חביבין ישראל שנקראו בנים
191
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם שנקראים בנים למקום שנא' בנים אתם להוי' אלקיכם. והנה זה שאומר חביבין ישראל קאי על הנה"א, דזה שאמר תחלה חביב אדם שנברא בצלם קאי על כללות מין האנושי והיינו דזהו מעלת האדם על הדצ"ח, וא"כ זה שאומר חביבין ישראל קאי על נה"א. וצ"ל כופל הדבר חביבין ישראל חיבה יתירה נודעת להם, דלכאו' הוא דבר וענין א' ולמה כופלו. אמנם בכללות הענין מובן שבא להוסיף דבר, דהגם דחביבין ישראל כו' הנה מ"מ הרי עוד חיבה יתירה נודעת להם, היינו עוד ענין פנימי ועמוק יותר מאשר בתחלה, וצ"ל מהו הענין פנימי דבזה אנו יודעין החיבה יתירה. והנה במשנה (סוטה פ"ט מ"י) לגבי התקנות דיוחנן כ"ג, אמרו אף הוא בטל את המעוררין ואמרז"ל (שם דמ"ח ע"א) מאי מעוררים, אמר רחבה בכל יום ויום שהיו עומדים לוים על דוכן ואומרים עורה למה תישן, אמר להם וכי יש שינה לפני המקום, והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, אלא בזמן שישראל שרוין בצער ואו"ה בנחת ושלוה לכך נא' עורה למה תישן. ולכאו' א"מ דהנה זה הי' בב"ש דנחסרו כמה דברים לגבי מה שהי' בב"ר, וגם אז היו ישראל שרויין בצער, וא"כ למה בטל את