ספריית חב"ד ליובאוויטש

ט'שנח

ב"ה, ה' אלול, ה'תשכ"ז

ברוקלין, נ.י.

מרת גאולה

תחי' כהן

ברכה ושלום!

מאשר אני קבלת מכתבה מא' דר"ח אלול והקודמו, וכבר נענתה באופן רשמי בנוגע לההצעה ע"ד השתתפות במשאל כולי, אשר אין זה בנוהג כלל וכלל. ובכל אופן תודה על תשומת לבה.

מוכרחני להוסיף - ולא בתור הוספה, אלא שלאמתו של דבר זהו עיקר כוונתי במכתבי זה - אשר אכזבה גדולה היתה לי בקראי מכתבה הראשון. כוונתי:

מזמן שיחתנו כשביקרה בניו-יורק (אשר תקותי שזוכרת אותה, על כל פנים נקודות העיקריות שלה) עקבתי ודרשתי וחקרתי אם ישנן איזו תוצאות מהשיחה. שהרי שיחתנו, עכ"פ כפי כוונתי, לא היתה רשמית וגם לא בבחינת ראיון, אינטרוויו בלע"ז, כי אם (כמדומה כפי שאמרתי גם בפירוש) מתוך הכרה אשר יכולת ואפשריות יוצאות מן הכלל עומדות לרשותה, ומאידך גיסא תקופתנו זו, ובפרט השנים הכי אחרונות, רבת האפשריות היא מאין כמותה, אפשריות בנוגע לחיסון וביסוס עמדת עמנו בני ישראל בכל מקום שהם, ובפרט בארצנו הקדושה, תבנה ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו.

שלכן דרישת השעה היא שכל מי שיכול לעשות משהו בכיוון האמור, הרי זה מחובתו העיקרית ותפקידו הראשוני, ובפרט שזהו לתועלת הרבים ולפעמים קרובות גם להצלת רבים.

הדברים אמורים אפילו אם היכולת והאפשריות הן בגדר ספק; על אחת כמה וכמה כשהעבר הוכיח אשר כוחות ואפשרויות מיוחדים לאדם מסויים לנצלם בכיוון האמור, שאז כל הדברים הם ביתר שאת וביתר עז.

- ואכפול, על כל פנים בקצרה, ממה שדברנו בשיחתנו:

הנסיון הוכיח שחוגים מסויימים של עמנו ניתנים להשפעה, ובפרט הנוער והצעירים שבעתיד הקרוב הרי הם יכוונו מהלך הענינים במושבות בני ישראל, כולל בארצנו הקדושה.

מכמה סיבות הנה חיי היום-יום הפיגו את ההתלהבות של הנוער ושל הצעירים, וכתוצאה מזה את הפעילות בכיוון הרצוי. וזה הביא לידי כך שהמרץ שלהם הופעל בכיוונים בלתי רצויים ועד להיפך הרצוי. וההצדקה היא שדבר פלוני משעמם ופעולה פלונית ישנה נושנה ומקומה בדורות שעברו וכולי וכולי.

והיתה זאת הצעתי שתנצל המרץ וההתלהבות, שאף ששכבת דאגת חיי יום יום, חיים רגילים ז"א אפורים, כיסתה עליהם, תקותי חזקה שתעורר אותם ותביאם לפועל, להלהיב את הנוער ולשלהב את הניצוץ הטמון בחובו לפעולות חיוביות שהם הכרח לחיי הכלל וגם לטובת הפרט.

אולם במשך השנים שעברו מעת שיחתנו לא בא לתשומת עיני איזהו מעשה בפועל כתוצאה מדברי האמורים. כוונתי כפשוטה, שלמרות חיפושי לא מצאתי באותם הגליונות בהם כותבת, גם לא במקומות אחרים שבאו למראה עיני, הד לפעולותי' בכיוון האמור.

לכאורה אפשר הי' לתרץ הדבר שאין היא מסכימה לדעתי. אבל ההכרח להוציא את הנוער והצעירים מהליטרגי' כל כך ברור ופשוט, והמחסור באישים שיש סיכויים שיצליחו בזה כל כך גדול, שלדעתי אי אפשרי שיהי' כל ספק בנידון צו השעה זה, בפרט בנוגע לכל אחד ואחת שהצליחו בעבר בשטח זה.

בטח ישנה תועלת בפגישות עם אנשים התופסים מקום בראש בחוגים שונים, להוודע דעתם ולפרסמה וכולי וכולי, וכיון שעוסקת בזה הרי בודאי רואה תועלת זו במוחש, אבל אין זה פוטר כלל וכלל מפגישה ישרה עם החלק הפעיל בכל עם, וכן בעם בני ישראל, חלק שמדת המרץ שלו גדול יותר מבשאר חלקי העם, אותו חלק שעדין לא נפגע מחיים של פשרה במשך עשיריות בשנים עד שנעשה זה טבעו שני, אותו חלק שאינו ירא מאתגר ויש בו אומץ רוח להודות ע"ז אם מוצא הוא אשר דרכו בחיים לא היתה בסדר ולהתחיל בדרך חיים חדשה, בכיוון חדש, ולפעמים גם הפכי, מכיוון חייו קודם לכן - אשר כל תכונות אלו לא יימצאו במנהיגי מפלגה וגם לא ברוב מנהיגי איזה חוג שיהי'.

מובן שכעבור חדשים אחדים לשיחתנו ולא ראיתי איזו פעולה ותוצאות ממנה, חפשתי עילה וסיבה לכתוב אלי' ולשאלה על האמור, אלא שמכמה סיבות נדחה הדבר מזמן לזמן. ואחת הסיבות העקריות כי לא ידעתי איך תהי' תגובתה שעל יסוד שיחה אחת ופגישה אחת אביע דעת בנוגע "לחיי'", ובפרט דיעה הדורשת שנוי בפעולותי' ושנוי עקרי. ועוד סיבה פנימית יותר, ואולי גם עקרית יותר, בריאות ילדה כו' שסיפרה לי אודותו (נוסף על מה ששמעתי מן הצד). והרי הצער מונע את האדם מכמה ענינים, ובפרט ענינים הדורשים מרץ ומלחמה במדה חשובה נגד הזרם, מה שגורם לבודדות וכולי.

אכזבתי ממה שלא יכולתי להגיע אלי' ולהניעה לפעולות אודותן דברנו גדלה עוד יותר בתקופה הסמוכה לששת הימים וימים אלו בעצמם והימים שלאחריהם, שבמשך זמן זה הרי היתה התלהבות כל חוגי עמנו בעיצומה בכל מקום, והי' חסר לגמרי כיוון למטרה חיובית וענין חיובי של בנין ברוחניות ובגשמיות. ולצערנו הרב לא מצא העם את המנהיגים שידריכוהו ויכוונו את ההתלהבות שלו למעשים חיוביים, ואפילו לא אלו שיחזקו את ההתלהבות ויעודדוה, וגם בתקופה זו הולכים הענינים "ומסתדרים" בנוסח הידוע, שעוברים לסדר היום. וגם בימים אלו לא מצאתי רושם מפעולותי' היא.

פשוט אשר הכתוב לעיל הוא לא בתור הטפת מוסר ח"ו, כי אם הנסיון עוה"פ לחדש שיחה, אף כי בכתב, בתוכן שיחתנו הראשונה, וכולי האי ואולי תבואנה עתה פעולותי' בכיוון האמור. ובאופן קונקרטי: להעלות את הנוער והצעירים לעצם הנצחי של עמנו, שביחד עם נצחיות הענינים הם, כסגנון חכמינו ז"ל, חדשים בכל יום ויום.

ולדוגמא: תעמולה לעלי' פנימית, תחת ה"קול-קורא"ים שרבו מלספור ע"ד עלי' מארצות הרווחה שסיכוייה קלושים ביותר, עכ"פ בעתיד הקרוב, ויחד עם זה, כפי שהראה הנסיון של קליטת המתנדבים, אין כלל התנאים המתאימים לקליטתם באופן הרצוי. והרי העלי' הפנימית ירדה באופן הכי מבהיל דוקא בחוגי אחב"י הספרדים מעת עליתם לארצנו הקדושה. וכשתהי' פני' מאשה ספרדית, פני' בהתלהבות, שלא יטו אוזן כלל לאלו שהטיפו למשפחות מצומצמות, הטפה משך שנים רבות שלצערנו הרב הצליחה באופן יוצא מן הכלל - בודאי שפני' כזו היתה מוצאת הד נכון וגם עמוק ועד לשינוי בפועל. ועל דרך זה גם בנוגע לביסוס חיי משפחה, וכולי וכולי.

הבאתי דוגמא מהענינים שהכל מודים בהחיוניות שלהם בארצנו הקדושה, מקצה השמאל ועד קצה הימין. אבל בודאי שרובו ככולו של עמנו היושב בארץ הקדש נתפכח מהפתויים וההסתות לסור מדרך תורתנו תורת חיים, תורתנו הנצחית. וקריאה לשוב אל המקור ודרך חיים על פי התורה ומצותי' "גם כן" תמצא הד נכון ותביא לפעולות בחוגים מסוימים שילכו ויתרחבו וירבו, שהרי לב כל אחד ואחת מישראל סוף סוף ער הוא לתורתנו ומצותי', אלא שצריך למצוא את הנקודה, בסגנון אחר את המצוה, המתאימה למהלך נפש של חוג פלוני או של אדם פלוני, ולהתחיל בנוגע לחוג ואדם זה בדיבור ע"ד מצוה זו, ואז סוף סוף מצוה גוררת מצוה.

ידועה לי הטענה והאימרה איך אפשר להטיף לאחרים טרם הגיע המטיף עצמו לשלימות בחייו הוא. אבל רואים במוחש שטענה זו אינה אלא כיסוי על העדר הרצון לפעולה בכיוון האמור, שהרי אין ש[ל]ם אלא אחד, הוא הקב"ה, ומטיפים הרי מעולם לא חסרו בישראל, מטיפים לדברים חיוביים וגם לדברים שונים ומשונים. ועוד ועיקר, אשר בתקופתנו הזמן קצר מלחכות עד שישתלם המטיף והממריץ ואז יתחיל בפעולה, ואין עצה אלא לעשות שני הדברים בבת אחת, להטיף ולהמריץ את עצמו וגם את הסביבה.

ארך מכתבי ואסכם בקיצור נקודת הכתוב לעיל, והיא, אשר עוד יותר ברור לי מאשר בפגישתנו הראשונה, וכדעתי אז דעתי עתה אשר חוננה בכשרון השפעה ויש לה האפשריות לזה, וחבל על כל יום שעובר ואינה מפעילה כשרונה בכיוון להחזיר הנוער והצעירים, ומה טוב גם המבוגרים אף שקשה הדבר יותר, לחיים חיוביים, חיים הראויים לשמם, חיים על פי תורתנו ומצותי' עליהם נאמר וחי (העם הישראלי) בהם, ויפה שעה אחת קודם.

פשוט אשר אשמח לשמוע באם היתה התפתחות לטובה בנוגע להילד שיחי' ותודה מראש אם תכתוב עד"ז.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור, ובסגנון המסורתי - לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

מ. שניאורסאהן

ט'שנח

נדפסה בלקו"ש חל"ג ע' 240, והושלמה עפ"י צילום האגרת.

מרת גאולה תחי' כהן: אשר אחרי ביקורה אצל הרבי תיארה את הביקור במאמר מיוחד ב"מעריב" (יט טבת תשכ"ה), וחזר ונדפס באלבום "הרבי" ח"א ע' 68 ואילך.

כסגנון חכמינו ז"ל: פרש"י תבוא כו, טז. וראה ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו.

ועוד.

לב כאו"א מישראל..ער הוא לתורתנו ומצותי': ראה זח"ג צה, א.

מצוה גוררת מצוה: אבות פ"ד מ"ב.

עליהם נאמר וחי..בהם: אחרי יח, ה.