סימן לה
א
מגילה רפ"ג. ובו יתבאר אם עכשיו נכון שלא להוסיף על שבעה קרואים אפילו בשבת. וכן ביום טוב יותר על חמשה:
משנה פרק [הקורא] עומד (יושב) (דכ"א א') ביו"ט חמשה כו' אבל מוסיפין עליהן. עיין ב"י רס"י רפ"ב דאבל מוסיפין קאי אשבת ויוהכ"פ ויו"ט. וכ"נ ראיה מהתוספתא דמגילה פ"ג. וז"ל ביו"ט חמשה ביוהכ"פ ששה בשבת שבעה אם רצו להוסיף אל יוסיפו דברי רבי ישמעאל. רע"ק אומר ביו"ט חמשה ביוהכ"פ ששה ובשבת שבעה אם רצו להוסיף מוסיפין עכ"ל. מבואר דרע"ק דאמר אם רצו להוסיף מוסיפין אכולהו קאי שלכן חזר כולהו יו"ט ויוהכ"פ ושבת ולפ"ז סתם מתניתין אתיא כרע"ק. ואע"פ שבגמרא הובא ברייתא זו (בדף כ"ג א') באופן אחר היינו דשם שונה בדברי רע"ק ביוהכ"פ שבעה ובשבת ששה. עכ"פ גם משם מוכח דרע"ק דס"ל מוסיפין עליהן אכולהו קאי. ואדרבה מוכח יותר דהא בשבת מוסיפין וא"כ יהי' שוה ליוהכ"פ שזהו חששת הי"מ שבהר"ן. אע"כ דלא חיישינן לזה. ועיין במרדכי בר"ה ר"פ יו"ט. ואין לתמוה האיך יתכן להוסיף כו' דהא שבעה שקורין בתורה בשבת כו'. וכ"כ הרא"ש שם סי' ג' דהא שבעה שקורין בשבת וששה שקורין ביוהכ"פ דמפרש במגילה כנגד מה תקנום ואפ"ה תני אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. שוב ראיתי מזה בפמ"ג בט"ז סימן רפ"ב סק"א:
קיצור. ראיה מהתוספתא פ"ג והגמרא (דכ"ג א') דאבל מוסיפין עליהן איו"ט ויוהכ"פ נמי קאי. וכ"כ המרדכי והרא"ש בפשיטות פרק יו"ט של ר"ה: