ספריית חב"ד ליובאוויטש

ד'תרד

ב"ה, ה' מנחם-אב, ה'תשט"ז

ברוקלין, נ.י.

לכבוד הועידה הארצית של הסתדרות

מורי אגודת ישראל באה"ק - תבנה ותכונן

ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו -

ה' עליהם יחיו

שלום רב וברכה!

במענה להזמנתם, אבוא בזה, בנקודות אחדות ואקצר - במה שהי' ראוי להאריך, אלא שקשה האריכות במכתב.

ומובן אשר דברי אלו אמורים ומכוונים על ידם גם לכל המורים והמחנכים.

שומה על המורה והמחנך לזכור תמיד אשר אין הנוער מאמין בפשרות ואין דעתו מקבלת חצי-אמת, אם בכלל יש, ענין שכזה, ומשום כך מצליח ביותר חינוך שלם ולא חינוך בפשרה למחצה לשליש ולרביע, ובפרט בהנוגע לתורה ולמצוותי'.

שלא כדעת הטועים, אשר חוששים שחינוך שלם יש בו כדי להפחיד את הנוער בבחינת תפסת מרובה. ונהפוך הוא, אשר כל פשרה בעיקרי שיטה ועניני' - מעוררה אי-אימון בלב המחונך והמחונכת ולא רק אי אימון במחנך עצמו אלא גם בכל השיטה שהוא דוגל בה ומייצגה.

ועוד זאת, וגם זה עיקר: פשרה, שענינה וויתור ונטי' מן הדרך - הנה אפילו סטי' קלה מדרך האמת לאמתו בחינוך הנוער, למה הדבר דומה, לשריטה בגרעין הנזרע, שאפילו שריטה קטנה בו - סופה לגרום לאחר זמן מום גדול באילן הגדל ממנו, מום אשר קשה לשערו מראש. והנמשל מובן.

לאידך גיסא, יש להביא בחשבון אשר כל ישראל מאמינים בני מאמינים הם, וכפתגם רבנו הזקן, בעל התניא והשלחן ערוך: א איד, ניט ער וויל און ניט ער קען זיך אפרייסען פון אלקות (אין יהודי רוצה וגם אינו יכול להנתק מאלקות). ומה שרואים שבחיים המעשיים ישנם כאלה שהנהגתם בכמה ענינים לא מתאימה להנ"ל, ולא עוד אלא שגם עושים שיטה מהנהגתם היפך תורת אמת ומצותי', הנה המתבונן בזה יווכח לדעת הסבר הדבר, והוא:

האדם הוא בשר ודם, ושתי נפשות יש לו נפש האלקית וגם נפש הבהמית - ולכן לא תמיד עומד בנסיון, וכאשר נכשל באיזה ענין של תורה ומצוה ועושה ההיפך מזה, הנה מי שיש לו אומץ-לב לא יתעלם מאמתיות המצב שלא עמד בנסיון ועבר על רצונו של הבורא, וגם על רצונו האמיתי ומצפונו הוא, ומודה ועוזב ירוחם, ושב לדרך הישרה ורפא לו. אבל מי שהוא מוג לב ואפילו כלפי עצמו - מתחיל להפוך בזכות עצמו ולחפש הצטדקות על הנהגתו הבלתי מתאימה. ובפרט שכמאמר רז"ל, עבירה גוררת עוד עבירה, ומרגיש הוא צורך דחוף להצדיק הנהגתו, להצדיקה כלפי עצמו וכלפי אחרים ולרומם את כבודו המחולל גם בעיני עצמו על ידי חולשתו. ועל כל פשעים תכסה אהבה, ובפרט אהבת עצמו. והשוחד - יעוור, שוחד אהבת עצמו - מטה את שכלו ו"מזמין" אצלו שיטה "שכלית", או גם השקפת עולם כוללת את כל הבריאה, אשר תצדיק את הנהגתו ותשתיק את ההרהורי תשובה שלו - ע"י "הסברה" שהנהגתו אינה כשלון ונפילה - כי אם עלי', אינה עבירה - אלא אדרבה מצוה.

ושיטות אלו הקימו כמובן, גם אופני חינוך המתאים להן: שיטות השומרות על המחצה - חינוך בפשרה למחצה וכו'.

הצד השוה שבכולם - ששמים את הסטי' מן הדרך, את הנפילה והחושך - לעלי' ואור.

ולכן החינוך בלי פשרות, בשלילה המוחלטת של הגישה "נשתנו הזמנים ולכן יש להתאים להם את התורה ואת המצות" -

אינו רק ענין של הוספת מספר שעות לימוד תורתנו והוספת מספר המצות דינים ומנהגים בתכנית החינוך ובחיי המחונך,

(שזה נותן מקום לחשבון ולהגבלה - כמה יגיעה כדאי להשקיע בזה),

אלא - החינוך בלי פשרות הוא בעיקרו העמדת המחונך על האמת, אשר החושך הוא חושך והאור - אור, אשר התורה אחת היא ותמימה מעת נתינתה ועד עתה ולנצח, והיא היא - בשלימותה - תורת אמת ותורת חיים (חיים גם כפשוטם בעולמנו זה) גם יחד.

ויהי רצון אשר כינוסם יביא תוספת אומץ וחיות במלאכתם, היא מלאכת הוי', מלאכת החינוך וההוראה, להביא לבני ולבנות ישראל דברי אלקים חיים, דבר ה' בשלימותו ובטהרתו (מבלי לערב בזה מעשה אנוש ותחבולותיו),

ועל ידי זה יצליחו לרכוש את הנוער לחנכו ולהנהיגו בדרך ה', דרך התורה והמצוה, עדי הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום.

ובימיהם ובימינו יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

בכבוד ובברכת הצלחה,

מ. שניאורסאהן

ד'תרד

נדפסה בלקו"ש חכ"א ע' 392.

בפשרות: ראה גם לעיל אגרת ד'תסג, ובהנסמן בהערות שם.

וכפתגם: ראה גם לעיל ח"ז אגרת ב'עט.