ט

ט אין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה שלו שנאמר כאן לחםנ ונאמר להלן בחלהנא והיה באכלכם מלחם הארץ וגו' מה להלן אין אדם חייב להפריש חלה אלא כשמגלגל עיסה שלו אבל לא של חבירונב אף כאן אינו יוצא ידי חובתו אלא בשלונג אבל לא בשל חבירו אלא אם כן נתנו לו במתנה שאז נעשה שלו ממש אבל אם (אכל מצה של חבירו שלא מדעתונד ואין צריך לומר אם) גזלה מחבירו ואכלה לא יצאנה שהרי אם בא הנגזל לתבוע אותו ממנו חייב להחזירה לו ואינו יכול לפטור את עצמו בדמים בעל כרחו של הנגזל נמצאת שאינה שלונו:


נ) דברים טז, ג.

נא) במדבר טו, יט. וראה גם לעיל ס"א.

נב) שנאמר (שם, כ) עריסותיכם.

נג) גמרא דף [ל]ח ע"א. ט"ז ס"ק ד.

נד) ראה לעיל סי' יד ס"ט. לקמן סי' תרמט ס"ג. חקרי הלכות ח"ג סו, א.

נה) רמב"ם פ"ו ה"ז. רא"ש פ"ב סי' יח. טור ושו"ע ס"ד.

נו) מ"מ פ"ו ה"ז. שו"ע ס"ד (שתלוי אם יכול לפטרו בדמים). וכדלקמן הל' גזילה ס"ו (שבלא שינוי אינו יכול לפטרו בדמים). וראה גם לעיל סי' קצו ס"ב (לענין ברה"נ הבאה בעבירה). לקמן סי' תרלז ס"ה (בסוכה). סי' תרמט ס"א (לענין לכם) וס"ד (לענין מצוה הבאה בעבירה).