יורה דעה - סימן כה - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/index.htm">יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/25/index.htm">סימן כה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/25/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/25/2.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן כה</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>שאלה</span> מקאלוגע נזדמן בכאן אשה אחת שהלעיטה אווזים בעיסות קמח שנתייבשו בתנור ושחטה אותן ונתבשלו ונתערבו כלים של כמה שכנים עם כלים שלה ולפי הש"ע מותרים הם אפילו באכילה כי דעת רוב אחרונים להתיר רק דעת הב"ח לאיסור. אך בהיות בכאן מוהר"ר יהודא מבאבראייסק בעת הזאת אמר לנו בשם הרב אדמו"ר הגאון מוהר"ר שניאור זלמן נ"ע שהי' שאלה לפניו מק' סמילעוויטש בנידון האווזים המלעיטי' וציוה לשרוף כל הכלים שנשתמשו בהן וכאשר שמעתי זאת ממוהר"י הנ"ל נבהלה נפשי מאד. וצויתי לא לאכול הבשר והשומן מהאווזים הנ"ל ולא להשתמש בכלים עד שאשאל ממך. ואי לזאת נפשי בשאלתי לשלוח תומ"י תשובה מחמת שהאשה הנ"ל היא עניה ולגבי דידה הוא הפ"מ וגם כלים הרבה נתערבו. וזאת להוי ידוע שהעיסות הנ"ל אחר שנתייבשו בתנור קודם הלעטה היתה מטיחה אותה במים בכדי שלא יחנקו ע"כ השואל:</p> <p class=bodytext><span class=cup>שאלתך</span> סתומה. ולא ביארת אם בדקו הוושטים אחר השחיטה כמו שכתבו האחרונים שצריך לבדוק אותן בהני דמלעיטי' אותן. או לא בדקו. אך מסתמא ודאי השאלה הי' שלא בדקו אותן. ותחלה יש לבאר הדין בענין לכתחלה. וזה מבואר בדברי הרמ"א בד"מ סי' ל"ג סק"ד ובהגה' הש"ע דצריך לבדוק אותן משום דשכיחי בהן טרפות יותר מסירכות הריאה והוי מיעוט המצוי ומיעוט המצוי צריך בדיקה ומיהו הרשב"א בחי' בפ"ק דחולין גבי הא דאמר רב הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת. דחה טעם זה בשם רבו ז"ל והעלה רבו ז"ל הטעם שהצריכו לבדוק הריאה משום שיוכל לבא לידי מכשולות לפי שהסירכות ניכרות לעינים פעמים שימצא א' מהן סירכא בריאה ויחזור על כל לוקחי הבשר לשבור כליהם ולהריץ מאכלו לפני כלבו ואפשר שיחוס ע"ז מי שאינו הגון על ממונו והתקצף וימלא בטנו מן האיסור אחר שנודע. אבל שאר הטרפות שהן תלוין בנקב או בענינים דקים ושאינן מצויין לא חששו להן חכמים. ועוד טעם אחר בדבר שהוא קרוב ומזומן לראותו כגון הריאה שאם יש בה סירכא מיד תראה לעינים בפתיחת הבהמה ואם אינו בודק נראה כמעלים עינו מן האיסור עכ"ל וכ"מ ממ"ש בתה"א דל"ג ע"ב בסירכות שבריאה הואיל והדבר מצוי וניכר לעינים הצריכו לבדוק אחריהן לכתחלה עכ"ל. והשתא לפי' זה מעיקר הדין אפי' בענין לכתחלה יש לחלק בין בדיקת הוושט לבדיקת הריאה דהא בוושט לא שייכו הני טעמי שהנקב ה"ע דק ואין הוושט קרוב ומזומן לראותו מבפנים כמו הריאה שהרי צריך להופכו ולראותו ואם לא יהפכנו לא יראה וא"כ אינו כמעלים עין מן האיסור. אכן בתה"ק כ' לפי שהסירכות מצויות בה לפיכך הצריכו לכתחלה לבדוק בה מחמת הסירכות עכ"ל א"כ משמע דה"ט דמיעוט המצוי לחוד סגי להצריך בדיקה לכתחלה וזה שלא כמ"ש בחי' בשם רבו ז"ל. וכ"מ מלשון הר"ן והגמי"י ושאר פוסקים וכש"כ מן הפוסקים המחמירים אפי' דיעבד דצ"ל הטעם משום דחששו למיעוט המצוי. מיהו לפמ"ש הש"ך סי' ל"ט סק"ח דהטעם משום דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן א"כ י"ל כן אפי' אי ס"ל הטעם כרבו של הרשב"א ז"ל. ובהא א"ש מה שנראה מדברי הרמ"א בש"ע סי' ל"ג דהבדיקה דוושט אינה חיובי' ממש כבדיקת הריאה מדכ' ותקנה טובה היא כו' משמע דאינו חיוב גמור וגם לפמ"ש הש"ך דהרמ"א ס"ל דזה וזה לא יכשר מ"מ אינו דין גמור כמו בריאה. והרי כ' שמצוי יותר מסירכות הריאה. אבל לפמ"ש י"ל דלא ברירא לי' מילתא להחמיר בכל מיעוט המצוי כיון דנשחטה בחזקת היתר עומדת ול"ד לריאה משום דיש לחלק כמ"ש הרשב"א בשם רבו ז"ל מיהו באמת יש עוד טעם לחלק אף לפ"ד שאר המפרשי' לפמ"ש בתשו' צ"צ סי' קט"ו בענין שנשאל מהש"א שרצה להחמיר שלא לכסות דם השחיטה באווזות המלעיטין אלא עד אחר בדיקת הוושט וכמ"ש בש"ע סי' כ"ח דאין לכסות דם שחיטת חי' אלא עד אחר בדיקת הריאה כו' והשיב דנראה לחלק בין ריעותא דתחיבת קוץ באווזות שמלעיטין ובין ריעותא דסירכות בחיה. דבאווזות אע"ג דשכיחי בהו טובא ריעותא דתחיבת קוץ ע"י הלעטה מ"מ לא שכיחי כ"כ דמיטרפא בהו דהרבה נמצאות כשרות ע"י בדיקה לכך אין להחמיר שלא לכסות מיד משא"כ בחיות דשכיחי בהו סירכות דמיטרפא בהו כו' ע"ש. וכ"כ בתשו' בית אפרים חי"ד סי' ו' מדנפשי' ואשתמיטתי' שכבר קדמו בזה הצ"צ. וממוצא דבר נשמע דאין הבדיקה חיובית ממש כמו בריאה. רק דאעפ"כ הצריכו האחרונים לבדוק כמ"ש הלבוש והש"ך והב"ח ושאר אחרונים. מיהו י"ל דדוקא כשמלעיטין אותן בשעורים או ש"ש ומיני תבואות כה"ג או בעגולי עיסה אפוי' גדולים קצת דגם בזה צריך בדיקה כמבואר בב"ח להדיא ולא חלקו עליו האחרונים בזה. אבל כשמלעיטין אותם בדברים קטנים עגולים משמע קצת מלשון הט"ז סס"ק י"ח דא"צ בדיקה כלל מדכ' שלא יבואו לשום ספק כו' ע"ש. ושיעור הקוטן עיין בכו"פ סס"י ל"ג שכתב שטח שליש טפח יחזיק ג' עגולים כו' ואולי יש שם ט"ס כי הלשון מגומגם. אכן בת"ש סס"י ל"ג משמע דאפי' כה"ג צריך בדיקה לכתחלה ע"ש מדכתב בהא יש להתיר דיעבד כו' וע' משבצות סי' ל"ג סקי"ח אפילו בעגולי קמח אפ"ה צריך בדיקה כו' י"ל דמיירי בגדולים. ולדינא נ' דבקטני' תלוי אם הלעיטו הרבה בב"א דאז צריך בדיקה. אבל אם הלעיטו א' א' ודאי א"צ בדיקה ובהלעיטו שנים שנים משמע בס' דר"ח בפנים סי' ל"ג ס"ט דצריך בדיקה. וצ"ע בזה:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/25/2.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>