יורה דעה - סימן כב - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/index.htm">יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/22/index.htm">סימן כב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/22/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן כב</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>גרסינן</span> בגמ' פא"ט (דמ"ה ע"ב) אמר רבה בב"ח אמר ריב"ל נתמרך פסול נתמסמס פסול (גרסינן ואחוט השדרה קאי אע"ג דהמסמסה קילא מהמרכה כדמפרש ואזיל אפ"ה תנא תרווייהו. דאי תנא המסמסה לחודה הוה מפרשינן דהיינו נשפך כקיתון. המרכה לשון מורך שנתרככה ונעשית המוח בתוך הקרום כמים ונשפך מראשו לסופו ומסופו לראשו ואם היו נוקבין אותו היה יוצא דרך הנקב) איזוהי המרכה ואיזוהי המסמסה. המרכה כל שנשפך כקיתון. מסמסה כל שאינו יכול לעמוד (מפני שנעשה צלול אבל לא כל כך שיהיה נשפך כקיתון של מים אבל כשאוחזין אותו ומניח קצתו למעלה מידו הוא נכפף ונופל) עכ"ל הגמרא ופרש"י. והרי"ף כ' נתמסמס שנמס כדונג מפני האש. והוא פסוק תלים ס"ח ג' כהמס דונג מפני אש. ובמן כתיב וחם השמש ונמס שמות י"ו כ"א. וגם כתיב וימס לבב העם ויהי למים ביהושע סי' ז' ה'. א"כ עכצ"ל דאין הכרח דנתמסמס אינו כמים מצד הלשון אלא משום דבגמרא מפרש דמסמסה היינו רק כל שאינו יכול לעמוד. ובערוך ערך מז כ' וז"ל הומרך נשפך כקיתון כלומר נמס כדונג בתוך האש. נתמסמס כלומר אינו יכול לעמוד אלא נכפף עכ"ל. הרי הערוך מפרש על הומרך מה שפי' הרי"ף על נתמסמס. וצ"ל הרי"ף ס"ל בפי' הומרך כפרש"י היינו כמים. וכנזכר בגמרא (דמ"ז ע"ב) בענין ריאה שנשפך כקיתון. ואמרינן בגמרא בעי רבי ירמיה אינו יכול לעמוד מפני כובדו מאי (שהוא עב וכבד אבל לא נתרכך מבפנים. מהו. חולי הוא זה שמכבידו או לא) תיקו (וכל תיקו דאיסורא לחומרא). וכתב רש"י וכל הני נתמרך או נתמסמס בכלל נפסק החוט הן דקים להו לרבנן שמתוך ליקוי זה עתיד לינקב וליפסק. א"נ אין פיסוק גדול מזה אע"ג דאמרן מוח זה לא מעלה ולא מוריד ה"מ בהפרדה אבל בהמרכה לא עכ"ל. ובתה"א דל"ט ע"א כתב כפי' ראשון דרש"י וז"ל מוח זה לא מעלה ולא מוריד ומ"מ אם נתקלקל הרבה ונפסד המוח הרי זו כאילו ניטל אף עורו לפי שאינו יכול לעמוד והרי כאילו אינו ואין לך הפסד גדול מזה עכ"ל. ולכאורה י"ל דתולה בפלוגתא דלעיל דלהרי"ף וסיעתו דס"ל דבקרמא תתאה לבד טרפה שפיר י"ל דסוף קרום ליפסק כיון שהוא דבוק להמוח שהומרך וגם הוא רך. אבל למ"ד דאינו טרפה עד שינקבו שני הקרומים וקרום העליון חזק וגם יש חלל בינו לקרום התחתון א"כ מנלן דעי"ז עתיד קרום העליון ג"כ לינקב שהרי יש קרום התחתון וגם חלל המפסיק בינו ובין המוח שהומרך והוא דבוק לגולגלת (אלא) לפ"ז א"ש יותר הטעם השני דרש"י דאע"ג דאמרן כו'. ועוי"ל דרש"י פי' שני הטעמים גבי חוה"ש דשם העור אחד וסמוך להמוח אבל במוח שבראש ודאי צ"ל כטעם השני:</p> <p class=bodytext><span class=cup>ואמרינן</span> בגמרא בי רב אמרי נתמסמס פסול (כדקאמרת) נתמזמז כשר (ולהכי הדר נקט נתמסמס דלא תימא נתמסמס ונתמזמז חדא הוא ולאפלוגי עליה אתא. נתמזמז. נתרוקן מהמוח קצתו מאליו) ואפשר יש ראי' לפרש"י דנתמזמז היינו נתרוקן דבאיוב סי' כ"ו ה' ע"פ הרפאים יחוללו ת"י גבריא דמתמזמזין יתברין. ויחוללו הוא לשון חלל וריקות. ועיין בבראשית רבה ס"פ ל"א נדרש פסוק זה על ענין המבול. וצ"ע בענין מזי רעב דברים ל"ב כ"ד. דפי' אונקלוס נפיחי כפן. וכן מצאתי בהרלב"ג שם שכ' אחשוב שיהיה ענינו כמו מסי בחלוף סמך בזיין להיותם קרובים במבטא והם ממוצא אחד וענינו התכות רעב כי בסבת הרעב יתך הגוף וימס עכ"ל. וחלוף הזיין בסמך מצינו כמו יעלוז שדי ובאיוב סי' כ' י"ח ולא יעלוס וכן נתעלסה באהבים במשלי סי' ז'. ואפשר עד"ז ענין [פי'] הת"י סי' כ"ו גבריא דמתמזמזין פי' שכבר נימוסו יחוללו היינו יחזרו ויבראון וקרוב לזה פי' הראב"ע שם. אך כאן מוכרח דנתמזמז לאו היינו נתמסמס. דהא נתמסמס פסול ונתמזמז כשר וע"כ פרש"י נתרוקן. ובערוך ערך מז פי' נתמזמז נתנדנד ונתקרקש ואינו מוליד. והביא הרפאים יחוללו ת"י אפשר גבריא מתמזמזין. ואפשר מפרש יחוללו לשון חיל ורעדה כמ"ש הרב מתנות כהונה בבראשית רבה שם. ובערך טר כ' דטרייה לרישיה פי' נפל למרחץ והכה ראשו בכותל או בקרקע ונתנדנד מוחו. כההיא דגרסינן בב"ב (ד"כ ע"ב) מאי טיריא איכא כו' מהא שמעינן שהטיריא הוא הנדנוד עכ"ל וע' רש"י בב"ב שם מרעיד כו'. וצ"ע דהא טרייה ונתמזמז הם ב' ענינים. והנה בערך קרקש הביא מ"ש בגמרא פ"ט דברכות (דס"ב ע"א) מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית כו'. והרשב"א בתה"א דל"ט ע"א כ' וז"ל נתמזמז כשר ופרש"י שנתרוקן המוח מקצתו מאליו. ויש לפרש שנתנדנד המוח מחמת שנפלה הבהמה ונתנדנד מוח שבחוט השדרה כההוא גברא דטרייה לרישיה ואמר נתמזמז מוחיה דדין עכ"ל. הנה מפרש כפי' הערוך דטיריא היינו הכאה ומחמת זה נתנדנד ומתנוענע המוח. אבל רש"י מפרש טריי' לרישי' שמנענע ראשו דהיינו נדנוד. ונמשך מפני שנתרוקן מקצת מהמוח. והרי"ף פי' ג"כ כהערוך דנתמזמז היינו נתנדנד. והרא"ש כ' נתמזמז שנתרוקן מעט כשרה. והיינו כפרש"י. וכ"כ הרי"ו וז"ל אבל נתמזמז פי' נתרוקן ולא כל כך כמו נתמסמס כשרה עכ"ל. והראב"ן סי' רל"ד כ' פי' גאון נתמזמז כמו נתמסמס ונימוח עכ"ל ואח"כ סתם כפי' הערוך דנתמזמז היינו נתנדנד ונתקרקש. ולכאורה אין הבנה כלל לדברי הגאון דאיך יתכן דנתמזמז היינו כמו נתמסמס. הרי נתמסמס פסול ונתמזמז כשר. אבל אפשר לבאר דבריו עפמ"ש הרמב"ם פ"ו מה"ש ה"ד המוח עצמו שניקב או נתמעך והקרום קיים כשרה ואם נשפך כמים או נמס כדונג טרפה עכ"ל והכ"מ גורס שנרקב. וצ"ע דא"כ רפ"ט גבי מוח שבחוה"ש אמאי לא הזכיר נרקב כ"א שנתמעך. ועכ"פ כ' הלח"מ פ"ו דנתמעך שכ' הרמב"ם זהו פי' למה שאמרו בגמ' נתמזמז כשר. והנה כ' אזמו"ר נ"ע בתשו' דמיעוך הסירכות המתחלת ידיעה בתחלה. וז"ל ולשון שיתמעך שברמ"א שם סי"ג הוא לשון ממוצע בין נימוח כליחה לניתק בכח כו'. ובפ' אמור כ"ג כ"ד ומעוך וכתות פרש"י מעוך ביציו מעוכים ביד. כתות כתושים יותר ממעוך. והראב"ע שם כ' ומעוך מגזרת מעכו שדיהן יחזקאל כ"ג ג'. ובפסחים ס"פ תמיד נשחט (דס"ד ע"ב) מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד כו' וביבמות פרק ד"א (דל"ד ע"ב) תמר באצבע מיעכה כו'. הרי דענין המיעוך לא דמי לנימוח כליחה ממש כ"א כמיעוך הדבר היבש שנתמעך ועד"ז הוא מ"ש הגאון בענין נתמזמז כמו נתמסמס ונימוח ר"ל בכף הדמיון שאינו נתמסמס ממש כדונג בתוך האש דהוי נימוח כליחה אלא כעין זה. והוא מ"ש הרמב"ם נתמעך. ועד"ז פי' הרלב"ג בענין מזי רעב שהוא מענין נמוס ור"ל קרוב לו. וכ"כ הת"ש סק"ב שלשון מזמוז הוא מיעוך קרוב למסמוס. וכן למ"ש בת"א נפיחי כפן היינו ג"כ כשמתנפח הגוף היינו כמו שמתמעך ואובד שלימותו הראשון. א"כ לכאורה יש ג' פירושים בענין נתמזמז הא' נתרוקן הב' נתנדנד ונתקרקש הג' נתמעך. וברוקח סי' שפ"א כ' מוח שנתמסמס פי' שנתמעך או נתמרך טרפה. נתמזמז פי' נתרוקן כשר עכ"ל ומה שכ' דנתמעך טרפה הוא נגד הרמב"ם וכל הפוסקים וצ"ע. והנה הטור סי' ל"ב כ' אבל אם נחסר קצת מהמוח ונתרוקן כו' וכ"כ בסי' ל"א ואם חסר מן המוח מעט כו' הנה תופס בפשיטות דנתרוקן דכתב רש"י היינו חסרון ממש. והב"ח סעי' ד' כ' שמדברי רי"ו בפרש"י י"ל דאינו חסרון ממש. וכ"ד הכנה"ג סי' ל"א בהגהב"י סוף אות ט"ו שדקדק מהאו"ה דנתרוקן אינו אלא בלי חסרון. ועיין בפ"ג דסוכה (דף ל"ו ע"א) בפרש"י ד"ה תני עולא ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואע"פ שלא חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה עכ"ל. וביאר דבריו בחידושי הריטב"א שם שנעץ בו יתד ונעשה בו גומא בכאיסר ואין כאן נקב מפולש ולא שום חסרון עכ"ל. ועיין בב"י רס"י תרמ"ח ובט"ז שם סק"ג. הרי דאע"פ שנעשה בו גומא כאיסר וא"כ זהו ודאי נתרוקן מקצתו אפ"ה נק' זה ולא חסר. כיון שלא ניטל ממש אותו קצת בשר האתרוג רק שנדחק לצדדין. ה"ז לא חסר כלל אף שנעשה גומא ממש. וא"כ עד"ז גם כאן כשנתרוקן מקצת המוח י"ל ג"כ דהיינו שנדחק לצדדין ולתחת והיינו ענין שנתמעך. אבל אילו ידעינן דנחסר ממש מהמוח אין ראיה דכשר לפרש"י. דאין ראיה מנתרוקן. והת"ש חולק על הב"ח משום דמוכח בגמ' פא"ט (דמ"ז ע"ב) דנשפך כקיתון נק' חסרון מבפנים. ופרש"י התם דנק' חסרון מפני שמתחלה כולה מלאה ועכשיו חציה ריקנית. א"כ ה"ה גבי נתמעך נק' הריקות חסרון. ולכאורה דברי רש"י אלו הם נגד פרש"י דסוכה הנ"ל שהגומא והריקות אינו נקרא חסרון כלל ע"כ צ"ל דלא פרש"י כן רק משום דגם בשר הריאה נעשה מים בכה"ג חשוב חסרון ממש. משא"כ כאן שהמוח לא הומרך י"ל כשנדחק לצדדין אין זה חסר. מיהו ממ"ש רש"י שם פא"ט (דמ"ז סע"ב) גבי נימוקה נתרוקנה מאליה מקצתה ואינה נשפכה כקיתון אך במקצתה לא נשאר כלום. וזה נק' חסרון כמש"ש רש"י חלל חסרון כו' ועיין בש"ע סל"ו ס"ח בהג"ה. א"כ ה"ה מ"ש רש"י כאן נתרוקן מהמוח קצתו מאליו. היינו ודאי חסר קצתו וכמ"ש הטור. עוד כ' הת"ש דאפילו המרכה והמסמסה אילו לא נזכר איסורו היינו מתירין אותו דאין לנו להוסיף על הטרפות וה"ה חסרון אם אינו נזכר לא לאיסור ולא להיתר אין לנו לאוסרו כלל ואין לומר נלמדה מהמרכה והמסמסה ונאמר דכ"ש חסרון זה אינו דכבר הוכחנו לעיל מהרי"ף גופיה דמסמוס גרע מחסרון עכ"ל. ובענין עד כמה יחסר ויהא עדיין כשר ס"ל להת"ש דכל שלא נחסר רובו כ"א מיעוטו והי' חי כשר. דלא כהש"ך שנתן גבול שמשערין אם הי' כ"כ חסר בחוט השדרה א"י לעמוד. דליתא אף שהפר"ח הסכים עמו גם הכו"פ חלק עליהם ע' פליתי סק"ג שהאריך והעלה ג"כ דחסרון רובו הוא דפוסל. וכ"ד הפרי תואר סק"ב. גם בספר תפארת למשה כ' על הש"ך שדבריו תמוהין. ולענין נתמרך או נתמסמס כ' הפר"ח סק"ב והת"ש והפ"ת ססק"ב והכו"פ דאפילו במקצתו פסול. וכ"כ היש"ש פא"ט סי' י"ד וז"ל ואם נשפך כמים או כדונג טרפה והטעם שסופו לינקב אף הקרום ומ"מ נראה אפילו לא נלקה כל המוח בכך אלא מעט הוא טרפה ומ"מ שיהי' דוקא אותו הליקוי במוח הסמוך לקרום אבל מבפנים לא חשבינן אלא כחסרון וכמ"ש לקמן עכ"ל. והת"ש פי' דאפילו משהו ממנו הומרך או נתמסמס אצל הקרום פסול. רק בחוה"ש צ"ל עכ"פ המשהו ברוב רוחבו. ולכאורה ד' הת"ש הם חומרא יתירה דהא בהרמב"ם והרשב"א בתה"ק לא נזכר כלל בפי' שיהא פסול במיעוטו אף שהיש"ש כ"כ בהדיא וכ"ד שאר אחרונים הלא מיעוטו אינו משהו וגדולה מזו ראיתי בכלבו סי' ע"א בה' לולב. לענין עלתה חזזית על מיעוטו בשנים ושלשה מקומות דפסול וז"ל כ' הר"י והשתא יש חומרא דמאי קרי מיעוטו ונראה דמיעוטו ר"ל פחות מחציו אבל הרביעי והשליש לא מיפסל עכ"ל. אף שבא"ר סי' תרמ"ח כ' דמשא"פ לא משמע כן מ"מ משהו ודאי י"ל אינו בכלל מיעוטו. והש"ך ס"ל דג"כ במשהו אינו פוסל אלא אם הי' כשיעור שכיוצא בזה בחוה"ש לא הי' עומד וס"ל דמשערינן במקום המסמוס לחוד שחוץ לידו ויותר לא יהיה כלום חוץ לידו למעלה ממקום המסמוס. ואאזמ"ו הביא שטת הרדב"ז בשטת הרי"ף והרמב"ם דהמרכה והמסמסה ג"כ אינה פוסלת במוח שבראש אלא בכולו או ברובו ויעו"ש שהאריך בטעמו. ובאמת י"ל דכמו היש"ש הפוסל במיעוטו ביאר בהדיא שיהי' דוקא אותו הליקוי במוח הסמוך לקרום כו' והטעם משום דס"ל כפי' ראשון דרש"י דטרפות זה משום שסוף הקרום לינקב ולכן כשאינו מגולה לקרום שאזי אין סוף הקרום לינקב ס"ל דאינו פוסל במיעוטו. א"כ לפמש"ל דלרוב הפוסקים הסוברים דאין טרפה עד שינקבו שני הקרומים דלפ"ז אפילו המים מגולים לקרום רחוק קצת שנאמר שעי"ז סוף ליפסק ג"כ קרום העליון. אלא לפ"ז קרוב לומר יותר טעם טרפות זה כפי' שני דרש"י דכשהמוח נמרך או נתמסמס הוי טרפות מצד עצמו ואדרבה ניקב הקרום אינו טרפה רק מפני שהמוח סוף שיקולקל כו' ואין לו הגנה. א"כ לפ"ז י"ל שאין טרפה אלא בהומרך או נתמסמס רוב המוח. כמו להיש"ש והש"ך כשאין ההמרכה מגולה לקרום כך לשטתם גם כשמגולה לקרום. אמנם המעשה דרבינו אליעזר הלוי שהביא הרא"ש פא"ט סי' י"ב משמע ודאי דבהומרך המוח אפילו מיעוטו פסול דמסתמא התם לא נחסר רוב המוח כ"א מיעוטו שהרי המוח הי' מקיף כל מקום החסרון היטב. ואפ"ה לא הכשיר רק משום דס"ל כשהמוח מקיף הדרא בריא הא לולי זה פסול. אלמא ס"ל דגם הומרך מיעוטו פסול וה"ה נתמסמס:</p> <p class=bodytext><span class=cup>כ'</span> הרא"ש סי' י"ב וז"ל וכתב רבינו אליעזר הלוי שמעשה בא לידו שנמצא בתוך קרום של מוח מים ונתחסר המוח כשיעור מקום המים. והיה המוח מקיף המים סביב סביב שלא היו מגולים כלל והכשירו. וכן מצא אח"כ בה"ג שכתב כיון שהמוח מקיף את המים הדרא בריא. אבל כשאין המוח מקיף סביב סביב מכל רוח טרפה עכ"ל וכ"כ בהג"א בסי' י"א בשם ראבי"ה וז"ל ומעשה בא לפני ראבי"ה שנמצא בתוך הקרום של מוח מים וחסר המוח במקום המים כשיעור המקום שמונחים בו המים והיה המוח מקיף מים סביב שלא היו מגולים כלל והכשיר. ושוב בא מעשה לידו שהיו המים מונחים בתוך שלחופית קטנה והיתה השלחופית מונחת במוח והיה המוח מקפת ולא היתה מגולה כלל אצל הגולגלת ואצל קרום של מוח והכשיר וכן ראה בר"ג שהכשיר. (והב"י העתיק בה"ג וכמ"ש בהרא"ש וי"ל דט"ס הוא בהג"א גם רי"ו העתיק פעמיים בה"ג וכן הטור אך בבה"ג שלפנינו לא מצאתי זה) בענין זה. אבל כשאין המוח מקפת סביב שמגולה השלחופית אצל הקרום והגולגלת אפי' מקצת או שהיתה מונחת בין הקרום ולגולגלת טרפה עכ"ל. וביש"ש סס"י י"ד נראה דמפרש דדין זה הוא קולא שהקילו. והיינו כי ענין זה הוא שהומרך מקצת המוח שנחסר ונהפך למים וא"כ מדינא דגמרא היה נראה שהוא טרפה. לפמשנ"ת דדין הומרך המוח היינו אפילו מקצתו אלא שמ"מ הם ז"ל הקילו היכא שהמוח מקיף המים סביב סביב שלא היו מגולים כלל. ומשמע לי כן מדברי היש"ש שהרי על דין נמרך מקצת המוח כ' ומ"מ שיהא דוקא אותו הליקוי במוח הסמוך לקרום אבל מבפנים לא חשבינן אלא כחסרון וכשר וכמ"ש לקמן עכ"ל. ופי' וכמ"ש לקמן היינו מ"ש ב' ר"א הלוי והא"ז במעשה שהמוח מקיף המים כו' א"כ מדלמד מדין שלהם לדין דהומרך המוח אלמא ס"ל דדא ודא אחת היא. דאל"כ אלא שבנדון דראבי"ה אינו ענין לנמרך כלל רק שהוא מים בעלמא במוח. הרי אדרבה י"ל שאין לטרפות זו שרש בגמרא כלל וכמ"ש הפליתי סק"ד. וא"כ אף אם נאמר שהם החמירו בזה ודימו זה לנמרך המוח. מ"מ כיון דלאו היינו הך א"כ אם הקילו הם בשלהם. מנלן להקל כן בנמרך ממש שטרפתו מבואר בגמרא. א"ו עכצ"ל דס"ל שדין זה הוא ממש דין נמרך המוח ואעפ"כ הקילו כשהמוח מקיף המים. וטעם קולא זו כ' הפליתי שי"ל שמסורת בידי הגאונים כן דפיסול דהומרך דוקא כשנוגע לקרום דאז לא הדר בריא אבל באמצע מוח היינו רביתא שלפעמים נשפך קצת כמים והדר בריא. ולפע"ד אפשר לומר עוד קצת טעם בזה דס"ל כפי' ראשון דרש"י דטעם דנמרך פסול משום שסוף הקרום ליפסק ע"כ ס"ל דדוקא כשהמים סמוך לקרום הוא די"ל כן אבל כשהמוח מקיף המים כל סביבם עד שאינם מגולים לקרום כלל א"כ אין סופו ליפסק. אך א"כ לפי' שני דרש"י דהוא טרפות מצד עצמו אין טעם לקולא זו לכן לפי' זה צ"ל דהטעם כמ"ש הרא"ש בהדיא דכיון שהמוח מקיף את המים הדרא בריא. ומיהו י"ל עוד דלפי' שני דרש"י בלא"ה אין טרפות בנמרך מקצת המוח שבראש כ"א ברובו והרי הם לא הקילו מהסתם רק בנמרך מיעוטו דאז י"ל דלפי' שני דרש"י בלא"ה אין כאן טרפות כ"א כשהמים מגולים לקרום טרפה ע"פ פי' ראשון דרש"י אכן כשהמוח מקיף המים סביב כשר לשני הפרושים ועיין ב"ח ססע"י ד' גבי נמרך כ' ואין איסור בכל זה אלא סמוך לקרום כמו שיתבאר בסמוך בס"ד ורסע"י ה' גבי דינו דראבי"ה כ' וטעם דין זה דכשאין המוח מקיף את המים עתיד הקרום להנקב מחמת המים וכשהמוח מקיף את המים מכל סביביו הדרא בריא עכ"ל ודבריו לקוחים מהיש"ש סי' י"ד ומזה נראה ראי' למ"ש. והת"ש ס"ק ג' הביא ראיה דדינו דהראבי"ה הוא דין מסמוס המוח ממ"ש בקיצור פסקי הרא"ש סי' י"ב וכן המוח שנימוס באמצעיתו כמים והמוח מקיף המים מכל צד כשרה. עכ"ל. אמנם מדברי הפר"ח סק"ג נראה פי' אחר בדברי ראבי"ה והוא דס"ל דהם מטריפים מים במוח אע"פ שלא באו כלל ממסמוס המוח כי אם ממילא בתולדה ברוב לחות נוצרים מים במוח אפילו הכי כל שהמים מגולים לקרום טרפה. וא"כ אין זה דין נתמסמס או הומרך המוח המבואר בגמרא. רק שהם מדמים זה לזה. ואעפ"כ החמיר בזה הפר"ח מאד. אף היכא שלא באו כלל ממסמוס המוח. דכל שהמים נוגעים בקרום סוף הקרום לינקב. וצ"ל דאין זה הוספה על הטרפות משום דס"ל להגאונים כפי' ראשון דרש"י שגם בנמרך המוח אין הטרפות מצד המוח עצמו דהא אמרו מוח זה לא מעלה ולא מוריד אלא משום דסוף הקרום ליפסק ע"כ למדו מזה דכמ"כ כל מים שנמצאו סמוך לקרום עתיד הקרום לינקב או ליפסק. וכן דעת הפרי תואר שכתב סק"ג על דין ואם נמצאו מים בתוך הקרום כו' דין זה לא נמצא בש"ס אלא בפוסקים ובאמת אי לאו דממקום גבוה קא אתי דהסכימו על זה בה"ג וראבי"ה כו' היה לנו מקום לפקפק בדין זה כיון דלא הוזכר בש"ס ובמקום שחדשוהו הפוסקים התנו שיהיה חסר המוח כנגדו כו' אבל לא נחסר שרי בכל גוונא כו' דאם נחסר לא הדר בריא. אבל אם לא נחסר אפשר שנולד שם המים מחמת רוב הליחה ולכשיתרבה בו החום יתרפא ותיבש הליחה ההיא עכ"ל. ובסק"ד על דין זה אם המוח מקיף כו' כתב נראה דדוקא במים הנמצאים במוח הוא דאמרינן הכי אבל בהיכא דנתמרך ונתמסמס המוח עצמו טרפה בכל גוונא ואפילו המוח מקיפו מכל צדדיו דבש"ס לא חלק בזה והטריף בכל גוונא כל שנתמרך עכ"ל דבריו מבוארים דדין מים במוח לאו היינו דין נתמרך המוח הנזכר בגמרא. ואפילו בנחסר מהמוח כשיעור המים ס"ל דאין זה ענין לנתמרך המוח עצמו דלכך הכא מהני כשהמוח מקיף המים. משא"כ בנתמרך המוח עצמו. דאילו בלא נחסר המוח ס"ל דאין כאן איסור כלל. אך אין הדבר מובן מאחר דטעמא דבלא נחסר מהמוח אין כאן איסור זהו מפני שנולד שם המים מרוב הליחה. משא"כ בנחסר המוח כשיעור המים לא אמרינן הכי אלא מהמוח באו א"כ היינו דין נתמרך מקצת המוח והיה למים. ואפשר היה לומר דזהו דוגמת מש"ל בשם פרש"י בסוכה (דל"ו ע"א) דמשכחת לה נקב כאיסור באתרוג ושאעפ"כ אין האתרוג חסר כלל כי נעשה בו גומא ע"י שתחב בו יתד ור"ל שעי"ז נדחק בשר האתרוג לצדדין. כך י"ל כאן שלא שהמוח עצמו נהפך למים כ"א שהמים הם ענין בפני עצמן שנתהוו במוח אלא שעי"ז שעשו מקום לעצמן נדחק המוח מאותו המקום לצדדין. מיהו לשון שנחסר מהמוח דוחק קצת לפי' זה. והנה כה"ג ממש פי' הת"ש סס"י ל"ז ס"ק ל"ט על דין בועא מעבר לעבר שכתב היש"ש סי' ל"ז בשם הר"ש מווינא כיון דדין בועא מעבר לעבר לא נמצא בתלמוד רק קבלה בעלמא היא כו'. והש"ך שם ס"ק כ"ח האריך לחלוק ע"ז דבועא מעל"ע אסורה מדין התלמוד דהיינו ריאה שנשפכה כקיתון כו' וכי גרע מפני שהיא בולטת סוף סוף יש חסרון מבפנים כמו בנשפכה כקיתון כו' ונמשך אחריו הפר"ח ס"ק כ"ז. והת"ש שם חלק עליו דמוגלא שבבועא לאו מיחוי בשר הריאה הוא שנמחה הבשר ונהפך למוגלא או מ"ז דהיינו ריאה שנשפכה. דזה אינו אלא המוגלא הוא רק דבר הנולד מחמת המכה ובבשר אין שום מיחוי וחסרון רק שהבועא דוחקת את הבשר לצדדין כו'. ולפ"ז לא דמי לנשפכה כלל דאע"ג דהיא מעבר לעבר מ"מ אין כאן מיחוי בשר רק דהבשר עם הסמפונות נדחקו לסביבות הבועא כו' וכ"ד הכו"פ שם סס"י ל"ז. א"כ עד"ז ממש י"ל כאן דמים הנמצאים במוח אפילו נחסר מהמוח כשיעור המים והמוח מקיף המים אינו ענין כלל לדין נתמרך המוח שנז' בגמרא. דהתם היינו שהמוח עצמו נמס ונהפך למים וניכר שהוא מיחוי המוח. אבל הכא המים באו מרוב ליחות שבמוח אלא שהם דחקו את המוח שבסביבותם לצדדין ולכן נראה חסרון מהמוח במקום המים ובאמת לא נחסר כלל כ"א שנדחק לצדדין. ותדע דהמים יכולים לידחק המוח לצדדין דהא גבי בועא מעבר לעבר במים זכים נמי אמרינן הכי שהבשר הריאה עם הסמפונות נדחקו לצדדין ע"ש שלכן הכשירו בזה מהרש"ל והט"ז והת"ש והכו"פ. וכן משמע קצת ברבינו ירוחם נט"ו אות ב' שכ' הומרך המוח ר"ל שנשפך כקיתון כו'. מים שנמצאו במוח כו'. משמע דלאו היינו הך ממש. וזה דלא כמשמעות הטור שאחר דין אם נימוח ונשפך כמים כו' הביא וכתב הר' אליעזר שמעשה בא לידו כו' משמע דדא ודא חדא היא וכמ"ש בקיצור פסקי הרא"ש סי' י"ב וכן משמע באו"ה כלל נ"ד סי' ח' אם המוח נשפך כמים או כדונג טרפה כו' נמצאו אפילו מים זכים תוך המוח טרפה כו' עכ"ל. וצ"ל מאי רבותא דמים זכים הכא דבשלמא גבי בועא שבריאה דהתם לא איכפת לן בחסרון בשר הריאה כלל רק מפני שהבועא היא לקותא וע"ז י"א דמים זכים אינו לקותא. אבל הכא את"ל שהמים נמצאים במוח מעידין שהמוח נתמסמס ונהפך למים אין שום הפרש אם המים זכים או אינן זכים דסוף סוף נתמרך המוח והוא טרפה. אלא ודאי היינו די"ל דמים הנמצאים במוח אינו ראיה כלל שממסמוס המוח באו אלא י"ל שנוצרים שם מהלחלוחית שיש במוח. וביותר כשהם זכים מוכח ודאי דלאו ממסמוס המוח באו דוגמא מ"ש בגמרא פא"ט (דנ"ו סע"א) רב יימר בדיק במיא ופרש"י מכניס בנקב העצם מים וחוזר ומוציאו אם נתלבנו בידוע שנתערב המוח בהם עכ"ל. ועיין בב"י סס"י ל'. וא"כ גם כאן כשהמים זכים כשאר מים ואין בהם לובן מוכח דלאו ממסמוס המוח באו שהרי אפילו מים דעלמא שנתערב המוח בהם מתלבנים כ"ש מים הבאים ממסמוס המוח. ולכך כשהם זכים כשאר מים מוכח דלאו ממסמוס המוח באו. והוה קס"ד דכשר וכמ"ש הכו"פ והת"ש וכי להוסיף על הטרפות יש. ולכן קמ"ל האו"ה בשם א"ז דאפ"ה טרפה. דכל מים במוח טרפה הוא אף אם לא באו ממסמוס המוח. וכמו שהבינו הפר"ח והפ"ת ולכן כ' הפ"ת אי לאו דממקום גבוה כו' היה לנו לפקפק בדין זה כו' כנ"ל. ומ"מ כיון שהוא הסכמת הפוסקים הראשונים טרפה היא. אף שאין זה נמרך המוח הנז' בגמרא. זהו נראה בדעת הפר"ח והפ"ת. ושטה שלישית יש והוא דעת הכו"פ דבנחסר מהמוח כשיעור המים אמרינן דהמוח נמרך והי' למים וזהו הטרפות שכ' ראבי"ה אבל בלא נחסר מהמוח כלל אמרינן דמים אלו לא ממסמוס המוח באו ובאמת כשרה היא. אך דין שלחופית צ"ע לשטה זו:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>