אבן העזר - סימן כד - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/index.htm">אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/24/index.htm">סימן כד</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/24/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/24/2.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן כד</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ע"ד</span> אשת כהן ובנים אין לה. וזה יותר משנה שיצא רינון עליה שהיא תמיד בקירוב הדעת עם איש אחד והאיש אינו בחזקת כשרות ופיו דובר נבלות. וזה מקרוב יצא קלא דלא פסיק שהאשה הנ"ל מזנה עם אותו האיש וישבו ב"ד לחקור הדבר. ובאו שני עדים וא' מהן העיד על שראה שנכנס לחדרה ונסתר עמה ביחוד באישון לילה וסגר החדר וג"כ כיבה הנר שהיה דלוק שם. ובחדרה היה רק האשה ומשרת אחד ישן שם ומיד שיצא האיש הקיצה האשה את המשרת שילך להדליק הנר. והשני העיד ג"כ על שפעם אחרת נכנסה לחדרו בלילה וסגרו הדלת ושהתה שם כשעה ומחצה והאיש הנ"ל מכחיש על כל זה. רק הודה שהיה עמה ביחוד מפני שהוא אוכל אצל בעה"ב שהאשה ובעלה דרים בשכנות. והאשה הנ"ל מכחשת לגמרי ואומרת שמעולם לא נתייחדה עם זה האיש. ועל הקלא דלא פסיק טוען האיש שאויבים שלו אפקוה לקלא. ויכול להיות שכן הוא אך אינו ברור לכן זהו כמו ספק אצליכם אם הוא מצד דאפקוהו אויבים או לא. הנידון הזה היינו שיש כאן שני עדי כיעור כמשי"ת ועם קול:</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> משוה"ד נראה שאין לאוסרה עליו דכבר האריך מהרמ"ל בתשובה סי' פ' שנשאל ג"כ על אשת כהן שיצא עליה קול שמזנה עם הבעה"ב שהיא דרה אצלו בשכנות ועם היות שאין הנידון הזה דומה ממש לנידון ההוא מ"מ מתוך מה שהביא ע"ז נוכל ללמוד דס"ל ג"כ שאין להחמיר בנד"ז שהרי הביא שם לפשוט נדון שלו מסוגיא דיבמות (דף כ"ה) הנטען על אשת איש והוציאוה מתח"י כו' וסיים וז"ל כלל העולה דמקושטא דדינא אפילו בדאיכא עדי כיעור וקדל"פ אין האשה נאסרת אלא בעדי טומאה ממש דלא כדברי השאלתות דהוא יחיד בדבר כמבואר למעלה. ואפילו אם באנו להחמיר כדברי השאלתות כו' עיקר פירושו הוא מסברת הרא"ש דבעינן תרתי עדי כיעור וקדל"פ כו'. פי' קול בפני עצמו בלא העדי כיעור. אבל בבעל לחודיה שראה דבר מכוער בקלא דלא פסיק אפילו לדברי השאלתות אינה נאסרת עכ"ל:</p> <p class=bodytext><span class=cup>קיצור.</span> (מהרמ"ל כ' דקושטא דדינא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא בעדי טומאה ממש. וגם להשאלתות לפי' הרא"ש אין לאסור אלא בעדי כיעור וקדל"פ. ועיין ב"ש סימן י"א סק"ד):</p> <p class=bodytext><span class=cup>וא"כ</span> בנד"ז ג"כ כיון שמשוה"ד אין אשה נאסרת אלא בעדי טומאה והא ליכא א"כ אף אם נבוא להחמיר לצאת דעת השאלתות ג"כ יש לצדד להקל מפני שיש כאן ספק אם הקול חשיב קול או לא. והרי מלשון הש"ס משמע שהקול צ"ל ברור. ולכן אמרו והנ"מ דלית ליה אויבים. אבל איכא ליה אויבים. אויבים הוא דמפקו ליה לקלא. משמע כל שיש לו אויבים מחזקינן שהקול מסתמא נתחזק על ידם ולא בעינן כלל לידע אם הוא מהאויבים או שלא מחמתם ואין נקרא קול אלא אם כן אין לו אויבים כו'. וכ"כ הריטב"א ונמוק"י וז"ל דכל היכא דאיכא בעיר אויבים בין לנטען בין לנטענת אפילו נמשך הקול יומא ופלגא ויותר בלא שום הפסק לאו קלא היא. ואמנם רי"ו נכ"ג ח"ב כתב והיכא דלא פסק ביני ביני דהוי קדל"פ. דוקא שלא הציאו אויבים הקול אבל אם הוציאו אויבים את הקול אין הקול כלום. יבמות פרק כיצד עכ"ל. והיש"ש פרק כיצד רסי' י"ח כתב אבל אי איכא אויבים. אויבים הוא דאפקוהו לקלא. גם בזה נראה לפרש דלאו דוקא בודאי הוציאו אויבים איירי דא"כ פשיטא הוא אלא בדאיכא אויבים בעיר ויש קצת רגלים לדבר שהם הוציאו הקול. ועוד כתב ראבי"ה ה"ה אם מחמת אויבים לא היה יכול לפסוק אעפ"י שמתחלה לא יצא מתוך אויבים לית ביה מיחוש ויפה פסק עכ"ל. ובב"י סימן י"א ד"ה כתב נ"י. הביא ד' נ"י וכתב שדבריו מבוארים בגמרא. וא"כ בנ"ד שכתבתם שאפשר דאויבים הוא דמפקו לקלא לכך גם לפ"ד השאלתות אין החומרא ברור כלל:</p> <p class=bodytext><span class=cup>קיצור</span> א'. (א"כ גם בנד"ז מעיקר הדין ודאי אינה נאסרת. ואף לפירוש השאלתות הנה לפ"ד הנ"י ואף לפ"ד היש"ש אין הקול כלום ונשאר רק עדי כיעור ואין לאוסרה על בעלה):</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועוד</span> שגם בהעדי כיעור יש לספק דאף על גב דהרמב"ם ושו"ע מדמין כיעור דנסתרה עמו לכיעור דחוגרת בסינר כמ"ש בהרמב"ם פכ"ד מה"א הט"ו או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות וכיוצא בדברים אלו עכ"ל. וכ"פ בש"ע רסי' י"א. והוא מהירושלמי פרק המדיר סוף ה"ו תרעא טריד סוטה (כששניהם בחדר אחד והדלת סגורה במנעול נמי הויא סוטה). מוגף צריכא (אם הדלת סגורה אבל לא במנעול והבא מן החוץ יכול לפותחה. צריכא מיבעיא לן אם היא סוטה או לא) עכ"ל הירושלמי עם פירוש קה"ע. ובערוך ערך טרד כ' והדלת סגר אחריו תרגום יונתן טרד בתריה עכ"ל מזה ראיה לפי' הקה"ע. ובת"י שלפנינו (פ' וירא י"ט ו') תרגום אחד בתריה. רק על פסוק סגר עליהם המדבר בפ' בשלח (י"ד ג') תרגום טרד עליהון. וסגור לקרת רודפי (תלים ל"ה ג') תרגום וטרוק. ויסגרו בעדם (שופטים ט' נ"א) ואגיפו באפיהון. וכן ויסגור דלתים במלאכי (סימן א' יו"ד) ויגוף דשי. ובשופטים (ג' כ"ג) ויסגור דלתות העליה בעדו ונעל. תרגם ואחד דשי עליתא באפוהי ואגף. וסגרת הדלת במ"ב (סימן ד' ד') תרגום ותקיפין דשא. [ותסגור הדלת (שם ה')] ואגפת דשא. וכן שם (ד' כ"א) ותסגור בעדו ותצא. ואגפת באפוהי. וא"כ מזה משמע דמיגף ג"כ יש לפרשו נעול במנעול. ובתשובת הרשב"א סימן אלף רנ"א גריס בהירושלמי תרעא טריק סוטה מיגף צריכא ופי' טריק נעול במנעול. וז"ל והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהיה בית נעול. דתרעא טריק בירושלמי נעול במנעל משמע וכדמשמע התם בירושלמי פרק המדיר דגרסינן התם תרעא טריק סוטה מיגף צריכא וטעמא כל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנוס אחר שלא ברשות כו' עכ"ל נראה מפרש מיגף שהדלת סגור ולא במנעול. ומיגף מלשון מן האגף ולפנים כלפנים בפסחים פרק כיצד צולין (דף פ"ה ע"ב) ופירש"י אגף קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו. מ"מ מהרמ"ל בתשובה הנ"ל בד"ה מכל הלין טעמי כתב דאפילו נעול במנעול אין זה הכיעור דומה לדברים מכוערים שבגמרא ביבמות פרק כיצד שם וכן משמע בתשובת מיימוני דשייכי לה' אישות סימן ח' במ"ש דהא קיי"ל דאין אוסרין על היחוד כו' דאפילו בדבר מכוער כגון רוכל יוצא כו' שיש רגלים טובא כו' כ"ש בהא שיש לתלות שלא היה שם אלא מיעוך שדים וכו' עכ"ל. הרי אף על פי שנתייחדו יחד אחורי הכותל בלילה וגם מיעוך שדים כו' ס"ל דלא הגיע זה להנך דברים מכוערים דרוכל יוצא כו' לפי שהם מראים על זנות ממש. ותדע דלכן בעדי דבר מכוער ס"ל להשאלתות לפי' הר"מ דתצא מבעלה כמ"ש בתשובת מיימוני שם סימן כ"ה. משא"כ בעדי סתירה בלי שום קינוי ליכא למ"ד דתצא מבעלה. וכ"מ מתשו' הרשב"א סימן אלף קפ"ז במ"ש שאין כאן דבר מכוער כרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר דחגירת הסינר מוכרח ביותר וכן רוק למעלה מן הכילה כו'. וגם ממש"ש לעיל מיניה דאין לך דבר מכוער ביותר מי שקינא לאשתו ע"פ עצמו או אפילו בעד אחד כו'. ונכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה. ואפ"ה אינה אסורה לבעלה עכ"ל. הרי מזה מוכח דסתירה לבד בלי קדימת קינוי לא חשיב דבר מכוער ביותר. וממ"ש בתשובת סימן אלף רנ"א דאם הוא נעול במנעול זהו סוטה. אין ראיה רק שכה"ג חשיב סתירה ויחוד. ולא שזהו נידון כהנך דברים מכוערים דרוכל יוצא כו'. ומ"מ למעשה אין להקל נגד הרמב"ם וש"ע שכתבו דזה נקרא דבר מכוער ממש וגם מהרמ"ל לא כ' רק שלא הגיע זה לענין רוכל יוצא כו'. ועמ"ש לקמן מזה עוד סוף התשובה. ומה גם מש"כ שכיבה הנר וסגר הדלת אף שהיה ישן שם המשרת ג"כ. כיון שאחר כך כשיצא הקיצה את המשרת שידליק הנר נראה חשוב ודאי דבר מכוער לכ"ע. ואף על פי כן יש לצדד משום דכיעור דחזא האי לא חזא האי ויש דיעות דכה"ג אין מצטרפין כמ"ש בב"י סימן י"א בד"ה כתב נ"י. כתב המרדכי דעדי כיעור דאמרן כו' אבל בפרק מי שאחזו כ' הרי"ף כו' וכן פסק בתשובת מהר"א ששון סי' כ"ד דאין מצטרפין. ואעפ"י שהנ"ב סימן ע"ב השיג עליו וכן פסק רמ"א מ"מ זהו לגבי הבועל דמדינא דגמרא מוציאין מידו בע"כ וקדל"פ ע"כ יש להורות דמצטרפין. משא"כ להוציא מהבעל כמו דלא מוציאין אפילו להשאלתות בראיית הבעל עצמו דבר מכוער אלא דבעינן עדים דוקא. כמו כן י"ל דעדות מיוחדת לא עדיף מראיית הבעל עצמו. דהא ע"כ צ"ל דאין דברי כיעור דומה לדיני ממונות דבדיני ממונות הודאות פיו כמאה עדים דמי והכא אף שהבעל עצמו ראה הכיעור אין מחוייב לגרשה כ"א כשיש עדים על הכיעור וכיון שכן י"ל דה"ה בעדות מיוחדת על כיעור לא מפקינן מהבעל רק מהבועל. ועיין עוד בספר סדר אליהו (דף צ"ב) ואל תשיבני דהא בתשובת מיי' לה' אישות סימן כ"ה ובמרדכי בשם מהר"מ מבואר דס"ל דאפילו לגבי הבעל מצטרפין העדי כיעור אע"ג דכיעור דחזא האי לא חזא האי י"ל התם שאני דמדינא ממש נאסרה על הבעל ע"י עדי כיעור כיון שיש עדי כיעור וגם ילדה כמו כן לסוף י"ב חודש בהא ודאי לא אמר רבה תוספאה אשתהי כו' ע"ש. מה שאין כן בנד"ז. ואף על פי כן כיון שגם לפ"ד השאלתות יש צדדים להקל א"כ יש להורות כפסק הרי"ף ורוב הפוסקים וע"ד שכ' מהרמ"ל בתשובתו הנזכרת:</p> <p class=bodytext><span class=cup>קיצור</span> ב' (שגם בנידון הדברים מכוערים י"ל דלא דמי לנידון דברים מכוערים דרוכל יוצא שבגמרא. ואף שהרמב"ם והש"ע השוו אותן זה לזה מ"מ מתשובת מיימוני סימן ח' ומתשובת הרשב"א משמע דאינן שוין. וגם יש דיעות דהיכא דכיעור דחזא האי לא חזא האי דאין מצטרפין. אף דחלקו ע"ז. מ"מ כיון כ"ז לצאת דעת השאלתות. יש לצרף הכל יחד להקל):</p> <p class=bodytext><span class=cup>באות</span> זה נזכר ענין הסוגיא ביבמות פרק כיצד (דף כ"ד ע"ב). וענין קדל"פ כשיש אויבים. וענין אם סתירה חשוב דבר מכוער גמור. והירושלמי פרק המדיר ה"ו:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/24/2.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>