ספרי כ"ק אדמו"ר > תורת מנחם > ג – שנת תשי"א – חלק שני > שיחת יום ב' דחג השבועות,... > 152

152

בלתי-רצוי ח"ו, כמו התהוות גבורות קשות מגבורות קדושות, כמארז"ל70 "מזיעתן של החיות נהר דינור יוצא כו'", ודוגמתו בעבודת האדם, הכעס על הרשעים לאחרי ההתלהבות בתפלה71, ועד"ז בקו החסד72, שמאהבת ה' יכולים ליפול בתאוות זרות ח"ו, ועאכו"כ שענין בלתי-רצוי יכול להביא תועלת בקדושה.

יג. ויש להוסיף, שזהו ענין עיקרי בכללות העבודה:

"עבודה" – הוא מלשון עיבוד עורות73, שהעורות מצד עצמם הם במעמד ומצב הדורש עיבוד ותיקון, ולא עוד אלא שפעולת העיבוד והתיקון היא בניגוד לטבע העורות מצד עצמם ("זיי לאָזן זיך ניט"), אלא, שמצב זה גופא הוא לטוב – כיון שרק במצב כזה שייך כללות ענין העבודה.

ועד"ז בנוגע לכללות מציאות ותוקף הקליפה – שענין זה גופא הוא כדי להביא תועלת בעבודה, כי, תוקף הקליפה מעורר ומביא לידי התגברות גדולה יותר בכללות העבודה.

ויש לומר, שענין זה מרומז בלשון חז"ל74 (בנוגע ליפת תואר ש"יצה"ר מתגרה בו") "לא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר" – שהצורך ב"דיברה תורה" הוא דוקא בשעה שיש חשש מהתגרות היצה"ר (כשיצה"ר הוא בתקפו), ואז "דיברה תורה כנגד יצה"ר" – לא לוותר לו, אלא אדרבה, ללחום נגדו75. ונמצא, שהתגרות היצה"ר גופא היא לצורך המלחמה בו, שזהו תוכן הענין ד"ושבית שביו"76.

יד. ומזה מובן גם בנוגע לכל ההעלמות וההסתרים שבעולם – שצריך לידע שהכוונה בזה גופא היא לצורך העבודה.

ובהקדמה – שע"פ המובן בשכלנו אנו לא היו צריכים להיות ריבוי העלמות והסתרים כ"כ, שהרי לולא ההעלמות וההסתרים היו יכולים להשלים את הכוונה העליונה הרבה יותר טוב מכמו במעמד ומצב שיש ריבוי העלמות והסתרים. ועאכו"כ אילו לא היו העלמות והסתרים כלל, והיו רואים אלקות בגלוי – שאז לא הי' ענין התענוג אלא בענינים