יורה דעה - סימן כו - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/index.htm">יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/26/index.htm">סימן כו</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/26/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/26/2.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן כו</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>בענין</span> שמקיזין דם לרוב בהמות במדינות אוקריינא מצוארם. גיד הנקרא קארקאווי. והוא סמוך לסימנים. וחשש כת"ר מספק נקובת הוושט. כי אומרים שהגיד הנ"ל סמוך לוושט אלא שמ"מ יש קצת בשר המפסיק. ועיין מזה בספר פתחי תשובה סי' כ"ג ס"ק י"ב:</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> י"ל כיון דאומן הוא המקיז מסתמא יודע להקיז שלא יגיע בהסימנים וגם החוש מעיד לזה כמ"ש כת"ר שאנו רואים רוב הניקזין הם חיים ובריאים יותר מי"ב חדש. (ומ"ש כת"ר רוב אין הענין שמיעוט מתים מחמת ההקזה. כ"א שמסתמא הקיזו להן כשהיו חולים הרבה א"כ מסתמא מתו מחמת החולי). וכ"כ בכנה"ג סי' מ"ו בהגהת הב"י אות ט' דהמתעסק בסירוס התרנגולים בקי הוא שאינו נוגע בבני מעיים וכו' ושכ"כ הדמש"א. והסכים עמו ג"כ הפמ"ג בשפ"ד סי' מ"ו סק"ט וקצת סמך לדבריו מדאמרינן בפא"ט (דמ"ג ע"ב) נמצאת קוץ בוושט לא אצטריכא ליה לעולא דהא כל הני חיוי ברייתא קוצי אכלן הרי אע"פ שהיה סברא לחוש שהקוץ ינקב הוושט מביאין ראיה מהחוש ומהנסיון דהא כל הני חיוי כו' שאין חשש בזה. וה"נ יש להביא ראיה מהחוש שהתרנגולים המסורסים והבהמות שמקיזין להם הם חיים ובריאים. ויש למצוא קצת סמך מסוגיא דבכורות (דף י"ז ע"ב) בענין בידי שמים א"א לצמצם בידי אדם מאי ואע"ג דאסיקנא דלרבנן א"א לצמצם אפילו בידי אדם הלא לפ"ד התוספות שם הפי' בידי אדם היינו לברר בידי אדם צמצום הבא ממילא כו'. ועוד דעכ"פ העלו התוספות דבידי אדם הלכה כר' יוסי הגלילי דאפשר לצמצם והכריחו כן מסוגיא דחולין (דכ"ח) ומפ"ק דערובין גבי פרוץ כעומד ועיין מזה בתוספות פ"ק דערובין (דף ה' סע"ב) ופ"ק דסוכה (דט"ו). ואף לפי' הר' שמעיה שם דאין הכרח משם דאפשר לצמצם היינו צמצום גמור ממש שלא יעדיף זה על זה כחוט השערה. אבל בנדון זה אין צריך צמצום כל כך שהרי ודאי יש הפסק נכון ועצום בין גיד הנ"ל להוושט לכ"ע אפשר ואפשר ובפרט לאומן הבקי בזה. ובזה מסולק מה שעורר כת"ר פנים להקל ולהחמיר בזה מהדין שבש"ע סי' ל"ג ס"ח דהגם שלפי' ריב"א פרק השוחט בתוספות דכ"ח סע"א ובהרא"ש שם סי' ג' דהיכא דתלינן בקניא או בכלבא לא בעינן בדיקה כלל דלא חיישינן לנקובה. וכמ"ש הטור סי' ל"ג בשמו. וכן נוטה דעת היש"ש פ' השוחט סס"י ג'. מ"מ הא אנן קיי"ל כשאר פוסקים שחלקו ע"ז והצריכו לבדוק. ורמ"א פסק דלדידן דאין אנו בקיאים בבדיקה יש לאסור. דיש לחלק בפשיטות כמו שחילקו בש"ס דבכורות בין בידי שמים לבידי אדם דשאני התם שנקרע צווארו ע"י קניא ע"כ יש לחוש שמא הגיע עד הוושט וכמ"ש בסה"ת סס"י כ"ה וז"ל אבל אין נכון לפרש אימור קניא וא"צ בדיקה כלל כי מה טעם יהיה זה שלא נחוש שמא ניקב הקוץ את הסימנין כך פי' מורי ר"י עכ"ל. אבל הכא יש טוב טעם שאין לחוש לזה דכיון דעושה כן בכונה לרפאות הבהמה מסתמא יודע ליזהר שלא יגע בהוושט. ואפשר לדמות נד"ז קצת למ"ש הש"ך סי' כ"ג ס"ק ט"ו וסס"י כ"א דאם יודע בבירור שלא נגע בוושט א"צ בדיקה כגון שתפס הקנה לבדו בידו ושכ"כ הב"ח סס"י כ"ג. וה"נ בודאי מתכוין היטב שלא לנגוע בסימנין:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/26/2.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>