יורה דעה - סימן מב - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/index.htm">יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/42/index.htm">סימן מב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/42/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/42/2.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן מב</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>דין</span> נקב בטחול בצד הדק שבעב. משנה ר"פ בהמה המקשה (דף ס"ח א') חותך כו' מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה. ופרש"י והרע"ו ולהכי נקט טחול וכליות משום דמידי דלא מיטרפא בהו והקשה התוי"ט עליהם ומהרש"ח בתו"ח תירץ דלמסקנא י"ל המשנה מיירי בקולשיה. וכמ"ש הר"ן. ואפ"ל דהנה בתשו' הרשב"א רס"י צ"ח כ' ועל זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה סמכו להוסיף בסג"ר ושב שמעתתא. א"כ במשנה אין מבואר טרפות זו. לכן פרש"י כפשטיות המשנה זו דנקט טחול וכליות משום דמידי דלא מיטרפא בהו. ולהכי אמרו בגמרא (דף נ"ה ע"ב) ולית הלכתא כרב עוירא משום דשני התירוצים שתירצו המשנה לדבריו שניהם דחוקים. ע"כ דחו דבריו מכח משנה זו רק עכ"ז אמרו דבסומכיה טרפה. משום דבכה"ג אין קשה כ"כ מהמשנה. וסמכו על זה הכלל כל שאין כמוה חיה. ובזה יש ליישב דעת הרמב"ם פ"י מה' שחיטה דין יו"ד גבי עוף דפסק שאין הנקב פוסל בטחול שלו. והקשה ע"ז הרשב"א. והרא"ה בתה"א דף נ' בבד"ה חולק מה"ט על הרמב"ם. והר"ן תירץ משום דאין לו סומכיה. ור"ל כיון דאמרו ולית הלכתא כרב עוירא. רק בסומכיה טרפה. א"כ בעוף שאין בו סומכיה נשאר דלית הלכתא כרב עוירא. דאם יטריפו גם בעוף בכל הטחול א"כ הרי הלכתא כרב עוירא רק בקולשיה דטחול בהמה כשר. ומדאמרינן דלית הלכתא כרב עוירא משמע דהיכא דליכא סומכיה כמו בטחול של עוף כשר. ועיין בפרי תואר סי' מ"ג שהביא דברי הפר"ח שחלק על הרמב"ם ועל הרשב"א שכתב עליו וכבר הורה זקן. והפר"ח כ' שאין לחוש להוראת זקן והפרי תואר דחה דבריו. ולפמ"ש יש להרמב"ם ראיה מלשון ולית הלכתא כרב עוירא כו'. והנה בכנה"ג סי' מ"ג בהגהות הטור אות ו' כתב וז"ל הטחול אפילו במקום הגס והעב יש לו בקצהו כדמות שפה סביב בראשו דק ויש מי שהורה שאם ניקב באותו השפה שהוא דק דכשר. דלא מיקרי סומכיה אלא הגס בלבד אבל כל היכא שהוא מקום דק כשרה. אבל הר"י הלוי בסי' ל"ה הרבה להוכיח דאין חילוק וכל מקום שיהיה הנקב בצד העב אפילו במקום הדק טרפה. וכן בצד הדק כשרה בכל הצד ההוא וכן נוהגים בליפאנטו ובכל ערי המוריאה וכו' עכ"ל. וכ"ד הט"ז רס"י מ"ג ודייק ממ"ש הרמב"ם פ"ו הי"ט ובש"ע רס"י מ"ג אם ניקב בראש העב דאל"כ היה לו לומר חלק העב. ויש להשיב דבפירוש המשנה כתב ועל מנת שינקב במקום העב ממנו. הרי כ' מקום העבה. וכ"כ הרע"ו פא"ט מ"ב אבל ניקב במקום עביו כו'. משמע דלא מיטרפא אלא כשהנקב במקום עביו ממש. כי הנה סומכיה הוא תרגום של עביו כמו שהביא במתורגמן ערך סמך החמישי ממ"ש במ"א סי' ז' כ"ו ועוביו טפח ות"י וסומכיה פושכא וכן בירמיה סי' נ"ב כ"א ועביו ארבע אצבעות ות"י וסומכיה ארבע אצבעאן הרי פי' בסומכיה היינו מקום עביו והערוך ערך סמך הביא מ"ש ביחזקאל סי' ל"א ז' וייף בגדלו ות"י ואתנצח בסומכותיה ג"כ הפי' ע"ד הנ"ל. אך בירמי' כ"ה כ' ואת כל מלכי הערב ת"י כל מלכי סומכותא ופרש"י סומכתא היינו שמשענתו של פרעה עליהם. א"כ סומכותא הוא ג"כ לשון סמך ע"ד משען. וא"כ י"ל סמיכת הטחול הוא על כל צד העב שבו ואף על הדק שבעב:</p> <p class=bodytext><span class=cup>קיצור.</span> מה שפרש"י גבי מן הטחול. מידי דלא מיטרפא הוא. ושהקשה ע"ז התוי"ט. ותירץ מהרש"ח מאחר שבגמרא אמרו ולית הלכתא כרב עוירא. ושמזה יש ראי' להרמב"ם בדין טחול של עוף שאין הנקב פוסל בו. אף דלא דמי לקולשיה דבטחול של בהמה מ"מ כיון דלא דמי ג"כ לסומכיה כשר. מאחר דלית הלכתא כרב עוירא. ועפ"ז יש לצדד גם בצד הדק שבעב. וראיית הט"ז לאסור יש לדחות. ועיקר פי' סומכיה הוא תרגום של עוביו:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/2/42/2.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>