פרק א - כתבי-המלשינות

ב כתב-המלשינות השני יוני 1825 [כ"ז סיון - כ"ו תמוז תקפ"ה]

בכתב-המלשינות הזה חוזר על עקרי הדברים שבכתב-המלשינות הראשון, אח"כ מצרף לו כמה מכתבים של רבינו, אחד מהם אודות חלוקת מעות מעמד בית הרב, ועל פיהם מנסה להלשין עליו.

המכתבים האלו הם מעזבונו של החסיד ר' פנחס שיק משקלאוו, שהוא הי' הגזבר והנאמן של המעות האלו.

בבית רבי ח"ב פ"ב מסופר אשר "הוא הי' חשוכי בנים ר"ל וירשו ב"א שהי' איש רע ובליעל ומצא בתכריך הכתבים של הרר"פ את מכתב רבינו". נראה א"כ, שאותו בן-אחיו של ר' פנחס, שלא נודע לנו שמו, מסר את המכתב לידי המלשין שמחה קיסין.

כשבא המלשין לספר איך הגיע המכתב לידו, אימץ לעצמו נוסח מגוחך: החסיד ר' פנחס שיק מסר לו (לפני פטירתו) את המכתב בתור עירבון, שאם לא יצליח ר' פנחס לשכנע את רבינו להפסיק לרדוף את המתנגדים בשקלאוו, אזי ניתנת לשמחה קיסין הרשות להשתמש במכתב הזה להלשין בו על רבינו.

לכבוד הוד מעלתו, אדון רב החסד

כת המכונה כת הקארלינים מתחזקת בעמינו ע"י רבם זלמן שניאור המנוח, וכעת ע"י בנו בערקע שניאור, ממלא מקום אביו, שמשתדל להרבות בכת שלו אנשים קלי דעת שדרכם הוא מגדיל את הכנסותיו הכספיות ובתוך כך הוא פורס את תחום השפעתו ושליטתו על יהודים אמיתיים.

כשיצא החוק המאושר על ידי הקיסר לגבי מעמד היהודים התאפשר לכת הקמת בתי כנסיות וגם מנוי רבנים משלה. עמדת כח חדשה זו הגדילה את עזות מצחה עד כדי כך שהשיגו להם בתי כנסיות בתוך האיזור שבו נמצאות חצרותינו.

בשקלאוו הם אפילו תפשו חדר בבית הכנסת הכי גדול ללא התחשבות ביהודים האמיתיים, ואלה עורכים תפילות בנוסח אסיאתי.

הם גם השתלטו על בתי דפוס שהוקמו בפלכי הסביבה והם מדפיסים סידורים בנוסח תפילה אסיאתי ולא אירופי. כתוצאה מכך מתקשים היהודים האמיתיים של קהילותינו להשיג סידורים בנוסח תפילה אירופי.

בנוסף לכך הם מאלצים יהודים אמיתיים להשתמש רק בבשר של השחיטה שהכת הזאת המציאה ובזה הם מצירים את צעדם של היהודים האמיתיים.

בשנה קודמת12, דהיינו בשנת 1822, מצאתי בשקלאוו אנדרלמוסיא גדולה בעקבות תפישת החדר בבית הכנסת הראשי. היהודים האמיתיים התכוננו להגיש תלונה בפני הממשל העליון ומנהיגי הכת הקארולינית חששו מאד מזה.

פנחס שיק13, זקן המנהיגים שלהם, ידיד קרוב לבערקע שניאור, פנה אלי בבקשה למנוע הגשת תלונה על ידי היהודים האמיתיים. הוא התחייב לשכנע את הרב בערקע שניאור להפסיק ללעוג ולהציק ליהודים האמיתיים ובקש ארכה של שנה לבצע זאת.

כערובה להבטחתו מסר לידי מסמך הדן בפרוטרוט בחלוקת נכסים בחתימת ידו של הרב עצמו, מסמך המגלה את כל פעולות העסקה של שניאור ושופך אור על תהליך צבירת ההון שהוא ניהל, ואף הודיע שאם בתום השנה הרב לא יחדל מפעולותיו הוא עצמו יעזבנו, והרשות בידי להביא את הכל לידיעת הממשל העליון ולבקש לשים קץ ללחץ הבלתי חוקי של שניאור כלפי היהודים האמיתיים.

פנחס שיק נסע באותה שנה לעיירה ליובאוויטש כדי לשכנע את הרב שניאור, ושם נפטר לפתע פתאום14. הרב לא רק שלא הפסיק להטריד את היהודים האמיתיים אלא נעשה יותר תוקפני ועז מצח והגביר את התקפותיו.

לכן בשנה שעברה תרגמתי את המסמך הנ"ל אודות חלוקת הנכסים באמצעות מתרגם דייקן, ברם לא היה לי פנאי להביא את זה לידיעת כבודו. עם כל זאת עכשיו, כשאיני רואה איך לשמור על אחיי מפני הרב הקארליני, הנני מגיש לפני הוד רוממותו את המסמך המקורי ואמיתי הנ"ל יחד עם התרגום.

לראיה שהוא נכתב על ידי הרב עצמו הנני מצרף עוד שני מכתבים שלו אלי15.

מכתבי יד אלה משתקפת בבירור אהבת הבצע של הרב. במקום להשתמש בסכומים העצומים שגבה מהיהודים למטרות מועילות הוא מחלק את הכספים בין קרוביו כפי העולה על רוחו.

הנני מבקש בהכנעה מהוד רוממותו, להכניס עצמו לענין הזה, לעיין ולדון במצב הבלתי נסבל הזה, ולטהר את חיי הדת של קהילתנו מהתוקף של הכת הסוחפת הזאת, הגורמת נזק רב לכל עמנו, למנוע מהיהודים האמיתיים בזיון, ולחלצם מלחץ ונקמה של הכת הזאת.

הנני מאושר להיות נקרא עבד הנכנע של הוד מעלתו אדון רב החסד,

שמחה קיסין

יום … יוני שנת 1825


12) בתרגום מילולי צ"ל "בשנה שעברה", אבל זה לא יכול להיות, כי המלשינות שלפנינו נכתבה בשנת 1825.

13) החסיד המפורסם ר' פנחס זלה"ה משקלאוו בן הגאון ר' חנוך הענך שיק זלה"ה, הי' תלמיד מובהק לרבינו נ"ע ואח"כ לבנו אדמו"ר האמצעי נ"ע, ורבותינו הק' היו מחבבים אותו מאד והיו מגלים לפניו כל מסתורין וכל אשר הם עושים הוא הי' עושה כו'. בעת החתונה של בת אדמו"ר האמצעי נ"ע עם בן הרה"ק מטשארנאביל נ"ע בשנת תקע"א, שהי' זה בחיי רבינו נ"ע קרא אותו רבינו החדרה עם בנו הנ"ל וישימהו לעומד על המשמר שלאחר הסתלקותו יהיו נעשים פדיונות ע"י בנו הנ"ל דוקא ולא ע"י זולתו כו', ולאחר פטירת רבינו כתב מכתב לאנ"ש להודיעם קושט דברי רבינו נ"ע [ראה גם לקמן הערה 46].

הוא הי' רושם ד"ח של רבינו בדקדוק גדול מאד ואדמו"ר בעל צ"צ נ"ע הי' סומך על רשימותיו יותר מעל כל הרשימות. הי' עשיר גדול ובעל צדקה גדול מאד, ונפטר בליובאוויטש בערך שנת תקפ"ה. אדמו"ר האמצעי נ"ע יצא ללוותו ואמר הפעלדמארשיל של חסידים נפטר (בית רבי ח"א ע, ב).

נזכר בכמה מהמסמכים שבספר הזה.

בכ"מ נזכר גם בשם ר' פנחס רויזעס, ע"ש חותנתו הרבנית רויזא (ברלין) משקלאוו. הרבנית רויזא הנ"ל היתה גם חותנתו של החסיד ר' זלמן רויזעס סלונים משקלאוו (ראה גם לקמן הערה 17).

14) ראה בהערה הקודמת שבבית רבי מסופר שנפטר בליובאוויטש בערך בשנת תקפ"ה. אמנם כאן שכותב בקיץ תקפ"ה, שאחרי פטירתו וכו' לכן בשנה העברה תרגמתי כו', א"כ נראה שנפטר בשנת תקפ"ד.

15) ר"ל מסמך ה דלקמן, שבו כתבו אליו רבנו והרה"ק ר' אהרן מסטאראשעלע, (וקורא לו שני מכתבים כיון שאח"כ הוסיפו עליו בשולי הגליון). או שהכוונה לאותו מכתב ולמסמך ו דלקמן (שהוא מכתב רבינו אל החסיד ר' פנחס שיק, שצורף גם הוא לתיק ע"י קיסין).