אורח חיים - סימן למד - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/index.htm">אורח חיים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/31/index.htm">סימן למד</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/31/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/31/2.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן למד</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>[על</span> ענין הנ"ל] לענין שליחות אפילו ידענו דניחא ליה כיון שאין ממנה אותו בפירוש לשליח לא נעשה שלוחו וכמ"ש הרשב"א בחי' בנדרים שם בהא דמיבעי' לן התם תורם משלו על של חבירו אם א"צ דעת בעלים משום דזכות הוא לו וז"ל קשיא לי דהא שליחות לאו משום דניחא לי' או לא ניחא לי' אלא גזה"כ הוא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם. ותדע לך שהרי האומר לחבירו צא ותרום לי הלך ומצאו תרום למ"ד חזקה אין שליח עושה שליחותו אמרי' בפ"ק דחולין (די"ב) שאינו תרום דדילמא אינש אחרינא שמע והלך ותרם ורחמנא אמר מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ואע"ג דהתם ניחא לי' שיתקן את כריו וי"ל דתורם משלו על של בעל הכרי שאני דלא בעי' שליחותו לדעת אלא בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי אבל בתורם משלו על של בעה"כ כיון שאינו של בעה"כ לא בעי' שליחותו ממש ואין הדבר תלוי אלא אי זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו עכ"ל. מבואר מדבריו דהיכא דלא שייך ה"ט דזכות הוא לו כגון שיש בזה צד חובה ג"כ דאז אינו אלא משום שליחות ושליחות לא הוי אא"כ מדעתו ממש דהיינו דשוי' שליח. אבל ניחא לי' לחוד לא מהני ולא הוי שליח בזה. ולכאורה נראה דאפי' גילה דעתו דניחא לי' כל שלא אמר לו שיעשה לא נעשה שלוחו והיינו דמה"ט התירו לומר בדליקה כל המכבה אינו מפסיד כדאיתא במס' שבת (דקכ"א ע"א). והיינו משום דכה"ג לאו שליחות הוא וכדאי' בר"פ המדיר (ד"ע ע"א) בענין כל הזן אינו מפסיד (דשרי משום דפרנס לא נעשה שלוחו עי"ז כדאמר הכי) וכי אמר הכי לא שליחותיה קא עביד והתנן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו (ובנתינה לכ"ע בעינן שליחות ממש עי' פ"ב דגיטין דכ"ב ע"ב ודכ"ג ע"א) הכי השתא התם קאמר יכתוב (לשון צוואה לשומע את קולו) הכא מי קאמר יזון עכ"ל. והרי גם בכל הזן אינו מפסיד איכא גילוי דעתו ממש דניחא ליה רק שאינו מצווה בפירוש ולא נחשב שליח עי"ז הגילוי דעת ובאומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום לפי' הר"ן בנדרים (דל"ו ע"ב) משמע ג"כ דאין זה שליחות גמור ומ"מ בתרומה מהני דלגבי תרומה בגילוי דעת בלחוד דניחא ליה סגי. וכ"נ מדברי הרא"ש שם בפירושו שכתב דדעת איכא שליחות ליכא וכ"נ לפי התירוץ השני של התוספות בגיטין פרק התקבל (דס"ו ע"א) סד"ה כל השומע. אמנם לתירוץ ראשון דתוספות שם חשוב זה שליחות וכ"ה לפרש"י בנדרים שם דחשוב שליחות אלא גבי מודר הנאה לא חשוב הנאה יעו"ש. ועיין בב"ש סי' קמ"א סעי' י"ט ס"ק כ"ז הביא ב' שטות אלו ומה שהקשה על תירוץ ראשון דתוספות לפע"ד לק"מ דלא דמי לתרומה דתורם משל בעל הכרי ע"כ אין זה הנאה כלל כמבואר שם הטעם בפרש"י. אבל הכא דהאיש הזן נותן משלו על סמך דברי הבעל זהו הנאה מהבעל להאשה. ולכן אפ"ל דגם בדליקה שהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד לא דהתירו איסור שליחות לא"י. אלא דכה"ג לא חשוב שלוחו ואע"ג שאין לך גילוי דעת גדול מזה דניחא לי' בכיבוי זה ואנן סהדי דניחא לי' מ"מ ניחא לי' לא מהני במידי דצריך שליחות להיות נעשה שלוחו עי"ז והכא צריך שליחות משום שאינו זכות גמור שהא"י עושה ע"ד לקבל שכר כדאי' בגמ' שם אדעתי' דנפשי' קא עביד. ואף את"ל דחשוב זכות גמור מ"מ לא שייך כאן זכייה. דזכייה היינו שזוכה לו דבר. והכא אינו זוכה לו רק מכבה. וע"כ אינו אסור רק אם יש שליחות והכא אין זה שליחות והא דלא התירו כן בשאר איסורי שבת כדאי' בר"פ המדיר היינו משום שיש קצת שליחות כללי באמרו כל המכבה כו' ואילו הי' אומר כן ליחיד אם תכבה לא תפסיד הי' בזה שליחות גמורה כמ"ש הפוסקי' שם גבי אם תזון לא תפסיד רק משום שאומר בל' רבים ולא רצו להתיר זה רק בצורך גדול דהיינו בדליקה. וצ"ע גבי דליקה בדין אם תכבה לא תפסיד דלא מצאתי זה בב"י בא"ח סי' של"ד ולא במ"א שם. אבל ניחא לי' לבד לא הוי' שליחות וכ"ד סה"ת שהתיר לומר לא"י מדוע לא עשית האש בשבת שעברה כו' כמ"ש בש"ע סי' ש"ז ס"ב וע"ש בט"ז סק"ב ובהרמ"א ססי' ש"ז סכ"ב בהג"ה ולפ"ז י"ל הא דהדליק את הנר בשביל ישראל אסור היינו משום שהוא זכות גמור כי אין דרך לשלם עבור זה כבדליקה ולכן הוי שלוחו גם בלא דעתו וציוויו כי זכין לאדם כו'. וא"כ י"ל דכשמשלמי' שכר עבור זה שרי כשאינו מצווה לו. וזהו דעת הק"נ ספט"ז דשבת ס"ק כ"ו משום דאז אינו זכות ושליחות לא הוי אפי' ניחא לי' כנ"ל וא"צ לחילוק של סה"ת משום שגופו נהנה כו' דבלא"ה א"ש דאין דרך לשלם עבור זה וקצץ לא מהני מאחר שאומר לו בפירוש לעשות בשבת א"כ הוי שלוחו ממש:</p> <p class=bodytext><span class=cup>קיצור.</span> היכא דבעי' שליחות לא מהני מה שידענו דניחא לי' שיעשה הדבר עד שיאמר לו בפירוש. ואפילו גילוי דעת לא מהני. כדמוכח מדין כל הזן אינו מפסיד ר"פ המדיר. וזהו דין כל המכבה אינו מפסיד. לפ"ז בהדליק הנר על סמך שישלם לו שכר י"ל מותר ליהנות לאורו שלא צוה לו בפירוש שידליק:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/31/2.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>