אבן העזר - סימן כג - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/index.htm">אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/23/index.htm">סימן כג</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/23/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן כג</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ע"ד</span> אשת כהן שהלכה לעובד כוכבים לבקש ממנו על בעלה הכהן שיעזור לו ובאה לבעלה ואמרה שאנסה העובד כוכבים הנ"ל ובא עליה. אם אסורה לבעלה:</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> בש"ג ס"פ שני דכתובות גבי האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים כתב וז"ל רא"מ פסק דאשת כהן שנתייחדה עם עובד כוכבים שעה אחת כדי ביאה אסורה לבעלה וראייתו מפרק אין מעמידין ובמסכת עו"ג פירש רש"י אפילו באשת ישראל מיהו ספר התרומה פרק אין מעמידין התיר בדיעבד אפילו אשת כהן עכ"ל. וגם הר"ן בכתובות שם כתב ומ"מ דוקא שנחבשה אבל אשת כהן שנתייחדה כו' דאע"ג דהתם פ' אין מעמידין כו' ע"ש כדברי סה"ת. וכ"כ התוספות פרק אין מעמידין (ד' כ"ג סע"א) בד"ה ותו. מתרי טעמא חדא מהטעם שכתב הר"ן וסה"ת ועוד שי"ל דדברי רבינא אמת הן וכ"כ הרא"ש שם ר"פ הנ"ל סימן ב'. ופי' דברי רבינא דלא תקשי מאיסור שבויה עיין תוספות שם סד"ה ע"י ממון. וכ"כ הרשב"א בתשובה סימן אלף רנ"א דאף על גב דמסוגיא דר"פ אין מעמידין נראה לכאורה דאפילו ביחוד דעלמא באשת כהן אסורה לבעלה. אין הדעת מכרעת כן ע"כ נראה כדברי סה"ת ע"ש. והובאו ב"י בסימן ז' סד"ה אשה שנחבשה. ובש"ע שם סוף סעיף י"א בהג"ה. ועיין ב"ש שם ס"ק ל"ג. וכ"כ מהרי"ק שרש ק"ס דדבר פשוט הוא שיש לסמוך אכל הני רבוותא היכא שאינה מסורה בידם וגם כי לא נתייחדה אלא לפי שעה כי רבים נינהו נגד הרא"ם. ומיהו מ"ש דאיסור קל הוא מאד מאד דאפילו להרא"ם אין זה רק בכלל איסור שבויה נ"ל דדבריו הם נגד דברי התוספות בפ"ג דקדושין (דף ס"ו סוף ע"א) דקוראים לשבויה איסורא דאורייתא. וכן נראה מדבריהם בכתובות (ד' כ"ו ע"ב) ד"ה אנן ובפרק חזקת (דף ל"ב ע"א). ואף על גב דודאי שבויה הוא מדרבנן מ"מ עיקרו חששא דאורייתא כ"כ בספר בית מאיר. ומ"מ אפילו היה איסור דאורייתא ממש ודאי יש לנו להלך אחר כל הפוסקים דפליגי על סברת הרא"ם. מיהו י"ל דוקא בשהיא ג"כ אומרת טהורה אני בכה"ג הקילו דאע"ג דבשבויה ממש אינה נאמנת לומר טהורה אני שאני התם שמסורה בידם משא"כ הכא וכנ"ל בשם מהרי"ק. אבל בשהיא אומרת טמאה אני שאנסה העובד כוכבים י"ל דבכה"ג ודאי אסורה. דהא כל חיליה דהתוספות וסה"ת וסיעתם דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה כו'. וזה אינו טענה על כשאומרת טמאה אני. דהא למשנה ראשונה דפרק בתרא דנדרים היתה אסורה ע"י טמאה אני לך. ונהי דלמשנה אחרונה שריא מ"מ בידוע ג"כ שנתייחדה עם עובד כוכבים י"ל אפילו למשנה אחרונה מהימנא. כיון דמסייע לה רובא דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות. וכמ"ש במהרי"ק שרש ק"ס בשם בה"ג בדיני מיאון וסמ"ג בלאו קכ"א לחלק בין נסתרה עם ישראל ובין נסתרה עם עובד כוכבים דהוי כשבויה מה"ט. אע"ג דחילק שם בחילוקים. מ"מ כיון דאמת הוא דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות א"כ י"ל דמהני האי רובא להאמינה אף למשנה אחרונה כמו דמצינו שסומכין על אמירתה להקל בראוה מדברת עם אחד או בהיתה מעוברת בפ"ק דכתובות (ד' י"ג) לחד מ"ד דוקא ברוב כשרין אצלה ולחד מ"ד אפי' ברוב פסולין משום דאמרינן אוקמה אחזקה כדפרש"י שם (עמוד ב') ולדברי המכשיר גם בבתה י"ל כמ"ש התוספות בכתובות (דכ"ו ע"ב) דחזקת האם מהני גם להבת ע"ש ועיין בהרא"ש פ"ק דכתובות סימן י"ח. וא"כ כמו שסומכין על אמירתה בצירוף החזקה אף להקל באיסור יוחסין דהחמירו ביה טובא כך י"ל שסומכין על אמירתה לחומרא כשיש רובא דמסייע לה. וכך משמע מתשובת הרשב"א סוף סימן אלף רנ"א להחמיר בכה"ג ע"ש. ועוד דבלא"ה הנה הב"ש בסימן ו' ס"ק כ"ד כתב וז"ל ונראה דאם ידוע שנתייחדה עם אחד ואמרה טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר כו' עכ"ל וכ"כ בסימן קט"ו סס"ק כ"ג. מיהו בתשובת אאזמו"ר נ"ע כ' דלא כב"ש. ועיין בפסקי מהרא"י סימן רכ"ב דלהתוספות דפ"ק דכתובות (דף י"ג ע"א) צ"ל כן אי נימא דס"ל כר"י דפ"ב דיבמות והוצרכו לפרש דנואף שאני אף על גב דאיירי באומרת טמאה אני. מיהו ודאי כוונת אאזמו"ר נ"ע דגם לפר"י עצמו שביבמות (דף כ"ד) אין להחמיר משום דרגלים לדבר דשלהי נדרים הם גדולים הרבה יותר מהא דהב"ש אם נתייחדה כמובן דלכל הפחות הוי כסתירה דגריעא מיחוד כמ"ש מהרי"ק שרש ק"ס. וגם להב"ש ודאי לא מיירי רק כשנתייחדה בשאט נפש דהיינו שעברה על איסור יחוד דהא מייתי מהמרדכי פ"ב דכתובות דכתבו שעברה על דת. משא"כ בנד"ז שהלכה בשליחות בעלה ולקחה אחותה לשומר הגם שמדינא אין זה שמירה אפשר לא חשיבה עוברת על דת מחמת שהי' סבורה שאין איסור בזה להתייחד כן בעיר וכעין מ"ש מהרי"ק הובא ב"י סימן כ"ב כיון שפשט הדבר עכשיו כו' ע"ש. מ"מ בנד"ז שנתייחדה עם עובד כוכבים יש להחמיר באומרת טמאה אני לך שלא לחלוק כ"כ על רא"מ. אך אם אין עדים שנתייחדה עמו ממש אע"פ שראו שהלכה לביתו מ"מ אולי לא נכנסה אצלו שי"ל שלא הניחוה לבוא אליו כי הוא שר. וא"כ יש ספק על ספק לא על. ואין זה רגלים לדבר. ואף דמסתמא נתייחדה עם עבדיו ליכא מיגו דאי בעי אמרה שעבדיו אנסוה. דע"ז לא היתה נאמנת שאין זה רגלים לדבר כי אימת רבם עליהם ואין ידם תקיפה עליה. ועוד דבבית מאיר סימן ו' משמע דמתיר אפילו בנתייחדה ע"ש בד"ה ודרך אגב אמינא כו' דרך משל כו' ע"ש. גם דחה שם דעת הצ"צ וס"ל שאין להחמיר לענין הוצאת אשה מבעלה באשת כהן יותר מבאשת ישראל. משום שנראה מהפוסקים שדחו הך תירוצא דאיסור כהונה שאני ע"ש. ואפשר טעמו דאע"ג דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות מ"מ על רצון ליכא רובא דמסתמא היא לא נתרצית דהא גם שבויה שמסורה בידם מותרת לישראל ולא חיישינן שמא נתרצית. וא"כ אין החשש רק על אונס. ואונס לא שכיח כמ"ש התוספות פ"ק דכתובות (ד"ט ע"א). וגם הרמב"ם פ"א מהלכות נערה כ' וכל הנבעלת בעיר בחזקת מפותה כו' והיינו מפני שלא צעקה. וא"כ י"ל דמה"ט העובד כוכבים מתיירא לאנוס אותה שמא תצעוק. מיהו הכל לפי הענין דבנד"ז שהוא שר ותקיף גדול י"ל שאינו מתיירא מלאנוס אותה ועוד כיון שהב"ש אוסר בנתייחדה גם באומרת שברצון נבעלה אפילו בנתייחדה עם ישראל כמבואר בב"ש סימן קט"ו סס"ק כ"ג. א"כ עכ"פ בנתייחדה עם עובד כוכבים יש להאמינה בין ברצון בין באונס דאף על גב דאונס לא שכיח נאמנת במיגו דרצון א"נ שיש לתלות שבאמת ברצון היה ומה שאומרת באונס זהו כדי להצדיק עצמה לפני בני אדם. ומ"מ כשאין עדים על היחוד ממש יש להקל ולהתירה לבעלה אא"כ הבעל מאמין לדבריה:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>