אורח חיים - סימן לב - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/index.htm">אורח חיים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/33/index.htm">סימן לב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/33/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן לב</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>מי</span> שמחזיק העמארניא אם יכול להניח הפועלי' עכו"ם שכירי שנה שיעשו בשבת והבית והכלים של הישראל. ע' תשו' תודת שלמים ססי' ד' פסק דאין איסור בשכיר שנה כדעת הרמב"ם וכ"ד רבינו במה"ב. וצ"ל מהו טעם האיסור מדינא בשכיר יום הרי אדרבה התם י"ל טפי אדעתא דנפשי' קא עביד שיקח שכירותו וה"ל כאריסות. משא"כ גבי שכיר שנה אין הנא' לפועל כו'. וי"ל איה"נ מעלה זו עדיפא בש"י. אבל טעם האיסור דה"ל כמעמיד פועל בידים כיון ששוכרו לשבת. משא"כ בשכיר שנה אינו מצווהו לעשות בשבת. והחסרון דאין הנא' כו' י"ל דהגוי סבר שיש לו הנאה שאם לא יעשה בשבת סובר שיגרע משכירותו. ומ"מ אף שהגוי סובר כן לא שייך לומר דה"ל כמעמיד פועל כיון שאין הישראל שוכרו לימים. והיתר זה הוא ממש דעת הב"ח סי' רמ"ג ס"ג והמג"א שם סק"ב חלק עליו וכ' ובמרחץ אסור כו' והתוד"ש ורבינו ז"ל ס"ל כהב"ח להקל בזה מדינא. וכן הסכים הא"ר סק"ו לפרש כן דעת הטור. אמנם כ' הא"ר סי' רמ"ד סקי"ב דאם מקפיד עליו לעשות בכל יום לכ"ע אסור. ובנ"ד ודאי מקפיד עמהם. ויצא זה להא"ר ממ"ש הרמב"ם והוא שלא יחשוב עמו יום יום. ופי' דאפי' בימי החול אין מדקדק עמו כשהוא בטל וכן הבין הראב"ד בהרמב"ם. ולמאי דפרישית צ"ע דהא אדרבה מה שמדקדק עמו א"כ הגוי מבין שנוטל שכר עבור השבת וא"כ אדעתא דנפשי' קעביד רק דבשכיר יום אסור דה"ל כמעמיד פועל בידים ליום השבת אבל הכא בשכיר שנה אינו מעמידו ליום השבת ממש. וצ"ל דה"ל כמעמיד בידים כיון שהגוי מבין שמדקדק עמו ומחמת זה הוא עושה. א"כ ה"ל כמעמיד כו'. מיהו רבינו ז"ל במה"ב (דע"ח ע"א) פי' ולא יחשוב עמו יום יום דר"ל בשעת הפרעון לא ינכה לו עבור היום שבטל כו'. אבל אם אינו מחשב עמו לנכות לו משכרו אף שמקפיד עליו וגוער בו על העבר לא מיתסר יעו"ש. וכ' שכ"ד סה"ת סי' רנ"ב. וכן הבין הא"ר סי' רמ"ד סקי"ב בסה"ת:</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועדיין</span> צ"ע אפילו לדעת הרמב"ם וסה"ת הנ"ל אפי' לפי' רבינו ז"ל דהא אפילו בקבלנות ממש אמרינן במ"ק (די"ב א') דכשמסייע עמו בתבן אסור. והגם דפי' רבינו ז"ל דהיינו כשנותן לו התבן בשבת דוקא אבל בע"ש מותר. היינו דוקא בקבלנות וכדתנן נותני' עורות לעבדן כו'. משא"כ בנד"ז בשכיר שנה נ"ל דלא עדיף עכ"פ מדין משכיר כליו לגוי (דהתם הגוי הוא השוכר וישראל הוא המשכיר. והכא הוא להפך שהישראל שוכר את הגוי והגוי משכיר עצמו וא"כ זה חמור טפי דטפי נהנה הישראל כשהוא שוכר כו' שהרי המלאכה שלו אבל עכ"פ לא קיל מיני' בשום ענין) והתם נמי כ' סה"ת עצמו וכן הרשב"א והרא"ש דאסור להשכיר כליו בע"ש ול"ד לקבלנות דשאני בקבלנות שאין ריוח לישראל כו'. וה"נ כיון שהישראל מרויח אסור להשכיר בע"ש. וא"כ כשמסייעו בתיבנא ע"ש אסור. דהא ל"ד לקבלנות כו'. וצריך ליתן לו ביום ה' דוקא הנחשת ושא"ד. וצ"ע להתיר אפילו ביום ה' כיון דנותן ליום ו' ושבת א"כ אינו הבלעה כלל ול"ד למשכיר כליו דשרי דהיינו לשבוע דוקא ולא לשני ימים. ע"כ נ' שאין היתר אא"כ הנחשת מוכן שם מכבר וא"צ למסור לו ליום זה כו':</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>