ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך ל > הוספות > יט כסלו > 292

בתורה, ונתתי גשמיכם בעתם גו' — שתהי' גשמיות ערבה ובזמן הנכון. ובעיקר — שתשרה בזה הברכה והגשמיות תנוצל לענינים בריאים ושמחים6.

בהמשך השיחה דבר כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות הכתבים ומאמרים של רבנו הזקן נ"ע שההשגחה סיבבה, ע"י כמה סיבות בלתי צפויות כלל מראש, שמכינים כעת לדפוס, כי — קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא ואת הכל עשה יפה בעתו דוקא, ואם כן כל זמן יש לו חלקו בתורה7. ומהזדמנות הנפלאה של כל הסיבות הנ"ל נראה, אשר דוקא בזמן זה צריכים לכתבים ומאמרים אלו.

(משיחת שבת (לפני חנוכה) ומברכים טבת, ה'תשט"ו)

במש"כ שיפוצו מעיינותיך — י"א אשר קאי על כל השיטות בחסידות ולא רק חב"ד — הנה הסברה והבנה רחבה בעניני חסידות זהו דרך דוקא — של חסידות חב"ד ולא דפולין, ואלו שדרכם ללמוד תורה בהסברה דוקא ולא רק למיגרס — מובן שגם בחסידות צ"ל כן. ועייג"כ היטב התמים ח"ב ע' נו ואילך.

במש"כ אשר מי שהוא רוצה לחוו"ד אם חסידות היא קבלה ואם הדור יכול לקבל זה — פשוט שבזה (כמו בשאר ענינים) יכול לפס"ד רק זה שמומחה הוא בענין זה (בחסידות) עסק בה כמה שנים בהתמדה וכו'. ובאם לאו אין כלל מענינו לחוו"ד בזה. ובמכש"כ וק"ו ממש"כ הרא"ש בב"ק פ"ד ס"ד (ששם הוא רק חילוק דרגיל יותר ומדקדק יותר וכו' — משא"כ אלו שאין זה לימודם כלל. וק"ל ופשוט). וראה קונטרס לימוד החסידות.

(ממכתב ערב חג השבועות, תשי"ז)

... ופשיטא שצריך לדבר עם הזולת ע"ד הכרח לימוד דא"ח, כי מהעדר הדיבור בודאי לא תהיינה כל תוצאות. אבל פשיטא ג"כ, שהדיבור צ"ל בדברי נועם ומתאים למצבו הפרטי בתומ"צ של כאו"א מהשומעים.