ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיחה א

215

א. בריש פרשתנו בדברי יהודה ל­יוסף מדוע הוא נכנס למריבה עבור בנימין יותר משאר אחיו, נקט הכתוב לשון של "ערבות", "כי עבדך ערב את הנער"1, וכן הוא גם לעיל בפ' מקץ2 (בדברי יהודה ליעקב), "אנכי אערבנו".

במהותה וגדרה של ערבות זו מצינו פלוגתא בש"ס3: א"ר הונא מנין לערב דמשתעבד (באמירה בעלמא בלא קנין. רשב"ם) דכתיב אנכי אערבנו מידי תבק­שנו, מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב4 תנה אותו על ידי ואני אשיבנו (כלומר כאילו קבלתיו5 בידי אחזירנו לך. רשב"ם) אלא אמר רבי יצחק מהכא לקח6 בגדו כי ערב זר גו' ואומר7 בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך כו'".

והנה, אף שמפשטא דגמ' משמע ש­נדחו דברי ר"ה, מצינו בכ"מ8 שדין ערב (שערב משתעבד מן התורה) נלמד מ­ערבות יהודה שאמר אנכי אערבנו [וגם במדרשים9 ריש פרשתנו סמך דיני ער­בות לערבות דיהודה].

ומבואר במפרשים10 דרב הונא ורב חסדא אזלי לטעמייהו לקמן בגמ'11 בדין האומר "הלוהו ואני פורע", "הלוהו ואני נותן", שלדעת ר"ה לשון ערבות הן, ולדעת ר"ח לשון קבלנות הן, ולכן ר"ה לטעמי' ס"ל דיהודה הי' ערב12, ולכן נקטו כמה פוסקים כן להלכה (שלמדים דין ערבות מיהודה), כי גם רבא ס"ל בגמ' שם ש"כולן לשון ערבות הן"13.

ויש להבין: לכאורה קושיית רב חסדא אינה רק ש"הא (דיהודה) קבלנות היא" (כלשון הרשב"ם "כאילו קבלתיו


1) פרשתנו מד, לב ובפרש"י. וראה תנחומא פרשתנו ה. תנחומא באבער שם ד. ועוד.

2) מג, ט.

3) ב"ב קעג, ב.

4) מקץ מב, לז. והוא מדברי ראובן ולא מדברי יהודה. וראה חדא"ג מהרש"א שם. וראה גם על הגליון ב"מסורת הש"ס" — משאילתות שהובא לקמן בפנים. עץ יוסף לתנחומא ריש פרשתנו.

5) הגהות הב"ח ברשב"ם.

6) משלי כ, טז.

7) שם ו, א.

8) רש"י גיטין נ, א ד"ה כיון "וערב משתעבד מה"ת דכתיב אנכי אערבנו" (ועד"ז ברש"י כתובות קב, סע"א). [ודוחק לומר שרש"י נקט דרשה הרא­שונה ולא נחית להביא מסקנת הגמ', כדרכו בכ"מ (כידוע שרש"י פרשן ולא פסקן — ובפרט בפירושו עה"ת), כי כותב "משתעבד מה"ת" ("שעבודא דאורייתא"), ולדרשה הב' הרי נלמד ממ"ש במשלי (כתובים)*]. וכן מפורש ביד רמ"ה ב"ב שם. מרדכי ב"מ פ"ז (צד, א). מדרש שכל טוב מקץ מג, ט (בפעם הב'). וכן הביא הב"י בטחו"מ ר"ס קכט. וראה גם לבוש חו"מ שם.

9) תנחומא. ב"ר.

10) יד רמ"ה ב"ב שם. ט"ז שם סקכ"ט ס"ב. ועוד. וראה פרישה לטחו"מ שם. וראה תו"ש מקץ שם אות יג.

11) ב"ב קעד, א.

12) ועפ"ז מובן זה שהביא ר"ה מהכתוב לא רק "אנכי אערבנו" אלא גם "מידי תבקשנו" (אבל ראה דק"ס מכ"י שהובא רק "אנכי אערבנו", וכבפרש"י גיטין וכתובות הנ"ל).

13) וגם ב"תן לו ואני פורע", "תן לו ואני חייב", שלדעת ר"ה לשון קבלנות הן — הרי "רבא אמר כולן לשון ערבות הן בר מתן לו ואני נותן" (ולהעיר מרבינו גרשום שם).


*) וראה גם פרישה שבהערה 10.