ספריית חב"ד ליובאוויטש

ט'מב

ב"ה, י"ט מ"ח, תשכ"ו

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מעש"ק שהגיעני באיחור זמן, ולתוכן הענין נענה שלא בתור ובמהיר דחוף.

בו כותב אודות מקום המשך לימודו של בנו שי'.

והנה בודאי לדכוותי' למותר להדגיש אשר כיון שישנו פס"ד תורתנו בזה, הרי אין מקום לספיקות, ומפורשת ההוראה, לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ, וגדולה הפלגת חז"ל בהוראה האמורה, עד שנפסק הדין להלכה למעשה, בשו"ע יו"ד הלכות כבוד אב ואם סוף סי' ר"ם, שאפילו אם האב מוחה בו, ואפילו אם המחאה מפני סכנת נפשות, בכ"ז ילמוד דוקא במקום שלבו חפץ. עיי"ש.

פשוט גם כן, שכיון שזוהי הוראת תורתנו תורת חיים, בודאי שזוהי הטובה, לא רק של התלמיד אלא גם של ההורים שלו, ופשוט ג"כ כיון שהמדובר בחפץ הלב, מובן ורואים במוחש, שאין שייך בזה לגזור על התלמיד הבן, שיחפוץ במקום אחר, כי גזירה שייכת למעשה בפועל, אבל לא בנוגע לחפץ הלב והרגשו.

והנה כל הנ"ל הוא, אפילו באם היתה השאלה לפני כמה זמן, אבל בנדון דידן שכבר נמצא הבן כמה חדשים...ורואים המצב בבית וכו' וכו' נראה במוחש, שטובת ובריאות ההורים וכן טובת ובריאות הבן הוא, שבהקדם יסע ללמוד בעיר אחרת, וע"פ פס"ד האמור שבשו"ע, הרי צריך לנסוע למקום שלבו חפץ, ובפרט שכבר נסע למקומות אחרים, הן...והן...ולאחר כל זה לבו חפץ במקום מסוים.

והנה פשיטא ג"כ שלטובת כל המעונינים בדבר, הוא שיעשה כל האמור בדרכי נועם, ומתוך קירוב הלבבות, שבכלל הרי גדול השלום וקירוב הלבבות, ובפרט [ב]בית כשלהם, המיוסד על התורה ומצותי' אשר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום.

ובכגון דא יש לדרוש מההורים יותר מאשר מהבן, שהרי הורים מבוגרים יותר, יש להם נסיון רב יותר בדרכי החיים והיחסים שבבית וכו' וכו'.

ועוד וגם זה עיקר, שהבן נמצא בתקופת הבגרות, ז.א. שע"פ טבע העצבים (ניערווען) שלו מתוחים יותר, ולא כל אדם זוכה שהמוח יהי' שליט על הלב, להשקיט העצבים לגמרי וכו' וככל שמבוגר האדם יותר, המוח שליט על הלב יותר.

פשוט שאין רצוני להפחיד ח"ו וכו' אבל מוכרחני להדגיש עוד הפעם, שבכל הזמנים ועאכו"כ בתקופתנו זו, צריך לשמור ולהזהר ביותר בכל שנוגע בניערווען הדור הצעיר, הבנים והבנות, בהתבונן ל"ע ול"ע בהנעשה בתוככי הנוער, בנוגע לבריאות בכלל, ובהקשור עם הנערווין בפרט, ולכן ההקדם בכל האמור, ישובח. ובהדגשה עוה"פ שזוהי הטובה של כל הפרטים ושל כל הצדדים, שהוא וכן זוגתו תחי' יעודדו את בנם שי' לנסיעתו למקום שלבו חפץ, ויעשו בזה כנ"ל בהקדם וכו', ובודאי לדכוותייהו האריכות בהאמור אך למותר.

מובן שקראתי בשימת לב הדרושה, כתבו בנוגע לתכלית ולהסתדרות בחיים, ובהסיכוים לשנות ההנהגה וכו', אבל כאמור לעיל, הרי זה ענין שאינו תלוי כ"כ בשקו"ט שכלים, כ"א כהוראת חז"ל, בחפץ לב, נוסף על זה בנדון דידן, מתיחות הניערווין, היחסים שהולכים ומחריפים וכו', שזה דורש לטובת זוגתו תחי' ולטובת בנם שי', שבהקדם ישתנו היחסים לאופן של קירוב ועד לנסיעתו ללמוד למקום שלבו חפץ.

מסיים במכתבו, שלדעתו הנה התערב בזה אדם שלישי, הנה לאחרי בקשת

סליחתו, איני יודע מה היתה סיבה הראשונה, אבל לאחרי השיחה כ"פ עם בנו שי' ולאחרי השיחה עם כת"ר וזוגתו תחי' כשביקרו כאן, המצב עתה הוא באופן המתואר לעיל, ז.א. שחל ע"ז פס"ד והוראת תורתנו תורת חיים במילואה, כי לעת עתה, אפילו בנו שי' לא יוכל לשנות חפץ לבו, באם ירצה אפילו באמת.

[בכתבי לעת עתה, כוונתי שנה ושנתים עכ"פ].

ותקותי חזקה אשר כת"ר וזוגתו תחי' ישאו לבם להכתוב לעיל בנוגע להוראת חז"ל בהאמור, ובמילא יבואו למסקנות האמורות.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ובכבוד.

ט'מב

נדפסה בלקו"ש חל"ד ע' 245, והושלמה עפ"י העתקה.

אודות מקום המשך לימודו: ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'תרנא. לקמן ט'עה.

לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ: ע"ז יט, א.

גדול השלום: יבמות סה, ב. ויק"ר פכ"ט, ט. וש"נ.

דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום: משלי ג, יז.

שהמוח יהי' שליט על הלב: ראה תניא פי"ב. פי"ז. ועוד.