה בכתב ובע"פ באגדה בזהר ובמדרש ומעמיק דעת להבין הענין בשכלו, ושכלו מתאחד עם מוחו ממש, והיינו שהענין מובן לו בכל פרטיו, בדוגמת הבנתו בלמדו המשנה שנים אוחזין בטלית ז"א כו' וז"א כו', דדוקא כשאוחזין שניהם, דשניהם מוחזקי' (דאל"כ הוי ענין וסוגיא אחרת לגמרי דאז הוי סוגיית המוציא מחבירו כו' כפרש"י, ולכן אמר שנים אוחזי' בל' הזה להורו' על עיקר. ואמנם התוס' שיטה אחרת לו בזה דטעם שנים אוחזין הוא לפי שזהו המשך למסכתא דקא סליק מיני', דרבי כשלמד המשנה, למד כחפץ התלמידי', וכהא דמבואר בע"ז די"ט בר"ש ברבי ולוי דכפיי' ללוי, אמנם כשסידר רבינו את המשנה סדרה על הסדר, וטעם משנת שנים אוחזין כו' הוא לפי דקאי בענין זה במחלוקות (אשר לפי"ז צ"ל דרש"י לא ס"ל הכי, ובזה יוטעם פרש"י שם ד"ה ממקום שלבו כו' דלבו על תאותו, ומשו"ז השמועה מתקיימת אצלו, דרק הרב לא ישנה לו, אבל בתלמיד לא טוב הדבר שיהי' הלימוד במקום זה דוקא לפי שכך הוא חפץ, אלא דהלימוד בתורה צ"ל לפי שהיא תו' כו'), ולכן התחיל בשנים אוחזין דוקא[)], הרי כשלומדי' ענין זה, וכמו"כ הלכה אחרת, הרי תחלה הוא הלימוד, והלימוד בעיון, ואח"כ הוא מתבונן במוחו, שהתבוננות זו היא זריעת גרעין בכח שכלו, ובהכרח שיהי' בזה החרישה שהיא ביטול ושעבוד המוח אל השכל, וגם כאשר צומח איזה עשב, מעדרין ומנכשין אותו, להיות כי אין זה מעיקר הנרצה בהזריעה ההיא, והוא רק דשא עשב, מה שכח הצומח יצמיח בכחו בארץ. כמו"כ הוא בכל העולה בשכל גם לאחר שיודע את הענין הוא רק ספיח, ודבר קל, נאך אוייבין אופינדיקער שכל, דכמו דכאשר כח הצומח מתחבר עם הארץ דוקא, הנה לאחר התעוררו' הגשם והמטר נצמח דשא כו', כן מהתחברות השכל והמוח שהם אור וכלי, וישנו התעוררות קלה והוא ידיעת איזה ענין במילא משכיל בזה, היינו שצומח לו איזה צמיחה, אבל אין זה עדיין צמיחת הפרי ממש, דצמיחת פרי הוא שנצמח פרי מעין גרעין הנזרע דוקא וגם שיהי' בו תוס' וריבוי על הנזרע, ובכל התוספת וריבוי הלזה יש בו עיקר ושרש שממנה יוצמח עוד צמיחות, וכמו שמגרעין א' נצמח קנה שבולת והיינו שנצמח מעין הנזרע ועוד זאת שיש בה עשרי' גרעיני' ויותר שזהו הצמיחה בריבוי, הנה העיקר בזה הוא דבכל א'</p> <p class=bodytext>מהגרעיני' הנצמחי', יש בהם סוד הצמיחה, והיינו כשיזרעו א' מה!!</p> <p class=bodytext>ם יחזור ויצמיח עוד הפעם סכום גרעיני' וכן חוזר חלילה עד אין סוף (דבעלי גבול). וכמו"כ הוא ג"כ בשכל, דצמיחה אמיתית הוא שמשכיל ומתחכם בענין ההוא שזרע, ונצמח ריבוי שכליים בענין זה עד כי כל א' מהנצמחי' יהי' בהם כדי זריעה בשכל אחר. והענין מבואר דכל שכל בהכרח שיהי' בו ג' ענינים, הא' הוא עצמו ומהותו מה שהוא, וכמו סברת שנים אוחזי' הנ"ל דמוחזק בעינן, והב' מה שהוא תולדת שכל, והיינו כמו כשיטת התוס' דלפי דאיירי בחלוקת בע"ב ונגר, מתחיל בחלוקת מוצאי מציאה, והג' מה שבא לבאר איזה ענין, וכמו מאי שנא דהכא אמר הכי והתם שהוא ג"כ באופן כזה ואמר הכי. הרי דבכל ענין שכלי יש לבאר בו שכל אחר, וב' דברי' אלו (שבג' עניני' שבשכל, הוא זריעת וצמיחת השכל). וזהו צמיחה הבא ע"י זריעה.</p> <p class=bodytext>אמנם כ"ז הוא בזריעת השכל שבא ע"י עבודת המוח, ולפי אופן העבודה כן תהי' הצמיחה. וישנו מה שהוא תלוי בגוף ועצם הארץ שהוא כלי המוח, דיש אדם דמוחו עלול לקבל השכלה כזו ויש אדם שעלול יותר להתחכם בחכמה אחרת (דאם שבאמת הנה זה נראה בכל חכמה גופא, דזה לוקח הענין באופן כזה וזה לוקח הענין באופן אחר, אמנם זה תלוי בב' דברי' הא' והוא הגלוי, והיינו שהוא לפי אופן מהלך נפשו בשכליים, זה טבעו להבין כל דבר בחיוב, וזה מבין כל דבר בשלילה, שהוא סניף המסתעף מהענין הב' שהוא הנסתר והיינו לפי אופן שרש נפשו, ואשר הוטל עליו בסוד הבירורים כו', ואכמ"ל, ואין זה מה שזה עלול יותר לחכ' זו כו'), והיא הידיעה בעצם אופן וענין איך שהמוח מקבל שכל, דמי שיודע בכללות ענין חכמה זו מה שהמוח מקבל שכל דוקא, ולא ראי', ויודע גם הפרטי' בזה, הוא יודע דמוחו דוקא להיותו כך וכך הוא ראוי לחכ' כזו, ומוח שהוא באופן אחר ראוי לחכ' אחרת כו'. ואז הוא ההתחכמות באופן אחר לגמרי, שהמוח משכיל ומתרחב, ואין זה רק מה שהוא כלי אל השכל בלבד כ"א הוא הוא עצמו יודע שכל וחכמה מצד עצם רוחב המוח והתיישבות הידיעה כו'. דידיעה זו היא הרגש, דערהערין דעם ענין, והרגש זה בא ע"י ריבוי יגיעה בא' משני אלה אם בידיעת ענין המוח כנ"ל ובמילא יודע את העניני' השייכי' לו להשתדל בהם, או שהוא בא בטיב התאחדות השכל (גילוי כח הנפש) עם הכלי שהוא המוח, ואז הוא עומד על הדבר לתכליתו.</p> <p class=bodytext>וככל המשל הזה יובן בהשגת האלקות דמלא כל הארץ כבודו, דכאשר לומד הענין כהלכה בגמרא ופוסקים, ותופס את הענין ההוא בשכלו, הנה בהכרח שמצמיח איזה דבר במוחו, יעדרנו וינכשנו (לבד זה אשר בתחלה יחרוש ויזרע כדבעי) ולא יסתפק א"ע בזה כלל, אלא יחזור ויתבונן עדי עמדו על טהרת ידיעת דבר זה במוחש אשר בעיניו מבשרו יחזה אלוקה ממש, ובכמה וכמה דוגמאו' בעניני עולם בהשגחה פרטיות, ובריבוי עניני' מענינים שונים.</p> <p class=bodytext>אמנם כ"ז הוא עדיין שכלי, והלא ידוע דאין זה אמיתית ענין הידיעה, דזהו רק השגה שכלית, מיא פאר שטייט טאקע מיטין שכל גיזונט אז עס איז אזיי, אבער דאס איז דאך דאס אלץ א השגה שכלית, כמו כאשר מבין סוגית שנים אוחזי' שזהו השגה שכלית, בטענות שכליים מאד, אשר משתוים גם לשאר החכמות שהם ג"כ נעלי' מצד עצם ענין החכ' שבהם, והעיקר הלא הוא דער דערהער אז דאס איז חכמה אלקית, תורת הוי', שזהו למעלה מן השכל לגמרי. אשר כמו"כ הוא בהתבוננות דמלא כל הארץ כבודו, הנה אריכת הידיעה ה"ז רק השגה שכלית, שכל עמוק, שכל נפלא, שכל מזהיר, אבל בכל זה, הרי הוא שכל עכ"פ, אבער דער עיקר איז דאך דער דער הער דיא געטליכקאייט אין דעם, וזה בא ע"י התפתחות חוש ההרגש, בעצם מי שיש לו הרגש טוב, א גיפיל באיזה דבר, זה ביכולתו לאחר שייגע א"ע ביגיעה עצומה בהשגת השכל עד קצהו האחרון בהשגה שכלית הנה אז הוא בא להנח הענין, אז דער ענין לייגט זעך בא אים, און עס דער הערט זעך געטליכע ראייכקאייט והאמת בכל משלה.</p> <p class=bodytext>וכמו שהוא בשכל שעיקרו הוא ע"י ההרגש, הנה כמו"כ בכל דבר פועל הוא כאשר בא ע"י ההרגש אז הענינים נעשי' באופן אחר לגמרי. וזהו"ע הפקח, שמביט בכל דבר בעין פקיחא, בחכמה שהוא הרגש, ואז הענינים בעירו מסודרים בעזה"י.</p> <p class=bodytext>והאל הטוב שהוא פוקח עורים הוא יפקח עינינו (כפי' הב') בתורתו ועבודתו ית', וכאמור במדרש שוח"ט ע"פ ה' פקח עורים, ומי הן העורים הדורות האלו שהולכות בתורה כעורים כו' לפי שכל הידיעה היא רק בהשגת הדבר ולא בהענין האלקי בזה, והשי"ת ירחם.</p> <p class=bodytext>והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש בן מו"ר.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/maharyatz/ig/14/5082.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/maharyatz/ig/14/5080.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>