אבן העזר - סימן כה - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/index.htm">אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/25/index.htm">סימן כה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/25/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן כה</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אשה</span> שמתו שני אנשיה אך הא' יש לתלות שכישפו אותו והשני היה חולה כשנשאה היינו שהיה דם יוצא מגרונו. ואח"כ מת במשך זמן מחולי הנ"ל:</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> הריב"ש שבב"י ססי' ט' מחמיר בספק ע"ש. ובנ"ד י"ל דמידי ספיקא לא נפקא. דאף אם נדמה להא דגיטין פרק מי שאחזו אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט וכאן הרי מת מחולי ההוא. אך יש בזה מחלוקת רש"י ושא"פ. דלפרש"י אם עמד והלך בשוק בלא משענת ודאי לא מחולי הראשון מת. ולהטור ורמב"ם גם בכה"ג שייך אומדנא. ועי' ב"י ססי' קמ"ה שיטת רי"ף ג"כ כן. וכן ר"ן בשם רמב"ן ועי' בתשו' מיימוני דשייכי לס' נשים סי' ל' מזה. אך י"ל דבנד"ז שהוא חולי הנמשך זמן רב ודרכן לילך בלא משענת י"ל גם לרש"י שייך אומדנא שהרי כתב רש"י ואין זה עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה א' עי' תשו' רשב"א סי' תשל"א. אך בתשו' מיימוני שם כתב דעכשיו לא סמכינן אאומדנא כו'. ועוד י"ל דלא דמי להא דגיטין דאף את"ל דמחולי הראשון מת י"ל מזלה גרם או מעיינה גרם שלא עלתה לו ארוכה כו' משא"כ התם בגיטין כיון דמחולי הראשון מת ה"ז גט. אך הנה ביבמות פ' הבע"י (ד' ס"ד) דימו מילה לנשואין ע"ש. והנה גבי מילה איתא בש"ע יו"ד סי' רס"ד עד שיגדיל ויתחזק כחו כו' והוא מהרמב"ם. וס"ל דאין מחזיקין מקטנים לגדולים וכ"כ נ"י פ' הבע"י. ומשמע דמיירי אף אם ידוע שהקטנים נבלע בהן דמן ולא היו ירוקים. אמנם בתוס' דחולין פ"ק (דף ד' סע"ב) משמע דאם ידוע שנבלע בהן דמן אזי מחזקינן מקטנים לגדולים אבל מ"מ בספק שלא עיינו אם נבלע בהן דמן או לא להתוס' ג"כ לא מחזקינן אגדולים והריטב"א שם י"ל דלא פליג רק דיש מקום יראה ואינו נידון כמומר לערלות ע"ש. (עי' תשו' בית אפרים חיו"ד הל' מילה ראיה מר' נתן לתוס'. ועכ"פ אף את"ל להחמיר יותר מתוס'. משום שר"נ למד מהשלישי שגם הראשונים היו אדומים. אבל בנ"ד יש ראיה מר"נ שהרי כיון שמת מחולי שהיה לו מקודם שנשאה. י"ל דלא גרע זה מגילוי מילתא שמשלישי אשנים הראשונים דגם כן אינו ראיה ברורה. עי' שבו"י ח"א סי' ע"ט). וצ"ל מנ"ל לרמב"ם וש"ע להחמיר במקום סכנה. וצ"ל דסברא הוא דאין להחזיק ריעותא כל דלא דמי כלל וא"כ בנ"ד ודאי לא דמי החולה שמת מאותו חולי לאדם בריא. ואף לתוס' י"ל כן מאחר דלתוס' מחזקינן מקטנים לגדולים ואעפ"כ כל שי"ל שלא נבלע בהן דמן לא מחזקינן ריעותא אף שהרוב קטנים נבלע דמן. כמו כן כאן לא מחזקינן ריעותא מאחר שידוע שהיה לו חולי ההוא. וגם מחולי זה מת. והנה דעת הרמב"ם שבמילה י"ל דמדמה למ"ש בב"ק (דף ל"ז ע"א) גבי מועד לקטנים דמסתמא אינו מועד לגדולים כרב פפא שם דכך פסקו הרי"ף ורמב"ם. והתוס' דחולין י"ל לשיטתם אזלי דס"ל כרב זביד שם. א"נ ס"ל דאין ללמוד משור המועד למילה דחמירא סכנתא ותדע דהתם קיימא לן כרשב"ג והכא כרבי. ומ"מ בנד"ז גם להתוס' יש לצדד ועדיף מזקן וכו' דבמשנה פרק כל הגט תנן והניחו זקן או חולה אלמא דשוין הן והכא עדיף שידוע שמתוך חולי ההוא מת. וגם כיון בבעל הראשון ג"כ יש לצדד הגם שי"ל דאין חוששין לענינים אלו שהן אינן מצויין כלל כישוף וכו' מ"מ הרי גם חששא דמעיין ומזל ג"כ אינן טבעיים ועכ"פ צירוף הוי. לכן י"ל דלא מחזקינן עליה ריעותא. עי' תשו' הרמב"ם סי' ס"ל מילה חמירא טובא מחששא דנישואין וצ"ע בגמרא יבמות (דף ס"ד ע"ב) אימור דפליגי במילה וכו'. (עי' ח"צ סי' א' בקטלנית ביבמה ועי' באה"ט) והטעם י"ל משום דבקטלנית היא גופא הוחזקה כו' עי' ריטב"א. ומ"מ מסיק דשוין הן ושני בעלים הוי כמולד לולד. רדב"ז ח"ב סי' תרס"ח:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>