ה'צה
ב"ה ב' ז"ך מ"ח רפ"ב
מו"ה רמ"מ שי'
שלום וברכה
מכתבם מי"ב ינעיגה ראג 'יש צ"ר ונידימלת ונידידי י"ע ירשת... ומאד הצטערתי עליו צער גדול, וגדול כאבי במאד. אנכי לא אוכל עשות אחרת מכמו שכתבתי במכתביי הקודמי' להשתדל בכל המיני השתדלות לפאר כלי חמדה היא ישיבת ת"ת בארצינו הקדושה אשר הנחילונו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לעבדם ולשמרם, אשר כאו"א מאתנו צריך לידע בנפשו כי אחינו יושבי הקדש הם אנ"ש שי' העומדים בקדש והיושבים לפני ד' על התורה והעבודה (וכאמור לא המדרש והלימוד בסוגיא חמורה בש"ס או בעומק בדא"ח עיקר, כ"א ללמוד ולהתנהג בהנהגת כ"ק אבותינו רבותינו, זהו העיקר), ואשר כאו"א מאתנו ירגיש חוב נפשי לעשות בגללם כל מה שביכולתו לטובתם ולהנאתם בגו"ר, ואשר בזה יקיים מצות כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים.
אנא ידידיי רחמו נא על בן אהוב נפשכם, ומחמד עיניכם נשמה הטהורה, ובאו לעזרתי בעזרת השי"ת לבחור דרך ישרה לילך במסילה טהורה, לטהר את הארץ מגלולי המחרחרי ריב ובעלי מחלוקת, ואשר ישיבתם בארץ רעה ח"ו. והעצה לזה לבלי לשית לב אליהם כלל, כ"א נפאר ונזכך את אשר לנו, והבו עצה, קראו עצרה, התיישבו והודיעוני חוות דעתכם איך לעשות כי כוונתי רצוי' אשר תהי' רק כפי אשר חפצו וציוו כ"ק אבותינו רבותינו הק'.
ידידינו היקרים היו אנשים, התגברו על כל המכשולים העומדים על דרכינו, ונשים שכם אחד לנשוא משאת כ"ק אבותינו רבותינו הקדושי' בטהרתה ונקוה להשי"ת כי הוא יעזרינו ואל יטשינו.
יפרוש נא גיני בשלום כאו"א מידידינו היקרים אנ"ש שי' ביחוד. ואחכה על מכתבם המיועד לכתוב בארוכה.