סימן כג
א
אלו טרפות בבהמה. נקובת הוושט (כל נקב במשהו) ופסוקת הגרגרת (פסוקה לרחבה ברובה) וכתבו בתוס' אי גרסי' אלו ניחא. ואי גרסי' ואלו יש לפרש דקאי אפלוגתא (לעיל ל"ב) דר' ישבב ור"ע והודה לו ר"ע דנבלה. או קאי אכל הני שחיטתו פסולה דלעיל דהוי פסול שאירע בשחיטה והוי נבלה וקאמר הכא ואלו הן טרפות עכ"ל וצ"ל דלפ"ז האיך יתכן דקאמר ואלו הן טרפות נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת. הא לעיל (ל"ב) מסקינן דמשנה ואלו טרפות קודם חזרה נשנית דהיינו קודם שהודה לרבי ישבב. וא"כ אין חילוק כלל לר"ע בין טרפות שבמשנה זו להני דהתם וא"כ מהו שכ' התוס' יש לפרש דקאי אפלוגתא דר' ישבב ור"ע והודה לו ר"ע דנבלה כו' וקאמר הכא ואלו הן טרפות. הרי בהכרח משנה זו נשנית קודם שהודה לו וא"כ התם נמי הוי רק טרפה וא"כ מהו ואלו דוקא. והנה התם יש ג' תירוצים א' הא דרבא דאלו אסורות קתני ויש מהן נבלות ויש מהן טרפות. ולאחר חזרה נשנית. והב' מ"ש ר' שמעון בן לקיש כאן ששחט במקום חתך כו'. והג' אוקימתא דר' יוחנן דמשנה דא"ט קודם חזרה נשנית ולפי תירוצו של ר' יוחנן א"א להעמיד ד' התוס' וכן לתירוץ של רבא הרי אמר להדיא דאלו אסורות קתני ולאו דוקא וא"ט. אך לאוקימתא דרשב"ל יש להעמיד ד' התוס' דלא הודה ר"ע אלא כששחט במקום חתך אז הוי נבלה ומשנה דוא"ט מיירי בששחט שלא במקום חתך הוי רק טרפה. אך י"ל דהא בגמ' שם אמרינן ומי אמר רשב"ל הכי והאמר רשב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה (בין שחיטת קנה לשחיטת הוושט) כשרה אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא כיון דריאה תלוי בקנה ונשחט הקנה הוי כמו שניטלה כולה מהבהמה. ומונחת בסל ותו לא מיטרפא בה בהמה וגם פסק ולבסוף שחט נמי כיון דרובה נפסקה דהא פסוקת הגרגרת ברובה הוא הוי לה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא (ושוב אין לבהמה זו בשעת שחיטה אלא סימן אחד ובה אינו יוצא מידי נבלה) הכי נמי כמאן דמנחא בדיקולא דמיא אלא אמר ר' חייא בר רבא א"ר יוחנן ל"ק כאן קודם חזרה כו'. וא"כ הרי שנדחה בגמרא אוקימתא דרשב"ל ונשאר אוקימתא דר' יוחנן או אוקימתא דרבא ולאוקימתא הנ"ל לא א"ש ד' התוס' וא"כ האיך יפרשו התוס' את המשנה שלא כמסקנא דגמ'. וליישב ד' התוס' י"ל דאזלי לשטתייהו שם ד"ה והדר ביה רבי זירא דרש"י פי' והדר ביה ר' זירא מהאי טעמא ואודי דטעמא משום דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא כו'. והם הקשו על פרש"י והעלו דר' זירא ס"ל שאין טרפות לחצי חיות ולפ"ז לא ס"ל דכמו דמנחא בדיקולא דמיא וכמ"ש רש"י שם ד"ה התרת. ולפ"ז ס"ל להתוספות דרבי זירא פליג ארשב"ל וס"ל דשחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה טרפה ועכצ"ל דלא ס"ל דכמנחא בדיקולא דמיא. וס"ל דהלכה כר' זירא לגבי רשב"ל וכמבואר בב"י סי' כ"ו ובהרא"ש פ' השוחט סי' י"א. (מיהו הר"ן בחידושיו פסק דלא כר' זירא משום דהוי יחיד כנגד רבים רשב"ל ור' אחא בר יעקב ע"ש) וכיון דס"ל להתוספות כר"ז יש לתרץ המשנה כמ"ש רשב"ל תחלה דכאן ששחט במקום חתך כו' דהא לא נדי מאוקימתא זו רק משום דכמאן דמנחי בדיקולא דמיא. ומאחר שר"ז לא ס"ל סברא זו ממילא נשאר האוקימתא בטוב ולק"מ. ומה שנראה להם להתוס' לפרש המשנה ע"פ אוקימתא זו ולא ע"פ אוקימתא דרבא ודר"י שנשארו בגמ' למסקנא ולא נדחו כלל י"ל משום דבאמת אוקימתא זו מרווחת יותר דלרבא צריך להוציא ל' אלו טרפות ממשמעו לומר דאלו אסורות קתני ולר"י צ"ל דקודם חזרה נשנית משא"כ לאוקימתא דרשב"ל א"ש טפי דלאחר חזרה נשנית וגם ל' אלו טרפות כפשוטו דטרפות דוקא קתני ואפ"ה א"ש משום דלא הודה לו ר"ע אלא בששחט במקום חתך אלא בתחלה הי' ההכרח לדחות אוקימתא זו משום הא דאמר רשב"ל דכמנחא בדיקולא דמיא אבל כיון שמימרא זו דרשב"ל נדחי' ס"ל להתוס' דנקטינן בפי' המשנה כאוקימתא דרשב"ל. ותופסים עיקר דבריו שבאוקימתא ולא שבמימרא מה"ט דר"ז ס"ל הכי דרוויחא טפי משאר אוקימתות: