יורה דעה - סימן כד - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/index.htm">יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/24/index.htm">סימן כד</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/24/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/24/2.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן כד</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>כתבתי</span> זה בימי חורפי דין קרום שעלה מחמת מכה ודין וושט שניקבו שני העורות זה שלא כנגד זה בריחוק זה מזה ועלה קרום באחד מהן ונתרפא:</p> <p class=bodytext><span class=cup>אם</span> ניקב הוושט ועלה בו קרום ונסתם אינה סתימה וטרפה דקרום שעלה מחמת מכה (לבוש ס"ד) במקום שהנקב פוסל בו אינו מתקיים ויחזור וינקוב. וכן משמע מלשון רש"י פא"ט דמ"ג סע"א דכל נקובי דטרפות לא מהני להו סתימה. ואפילו עלתה בו סתימה עבה אינה מתקיימת דכלל גדול אמרו קרום שעלה מחמת מכה אינה קרום (פליתי סי' ל"ו סק"ד ת"ש ס"ק י"ד וע' תויק"ו סי' מ"ד סק"ו) הואיל ולא הי' לקרום הוי' בעולם רק אח"כ נתהוה מלחות המכה א"כ אין יסודו דבר קיום וסופו להתפרק. ולא דמי לריאה הסמוכה לדופן דמתכשרא ע"י סביכא בבישרא דהתם הקרום הולך וחזק שיסודו הדופן שהוא דבר המתקיים שהרי מעולם הי' נמצא ולא שנתהוה ע"י המכה [וכמ"ש לקמן סעי' זה] (שו"ת פמ"א ח"א סי' א' דין י"ג) ויש מי שאומר דמה"ט גם בוושט אם ניקבו שני העורות שלו זה שלא כנגד זה ועור א' ניכר שעלה בו קרום ונתרפא י"ל דחשיב קרום אף שעלה מחמת מכה כיון שעור הב' מגין עליו והוא שלם ונח שם ע"פ הרוב (פמ"ג במ"ז סי' ל"ג סק"ד) וי"ח ע"ז משום דס"ל דבכל הטרפות כיון שנטרפה שוב אינה חוזרת להכשירה אפילו אם מתקיימת הסתימה וזהו פי' קרום שעלה מחמת מכה אינה קרום לדעתם דאין פסול חוזר להכשירו ואע"פ שהעיקר [בזה] כסברא הראשונה משום דבניקבו זה שלא כנגד זה אינה נעשית טרפה ממש לשעתה אלא ע"ש העתיד דזימנין דמתרמו אהדדי וא"כ אפשר שנעשה הקרום טרם דאתרמו אהדדי ולא היה טרפה מעולם ולא זהו פסול החוזר להכשרו דמעולם לא הי' פסול גמור כלל (פמ"א). ומ"מ לענין הלכה יש להחמיר מטעם אחר משום דאפשר דהכא נמי הסתימה אין לה הגנה כ"כ דכיון דהוושט אוכלת בו וצועקת בו א"כ אינן נחין במקום א' ואפשר שאין זו סתימה כ"כ. בשגם דל"ד לסביך בבישרא דהתם הסירכא הסותמת אחוזה בדופן ג"כ. משא"כ הכא שאין סתימה דעור זה אחוזה בעור הב' ואם היא אחוזה גרע יותר דכיון דאין ב' הקרומות נחין לעולם במקום א' א"כ ל"ד לסירכא במקום רביתא ואף לדברי האומרים [דאין סירכא בלא נקב]. ומ"מ אם ניקבו זה שלא כנגד זה בריחוק מקום כגון שהא' למעלה והב' למטה או אפי' רק החצי הוושט מפסיק ביניהם יש להקל לפי (פמ"ג) שאז בלאה"נ אין כאן איסור דאורייתא דודאי לכולי האי ליכא למיחוש דלתרמו בהדי הדדי אלא שחכמים אסרום והשוו מדותיהם כדי שלא יבואו לטעות שישער כל א' לפי דעתו. והלכך בעלה בו קרום ונסתם יש להתיר:</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בשרש דין זה נמצא לגדולי הראשונים כמה שטות. הא' הוא דעת הרמב"ן שברא"ש פ' בהמה המקשה סי' ז' ובהר"ן שם והובא בטור סס"י נ"ו וב"י רס"י נ"ה דאע"פ שנחתך בצומת הגידים טרפה מ"מ אם חתכה אח"כ למעלה מצומת הגידים מתכשרת דלדידי' טרפה מתחזרת לכשרותה אפי' ע"י אדם ואעפ"כ טרם שחתכוה היא טרפה ול"ד להא דאמרי' דהיכא דאי בדרו ליה סמא חיי אפי' מעתה כשרה ואע"פ שאא"י הסם כלל. דשא"ה שאפשר שתחי' כמו שהיא. משא"כ בזה שצריכה מעשה לחתכה אינה מתכשרת טרם שחתכוה. אבל אחר שחתכוה כשרה. וכ' בתה"א דמ"ח ע"ב קרוב לסוף שער שלישי. וא"ת שמא כבר התחילה מכתה להמית בה חולי הוא זה ומסוכנת כשרה. ובודאי מצינו טרפה ונכשרת ריאה שניקבה ומתחלה לא סביך בבישרא טרפה סביך בבישרא הוכשרה עכ"ל התה"א בשם הרמב"ן. וכ"כ הרא"ש בפרק בהמה המקשה שם. אמנם הרשב"א עצמו בתה"א שם כתב ואינו מחוור כו' ועוד תמיהא לי דהא לימוד ערוך טרפה אין לה תקנה לעולם כדאמרינן בר"פ בהמה המקשה (דס"ח) כו' מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר כו' עכ"ל. וכ"כ בתשו' ח"א סי' תשצ"ו לדחות דברי הרמב"ן מה"ט וכ"כ רבינו ירוחם נט"ו ח"ה אות י"ח כי מיד שנחתכו הגידין נטרפה ואינה יכולה לחיות עוד עכ"ל הובאו בכנה"ג בהגהת ב"י רס"י נ"ה. וכ"כ עוד הרשב"א בחדושיו פרק בהמה המקשה (דע"ו) בד"ה ולענין פסק הלכה וכ"ד הרא"ש שם סי' ז' ומבואר מדבריהם שיש טרפה שחוזרת לכשרותה. והוא ענין ריאה דסביך בבישרא דמיטרפא וחוזרת לכשרותה ואעפ"כ קודם דסבכא טרפה ול"ד להיכא דאי בדרו לה סמא חיי' דכשרה מעתה. דשא"ה שרפואתה בידי אדם ולפיכך אפי' קודם שרפאוה כשרה. משא"כ בדבר שרפואתו בידי שמים לא הותרה קודם הרפואה. וז"ש הרשב"א כיון שתקנתה מצויה ורפואה קרובה לבוא יותר מבידור סממנין ר"ל דבכה"ג הוא דכשרה גם קודם שעשו הרפואה. משא"כ בדבר שאין רפואתו בידינו וע' גטין (דף ע' ב') שחילקו ג"כ בין דבר דסמיא בידן כו' וע' בב"מ פרק א"נ (דע"ה א'). ונמצא שקודם הרפואה היא טרפה גמורה דאורייתא ואח"כ היא כשרה גמורה. ואין זה נגד מ"ש רז"ל כיון שנטרפה שוב אין לה היתר כו' דר"ל אין לה היתר בידי אדם דייקא וכן ביאר דבריהם בספר תויק"ו סי' מ"ד סק"ו דטרפה ממש חוזר להכשרה בידי שמים ואע"פ שארז"ל טרפה אין חי' והרי טרפה זו שהיתה טרפה ממש חזרה ונתרפאה וחיתה צ"ל דמ"ש טרפה אין חי' היינו אם יהי' בה טרפות זו ולא תשתנה דכ"ז שיהי' בה חולי זה לא תוכל לחיות י"ב חדש ולאפוקי משאר מיני חוליים שיש מהן שגם כשיהי' בו חולי זה יתקיים וירבה כחול ימים משא"כ בחולי המטריף. אבל מ"מ אפשר שיתרפא והיינו בידי שמים דוקא. והנה בדברי הרשב"א שם יש לעיין לכאורה שכ' והא דאמרינן בנקיבת הריאה דאי סביך בבישרא כשרה זהו פסול שחוזר להכשרו מעצמו. אבל פיסול שאינו חוזר ע"י עצמו ולא בבידור סממנין אלא בנטילת האבר טרפה לעולם עכ"ל. הנה מתחלת דבריו יראה ודאי דדבר שרפואתו בידי שמים דהיינו מ"ש מעצמו. הוא פסול החוזר להכשרו ור"ל דמתחלה היה פסול וטרפה גמורה ואח"כ ע"י הרפואה חזר להכשרו והרי היא כשרה גמורה. אבל מסוף דבריו לא משמע קצת כן שהרי כ' אבל פסול שאינו חוזר ע"י עצמו כו' טרפה לעולם. משמע הא החוזר ע"י עצמו לא היה טרפה כלל והיינו כעין שטת (בד"ה או) בעל מ"ה דף ל"ו. אכן באמת אין כונתו כן אלא כך הא החוזר ע"י עצמו אינה טרפה לעולם דאחר שחזר ע"י עצמו מתכשר. אבל מקודם הי' טרפה ואע"פ שאין זה הדיוק שוה לדיוק דבר החוזר ע"י בידור סממנין דההוא אפי' מקודם כשרה היא כנ"ל והוא כללם כא' באמרו אבל פסול שאינו חוזר ע"י עצמו ולא בבידור סממנין כו'. מ"מ אינן שוים רק בגוף הענין המבואר מדבריו והוא דדבר שאינו חוזר כו' טרפה לעולם. אבל בענין הדיוק אינן שוים דבדבר שחוזר ע"י עצמו אינו טרפה לעולם ר"ל הגם דמקודם שחזר הי' טרפה באמת ואם אכלו אז ממנו עבר והי' לוקה. אע"פ שאח"כ חזר ונתרפא (וכגון שאכל חלבו וביצתו תחלה) מ"מ לאחר שחזר הרי היא כשרה. ובדבר החוזר ע"י הסממנין לא היה טרפה מעולם:</p> <p class=bodytext><span class=cup>קיצור.</span> (שטת הרמב"ן ושטת הרשב"א והרא"ש דפליגי עליה ועכ"ז ס"ל דריאה שניקבה ודופן סותמתה הוא ענין טרפה שחוזרת לכשרותה. ולא כמו אי בדרו ליה סמא חיה דכשרה גם עכשיו. ומ"ש בגמרא כיון שנטרפה אין לה היתר היינו בידי אדם. (הג"ה. ואפשר גם להרשב"א בתה"א י"ל הטעם שחוזרת להכשרה כיון הדופן היה מתחלה וגם שמצוי הדבר שיהיה הנקב סריך וסביך בבישרא וא"כ לפ"ז אפשר לענין מלקות לא היה לוקה. עכ"ה) ועיין מזה בתויק"ו סי' מ"ד סק"ו):</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/24/2.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>