קמג, ג

לרקיע שזהו התגברות דאו"ח על או"י מצד דאו"ח חוזר לקדמותו ממש שהוא לעצמות המאציל ממש שלמע' גם מים הקדמו' דבחי' מ"ע הנ"ל (וכמבואר במ"א בענין מ"ח דאפר פרה. וגם בענין אז ישיר ישראל עלי באר כו' באר חפרוה שרים כו') וע"כ בחי' גילוי ההעלם שע"י חפירת בארות דיצחק שהוא הנק' מ"ח הוא בא מההעלם שלמטה מעפר הארץ בעומק דווקא משא"כ גילוי ההעלם דחפירת בארות דאברהם זהו רק בבחי' מ"ע דחסדים עליונים דאצי' שבאים מההעלם העליון לגילוי למטה כמו בחי' החסד דימין העליון שבא מן ההעלם העליון למטה לעורר את האה' או התשובה כמו עד יערה עלינו רוח ממרום ע"י הב"ק המכריז כו' כנ"ל. משא"כ גוף התשובה שבאה מהעלאת מ"ת שהן בוכין מצד עצמן בתגבורת גדולה לעלות הן עולים עד רום המעלות ליכלל בעצמו' ממש כמו אליך ה' נפשי אשא אליך ממש שזהו למע' הרבה מגילוי אור הבא מהעלם העצמו' ע"י החסדים דאו"י אעפ"י שבא ביתר מכפי המדה וצמצום הראשון שנק' קו המדה אין לזה ערך כלל לגבי בחי' אור העצמו' דא"ס ממש כנ"ל וד"ל. וראי' לזה ממ"ש דכל הבארות דאברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר ולא יכלו לסתום לבארות דיצחק כלל כנ"ל וד"ל) וכמשי"ת בעז"ה:

(ו) ומעתה יש להבין הטעם שכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וכו'. ולמה לא סתמום פלשתים לבארות דיצחק ולא עוד אלא שחזר יצחק וחפר הבארות דאברהם וכו'. והענין הוא להיות מבואר למע' בשרש מדריגת אברהם איש החסד העליון שהי' ממשיך אור האה"ר העליונה למטה מטה ביותר גם למקומות השפלים ביותר. כי זהו טבע דחסדים דאו"י כנ"ל. ולהיות כן הי' מקום אחיזה למטה לקליפות דפלשתים לקבל מזה למטה. והוא בחי' המנגד והסותר וסותם לאור האה' האלקי' לבלתי תאיר למטה. אדרבה תסתלק לגמרי ולא ישאר ממנה רושם אור כלל וזהו כללות ענין מ"ש ויסתמום פלשתים וימלאום עפר. שהוא שסתמו לבחי' מ"ע דחסד ואה"ר העליונה שהוא נמשך בחפירות בארות דאברהם וימלאום עפר כו'. וביאור הענין למה פלשתים דווקא. הנה תחילה יש להבין בשורש ענין קליפה דפלשתים. שהוא קלי' דהוללות וליצנות לבד כמארז"ל דפלשתים ליצנים היו. דהנה לשון פלשתים פלשת כמו ענין מבוי המפולש שזהו ענין פתיחה ומפולש מכל צד מעבר לעבר דווקא כמו נקב המפולש כו'. (וכן מבוי המפולש מצד זה לצד זה) וכך הוא ענין ההוללות וליצנות שאינו בא רק מצד פתיחות הלב ביותר שהוא פתוח ומפולש מכל צד. וזהו בא מפתיחות הרוח שבעצמו' הנפש כשתשמח בלא טעם וסיבה מורכבת כלל. והוא ענין השחוק וליצנות שאין בשחוק שמחה ועונג מורכב מאיזה דבר מה. לא בבשורה טובה מן ההון ועושר וכבוד וכה"ג העונג ושמחת הנפש מחכ' נפלאה. אלא רק מצד שנפשו ורוחו מפולש ופתוח ביותר. ע"כ יתענג וישמח רק מן השחוק וליצנות שהוא תענוג מפולש בלתי מורכב בדבר מה כלל וזהו סיבת ענין פתיחת הלב ביותר שבא כ"ז רק מצד ריקניות שהלב ריקן מכל (בל"א (וסקייט אונ צו לאזן קייט). (ואמנם הנה אנו רואים בהגדלת שמחת הלב והנפש ביותר מכפי המדה בבשורת הטוב בדבר שנוגע לעצם נקודת נפשו ממש