אשר ברא ששון
86
אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה, גילה רנה, דיצה וחדוה אהבה ואחוה שלום ורעות, וחשיב כאן עשר עניני שמחה, והנה ברכת אשר ברא היא ברכה השביעית, ואיתא בזח"ב קס"ט ע"ב, שביעאה (פי' הברכה השביעית) איהו מקיים כולא, ומהאי שביעאה מתברכאן כולא ודאי כללא דעשר אמירן בגין דדא כליל עילא ותתא, וע"ד כליל בהאי (בברכה זו) י' זיני דחדוה, ששון ושמחה, חתן וכלה גילה כו' ורעות למהוי כלה שלימו דכולא, זכאין אינון ישראל דאינון זכו לתתא כגוונא דלעילא, עלייהו כתיב ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. ומ"ש כללא דעשר אמירן הוא הכולל העשר מאמרות ועשרת הדברות, וזהו שאמר בגין דדא כליל עילא (פי' עשה"ד) ותתא (פי' ע"מ), ולהיות שהוא כללא דעשר אמירן לזאת כליל בהאי י' זיני דחדוה, שהו"ע השמחה בכל ספירה וספירה בפרט, אמנם צריך להבין למה הקדים ששון ושמחה קודם לחתן וכלה, שהרי כללות השמחה, הגדולה הלזו היא בשביל החתן וכלה, דזהו עיקר הענין של מצוה זו שמתקבצים הרבה אנשים לשמח את החתן וכלה דוקא, והיינו דלבד זה שיש בזה מצות אהבת ישראל שהיא אהבת רעים וכינוס צדיקים דאז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו, דבעת כינוס שהוא הדבור וההתעוררות להתעורר ולעורר איש את רעהו בדברי חיזוק התורה וקיום המצות הנה בעת ההתעוררות הרי אז ויקשב ה' וישמע, יעמאלט איז יעדערער דערהערט דעם אייבערשטין, און אין יעדערין, ווערט דער אייבערשטער דער הערט, ויכתב ספר זכרון לפניו, פניו הם הפנימי' שבישראל כמ"ש וזאת לפנים בישראל, שהם הפנימי' שבישראל, הנה בעת השמחה הרי יראי ה' וחושבי שמו מתגלה בהם בחי' הפנימי' שבהם, וזהו ויכתב ספר זכרון לפניו שהפנימי' שבהם המתגלה רשומו ניכר בעבודה בפועל והוא הזכרון של הפנימי', דהנה כתיב ועמך כולם צדיקים דכל בני ישראל אפילו אנשים פשוטים בהתקבצם יחד לסעודת מצוה הנה מלבד דהפועל הזה מה שמתקבצים כלם יחדיו באהבה ואחוה ובקירוב הדעת הנה זה עצמו הוא ענין גדול שמקיימים בזה מצות ואהבת לרעך כמוך דארז"ל (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד) זהו