יורה דעה - סימן לח - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/index.htm">יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/38/index.htm">סימן לח</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/38/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן לח</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>דלדול</span> היוצא מהריאה ונמצא שנסרך לשומן הלב ולא נימוח ע"י מיעוך ומשמוש:</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> ז"ל בדיקת מהרי"ו סירכא תלויה ואינה דבוקה למקום אחר כשר וכן לפעמים נמצא לסוף הריאה בשפולי דלדולים כעין סירכות גם זה כשר ונקראים דלדולי ריאה עכ"ל. מדקאמר דלדולים כעין סירכות. משמע דמיירי בדבוקים למקום אחר דאי לאו הכי הל"ל כעין סירכות תלויות. ועוד מהו גם זה כשר היינו סירכות תלויות. ועדיפי מינייהו דדרך להיות כן כמ"ש ונקראים דלדולי ריאה. א"ו משמע דהנך דלדולים אע"פ שהן דבוקות כשר. והיינו משום דכיון דדרך להיות דלדולים יוצאים בשיפולי ריאה א"כ אין זה ענין לחשש נקב בריאה ואפילו להעיטור דאוסר סירכא תלויה משום דכיון דאין סירכא בלא נקב כהובא בב"י הכא כשר דדלדולים אלו ודאי לאו מחמת נקב באו דדרך להמצא כן וכעין מ"ש הריצב"א בענין קרום שקורין טילא שאין לחוש שכן רגילות להמצא בהרבה ריאות הובא ב"י רס"י ל"ט. ור"ל דלכן אינו בגדר סירכא כלל ועיין בשמ"ח סי' ל"ט וכ"ש בדלדולים הנ"ל. והן כענין הנזכר במשנה בבכורות ס"פ מומין אלו (דמ"ה ע"ב) רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסולין באדם וכשרין בבהמה. ופרש"י כמין חתיכות בשר יוצאות ותולות להם. והרמב"ם כ' בפי' המשניות שם ובעלי הדלדולים הם שמתדלדלים מגופם עורות עד שעורותיהן דומין לדוסקיא. ובחבורו ספ"ח מה' איסורי מזבח כ' בעלי הדלדולין והוא שידלדל העור והבשר כו' נראה שדימה זה לענין אבר ובשר המדולדלין בפ"ט דחולין. אמנם הרע"ב בבכורות שם פי' כמ"ש רש"י. ועיין במשנה ז' פ"ו דנגעים היבולת והדלדולין. והנה דלדולי ריאה הן ודאי ע"ד הדלדולין דפרש"י בבכורות וא"כ אינם ענין לחשש סירכא כלל. ולכן גם כשאח"כ נסרך דלדול זה למקום אחר מאיזה טעם יהי' פסול דהא הסירכא היא רק מהדלדול ולא מהריאה ואין שייך חשש נקב בהדלדול דהדלדול שהוא חתיכת בשר בעלמא שאינו עולה בנפיחה כלל עם הריאה אע"פ שיוצא מן הריאה אין הנקב פוסל בו. וגם אין שייך סירכא אפי' באברים שהנקב פוסל בהם אלא בריאה לבד ודלדול זה אינו גוף הריאה כלל כנ"ל. ותדע דלדידן דסירכא תלויה חשבינן לה רק הפשטת ליחה אע"פ שסירכא דבוקה לפרש"י באה מחמת נקב. וכ' הרא"ש לפי שסירכא הבאה מחמת נקב נסרכת למקום הסמוך לו כו' הובא ב"י. וא"כ אילו ידעינן שסירכא זו הדבוקה היתה מקודם רק סירכא תלויה זמן רב ואח"כ נדבקה ודאי הי' כשר דכיון שהיתה קודם לזה זמן רב רק סירכא תלויה שאינה אלא הפשטת ליחה א"כ כשאח"כ נדבקה אין מחמת זה לבדות שהיתה נקובה. אלא דמהסתם מחזקינן כל סירכא דבוקה בחזקת שמחמת נקב באה והיינו שלא היתה כלל סירכא תלויה זמן נכון. וא"כ בדלדול שנסרך דמאחר שניכר היטב שהוא דלדול כענין דלדולי בשר הנ"ל. א"כ פשוט שמקודם היה דלדול לבד ואח"כ הוא שנסרך. א"כ אין לחוש בו כלל לאין סירכא בלא נקב. ואין לומר דהניחא לדעת רש"י. אבל לשטת התוספות דיש סירכא בלא נקב רק איסור הסירכות משום שסופן להתפרק ולנקוב וכל העומד לנקוב כנקוב דמי. א"כ לכאורה גם בדלדול. נהי דלא שייך בו חשש נקב מ"מ שייך החששא דסופה להתפרק. י"ל דאף אם תתפרק לא חיישינן שתנקב הריאה כיון שסירכא זו אינה מהריאה כ"א מהדלדול. א"כ תתפרק מהדלדול וישאר עדיין הדלדול כמו שהיה קודם שנסרך או אפילו ינתק קצת מהדלדול מה בכך. ולחוש שעי"ז יתפרק הדלדול מעיקרו וינקב הריאה אין לחוש. ועוד דבלא"ה דעת מהרש"ל ביש"ש פא"ט סי' כ"ו דקיי"ל כרש"י וכ"ד הרא"ש והטור ועיין מזה בת"ש סי' ל"ט ס"ק י"ד. א"כ אף דהת"ש שם כ' להחמיר גם כשטת התוספות משום שכן דעת הרמב"ן והרשב"א עכ"פ בנד"ז דגם להתוס' י"ל דלא שייך החשש דסופה לנקוב אין לחוש להחמיר:</p> <p class=bodytext><span class=cup>מיהו</span> י"ל אם הדלדול נסרך במקום אחר ג"כ בהריאה א"כ עכ"פ מצד אחד סירכא הוא וה"ל כדין ריאה הסרוכה לדופן דחיישינן לה. דבין לרש"י בין לתוס' יש לחוש לרש"י י"ל שמא התחלת הסירכא הוא מצד של הריאה שהי' שם נקב ונסרך להדלדול ולהתוס' שייך החששא דשמא יתפרק הסירכא במקום דיבוקה להריאה ותנקב הריאה. אבל בנדון שאילתינו שהדלדול נסרך לשומן הלב ששם אין הנקב פוסל ודאי אין לחוש כלל. ואין להחמיר עוד איך נסמוך על בדיקתינו שזהו דלדול שמא הוא סירכא דהא גבי קרום שקורין טילא מבואר בהרמ"א סעיף ד' בהג"ה ובש"ך שם ס"ק י"ד והוא ניכר לבקיאים כו' וכ"כ בשמ"ח סעיף י"ז דיש להכיר כו'. ובת"ש ס"ק כ"ה כ"ז דיש היכר בין קרום לסירכא. וכמ"כ או כ"ש בענין דלדול דניכר טפי שהדלדול יש בו ג"כ גידים דקים משא"כ בסירכא. אע"ג שבהגהת הר"ץ לבדיקות מהרי"ו איתא ההיכר ע"י להניח הריאה במים פושרין אם ינתקו מאליה זהו דלדול. הנה השו"ב מומחה אומר שבדיקה זו אין רגילים בו עכשיו. אבל ניכר הוא בלאו הכי מהו דלדול באין שום ספק כלל. וכ"כ בספר דר"ח סי' ל"ו ססע"י ב' דלדולים הידוע להשוחטים:</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בלבושי שרד סי' ל"ט ס"ק קל"ז כ' ונ"ל דהני דלדולין מיירי שאינן סרוכים למקום אחר אבל אי סרוכים הוו סירכא ולא דלדול כו' ונ"מ דאינו ריעותא להצטרף לתר"ל עכ"ל. ודבריו דחוקים מאד. וכן יש ראיה מהגהת הר"צ שכתב קבלה לידע איזה סירכא ואיזהו דלדול תניח הריאה במים פושרין אם ינתקו מאליה זה דלדול ואם לאו אז סירכא היא וטרפה עכ"ל. ואי מיירי דהדלדול רק תלוי ואינו דבוק א"כ אף אם סירכא היא הרי סירכא תלויה כשר. וכן הראו לי שהביא ראיה זו בתורת יקותיאל סי' ל"ט סק"ז דמהגה זו משמע דדלדול עדיף טפי וכשר אפילו אם נסרך למקום אחר ולפ"ז צ"ע שלא הביאו בהגהות. ואיך שיהי' נלע"ד לדינא כיון שאין אנו בקיאין בכל מקום שצריך בדיקה יש לנו להטריף בכל ענין אם לא שנימוח במשמושו וכנ"ל עכ"ל. והנה מ"ש משום שאין אנו בקיאין אין מוכרח כלל וכמש"ל לענין טילא. אך הנה מה שהניח בצ"ע שלא הובא דין זה בהגהות הוא כי הנה הרמ"א בד"מ סי' ל"ט ס"ק י"ח הביא דין זה בשם מהרי"ל והוא במהרי"ל ה' בדיקות דע"ח סע"ב וז"ל סירכא תלויה בריאה ואינה דבוקה למקום אחר כשר וכן לפעמים נמצא בסוף הריאה בשיפולה דלדולין כעין סירכות גם אלו כשרין ונקראין דלדולי ריאה וכן אמר מהר"י סג"ל דכשר בין תלויים באמצע הריאה בין בסופה. ואם יוצאים מן בועה טרפה ואי בועה דהוא טינרי כשרה ודוקא אחת תלויה כשרה עכ"ל מדקאמר מהרי"ל בין תלויים באמצע הריאה כו'. משמע דבשהדלדולים תלויים עסקינן ואינן דבוקים למקום אחר. וע"כ לא הביא רמ"א. מיהו מ"ש מהרי"ל ואם יוצאים מבועה טרפה צ"ל דלא קאי אדלדולים לפמ"ש הלב"ש דהדלדול אינו ריעותא א"כ אין זה תר"ל. ועיין בכלבו סי' ק"א וסירכא תלויה כו' מכשירין אותה שאינה אלא שניקב קרום התחתון כו' וכך כ' ה"ר שמואל דאם נמצאו סירכות מדולדלות שאינן דבוקות בשום מקום כשרה כו' עכ"ל. מלשון מדולדלות משמע דהיינו דלדולים שהזכירו מהרי"ל ומהרי"ו. ומשמע דוקא כשאינן דבוקות בשום מקום מיירי וצ"ל דהר"ש מפרש מדולדלות כדרך שפי' בפי' המשניות להרמב"ם בבכורות שמתדלדלי' מגופם עורות כו'. אך נלע"ד אף אם נאמר דמהרי"ל ומהרי"ו לא מיירי בדלדולים הדבוקים כ"א בתלויים. אפ"ה כיון דשמיעא לן מינייהו דהדלדולים אינן שייכים לנקב כלל וכדלדולי בשר דפרש"י בבכורות א"כ ממילא אם דלדול זה נסרך אח"כ ראוי שיהיה כשר כיון דלא שייך לומר ע"ז אין סירכא בלא נקב וגם לא החשש דסופה להתפרק כנ"ל. ודומה למ"ש בפר"ח סס"י ל"ח בשם מהרשד"ם גבי גלדי גלדי דאפילו יש סירכות מקליפה לקליפה אין זה סירכות הריאה וכשרה. וכ"כ השמ"ח שם. וכן משמע בכנה"ג סי' ל"ט בהגהת הב"י אות קצ"א לאחר שהביא ד' מהרי"ו והגהת הר"ץ כ' וכ' דמש"א בדף נ"ט ע"ג בסי' זה הוא לידע אם היא סירכא בשנסרך באונא ובאומא אבל הסימן דכשמכניס הטבח ידו כל סירכא שתנתק ריר הוא הוא כשנסרכה לדופן עכ"ל. הרי מבואר דהדמש"א מפרש ד' מהרי"ו בענין דלדולים היינו אפילו בדבוקים ואף שיש להקשות דאם נסרך באונא ובאומא א"כ מצד אחד סירכא הוא אפ"ל כיון שבצד א' הוא דלדול א"כ משם נמשך עיקר הסירכא וה"ל כמ"ש הר"ן גבי ריאה הסמוכה לדופן איכא תרי ספיקי כו' וכיון שהסירכא זו מחמת דופן היא באה אין חוששין שמא כשתתפרק תנקב הריאה כו' ע"ש. ואף דאבימי שם חולק ע"ז יש לצרף הכא סברת מ"ד מגב לגב לא מקרי שלא כסדרן כ"א מא' לג'. או הכא יותר מצוי שמצד הדלדול נמשך סירכא זו:</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועכ"פ</span> בשנסרך הדלדול לשומן הלב יש לצדד להקל ע"י דקולפין אותו מהריאה ואינו מבצבץ דאז בלא"ה יש להקל בכה"ג אפילו בסירכא לפ"ד כמה פוסקים כמבואר בתשו' אזמו"ר ואם משום שע"י שקולפי' הדלדול אע"פ שלא יבצבץ מצוי שיצאו טפות דמים מהריאה במקום שנקלף י"ל זה אינו כלום כיון בכל דלדול אפילו שלא נסרך כלל ימצא כן כשיקלפו מהריאה ופשיטא דלא נאמר דכל הדלדולים יהיו טרפה ח"ו. וכן מצאתי בס' דר"ח סי' ל"ו ססע"י ב' בשם הרב המ"צ כ"א דלדולים כו' ודרך הוא להמצא בהם טפי דמים כו' ע"ש ובודאי מיירי בדלדול הדבוק יעו"ש בהשאלה. ולענ"ד יפה הורה המ"צ. ואפילו בדבוק הדלדול באונא אם נימוח דיצא מתורת סירכא אזי אם אינו מבצבץ כשר אע"פ שיוצא ט"ד במקום שקולפין הדלדול מאחר שדרך הוא כו' ומשום שנדבק הדלדול אין להחמיר בזה יותר רק להצריכו מיעוך ושלא ימצא ט"ד במקום השני שאינו דלדול היינו במקום השני שבריאה שנסרך הדלדול לשם. אבל במקום שבריאה שמשם נמשך הדלדול אין הט"ד ריעותא ודי במה דאינו מבצבץ מה גם שי"ל דלדול אפילו דבוק אינו סירכא כלל כנ"ל. לכן אף כשנאמר דחשוב סירכא סגי בכך:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>