אבן העזר - סימן מו - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/index.htm">אבן העזר</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/45/index.htm">סימן מו</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/3/45/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן מו</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>פרק</span> אע"פ (דף ס' ע"ב) ולא היא ההיא שוטה הואי דלא עבדן נשי דחנקן בנייהו. ולכאורה גבי מזנה מינקת שהדבר ידוע שזהו לה לחרפה וכ"ש בתולה מזנה הרי זה הולד הוא לה לבזיון שידעו הכל שזינתה ובנדותה. א"כ בכה"ג י"ל דלא שייך כ"כ דלא עבידי נשי כו' וחילוק זה יש לו מקום בגמ' פ' בתרא דקדושין (דף ע"ג ב') לענין אסופי. דהיכא שנראה שאמו חסה על חייו אין בו משום אסופי. ובהרמב"ם סוף פרק ט"ו מהא"ב דין ל"א נמצא הולד מהול כו' או שהיה הקמיע בצוארו כו' מאחר שהן משמרין אותו שלא ימות בחזקת כשר הוא. ובנ"ב חאה"ע ריש סי' ז' הקשה דמה בצע דאינו אסופי. אסור משום שתוקי. ובחידושי מהרי"ט סוף קדושין בד"ה מצאו מהול תירץ דהשתא אמו נאמנת עליו כו'. אבל אם היה לו דין אסופי אביו ואמו אין נאמנין עליו. ובעצי ארזים סי' ד' ס"ק נ"ד שמדברי כל הפוסקים לא משמע כן כו' ונ"ל דקושייתו מעיקרא ליתא דבודאי עדיף כה"ג משתוקי שמכירין את אמו שזנתה כו'. משא"כ באסופי שלא ידעינן בודאי שאמו זנתה רק כיון שנמצא בשוק חיישינן כו'. וכשיש הוכחה בגופו כו' שהמשליכו חס עליו תלינן בודאי שמפני עניות השליכוהו כו' ולא תלינן בזנות כלל וזה פשוט עכ"ל. והשתא לדברי העצ"א מ"ש רש"י ד"ה אין בו משום אסופי דאי לאו דכשר הוא לא הוה טרחא ביה. י"ל דכוונתו כשר גמור שנולד מאשה ובעלה. אבל כל שנולד מזו בזנות י"ל לא חסה עליו כלל. ומיהו אינו מוכרח דכשר היינו אפי' שנולד בזנות רק שאינו ממזר זהו נקרא כשר ע"ד מאיש פלוני וכהן הוא במשנה פ"ק דכתובות רק כשהוא פסול דוקא אז הוא דלא חייסה עליו. ולכן כל שניכר שהמשליכו חס עליו אין בו לא משום אסופי ולא משום שתוקי דבחזקת כשר גמור הוא אף שנולד מן הפנויה בזנות רק שזינתה עם כשר לה. ומ"מ מאחר שאנו רואים שאם הולד פסול לא חייסה עליו עד דסמכינן שאם ניכר שטרחה עליו סמכינן לומר שהוא כשר וא"צ לשאול מאמו כלל ועדיף משתוקי משום שאם היה פסול לא היתה חסה עליו וא"כ הכא גבי מזנה מניקה שהולד הוא לה לבזיון שניכר וגלוי זנותה לכל רואה. וה"ל פגם עליה לכן י"ל דאף אם הוא כשר לא חייסה עליו מצד הבזיון וגם לענין שאינה יכולה להנשא מחמתו. וע"כ אם לא נתירנה להנשא חיישינן שתגרום לו מיתה כדי שתוכל להנשא אבל כשיתירוה להנשא י"ל לא תמיתנו. ועוד י"ל שע"י הנשואין ג"כ יסור הפגם כי כשהיא נשואה אף שיש לה ולד מקודם הנשואין אין הכל מבחינים בזה. משא"כ כשהיא בתולה שיש לה ולד הכל מכירין פגמה. ולכן גבי בתולה מזנה מניקה בנ"ד יש לומר דיש לצדד להקל כדברי ה"ר מרדכי טורמשא שבמרדכי פ' החולץ להתירה לינשא ואע"ג די"ל להפך שא"כ מן הדין שאפילו מת הולד לא נתירנה לינשא עד כ"ד חדש דהא לא שרינן במת רק משום דלא עבדי נשי דחנקן בניייהו. ואם לא טעם זה אף אם מת הי' אסור וא"כ הכא גבי בתולה מזנה שאנו אומרים דיש לחוש לזה. א"כ אף אם מת יהיה אסור. אך זה אינו דהפוסקים התירו במת הולד ולא חילקו. וצ"ל הטעם משום דבר דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. וכיון שכן יש לנו לומר להפך לצדד להקל גם בלא מת ומשום דהא עדיפא ליה. וא"כ יהי' זה טעם להקל בבתולה מזנה מניקה כדעת הרמ"ט שבמרדכי כנ"ל. ומהר"מ אלשקר בתשובה סוף סי' י"ב כתב ג"כ ונ"ל כדברי ה"ר מרדכי מלשון הברייתא עצמה דתני לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו כו' ולא קתני לא ישא אדם אשה מעוברת ומניקה דמשמע דוקא חבירו ולאפוקי עשוי בזנות עכ"ל. ובתשובת נ"ב מהד"ת חאה"ע סי' ל"ח כתב דחבירו אתא לאפוקי אם היא מעוברת בזנות מערבי או מעו"ג. וג"ז אינו מוכרח דהא ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה וא"כ עכ"פ זה הולד ג"כ מצווים להחיותו. אח"כ ראיתי בתשובת הג"מ עקיבא איגר סי' צ"ה שדחה ג"כ סברא זו ומ"מ למעשה התיר שם בשיש שעת הדחק ומקום עיגון. ומ"מ כל גדולי הפוסקים דחו דברי הר"ר מרדכי. וכמבואר בתשובת הב"י דיני נשואין סי' ב'. אך אפשר להתירה להנשא אחר ט"ו חדש ועי' בפני יהושע בק"א דכתובות פרק אע"פ (דף ס') סעיף ק"ן והיינו דוקא בנתנה הבן למינקת מקודם שהכירה ובאופן שהמינקת תשבע עד"ר שתניקנו עד כ"ד חדש. וא"כ ע"ד השאלה שנשאלתי בקיץ תרי"ט באשה פרוצה שנפרדה מבעלה שני שנים ונתגרשה כ"ה סיון תרי"ח ונשאת לאיש בכסליו תרי"ט וילדה כ"ה שבט תרי"ט ולד בריא ולא התחילה להניקו ונתנתו למינקת והיא אומרת שנאנסה מן אינו יהודי למחר אחר הגרושין [ע' מפתח] ויש מי שרוצה לישאנה. אפ"ל דשרי כי זו המזנה ודאי הולד לה בזיון גדול שהעולם מחזיקין שזינתה תחת בעלה. וא"כ אין תקנתו כלל שתהיה היא מניקתו דיש לחוש שתמיתנו. (וכן מנהג המלוכה יר"ה ליתן וולדות כאלו לאחרים להניק). ועי' ב"ש סי' פב סק"ח מה שהביא מהגמ' בכתובות פ' הנושא (דף ק"ב סע"ב) שאין מניחים את הבן אצל מי שראוי ליורשו מעשה שהי' ושחטוהו ערב הפסח כדי ליורשו. וא"כ אי משום ירושת קצת ממון חשו לסכנה כמו כן י"ל לחוש לסכנה שתסיר ממנה בושת בני אדם ובצירוף שתהיה מותרת לינשא. וע' בס' קהלת יעקב להחוו"ד ושם הלכות אישות סי' י"ג סעיף י"א ויש מקילין במזנה יעו"ש מה שצידד להקל ומש"ש דיש לחוש שתניק בעצמה ויבא הולד לידי סכנה אינו מובן. ואולי נתכוין למ"ש. וגם יש עליו החששא דמהר"י מינץ סי' ה'. לכן כאשר שמעתי שהה"ג ר"ז מפאלצק כתב להתיר יש לו לסמוך עליו. ועי' בנו"ב מהד"ת חאה"ע סימן ל"ד ובתשובת הג"מ עקיבא איגר סי' צ"ה. אולם מ"ש מעל' שנאמר להכשיר הולד בטענה שאומרת שנתעברה מאינו יהודי צ"ע בב"ש סי' ד' סעיף כ"ז סס"ק מ"ד גבי כתב בפרישה כו' עד דלא אמרינן מכותי נתעברה וע"ש סעיף כ"ו סס"ק מ"ג. ועי' מזה בתשובת רע"ק איגר סי' ק"ו וסוף סי' קו"ף:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>