(ט)

(ט) מנדין אותו. משום אפקירותא שהחציף פניו כדקיימא לן מנדין על כבוד הרב עכ"ל רש"יקפ ור"ןקפא. אבל הרמב"םקפב וסמ"גקפג והכלבוקפד כתבו הטעם לפי שיסמוך על בדיקתו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה עכ"ל. דסבירא להו דעל כבוד הרב אין מנדיןקפה אלא כשביזהו וגינהו בדברים שהם גנאי לתלמיד חכם, אבל לא משום שאינו מכבדו כמו שהוא חייב לכבדו כגון קימה והידורקפו, כמ"ש [בהגהות מיימוניותקפז] הובא בב"י וט"ז סי' של"דקפח. אלא טעם הנדוי הוא שלא יסמוך על בדיקתו פעם אחרת, דחיישינן שלא יבדוק יפה ותהיה פגומה משום דהרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין כדלקמןקפט, ומשום הכי הצריכו חכמים להראות סכין לחכם דוקא ולא האמינו לכל טבח על בדיקתו דחשדינן ליה בעצלות שיתעצל לתקנהקצ ולכן לא יחמיר כל כך בבדיקתה.

והא דאמרינן בגמראקצא לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם, היינו שלולא כבודו של חכם הוי סגי ליה לטבח להראות סכינו לפני כל יודעי דת ודין בדיקת הסכין, אף על פי שאינו חכם העיר אלא אחד מן התלמידיםקצב, או אפילו טבח אחר שאינו שותף עמו ואינו מוטל עליו תקון סכינו של זהקצג, אבל הטבח לבדו לא האמינוהו חכמים כלל על בדיקת הסכין. שאם הטבח לבדו היה נאמן לא היה כבוד חכמים כלל בבדיקה זו, שהיא טורח רבקצד, כדלעיל סימן בקצה, שלא האמינוהו לטבח עליה משום שצריך ישוב הדעת ויראת שמים הרבה. לפיכךקצו הרי זה כבוד חכמים שבלעדם לא ירים איש את ידו לבדוק הסכין ולהורות עליה לומר שיפה היא וליתן רשות לטבח לשחוט בה, כמו שהוא כבודם בשאר הוראות שאין לתלמיד ולא אפילו לחכם אחר להורות במקום שיש חכם העירקצז (ואדרבה בדיקת הסכין חמורה מהוראה, שתלמיד המורה בעיר של חכם שאינו רבו לאו בר נדוי הואקצח, מה שאין כן כששוחט לעצמו ומוכר לאחרים או ששוחט לאחרים ואינו מראה סכין לחכם העיר בר נדוי הוא אם אינו חכם שהגיע להוראה).

ומיהו היינו דוקא בטבח ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים או ששוחט לאחריםקצט, אבל בשוחט לעצמו לא הצריכו חכמים להראות סכינו לחכם, ולא לתלמיד ולא אפילו לטבח אחר, כדאמרינן בגמראר צורבא מרבנן חזי לנפשיה, וכל שוחט שיודע הלכות שחיטה הוא צורבא מרבנן לענין זה, דצורבא מדרבנן הוא שם כולל לכל התלמידיםרא, ותלמיד נקרא כל מי ששואלין אותו אפילו דבר אחד בלבד בתלמודו ואומרו ואפילו בהלכות החג שהכל בקיאין בהם כמ"ש באה"ע סי' ל"[ח] סעיף כ"[ז]. וטעמא משום שכל אדם נאמן לעצמו כדלקמןרב. ולכן גם חכמים מחלו את כבודם. אבל לאחרים לא האמינו לכל טבח, בין ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים, בין ששוחט לאחרים בשכר, או אפילו בחנם, אלא האידנא שממנים אנשים ידועים על השחיטה והם זהירים וזריזים כדלקמןרג, אבל אם אינם זהירים וזריזין, אף על פי שהם בחזקת כשרות כסתם כל ישראלרד, מכל מקום כיון שאינן אנשים ידועים בזהירות וזריזות ויראת ה' על פניהם אין להאמינם על בדיקת הסכין יותר מבימי חכמי התלמוד, שלא האמינו לכל טבח בין שוחט לעצמו ומוכר לאחרים ובין שוחט לאחרים, שהרי לא הקלו אלא בשוחט לעצמו ואינו מוכר לאחרים, כמו שאמרו צורבא מדרבנן חזי לנפשיה (ועי' מ"ש לקמןרה שכן דעת הרא"שרו וטור כהרמב"ם וסיעתו). הילכך צריך ליזהר ביותר האידנא שיהיו השוחטים ידועים ביראת ה', כמ"ש הרמ"א סימן א' (ב') בדרכי משה שםרז, או שיהיה ממונה עליהם איש אחר ירא שמים לבדוק סכינם לפני השחיטה, וכן נהגו בהרבה מקומות וכן ראוי לנהוג בכל מקום (שמלה חדשהרח):


קפ) יח, א ד"ה נמצאת.

קפא) (ה, א) ד"ה דלא.

קפב) פ"א הכ"ו.

קפג) עשין סג (קמ, א).

קפד) סי' קז פ"א (פ, ב).

קפה) בטור ושו"ע סי' רמג ס"ז וסי' שלד סמ"ג.

קפו) קידושין לב, ב. טור ושו"ע סי' רמד ס"א.

קפז) הל' תלמוד תורה פ"ו אות ז.

קפח) ס"ק ח.

קפט) בהמשך הסעיף בשו"ע, מהרא"ש סי' כד. ונתבאר לעיל סי' א בפנים ס"ק ב.

קצ) כדלעיל סי' ב בפנים ס"ק ה.

קצא) יז, ב.

קצב) וכ"ה בשו"ת רבנו סי' ט. וראה אמרי יושר ח"א, בהערות המעתיק לסי' י.

קצג) שאצלו יש רק חשש הא' הנ"ל (שצריך הרבה ישוב הדעת) ולא חשש השני (שיתעצל לתקנה ולא יחמיר בבדיקתה). ובשו"ת שם לא הזכיר החשש השני הנ"ל, וגם לא הזכיר שיכול להראות לטבח שאין תיקון הסכין מוטל עליו.

קצד) להטריח על החכם לבדוק סכיני הטבחים.

קצה) בפנים ס"ק ה (טורח בדיקת הסכין ותיקונו), וסי' א קו"א ס"ק א (טורח רב בבדיקת הסכין), ובפנים שם ס"ק ב (שצריך ישוב הדעת ויראת שמים הרבה לבדיקת הסכין, כאמור כאן בשו"ע), ובקו"א שם ס"ק ב (ד"ה ומה שכתב, שבשוחט באקראי במקום שאין שם חכם שהגיע להוראה אין צריך בדיקת הסכין). וראה העו"ב תתפד ע' 54.

קצו) כיון שהטבח צריך להראות הסכין, לכן הרי זה כבוד כו'.

קצז) ברכות סג, א. סוטה כב, רע"ב ד"ה בשוין. תוס' שם ד"ה בשוין. וראה דעת תורה ס"ק מא.

קצח) שו"ע סי' שלד סוף סמ"ד (שרק המורה הוראה במקום רבו חייב נידוי).

קצט) ראה לעיל סי' א קו"א ס"ק ב, טעם החילוק בין שוחט לעצמו ומוכר לאחרים לבין שוחט לאחרים.

ר) עירובין סג, א. וראה ביצה כח, ב (ת"ח רואה לעצמו). לעיל או"ח סי' תצח ס"א (חכם). אוהלי יוסף ביצה כח, א ד"ה רש"י.

רא) ראה רש"י תענית ד, א ד"ה צורבא מרבנן. כללי הפוסקים וההוראה כלל קמו.

רב) קו"א ס"ק י.

רג) בהמשך הסעיף בשו"ע.

רד) ראה לעיל סי' א ס"ק ב.

רה) ס"ק כז, וש"נ.

רו) סי' כד.

רז) ס"ק יב. וראה שו"ת צ"צ סי' יב. והא דלעיל סי' ב ס"ו, שמומר לאחד משאר עבירות אין צריך לבדוק לו סכין, נתבאר לעיל סי' א קו"א סוף ס"ק ב, דמיירי באקראי במקום שאין שם חכם שהגיע להוראה. וראה שו"ת רבנו שם (שמטעם זה פסל המשיג גבול). שו"ת אמרי יושר ח"א סי' י.

רח) סעיף כ.