ספריית חב"ד ליובאוויטש

ד'תרנ

ב"ה, כ"ד מנ"א, תשט"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מט"ז מנ"א, בו מעיר:

א) ע"פ המבואר בס' תניא קדישא סוף פרק כ"ב בביאור מאמר רז"ל שגסות הרוח שקולה כע"ז ממש, - איך אפשר לבאר דעת המ"ד אשר ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (סוטה ה, ע"א).

והנה מובן, אשר הערתו אינה על הכתוב בתניא, אלא על ב' מאמרי רז"ל, איך שיפרשו אותם. ובפרט ששניהם בסוגיא אחת שם. וראה ג"כ שו"ע לרבנו הזקן או"ח סי' קנ"ו סעיף ג'.

וישוב דרמינהו הנ"ל הוא - שמה שהת"ח יש בו שמינית שבשמינית הוא מהכרתו במעלת התורה שלומד שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ולא גסות עצמו אפילו לאחר שלמד התורה. משא"כ גסות הרוח הוא כמבואר בתניא שם, והביאור בארוכה בדרך החסידות ימצא בהוספות לתורה אור מגילת אסתר ד"ה ויקח המן סעיף ג' ואילך.

ב) במה שהעיר בתניא פרק כ"ג, והוא דמי שאין תורתו אומנתו צריך להפסיק מאחר שמפסיק ומבטל בלא"ה, ומתמה, דמי שאכל שום כו' יחזור ויוכל שום.

מובן שאינו דומה להנ"ל - כיון שאין ציווי על כאו"א להיות תורתו אומנתו, ואין זה ענין דאכילת שום, אלא כמה סוגים באנשים, ומתאים לזה אופן חיובם בתלמוד תורה. ו"כיון שמבטל בלא"ה" - המדובר בעושה ע"פ תורה, וכמוכח בסוגיא דש"ס שבת (יא, א) - הרי הוא מסוג זה שגם בתפלה חייב. ומבוארים סוגי האנשים - בהלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן פרק ג'. ועיי"ש ג"כ פרק ד' ושייך למ"ש לעיל.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

א. קווינט

מזכיר

נ.ב.

בודאי יודע משלשת השיעורים הידועים - בחומש תהלים ותניא - וישמור עליהם עכ"פ מכאן ולהבא