145

שבמועדים דפסח, חנוכה ופורים, גם הן חייבות, כיון שמועדים אלו שייכים גם לנשים, ש"אף הן היו באותו הנס"91.

ובענין זה יש מעלה יתירה בפורים – שנוסף לכך ש"אף הן היו באותו הנס", שהלשון "אף" מורה שהן טפלות, הרי בפורים הנשים הם העיקר, כמודגש בכך שכל המגילה נקראת על שמה "מגילת אסתר".

והטעם לזה92 – לפי שבפורים כתיב<31> "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות", שזהו הגמר והקיום דמתן-תורה (כנ"ל ס"ט). ולכן, כשם שבמ"ת נאמר תחלה "כה תאמר לבית יעקב", "אלו הנשים", ורק אח"כ "ותגד לבני ישראל" (האנשים)93 – כך בפורים, שהוא גמר וקיום הדבר דמ"ת, העיקר הן הנשים. ולכן גם בגשמיות היתה ההצלה ע"י אסתר דוקא.

כד. והנה, אופן הצלת בנ"י ע"י אסתר הי' ע"י מסירות נפש:

בשעה שאסתר שמעה שיש גזירה על בנ"י – אזי "ותתחלחל המלכה"94, וזאת – למרות שהגזירה לא היתה נוגעת אלי' אישית, שהרי היתה בבית המלך, ואחשורוש לא ידע כלל שמוצאה מבנ"י (עד המשתה השני), ואעפ"כ, בשמעה שיש גזירה על בנ"י, אזי "ותתחלחל המלכה"; הענין נגע לה ("עס האָט איר דערנומען")!

ולכן הלכה לעצור את הגזירה מתוך מסירת נפש – דכיון ש"כל איש ואשה גו' אשר לא יקרא אחת דתו גו' ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום"95, הרי הליכתה אל אחשורוש היתה קשורה בסכנת נפשות ודאית, וע"פ דין הי' אסור לה להעמיד את עצמה בסכנה, כיון שע"פ דין96 אסור לאדם למסור נפשו בשביל אדם אחר!

אילו היתה אסתר שואלת "רב מתנגד" האם מותר לה ללכת אל אחשורוש – הי' בודאי פוסק לה שהדבר אסור, כיון שע"פ שו"ע חייב אדם לשמור את רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, כפי שנצטווינו97 "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם";

ה"מזל" היחידי ("דער איינציקער גליק") הי' – שאסתר לא הלכה


91) מגילה ד, א. וש"נ.

92) ראה גם שיחת פורים דאשתקד ס"כ ואילך (תורת מנחם – התוועדויות ח"ח ע' 36 ואילך).

93) יתרו יט, ג (ובמכילתא ובפרש"י).

94) אסתר ד, ד.

95) שם, יא.

96) ראה אנציק' תלמודית ערך הצלת נפשות ס"ב (ע' שמו ואילך). וש"נ.

97) ואתחנן ד, טו. וראה ברכות לב, סע"ב ובחדא"ג מהרש"א שם.