ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'תקיח

ב"ה, נר ראשון דחנוכה, תשכ"א

ברוקלין.

הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ בעל מרץ ורב פעלים

מו"ה חי"ל שליט"א

שלום וברכה!

בערב ימי חנוכה קבלתי מכתבו מיום הראשון, בו כותב אשר הולך ונגמר בדפוס חלק העשירי מספרו טהרת יום טוב.

והרי גם בזה יש למצוא סמיכות לימים אלו

[וכמודגש בתורת הבעש"ט, איך שכל ענין ופרט, בהשגחה פרטית הוא מהשי"ת, המשגיח על כאו"א], וכנוסח דועל הנסים, מסרת טמאים ביד טהורים וכו' וטהרו את מקדשך והדליקו נרות וכו'.

מתאים לדברי הנביא, בגאולה העתידה הקרובה האמיתית והשלימה, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו' וישבתם בארץ וגו'.

אשר הא בהא תליא, כי טהרה מביאה וכו' לידי חסידות וחסידות וכו' לידי רוח הקדש כו' ואלי' הנביא, הוא הוא מבשר הגאולה.

ולמרות ריבוי הטרדות, רצון כת"ר אמלא לבוא עכ"פ באיזהו הערות בספר זרע יצחק שהו"ל ובספריו הוא.

ויהי רצון מהחונן לאדם דעת, שיחננו בתוככי כלל ישראל חכמה בינה ודעת ללמוד תורתו הנגלה והפנימית, שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, אשר יחדיו יהלכון, כי תורה אחת היא, ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים באהבה וכמצווה עלינו בשמחה ובטוב לבב.

בכבוד ובברכת הצלחה במפעליו להרבות הטהרה ובאופן דמוסיף והולך כהוראת ימים אלו דהלכה כבית הלל.

נ.ב.

לעשות רצונו חפצתי ומועתק בזה איזו הערות על הספר זרע יצחק שהו"ל, וכן על ספרו טהרת יום טוב - החלקים שקבלתי לאחרונה, וכפי רשיון הזמן - בחפזה.

זרע יצחק בתחלתו. ברכות פ"א מ"א: וא"ת למה לא תני פסח כו' וי"ל דמתניתין כראב"ע. - עד"ז הוא בגמרא לקמן (ט, א). וצע"ג שלא מוזכר. ולהעיר אשר בירוש' כאן (סוף הל' א') קס"ד דיש גורסין במתני' גם אכילת פסחים ובחדא בבא עם הקטר חלבים (ולא עם הנאכלים ליום א'). וא"כ חד דינא להו, ולא אמרו בזה (לרבנן) עד חצות (ע"פ פי' בעל החרדים בירוש'). וצ"ל הטעם - מפני שבני חבורה זריזין הן (פסחים פה, א).

והזרע יצחק דנקט בפשיטות דגם בפסח גזרו רבנן - עכצ"ל דס"ל כפי' מראה הפנים בירוש' שם. ומ"ש מהקטר חלבים - משום דגם נשים וקטנים אוכלין.

במסכת דיומין אלין - מגילה פ"ג מ"ג: ובמשנה אמר אדם - מיירי בישראל, דישראל קרויין אדם. - מוכח דס"ל בעל המחבר דגם בל' חז"ל אדם ממעט נכרי. וכ"כ בתוס' יו"ט ביכורים פ"ב מ"ז (והוא בסתירה למש"כ בפי' לאבות פ"ג מי"ד), ודלא כתוד"ה מה (ב"ק ט, סע"ב). וכמו שהעיר בזה בשד"ח כללים א רעו. - שוב ראיתי שגם כת"ר בהערותיו שבסו"ס עמד כל כהנ"ל. - שוב ראיתי דתימה לומר כהנ"ל, שהרי מבואר (יבמות סא, א ובתוס' שם) דבמקום דכתב גם בהמה אז כשהזכיר השם - אדם כולל גם עכו"ם. ובכהנ"ל הוא עד"ז, וא"כ אינו שייך להכלל שאין עכו"ם קרוים אדם [במגילה אדם בא בניגוד לקרקעות. בביכורים ובב"ק - לבהמה ושור. ובאבות - לישראל]. וצע"ג. - ולהעיר אשר בפי' המלבי"ם עה"ת ריש ויקרא האריך בכל זה.

בסוף הספר. ע' שצז. ה' אותיות נכפל כו' וכן איתא בזוהר. צ"ע מקומו.

הטעם ע"פ הסדר דקרא ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו'. - לכאורה אינו מובן שאין זה קרא אלא ג' פסוקים וסדרם מתחיל בה' ימלוך לע"ו - בתורה - והשנים שאח"כ - בתהלים.

וי"ל בפשטות שמיוסד על דברי זח"א (לד, א): כתיב ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לע"ו.

וכ"ה בס' הבהיר ס' קיא וקכז. ובשער הכוונת (במקומו): ה' מלך כו' לע"ו פסוק זה ענינו כו'. וכ"ה בסי' האריז"ל ובכ"מ. ובעמק המלך ש"ו פע"ב: הפסוק הזה כו' הוא אצילות דאצילות כו' א"ר עקיבא בכל יום ויום מלאך א' עומד ברקיע ואומר ה' מלך כו' לע"ו.

וע"ש חיבורם בתפלה קוראם פסוק א' ומדייק בסדרם בתפלה, אף שבתנ"ך באו במפוזר ובסדר אחר.

וגם להרמב"ם מצינו כן בפיהמ"ש (זבחים בסופו): נקרא ירושלים נחלה כו' שאמר בתחלת דבריו כו' אח"כ אמר כו' ואמר כו' - שכן מסודרים בתפלת יהי כבוד (וכמו הנ"ל ה' מלך כו' לע"ו) אף שהן ג' פסוקים מפוזרים והאחרון מוקדם בסדר שבקרא (וכמו בנדו"ד).

ובכתבים איתא כו' וכן הובא בעמק המלך: ראה עמה"מ ש"א פנ"ו. מגלה עמוקות אופן סב. קהלת יעקב ע' אלב"ם.

כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' עתיד הק' להנחיל לכל צדיק כו'. - עכצ"ל דכוונת המחבר לומר דכמו דמוכרח השלום לשכר דחלק לעוה"ב כדברי השל"ה, כן מוכרח לשכר דש"י עולמות. אבל אין כוונתו לומר דיש להם חלק היינו הענין דש"י עולמות. וכדמוכח גם מהתנאי: לכל צדיק כו', ודלא כבמשנה דיש להם חלק כל ישראל כו'.

ס' טהרת יו"ט ח"ו. בתחלתו עי"א (ושם ע' צ). שלא יעשו בניהם לוי' אחר מטתן כו' להחרים בתקיעת שופר כו' וישארו בבית. - לפלא שלא ביאר כת"ר בהערותיו הדין והנוהג בזה בפועל בק"ק יראי ה'. והרי מעשה רב. והרי בודאי הוא יקרא דשכבי (ויקרא דחיי) כשהבנים מלווים כו'. ומלינין את המת, אף שהוא ל"ת, בשביל שיבואו קרוביו, ומי קרוב יותר מברא כרעא דאבוהי. ועיין ב"ב (קנט, א) דהיינו הך. ובודאי שהוא בגדר דכיבוד אב, דמכבדו במותו. ומפורש בכ"מ הלוית בנים לאביהם. וראה מעבר יבק אמרי נועם פכ"ח.

מאידך גיסא - הרי כמה מגדולי עולם בנגלה ובנסתר ובכמה קהלות קבלו וקיימו (מטעם שבס' זה) להכריז (ומהם - בחרם) שלא ילוו כו'.

מהם באה"ק ובירושלים - ת"ו - "בעל שלחן גבוה, בעל אוה"ח, בעל אדמת קודש, הרב ישראל יעקב אלגאזי, בעל שושנים לדוד, בעל בתי הכהונה (תלמידו של הפר"ח), הרב חיד"א, המהרי"ט אלגאזי, והמקובל הר"ש שרעבי... גם מגדולי ורבני אשכנזים שהיו במשך כל הזמנים הללו בירושלים ואר"י". ומנהג ירושלים בפרט "קודם שמוציאין מהבית מת זכר (לא פחות מי"ג שנה) מכריזין בחרם" והבנים אומרים את הקדיש בתוך הבית טרם שיוציאוהו (גשר החיים ח"א פי"ב). ובנוסח החרם שבצוואת השדי חמד "לא לפני מטתו ולא לאחר מטתו... ולא מכל צדדיו" (ומבואר בהנ"ל שהכוונה - לבנים ובנות נכדים וכו').

וכמדומה רבים נוהגין

(ואולי בכדי לתווך בין הטעמים הנ"ל. וכן מפני שרבו החולקים על אמירת קדיש לפני הקבורה - ראה שו"ע רבנו הזקן או"ח רסע"א. נ"כ שו"ע יו"ד סו"ס שעו)

שמשנים נוסח ההכרזה (סתם. ולא בחרם ולא בתקיעת שופר - בכדי שלא

להכשיל?), והבנים וכו' יוצאין מן הבית לפני התחלת ההלוי' ומחכים בביה"ח ואומרים שם קדיש לאחרי הקבורה.

והנה ראיתי למחבר א' שכתב ש"אין אנו רשאים" לאמר לבנ"י ע"פ "סתרי תורה כאלו" "ואם כי קרה שאיזה קדוש או צדיק ציווה כן להכריז חרם כו' עשו כן דוקא לבניהם אחריהם" "שמפורש בתורה וישאו אותו בניו ארצה כנען וכו'" -

ופשיטא שמי שאין ידוע לו מכל רבנן הנ"ל, מהנהוג כן בכמה ק"ק ולכל לראש - בירושלים ובאה"ק - אינו אדון כלל לחוו"ד בזה.

ולהערתו שמפורש בתורה כו' - הנה כמדת כל הרוצים להפריד ח"ו בין בנ"י ופנימיות התורה, ונוגעים בסתרי תורה - נכשל בנגלה דתורה, ובסגנונו הוא - בהמפורש בתורה, שאמר יעקב לראובן כחי וראשית אוני (דבר שאפילו תשב"ר יודעין אותו, שהרי הובא בפירש"י בחומש) ואין שייך בו הטעם שלא ללוות.

ובעצם הענין והתימא לכאורה, שבספרים שלפני הנ"ל לא נמצא דבר ההכרזה והחרם וכו' ואדרבה בכ"מ מובא שהבנים מלווים -

י"ל שהוא ע"ד כמה דינים "גזירות תקנות ומנהגות" של גדולי ישראל שחדשו וגזרו בדורם ומדורם ואילך. וי"ל שבקעה מצאו וגדרו בה גדר.

שראו שהתחילו לאחר זמן הנישואין אם בשביל ללמוד תורה עד שאין רחיים בצאוור, אם בשביל לנטוע כרם תחלה ואח"כ לבנות בית (והכרם והבית - לאו דוקא דחמש גפנים וד' אמות על ד"א), ואח"כ לישא אשה. ובעקבתא דמשיחא דהנה זה עומד אחר כתלנו משגיח גו' מציץ גו' - מעכבין את הגאולה ע"י חטא הזה. ולכן הורו להכריז כו' כדי "לחזק הדת ולתקן העולם". ונהגו גדולי ישראל הנ"ל קלות בעצמם להכריז בהלויתם, בכדי שינהגו וידעו כל העם אחריהם. וע"ד דכתובות (ח, סע"ב). ועצ"ע בכ"ז.

בסופו. ע' קפד. (האריז"ל בעת הטהרה שלו שהכניסו גופו למקוה) "הרכין עצמו עם ראשו לטבול מעצמו". - כ"ה בהקדמת נגיד ומצוה ובשבחי האר"י. - מסיפורי חסידים הראשונים, אשר בטהרת הרב המגיד הגדול ממעזריטש ע"פ הגורל זכה רבנו הזקן בראשו כתם פז ו"הובילו את הה"מ נ"ע למקוה לטבול ואמר רבינו הזקן הנה רז"ל אמרו גדולים צדיקים במיתתן כו' ע"כ יניחו את מורינו שיטבול בעצמו וכן הי' שהניחוהו וטבל בעצמו ג"פ" (בית רבי ח"א ע' 10 הערה ב').

שם ע' קפח בסופו סל"ז. אאמו"ר ודודי - הכוונה היא לרבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) ואחיו בעהמ"ס שארית יודא. ורבנו הזקן הי' אז בן שבע שנים, ואחיו - בן שלש שנים.

ח"ז בתחלתו. ע"ט. פירורי המוציא. להעיר מזח"ג (רמד, א): מאן דמזלזל בפרורין דנהמא כו' כ"ש מאן דמזלזל בפירורין דמוחא כו'. ושם (רבע, א): בעה"ב כו' משלים ברכתא ולבתר בוצע כו' כביצה כו' בכזית ואילין לקבל טפין דזרע כו' ופירורין בכזית אינון בצדיק כו'.

שם. בסוף הספר. עפ"ג. הזהר פרשת נח צדיק נקרא מי שאינו חוטא בחטא זה. - עד"ז הוא בכ"מ וספרים. ומעולם תמהתי ע"ז, כי דוקא בזהר שם לא משמע כן, כי פתח שם ועמך כלם צדיקים דכל ישראל נטרין ברית ופירש באור החמה שם שהוא כמשארז"ל (ב"ב קסה, א) דמיעוט מן המיעוט הם שהולכים אחרי העריות. אבל - אטו כ"ע כיעקב אבינו בנוגע לחטא אודותו דן בספר זה.

ואף שיש לתרץ ולחלק בנוגע לקריאת שם הצדיק בין היחיד והרבים, וכמוש"כ באוה"ח שם - עכ"פ ראי' אין להביא מכאן.

שם בסוף ההערות. עקצ"ב. נבהלתי לקרות הנדפס שם בנוגע לתקנת מקוה ע"ג מקוה דהאוצר תקון שהוא מקדוש ישראל ותפארתו הוא כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר) זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שמסר נפשו הק' על ענין המקואות כידוע לכל באי מדינתנו מלפנים. ושקו"ט עמו גדולי דורו דור דעה בהל' אלו במיוחד וכו' וכו'.

וכל היודע בטיב מקואות יבין כמה מעלות במקוה ע"ג האוצר. והחשש שכותב שימלא האוצר טיט וכו' כי אין שיעור מתי לבדוק האוצר - הוא ג"כ באוצר מן הצד.

ותמה תמה אקרא על שהדפיס כת"ר מכתב כזה. ולא די בהנ"ל - וחוזר ומדפיס כת"ר גם מה שכותב הכותב, להוציא צדיקים ממתיבתא דרקיע לאחרי שישבו שם שלש מאות שנה. האומנם אחראים לשמועות כאלו? וד"ל.

ח"ח בתחלתו. עוד מתיקוני קרי להיות נזהר במצות תפלין. - להעיר מדרז"ל מגלה (טז, ב) ויקר אלו תפלין. ובהגהות הרח"ו לזח"ב קצז, ב: הטיפה נק' יקר. ובמאורי אור מערכת ק' סמ"ו: הטפה נמשכת כו' וכשהלכה לנוק' דנוגה נעשה במקום יק"ר קר"י. וראה מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה ויפגע במקום (בס' אור התורה פ' ויצא).

שם ע' צג. בדיני תפלת הדרך. - ע"פ מרז"ל מילתא אלבישייהו יקירי, אודיע הנהגת כ"ק אדמו"ר אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר כשנסע מביתו, אף שנשאר במקום אחד כמה חדשים, הי' אומר בכל יום אחר התפלה תפלת הדרך - בלא שם ומלכות.

שם בסופו ע' קצב. חוט השערה. - להעיר ממרז"ל דרשעים נדמה להם יצה"ר כחוט השערה (סוכה נב, א). ובצדיקים - הקב"ה מדקדק כחוט השערה (יבמות קכא, ב).

ח"ט בתחלתו. עי"ט: לשכב בלילה בד' כנפות של ציצית. - עיין בזה פסקי דינים לאדמו"ר הצ"צ לשו"ע או"ח סי"א.

כי הוא תיקון עינים. - להעיר מל' הרמב"ם הל' דעות (פ"ד הי"ט): ש"ז היא כו' מאור העינים כו' כל השטוף כו' עיניו כהות.

הראי' מביא האדם לידי הרהור וע"י הרהור כו'. - לכאורה (ראה תוד"ה ויין ברכות מא, ב) גדולה מזה מצינו במשנתנו דאפילו ראה עד שלא הרהר (זבים פ"ב מ"ב). - ומזה הוראה לגודל הזהירות בהגדרת חוש הראי'. וראה קונטרס העבודה (לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) פ"ב.

שם בסופו, ע' ריד: נס דחנוכה כו' הבא לטהר כו'. - ידוע דיוק רבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) (ראה בס' לקו"ת דברים פט, ד) לטהר (ולא ליטהר) - אחרים. ועד"ז בנ"ח שמצותו דוקא על פתח ביתו מבחוץ. ואפילו בביתו - דוקא אם בני הבית נעורים. ובאם לאו - פסק דין תורתנו שגם לעצמו אין מברך (נ"כ שו"ע או"ח סו"ס תער"ב). וק"ל.

ח"י בתחלתו. ע' לג: מתיקוני כו' לאהוב שלום ולרדוף שלום כו' סור מרע ועשה טוב. - כיון שכת"ר ההמשך לסוף חלק שקדמו, ובמאי דסליק, להאיר בחוץ ולטהר אחרים, פתח. ועיין ס' זרע יצחק בסופו (הובא בריש הערות אלו).

ובפרט ע"פ המובא שהבעש"ט ז"ל פירש סור מרע ועשה (את הרע) טוב.

שם בסוף הספר (בהגליונות שאצלי) ע"נ: לסמוך גאולה לתפלה כו' וזה הטוב בעיניך עשיתי (ע"פ ברכות י, ב). בחטא זה פוגם בעשר ספירות כו' יתקן העשר ספירות. - ראה לעיל בהערה לח"ט מדברי הרמב"ם -

ולהעיר מזח"ב (קכח, ב): והטוב בעיניך עשיתי דסמיך גאולה לתפלה כו' בההיא שעתא כו' אתער האי צדיק לאתחברא באתר דאצטרך כו' וכל שייפין כולהו אתחברן כו' בהאי צדיק דאיקרי טוב כו'.

ועיין מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה המלאך הגואל (בס' אור התורה) ביאור הענין הסמיכות גאולה לתפלה.

ומסיים שם - בזהר - באינון דעבדין נפשיהון דחייבייא ואלמלי הוו ידעי ב"נ כמה תועלתא וזכו (גרמי לצדיקייא) וזכאן בגינייהו כד זכו להון הוו אזלי אבתרייהו ורדפי לון כמאן דרדיף בתר חיין.

ולפני זה - ושייך לההערה לתחלת הספר: זכאה בעי למירדף בתר חייבא ולמקני לי' כו' כל מאן דאחיד בידא דחייבא ואשתדל בי' למשבק ארחא בישא כו' גרים לקיימא כל עלמא בקיומי' לעילא ותתא ועל האי ב"נ כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום כו' גבור בארץ יהי' זרעו כו' זרח בחושך אור לישרים וגו'.

ז'תקיח

חלקה נדפס בלקו"ש ח"ז ע' 311 ובע' 314 חלקה בח"י ע' 321 חלקה בחי"ד ע' 227 ובשלימות בס' טהרת יום טוב ח"י ע' ה ואילך.

מו"ה חי"ל: דייטש, הרב מהעלמיץ. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תתקלז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ז'תקצו. ז'תרסח. ז'תדש.

זרע יצחק: על המשניות, למוה"ר יצחק חיות. נ.י. תש"כ.

מקוה ע"ג מקוה: ראה גם לעיל חי"ז אגרת ו'תסב, ובהנסמן בהערות שם.

הנהגת כ"ק אדמו"ר: ראה גם "היום יום" יט תמוז.