ספריית חב"ד ליובאוויטש

ט'לז

ב"ה, ימי חשון, ה'תשכ"ו

ברוקלין, נ.י.

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה שמואל שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מערב חג הסוכות בצירוף דפי הספר שלו מנחת שמואל...

מצו"ב אי-איזו הערות לספרו הנ"ל.

ס' מנחת שמואל. בתחלתו. בפרש"י למשנה ריש ברכות: דהקטר חלבים ואברים לא גזרו חכמים שיהי' עד חצות (משא"כ להרמב"ם ), די"ל הטעם מפני דהקטר הוא ע"י כהנים וכהנים זריזין הן (ולהרמב"ם - בזה לא אמרינן דזריזין הן, וע"ד פסחים פה, סע"א לגבי יוצא, ע"פ התוס' שם).

- (והנה כבר הקשו על התוס' שם - במהרש"א ועוד - ולחומר הקושיא י"ל דלמסקנא גם התוס' ס"ל כמהרש"א, אלא דעדיפא להו משני. וסברת הרמב"ם י"ל בפשטות, דבנדו"ד שההקטר התחיל זמנו בעת הקרבת הקרבן, היינו כמה שעות לפני הלילה (כפסחים רפ"ה) הרי באם עד חצות לילה לא הוקטרו החלבים ואיברים - מוכחא מילתא דהני כהני אינם זריזין).

- והנה בטעם פרש"י כנ"ל - כ"פ גם הרמ"ז (הובא בתוס' אנשי שם), חידושי מהרי"ח, בס' ניצוצי אור (להרב ראובן מרגליות שי') ועוד. ולכאורה צ"ע שלא רמזו רש"י כלל בפירושו.

ולפענ"ד רש"י עצמו כתב נימוקו על אתר ובמפורש, כי מש"כ "והקטר חלבים כו' לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל" בא בהמשך למש"כ קודם לזה בטעם הגזירה דעד חצות בק"ש ואכילת קדשים, וז"ל: ואסרום (קדשים) באכילה קודם זמנו כדי שלא כו' יתחייב כרת וכן

בק"ש לזרז את האדם (לכאורה ב' תיבות מיותרות - אלא להדגיש בא, סתם בנ"א) שלא כו' ובתוך כך כו' ועבר לו הזמן (וכיון דבהקטר לאחר עה"ש - אין כרת, וכהנים אינם סתם בנ"א ואין צורך לזרזם, עכצ"ל, כשר) והקטר חלבים כו' לא אמרו בו חצות כלל (אפילו לא לכתחילה כבק"ש). ועוד י"ל בדיוק והוספת רש"י "ועבר לו הזמן", כי בהקטר ג"ז אינו ודאי, כי אם לן בראשו של מזבח מקטר לעולם ולרבה אפילו אם ירדו יעלו (עיין זבחים פז, א) דלא נפסלו - דאליבי' קאי רש"י (ד"ה מצותן) כאן במתניתן בברכות (משא"כ הרמב"ם דפוסק כרבא דנפסלו אפילו בראשו של מזבח).

וע"פ הנ"ל יומתק מה שדיני הקטר פרש"י לא במקומו (בד"ה מצותן) כ"א לאחרי שפירש טעם גזירת עד חצות בק"ש כו', כי אך זה מכריח - לרש"י - לומר דבהקטר לא אמרו חכמים כו'.

שם. אדם שנטמא - אם הטומאה דבר שנוסף או בא ממילא ע"י העדר הקדושה כו', ודי"ל דשניהם ישנם ולכן בתרומה די הערב שמש (המסלק הטומאה) ולקדשים צריך גם קרבן (המשכת קדושה).

ולכאורה אאפ"ל דבא ממילא כו' - שהרי אין טומאה לעכו"ם וכו' אף שהם היפך הקדושה. אלא שבזה יל"פ שאינם בגדר טומאה וטהרה (בחייהם).

ובכל אופן - בנדו"ד, מפורש הדבר שגם במחוסר כפורים עדיין טומאה (קלושה) עליו (זבחים יז, א ושם. עיי"ש. כלים פ"א מ"ה. ובכ"מ). אלא שכמה דרגות בטומאה וכן בקדושה והן זה לעומת זה, ולכן מחוסר כפורים אסור רק בקדשים וטבול יום גם בתרומה כו' (כלים שם ובכ"מ), ובקודש יש רביעי משא"כ בתרומה רק שלישי כו' (טהרות פ"ב) וכ"ז מן התורה. - ולהעיר מדברי האריז"ל בשער הכוונות ובפרי עץ חיים שער הברכות פ"ג.

ולהעיר אשר משם מובן שכחלוקת קדושת קדשים ותרומה היא חלוקת קדושת שבת ויו"ט (וראה לקוטי תורה צו יא, ד) וראה פסחים (קד, א). וצע"ק בזבחים (צא, רע"א) דר"ח מקודש יותר משבת, ויש לתרץ ע"פ הציון בשו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס רמב בחוה"מ דלא נאמר בו מקרא קודש אלא שקרוי כך לענין קרבנות, וכדיוק רש"י בזבחים דמוספי ר"ח מקודשין כו', ועצ"ע ואכ"מ.

ט'לז

נדפסה בראש ספרו "מנחת שמואל". חלקה אף בלקו"ש ח"ז ע' 210.

מו"ה שמואל: יאלאוו. אגרות נוספות אליו - לעיל חכ"ג ח'תתט, ובהנסמן בהערות שם.

בפרש"י..(משא"כ להרמב"ם): ראה גם לקו"ש ח"ג ע' 948 ואילך. סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 477 הערה 104. "רשימות" חוברת יג ע' 24 ואילך.

להרמב"ם: בפיה"מ, וכ"פ ביד הל' מעה"ק פ"ד ה"ב. הל' תמידין ומוספין פ"א ה"ו.

וכהנים זריזין הן: שבת כ, א. וש"נ.

בס' ניצוצי אור (להרב ראובן מרגליות שי'): דקלמן אגרת ט'מ.

הרמב"ם דפוסק כרבא: הל' פסולי המוקדשין פ"ג הי"א, ובכסף משנה שם.

אין טומאה לעכו"ם: ראה רמב"ם הל' טומאת מת פ"א הי"ג.

שאינם בגדר טומאה וטהרה: ראה גם לקו"ש ח"ל ע' 212.

*) להעיר מתו"א ומשערי אורה ד"ה יביאו לבוש מל' פ"ו ואילך.

------------------------