חושן משפט - סימן יא - א

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/index.htm">שו"ת</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/4/index.htm">חושן משפט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/4/11/index.htm">סימן יא</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/zz/shut/4/11/1.htm">א</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h2>סימן יא</h2><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>מ"ש</span> בש"ע ח"מ סי' פ"ב ס"י בטענת אמנה ורבית אין משביעין את המלוה. הוא מחלוקת הגאוני' כהובא בהרמב"ם פי"ד דמלוה והרי"ף מהמחייבים שבועה וכן הרמב"ן נוטה להרי"ף כמ"ש בעה"ת שכ"א ח"ב סוף דין ב' ויש להקשות דאפי' נאמר כהחולקים על הרי"ף דרב פפא לא אמר רק על פרעתיך משא"כ טענות אלו דבאין לבטולי שטרא גרועים מטענת פרעתיך מ"מ הא דעת הטוש"ע סי' ס"ט ססע"י ב' דנאמן הלוה עליהן כשיש לו מיגו דפרעתיך שעי"ז מאמינים לו לומר אמנה הי' הכת"י משום דאכת"י נאמן לומר פרעתיך. וא"כ נהי דהכא בשטר אינו נאמן ג"כ בטענת פרעתיך לפטור לגמרי. אבל מה שנאמן בטענה דפרעתיך לחייב את המלוה שבועה יהיה נאמן כמו כן בטענת אמנה לחייבו שבועה במיגו שהי' טוען פרעתיך והי' המלוה חייב שבוע'. וצ"ל דס"ל לחלק בין ממון לשבועה דבטענה שבהמגו הי' נאמן לגמרי אף לפטור מהממון שפיר אמרי' מיגו אבל כשאין נאמן בטענת המיגו לפטור לגמרי רק לחייב שכנגדו שבועה אין כחה יפה כ"כ לומר מיגו להאמינו בטענה הגרועה ג"כ לחייבו שבועה. וקשה מניין לנו חילוק זה דאדרבה מצינו מיגו בהש"ס פ"ק דכתובות די"ב סע"ב דנאמנת לומר נאנסתי במיגו דמוכת עץ אני תחתיך אף דבטענת מוכת עץ לא מהימנא דמוכת עץ לא שכיח כלל ומ"מ הוי מיגו כיון שהטענה יפה יותר דלא פסלה נפשה מכהונה וכ"ש הכא דלענין חיוב שבועה הוי זה מיגו מעליא דהא הוי מהימן לחייבו שבועה בטוען פרעתיך. וצ"ל ע"פ מ"ש הגי"ת שער ט"ז ח"ב סוף דין ה' לתרץ תשו' הרי"ף שלא חייב שבועה להאשה בכתובתה בטוען הבעל המגרש פרעתיך תוך זמן אף שיש לו מיגו דפרעתיך אחר זמן. דכי היכי דלהרמב"ם ורבו לא אמרי' מיגו לאפטורי משבועה ה"נ אין אומרי' מיגו לחייבו שבועה עכ"ד הביאו הכנה"ג בכללי מיגו סעי' צ"ד והתומים בכללי מיגו סעי' קי"ח. ולפע"ד דברים אלו צע"ג מתרי טעמי חדא דהרא"ש והטור סי' צ"ג חולקי' על הרמב"ם וס"ל דאמרי' מיגו לאפטורי משבוע'. ועוד דאדרבה כיון שאנו רואי' שבקל לחייבו שבועה יותר מחיוב ממון עד דלגבי ממון מהני מיגו לפוטרו לגמרי ולגבי שבועה לא מהני מיגו כלל לפוטרו עי"ז משבועה וא"כ ק"ו הוא לענין לחייבו שבועה דיש לחייבו ע"י המיגו של התובע דכיון דמהני המיגו של הנתבע לחייב התובע ממון ר"ל שיפטר מהממון כ"ש דמהני לחייבו שבועה ואין להשיב על זה ממ"ש הרא"ש פ"ק דב"מ סי' ג' בשם מהר"מ איזה כח מרובה כח המוחזק כו' וא"כ הכא דל"מ המיגו לכח המוחזק לפוטרו מהשבועה מכ"ש שלא יהי' מהני לכח התובע לחייב השני שבועה דשאני הכא שהנתבע מוחזק בממונו ובאים להוציא ממנו ממון לכן מהני המיגו שיש לו שלא להוציא ממנו הממון עד שיוציאו מהשני שבועה. ועוד דבאמת הב"י סי' ע"ה ס"ג הביא שיש חולקי' על דינו דהרא"ש ומהר"מ הנ"ל. דעד אחד אע"פ שמחייב שבועה אינו פוטר מהשבועה ולדבריהם פשיטא שי"ל דכמ"כ מיגו מחייב שבועה אף למ"ד שאינו פוטר מהשבועה. ואף להחולקים שם יש לחלק. ע"כ תירוצו דהגי"ת על הרי"ף אינו מתקבל. ובלא"ה ק' כיון דהרי"ף מחייב שבועה אף בטענת אמנה ורבית א"כ מכ"ש דיש לחייב בטוען לאחר זמן פרעתיך תוך זמן דהרא"ש פ"ק דב"ב סי' ט' ס"ל דחייב שבועה אף לטוען תוך זמן פרעתיך לכן אף דהב"י ורמ"א ס"ל דהעיקר שלא כמ"ש הרא"ש והובאו שני הדעות בש"ע סי' ע"ח ס"ב בהג"ה מ"מ בטוען לאחר זמן פרעתיך תוך זמן דקיי"ל דמהני לפטור ממון מכ"ש שי"ל דמהני במלוה בשטר לחייב המלוה שבועה עכ"פ משום המיגו כיון דלהרא"ש חייב היסת בלא המיגו כלל. וא"כ לפ"ז י"ל כן גבי אמנה נמי כה"ג דיהי' מהני לחייב המלוה שבועה ע"י המיגו וע' מזה בב"ש סי' צ"ו ססע"י א' סק"ח ובהפלאה שם ססק"ו וס"ל לבעל הפלאה שם דטענת פרעתיך תוך זמן גרוע מטענת אמנה וכיון דקיי"ל שבטענת אמנה אינו יכול להשביעו אף ע"י מיגו כ"ש בטענת פרעתיך תוך הזמן וכיון דלפמ"ש יש פנים להפוסקי' החולקים ע"ז וס"ל בטענת אמנה מחייבין שבועה ע"י מיגו כנ"ל וכן בטענת פרעתיך ת"ז כשיש לו מיגו דלאח"ז. א"כ אף שחלילה לנו לחלוק ח"ו על הש"ע היינו במלוה בשטר ממש אבל בכת"י אף היכא שאין נאמן לומר פרעתי כמו בוועקסיל עיי' הטעם בתומים סי' פ"ט ססק"ה. מ"מ י"ל דיוכל לחייבו שבועה בטענת אמנה במיגו דטענת פרעתיך דיש ג"כ סברא לחלק בין שטר בעדים דה"ל אצלם עולה לחתום על השטר אמנה ועדים אעולה לא חתמי משא"כ בכת"י בלא עדים דלא שייך בזה עולה דאדם יוכל לעשות בשלו מה שירצה ע"כ אין שייך עולה להכי אין זה טענה גרוע כ"כ ושפיר יש לחייבו שבועה עי"ז כש"כ היכא שאין זה אמנה לגמרי כנ"ד שהרי נתחייב ע"י תנאים ראשוני' להחזיק הזוג בקעסט א"כ כשטוען שנתן לו הוועקסיל על הקעסט אין זה אמנה לגמרי שהוא מה שלא נתחייב עדיין שום חיוב כלל משא"כ הכא שכבר יש איזה חיוב וכה"ג תירץ הראב"ד בהשגות פי"ד דמלוה את תשו' הרי"ף שחייב שבועה בטענת רבית יעו"ש שמכ"ש בנדון זה:</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכ"ז</span> בח"כ שנכתב עליו סך החוב כנימוסי הקיר"ה אבל כשהוא רק ח"י חלק על נייר ח"כ. דהש"ך סי' ס"ט ס"ק י"ז ס"ל דאין גובין בו כלום דה"ל מגו להוציא והסכים עמו התומים שם סק"ט ואף שבח"כ כיון שכתוב עליו שהוא משמש מסך א' רובל עד ת"ק רובל י"ל שאין שייך כאן מגו להוציא כי החתום התחייב א"ע עד ת"ק אין זה מוכרח אא"כ בדינא דמלכותא מהני ח"י חלק על ח"כ לחייבו ת"ק כשהתובע טוען כן אבל אם בדינא דמלכותא אין מחייבין ע"י ח"י חלק אא"כ כתוב עליו הסך בפירוש א"כ הדר גם בדיננו ה"ל מיגו להוציא ואף דידעינן שודאי חייב לו יותר מסך א' רובל מ"מ כיון דמספקינן אם חייב לו רק ה' רובל או ת"ק במה יוציא דמספיקא לא מפקינן ממונא וה"ל מיגו להוציא. ואולי יש להעיר משטר שכ' בו סלעין מלוה אומר שלש רפ"ק דב"מ:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>