במ"נ ח"א פי"ג
קלו, ב
במ"נ ח"א פי"ג יפרש בו ענין עמידה להסיר ספקת ועמדו רגליו ביום ההוא. הביא פסוק והוא עומד עליהם. ואאזמ"ו נ"ע פי' כי האבות הן הן המרכבה, ואברהם הי' חסד, והשפיע להם בחסדו רוחניות האכילה. ויש להוסיף כי הגם ששלשה האנשים היו מיכאל גבריאל רפאל שהם ג"כ מרכבה, כנודע מענין מרכבו ארגמן. אלא כי האבות הן מרכבתא עילאה חג"ת דאצי' שלמעלה ממרכבה דבי"ע, ע"כ והוא עומד עליהם, ועמ"ש במ"א בענין עמדת להם בעת צרתם. עמדת דוקא הגבהת הראש כו'.
ובזח"ב תצוה קפ"ג א' דעלמא דדכורא הוא בעמידה ועלמא דנוק' ישיבה באשה קראו מושב. ושם פ' תרומה קל"ט ע"ב בענין מחלוקת ב"ש וב"ה פ"ק דברכות בש"א בערב כו' ובבקר יעמדו ויקראו יעו"ש. עוי"ל פי' והוא היינו ע"ד הוא עשנו. ועבד הלוי הוא.
ברוך הוא. וכן פי' בזהר פ' וירא צ"ד א' ע"פ והוא יושב פתח האהל. ועד"ז י"ל פי' והוא עומד עליהם. והבינה היא מקיף לחג"ת וזהו והוא עומד עליהם. וזהו ע"ד הנזכר בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה בפי' והים עומד עליהם מלמעלה. וע' במד"ר אמור פכ"ט ע"פ וענף עץ עבות זה הקב"ה דכתיב והוא עומד בין ההדסים זכרי' סי' א' ה'.
יש לפרש ג"כ כי ג' הדסים הם חג"ת וא"כ והוא היינו בינה הנק' הוא עומד בין ההדסים כו'.
עוד כ' ויהיה בענין עמידת הקיום וההשאר ויכלת עמוד ועד"ז פי' ועמדו רגליו ביום ההוא. יתקיימו סבותיו. אכן כפשוטו ועמדו רגליו. היינו שיגיעו ויתגלו רגליו על הר הזיתים. והוא ע"ד וירד ה' על הר סיני. ולאפוקי עכשיו אינו יורד ומתגלה למטה. וכמו בהמ"ק נק' ומקום רגלי אכבד. ולא זכר הדום רגליו. ובחורבן בהמ"ק איתא דסליק לעילא לעילא כמ"ש בת"א בד"ה וארא אל אברהם שסילק גלוי אלקותו מהעולם. ואין זה סילוק גשמי. אלא העלם. אף שהוא את השמים ואת הארץ אני מלא, אבל בחי' העלם, והירידה הוא הגלוי ולכן בבהמ"ק ששם הי' גלוי נק' בהמ"ק הדום רגליו. כי עד"מ ההגעה אל הדבר הוא ע"י הרגלים. וכן הוא למעלה ההמשכה ע"י בחי' נה"י. או הם בחי' אותיות שבהם ועל ידם נמשך גלוי האור. וע' בבחיי פ' חקת ע"פ ברגלי אעבורה מענין פי' ועמדו רגליו, וס"פ בראשית. וכן באדר"נ בחשבון עשרה ירידות שירדה שכינה הוא ועמדו רגליו. נמצא אין זה שייך לענין הקיום וההשאר לבד אלא כפשוטו הגעת הגלוי. אלא שמ"מ י"ל בפי' ועמדו רגליו הוא גם הקיום וההשאר. ועמ"ש ע"פ כי כאשר השמים החדשים כו' עומדים לפני. ועמ"ש בפי' רגליו בלק"ת בשה"ש סד"ה קול דודי גבי מדלג כו'. והר הזיתים הוא הר המשחה ששם היו שורפים הפרה שנאמר בה מחוץ למחנה. חוץ לג' מחנות, והיא ק"נ ולכן זית משכח תלמודו ולאחר הבירור כשנעשה שמן מחזיר תלמודו כמ"ש בת"א ע"פ ואתה תצוה. אכן ע"י ועמדו רגליו שנאמר* ועמדו רגליו כו' ואזי ונבקע הר הזתים דפי'* ברבות בא פי"ז דקאי על יום הדין שיעשה דין ומשפט כו' וכמארז"ל הובא בבחיי ס"פ דברים ע"פ עד מדרך כף רגל עד שיבוא יום דריכת הרגל על הר הזיתים. דיש לפרש כי ק"נ חציו טוב וחציו רע. ואזי יתפרד הטוב מהרע. וז"ש מחציו מזרחה כו'. ואזי אחר הבירור יהי' ועמדו רגליו גלוי אלקות שיתגלה בכל העולם גם בשכל אנושי שזהו הנמשך מהר הזיתים שממנו מוציאים שמן שהוא השכל שבנה"ב דק"נ גם לשם יומשך הגלוי. ועז"נ אמצאך בחוץ אשקך. ובבהמ"ק יהי' הגלוי ביתר שאת. או י"ל הר הזיתים מקור החכמה דקדושה ולשם יעמדו רגליו היינו הגלוי מאור א"ס שלמעלה מהחכמה כו'. ואפ"ל לפ"ז כי הר הזיתים חכמה תתאה חכמת שלמה, ויהי' גלוי אור א"ס בח"ת כדי להיות ומלאה כל הארץ דעה. וע' בעה"ק ח"ג פמ"ד מענין ועמדו רגליו כו'. ובמא"א אות ה' סעי' ו' הר הזיתים נק' יסוד דאימא כו' ע"ש. והכוונה
*) שנאמר. . הר הזתים: נוסף ע"פ גוכתי"ק.
*) דפי': נוסף ע"פ גוכתי"ק.
*) שנאמר. . הר הזתים: נוסף ע"פ גוכתי"ק.
*) דפי': נוסף ע"פ גוכתי"ק.