אורח חיים - סימן ז - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/index.htm">אורח חיים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/7/index.htm">סימן ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/7/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/7/2.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן ז</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אדם</span> שפס ידו השמאלית חסירה אצלו מתולדתו. אם יברך על תש"י או לא. וכן אם הקנה ג"כ חסר והזרוע לבד קיימת מהו:</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> הדין פשוט בש"ע סי' כ"ז ס"א בהג"ה שלדעת רמ"א יניח על זרוע השמאלית בלא ברכה. והמ"א פסק דיניח על של ימינו בלא ברכה ולפ"ד הב"ח והנ"צ והא"ז יניח על זרוע השמאלית ויברך עליו וכ"ד החו"י בתשו' סי' קס"ז וכ"כ הגאון דווילנא ז"ל בביאורו לש"ע סי' הנ"ל. וכ"כ בס' ביאור מרדכי להגאון מהר"ר מרדכי בנעט נ"י. ועתה על מי נסמוך הא מר והא מר כמאן עבדינן. והנה מה שהוכיח החו"י מנקטעה יד העדים שבסנהדרין (דמ"ה ע"ב). דאף שמואל דס"ל דבעי' קרא כדכתי' ופטר בנקטעה ידי עדים אח"כ. מודה בגידמים מעיקרא דשפיר מתקיים יד העדים דזה הנשאר היינו יד דידהו כדפרש"י. ומדאמר שמואל נקטעה יד העדים משמע לי' בין רק כף היד או עם הקנה וכן הא דמכשרינן גידמים מעיקרא אפי' נחתך גם הקנה דמ"מ באבר העליון שנק' זרוע מתקיים יד העדים וקרא דלאות על ידך יוכיח עכ"ל. נלפענ"ד דראי' זו לא א"ש לפי' הרמב"ם שם דמחלק בין נקטעה יד העדים דגידמי' מעיקרא ש"ד לאין לו בהן דמסתימת לשונו שם פ"ה ממחוסרי כפרה משמע אפי' אין לו קודם שנזקק לטומאה נמי אין לו טהרה עולמית. א"כ לא מוכח מידי משם לענין תפילין דנ"ל שאין לדמותם לנקטעה יד העדים לפ"ד הרמב"ם. אף שע"פ החילוק של החו"י שמתרץ ד' הרמב"ם במה שלא פסק כד' התוס' שם באין לו בהן משום דבעיקרא כדכתיבא ואחר שנקצץ הבהן א"א לומר עוד דהיינו בהן דידי' דשאני יד העדים דבל' תורה כל פרקי היד עד הכתף מקרי יד כמ"ש והיה לאות על ידך (וכמ"ש בערכין (י"ט ב') הובא במ"א סי' כ"ז סק"ג). ולכך נשאר השם גם על הפרק העליון הוא הזרוע. משא"כ הבהן דנק' רק אצבע הגודל ובנקטעו כולו א"א לקיים קרא כדכתיבא עכ"ל. ולפ"ז תפילין דכ' בהו ידך יש לדמותם ליד העדים דגידמי' מעיקרא ש"ד. אבל באמת דבריו צע"ג שלדבריו דגבי עדים אפי' בגידמי' דמעיקרא בעי נמי שתהי' יד העדים בראשונה כדכתיב אלא דבגידמי' נמי מצי לקיים יד העדים בראשונה שידחפו אבן בזרוע כו'. וז"א דהרמב"ם כתב להדיא פי"א מה' סנהדרין ה"ח ואם היו העדים גידמים מתחלה היה לו להרג ביד אחרים. ולא הצריך כלל בזה יד העדים בראשונה. ובחו"י נדחק בזה מאד. וכל מעיין בצדק ישפוט שאין לשון הרמב"ם סובל כלל פירושו. לכן נ"ל דהרמב"ם אינו מפרש הגמ' במ"ש שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כמו שפרש"י. אלא ה"פ דגידמי' מעיקרא ש"ד אע"פ שא"א לקיים יד העדים תהיה בו בראשונה משום דכתיב יד העדים שהיתה פי' יד העדים בה"א הידיעה משמע שהיתה ר"ל שהי' יד להעדים בשעה שנעשו עדים בענין זה ואז בעינן שתהיה בו בראשונה. ולכן נקטע יד העדים פטור לשמואל. אבל אם לא הי' להעדים יד כלל מתחלה כשנעשו עדים ע"ז לא נאמר תהי' בו בראשונה להמיתו ויהרג ע"י אחרים. דהא תהי' קאי אדלעיל מיני' יד העדים שהיתה כבר כשהעידו אז בעינן אח"כ. משא"כ גידמי' מעיקרא ולכן נקטעו יד העדים תחלה כשרים לעדות נפשות. וא"ש מ"ש הרמב"ם יהרג ע"י אחרים כי בזה לא בעי' כלל שתהי' בו יד העדים בראשונה כו'. משא"כ גבי אין לו בהן לא נאמר הבהן ואין שייך לומר כן הבהן שהי' דוקא דהא כתי' ונתן על בהן לכן בעי' קרא כדכתיב. ולכן אפי' אין לו קודם שנזקק לטומאה אין לו טהרה עולמית ודלא כהתוס' שם והר"ש והרא"ש פ"ד דנגעים מ"ט כצ"ל לדעת הרמב"ם. ובהא"ש דלא נצטרך להוציא דין חדש מה שאין לו זכר בגמ' ורמב"ם והוא מ"ש החו"י דאם נקטע יד העדים עם האבר העליון אפי' נקטע מקמי הכי פטור דבעי' קרא כדכתיב ובעי' יד העדים מיהת כו'. שזה דוחק חדא דה"ל לאשמועינן רבותא זו בגמ' ובגמ' מתמהינן אלא מעתה עדים גידמי' דמעיקרא ה"נ דפסילי ומשני שא"ה כו' משמע דפשיטא דגידמי' מתחלה כשרים לעדות נפשות וכיון דלהחו"י גידמי' לגמרי פסולי' גם לפי המסקנא וא"כ מה הי' התמי' כ"כ תחלה אם גידמי' עד הפרק פסולות וזה יש ליישב לפרש"י. וא"כ נימא כו' ע"ש. ועוד דגידמי' משמע נמי גידמי' לגמרי ע' מכילתא פ' בא וספרי בואתחנן לרבות את גידם שנותן בימין. והיינו ע"כ באין לו זרוע כלל לפ"ד האחרונים. וע' בתענית במעשה דנחום איש גם זו. וכיון דלהחו"י גידמים לגמרי פסולים גם למסקנא ה"ל לפרש ולא לסתום. (הג"ה. ונלע"ד שגם דעת התוספות כן מדכ' בד"ה אין לו בהן. וכגון שנקטעה משנזקק לטומאה דאל"כ הא אפילו שמואל כו' ומהו הראי' משמואל דגבי יד י"ל כיון שנשאר הזרוע היינו יד דידהו. אבל גבי אין לו בהן כשנקטע כל הבהן לא שייך לומר דהנשאר הוא בהן דידי'. א"ו נ' שהם מפרשים בענין יד העדים דלא בעינן קרא כדכתיב אלא דוקא כשהיה להם יד תחלה. אבל אם לא הי' להם לא בעינן זה. ולא משום דהנשאר היינו יד דידהו. ולכן כמ"כ הדין גבי בהן דלא בעינן קרא כדכתיב אלא כשהיה לו בהן כשנזקק לטומאה עכ"ה):</p> <p class=bodytext><span class=cup>קיצור.</span> מה שהביא החו"י ראיה לענין תפילין במי שנחסר אצלו פס יד השמאלית וגם הקנה עד הזרוע דיניח על הזרוע השמאלית ויברך מדין עדים גידמים מעיקרא דאפילו חסר כף היד וגם הקנה דמ"מ באבר העליון שנק' זרוע מתקיים יד העדים תהיה בו. וכמ"כ מתקיים לענין תפילין לאות על ידך בהזרוע לבד. הנה לפרש"י שם ודאי הוא ראיה. אבל להרמב"ם פי"ד מה' סנהדרין ה"ח דס"ל דאפילו העדים גידמים מעיקרא לגמרי יהרג ביד אחרים א"כ אין שום ראיה דהזרוע לבד זהו ג"כ נק' יד. וע"ש בכ"מ סוף הלכה ח' הנ"ל שהקשה על הרמב"ם במה שסמך דין זה לדין מי שעמד על נפשו כו'. והתירוץ דכוונת הרמב"ם דאע"ג דהעדים גידמין מעיקרא מ"מ אינו מתקיים הקרא יד העדים אלא דלא גרע מדין מי שעמד על נפשו כו':</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/1/7/2.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>