ספריית חב"ד ליובאוויטש
כו. ובפרטיות יותר:
כאשר בנ"י נצטוו על עשיית המשכן – לאחרי הכפרה באופן ד"סלחתי כדברך"128 ונתינת לוחות שניות, בהיותם במעמד ומצב ד"אוכלי המן", ומים היו להם מבארה של מרים, וענני הכבוד היו מסבבים אותם – אזי עמדו כל בנ"י בדרגא כזו שהיו יכולים לקיים הציווי "ועשו ארון עצי שטים", היינו, לעשות ארון גשמי שבו יהיו רואים אלקות במוחש, בעיני בשר, שכן, אע"פ שיש לו מדה והגבלה, "אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו"<104>, אעפ"כ, "מקום ארון אינו מן המדה"129.
אבל בעת הציווי על עשיית הארון בפ' עקב – קודם שאמר הקב"ה "סלחתי כדברך", וקודם קבלת לוחות שניות בפועל ובגלוי, כאשר הי' רק מוסכם ברצון העליון להיות "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים . . ואכתוב גו'" באופן ד"כפלים לתושי'" – עדיין לא נתגלתה אצל בנ"י היכולת לפעול בדבר גשמי שיהי' "למעלה מן המדה", ולכן נאמר למשה "ועשית לך ארון עץ", בלשון יחיד.
וזהו גם הדיוק שהארון שאודותיו נאמר "ועשית לך ארון עץ", בלשון יחיד, "זהו שהי' יוצא עמהם למלחמה" – כי: כאשר נמצאים במעמד ומצב של מלחמה מצד "רוח הטומאה" שבעולם הזה, וכמובא בתניא130 ש"כל מעשה עוה"ז קשים ורעים והרשעים גוברים בו", שלכן צריכים לעמוד במלחמה תמידית בכל יום ויום – אזי לא כל אחד יכול להיות בדרגא כזו שיוכל לעשות ארון שבו יהי' נראה בגשם ובעיני בשר ש"מקום ארון אינו מן המדה".
אמנם, אע"פ שהציווי "ועשית לך ארון עץ" נאמר בלשון יחיד, אין זה רק עבור היחיד בתור יחיד, אלא מצד היותו "פרנס" ו"רעיא מהימנא" על הציבור, הרי על ידו יגיע סוכ"ס הארון לכל אלו שנמצאים עדיין במלחמה, כדי שעי"ז ינצחו במלחמה בהצלחה יותר ובהקדם יותר, שהרי יקר כל רגע שיכולים לנצל עבור ענינים של בנין, במקום לנצלו עבור ענינים של מלחמה.
כז. וזוהי גם ההוראה בנוגע לזמן הגלות, שבכללות הרי זה זמן המלחמה:
בשטח העולם גופא יש מקומות שיש יותר עניני תומ"צ, אבל יש